רובר פירס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רובר פירס
Robert Pirès
Robert Pires1.JPG
מידע אישי
שם מלא רובר עמנואל פירס
תאריך לידה 29 באוקטובר 1973 (בן 44)
מקום לידה ריימס שבצרפת
גובה 1.86 מטר
עמדה קיצוני, קשר התקפי
מועדוני נוער
1989 - 1992
1992 - 1993
סטאד ריימס
מץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1993 - 1998
1998 - 2000
2000 - 2006
2006 - 2010
2010 - 2011
2014 - 2015
מץ
אולימפיק מרסיי
ארסנל
ויאריאל
אסטון וילה
גואה (הודו)
162 (43)
66 (8)
189 (62)
102 (13)
9 (0)
8 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
1996 - 2004 נבחרת צרפת בכדורגל צרפת 79 (14)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

רובר עמנואל פירסצרפתית: Robert Emmanuel Pirès; נולד ב-29 באוקטובר 1973) הוא כדורגלן עבר צרפתי ששיחק בעמדות הקיצוני והקשר ההתקפי. הוא שיחק לרוב באגף השמאלי, אך היה מסוגל לאורך כל חוליית הקישור ואף בתפקיד של תומך בחלוץ. לזכות פירס, הנחשב לאחד מטובי הכדורגלנים הצרפתים בדורו, נזקפות זכיות בשתי אליפויות פרמייר ליג ובשלושה גביעים אנגליים עם ארסנל, וכן זכייה במונדיאל 1998 וביורו 2000 במדי נבחרת צרפת.

קריירת המועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקריירה בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירס נולד בריימס לאב פורטוגלי ולאם ספרדית, והיה בנם הצעיר. את תשוקתו לכדורגל שאב מאביו, אנטוניו, ששיחק בקבוצה מקומית בשם "לס קורפו" (Les Corpo), וצפה בו משחק מדי שבוע. בהיותו בן 15 הוא עזב את לימודי בית הספר והצטרף למחלקת הנוער של מועדון הכדורגל המקצועני סטאד ריימס, וב-1992 עבר למחלקת הנוער של מץ.

את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של מץ ערך פירס ב-1993, במשחק מול קבוצת אולימפיק ליון. הוא שיחק בקבוצה במשך חמש שנים והבקיע במדיה 43 שערים ב-162 משחקים. הוא זכה עמה בגביע הליגה הצרפתית בעונת 1995/1996. ב-1998 עבר פירס לקבוצת אולימפיק מרסיי, ששילמה תמורתו 5 מיליון אירו. בעונתו הראשונה של פירס החמיצה הקבוצה בנקודה אחת את הזכייה באליפות הליגה הצרפתית, ואף הפסידה לפארמה בגמר גביע אופ"א. בעונתו השנייה, 1999/2000, הוא סבל מירידה ביכולתו והיה למושא לגנאי על ידי אוהדי הקבוצה, מה שבסופו של דבר הוביל לעזיבתו.[1]

לאחר אותה עונה, על אף הבעיות מהן סבל במדי מארסיי, היה שותף פירס לזכיית נבחרת צרפת ביורו 2000. מספר קבוצות בכירות באירופה נאבקו על שירותיו, ולבסוף חתם פירס בארסנל האנגלית, ששילמה תמורתו 6 מיליון אירו. הוא הגיע לארסנל כמחליפו של מארק אוברמרס שעזב.

תקופת השיא בארסנל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירס פתח בצורה טובה את עונתו הראשונה בארסנל, 2000/2001, והבקיע שער מרהיב במשחק מול לאציו במסגרת ליגת האלופות. הוא הבקיע שער גם במשחק חצי גמר גביע ה-FA נגד טוטנהאם הוטספר, אך הפסיד עם קבוצתו בגמר הטורניר לליברפול. בעונת 2001/2002 החל להסתגל במידה רבה יותר לסגנון המשחק הפיזי של הכדורגל האנגלי והציג את אחת מעונותיו הטובות בקריירה. הוא הבקיע תשעה שערים ובישל 15 נוספים במסגרת הפרמייר ליג, היה שותף לזכייתה של ארסנל באליפות הליגה (והשלים עמה "דאבל" לאחר זכייה בגביע ה-FA) וזכה גם בפרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת העיתונאים. במשחק מול אסטון וילה הבקיע שער מרהיב במיוחד, כאשר שלח את הכדור אל מעבר לשחקן ההגנה ששמר עליו ולאחר מכן הקפיץ מעל השוער פיטר שמייכל. עם זאת, הוא החמיץ את החודשיים האחרונים של העונה עקב פציעה ממנה סבל במשחק נגד ניוקאסל יונייטד.

לאחר תקופת שיקום ארוכה במיוחד, חזר פירס לשחק בנובמבר 2002, במשחק ליגת האלופות מול אוסר. לאחר חזרתו מהפציעה הוא שב להפגין את יכולתו הטובה, ועד לסיום עונת 2002/2003 הבקיע 14 שערי ליגה ב-20 משחקים בהם פתח בהרכב, בהם שלושער במשחק מול סאות'המפטון. בפברואר 2003 הוא נבחר לשחקן המצטיין של החודש בפרמייר ליג. בגמר גביע ה-FA, שנערך גם הוא נגד סאות'המפטון, הבקיע פירס את שער הניצחון לקבוצתו ובכך זכה בתואר השלישי שלו במדיה.

בעונת 2003/2004 היה פירס אחד מהשחקנים הבולטים בזכייתה של ארסנל באליפות הפרמייר ליג, ללא הפסד ליגה במהלך העונה - הקבוצה האנגלית הראשונה מזה 115 שנים שעושה זאת. פירס וחברו הצרפתי בהתקפת ארסנל, תיירי הנרי, הבקיעו יחד 57 שערים בכל המסגרות באותה עונה; במסגרת הליגה הבקיע פירס 14 שערים ובישל 10 נוספים. מלבד יכולתו בהוצאה לפועל של המהלכים ההתקפיים הוא גילה גם יכולת לנהל את המשחק ולתפקד כ"פליימייקר", ושיתף פעולה בצורה מוצלחת עם שחקנים כגון פטריק ויירה בחוליית הקישור. הוא הוביל את דירוג המבשלים של ארסנל באותה עונה בצוותא עם דניס ברגקאמפ.

בעונת 2004/2005 סיים פירס שלישי בדירוג מלכי השערים של הפרמייר ליג, אחרי הנרי ואנדרו ג'ונסון, כשסיים פעם נוספת עם כמות של 14 שערים. ארסנל לא הצליחה לזכות באליפות נוספת, אך זכתה בגביע ה-FA לאחר ניצחון בגמר על מנצ'סטר יונייטד בדו-קרב בעיטות עונשין. בעונת 2005/2006 נקלע פירס לחילוקי דעות עם הנהלת ארסנל והמאמן ארסן ונגר על חידוש חוזהו בקבוצה. פירס שאף לקבל חוזה חדש לשנתיים, אך נאלץ לחתום לשנה אחת בשל מדיניות הקבוצה שלא להחתים שחקנים מעל גיל 30. הוא פתח את העונה בצורה לא טובה, ושחקנים כמו פרדי ליונברג, חוסה אנטוניו רייס ואלכסנדר חלב הועדפו על פניו באגפי הקישור. עם זאת, ככל שהעונה התקדמה חל שיפור רב במעמדו וביכולתו. הוא סייע לארסנל להעפיל לראשונה בתולדותיה לגמר ליגת האלופות, בו הפסידה לברצלונה; במהלך הגמר הוחלף לאחר שהשוער ינס להמן הורחק בכרטיס אדום. פירס סיים את העונה עם 11 שערים בכל המסגרות, שני בקבוצה בצוותא עם רובין ואן פרסי.

לאחר סיום אותה עונה הודיע פירס על עזיבתו את ארסנל, על רקע הפחיתות במעמדו המקצועי בקבוצה ובאמון שרחש לו ונגר. פירס הביא כדוגמה לכך את החלפתו בגמר ליגת האלופות.[2] ביולי 2008 בחרו אוהדי ארסנל בפירס כשחקן השישי בטיבו בתולדות המועדון.[3]

ויאריאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2006 הצטרף פירס כשחקן חופשי לוויאריאל הספרדית. במהלך משחק הכנה לקראת עונת 2006/2007, נגד קדיס, נפצע פירס בברכו השמאלית, ונאלץ לעבור ניתוח שהשבית אותו ממשחק למשך שבעה חודשים. הוא שב לשחק במרץ 2007, וערך את הופעת הבכורה שלו בוויאריאל במשחק מול ריאל סוסיאדד. מאוחר יותר הבקיע את שערו הראשון בקבוצה, בתיקו 3-3 מול ריאל בטיס. באפריל הבקיע שער בניצחון על מוליכת הטבלה באותו זמן, ברצלונה. פירס סיים את העונה עם שלושה שערים ב-11 משחקי ליגה, וסייע לקבוצתו להעפיל למוקדמות גביע אופ"א.

בעונה הבאה, 2007/2008, סייע פירס לוויאריאל לסיים במקום השני בליגה הספרדית, אחרי ריאל מדריד, מה שהעניק לקבוצה העפלה למוקדמות ליגת האלופות. בעונת 2008/2009 הוא שיפר במידה רבה את יכולתו, כאשר הבקיע שלושה שערים ובישל תשעה נוספים. במהלך העונה פגשה ויאריאל את קבוצתו הקודמת של פירס, ארסנל, ברבע גמר ליגת האלופות, ופירס זכה לעידוד רב מאוהדיו הקודמים. במאי 2010 תם חוזהו של פירס בוויאריאל והוא עזב את הקבוצה. בנובמבר אותה שנה הוא חזר לאנגליה וחתם בקבוצת אסטון וילה, אך שוחרר מהמועדון בסיום עונת 2010/2011, שבמהלכה שותף במשחקים מועטים.

בספטמבר 2014 חתם השחקן בקבוצת גואה מהודו. במרץ 2015 שוחרר מהקבוצה.

ב-25 בפברואר 2016 הודיע פירס על פרישתו מכדורגל.

נבחרת צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירס החל לשחק בנבחרת הלאומית של צרפת ב-1996. הוא נכלל בסגל הנבחרת בטורניר מונדיאל 1998 והיה שותף לזכייתה בטורניר, כאשר שותף במספר משחקים כמחליף. גם ביורו 2000 היווה פירס שחקן ספסל, אך נכנס כמחליף בחצי הגמר מול נבחרת פורטוגל ובגמר מול נבחרת איטליה. בהארכה של משחק הגמר הוא בישל את שער הזהב לדויד טרזגה, ובכך סייע לנבחרתו לזכות בטורניר. בגביע הקונפדרציות ב-2001 הפך פירס לאחד מהשחקנים הבולטים בנבחרת, והוביל אותה לזכייה בו לאחר שכבש שני שערים. הוא זכה גם בפרס "כדור הזהב" כשחקן המצטיין של הטורניר.

פירס נעדר ממונדיאל 2002, בשל פציעה בסיום העונה שקדמה בארסנל. כעבור שנה הוא השתתף וזכה עם הנבחרת בפעם השנייה ברציפות בגביע הקונפדרציות, תוך שכבש שלושה שערים בטורניר. ביורו 2004 היה פירס שחקן קבוע בהרכב הנבחרת, אך הודח עמה כבר ברבע הגמר לאחר הפסד לנבחרת יוון. לאחר טורניר זה סיים פירס את דרכו במדי הנבחרת.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מץ
ארסנל
נבחרת צרפת
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת צרפת - אולימפיאדת אטלנטה 1996

1 לטיצי | 2 דז'טו | 3 בוניסל | 4 לאביל | 5 מורו | 6 ויירה | 7 מאקללה | 8 דוראסו | 9 מוריס | 10 סיבירסקי | 11 פירס | 12 טואה | 13 קנדלה | 14 דאקור | 15 ואירלה | 16 פרננדז | 17 וילטור | 18 לגווינסקי | 20 דיינג | מאמן: דומאנק

צרפתצרפת
נבחרת צרפת - מונדיאל 1998 (מקום ראשון)

1 לאמה | 2 קנדלה | 3 ליזארזו | 4 ויירה | 5 בלאן | 6 דז'ורקף | 7 דשאן | 8 דסאי | 9 גיבארש | 10 זידאן | 11 פירס | 12 הנרי | 13 דיומד | 14 בוגוסיאן | 15 תוראם | 16 בארטז | 17 פטי | 18 לבוף | 19 קארמבו | 20 טרזגה | 21 דוגארי | 22 צ'רבונייר | מאמן: ז'אקה

צרפתצרפת
נבחרת צרפת - יורו 2000 (מקום ראשון)

1 לאמה | 2 קנדלה | 3 ליזארזו | 4 ויירה | 5 בלאן | 6 דז'ורקף | 7 דשאן | 8 דסאי | 9 אנלקה | 10 זידאן | 11 פירס | 12 הנרי | 13 וילטור | 14 מיקו | 15 תוראם | 16 בארטז | 17 פטי | 18 לבוף | 19 קארמבו | 20 טרזגה | 21 דוגארי | 22 ראמה | מאמן: למר

צרפתצרפת
נבחרת צרפת - יורו 2004

1 לנדרו | 2 בומסונג | 3 ליזארזו | 4 ויירה | 5 גאלאס | 6 מאקללה | 7 פירס | 8 דסאי | 9 סאהה | 10 זידאן | 11 וילטור | 12 הנרי | 13 סילבסטרה | 14 רוטן | 15 תוראם | 16 בארטז | 17 דאקור | 18 פדרטי | 19 סניול | 20 טרזגה | 21 מרלה | 22 גובו | 23 קופה | מאמן: סנטיני

צרפתצרפת