צבי סליטרניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צבי סליטרניק
Цви Салитерник
צבי סליטרניק.jpg
לידה 16 במאי 1897
חמלניצקי, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באוקטובר 1993 (בגיל 96)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אנטומולוגיה, פרזיטולוגיה
ארצות מגורים האימפריה הרוסית (1883-1917)האימפריה הרוסית (1883-1917)האימפריה הרוסית אוקראינה הסובייטית (1919-1927)אוקראינה הסובייטית (1919-1927)אוקראינה הסובייטית המנדט הבריטיהמנדט הבריטיארץ ישראל המנדטורית
ישראלישראלמדינת ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה פרס ישראל בתחום הרפואה לשנת תשכ"ב[1]
תרומות עיקריות
מיגור מחלת המלריה בארץ ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר צבי סָלִיטֶרְנִיק (16 במאי 189717 באוקטובר 1993[2]) היה אנטומולוג ופרזיטולוג ישראלי, חתן פרס ישראל לרפואה על עבודת חייו במיגור מחלת המלריה בארץ ישראל (תשכ"ב–1962).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליטרניק נולד בשנת 1897 בעיר פרוסקורוב שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה) לחיים ורחל סליטרניק. למד בחדר ומאוחר יותר, בהשפעת אביו, בבית ספר תיכון. לאחר מכן נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת קייב. ב-15 בפברואר 1919, כאשר שהה בחופשה בבית הוריו, פרץ בפרוסקורוב פוגרום רחב-ממדים שבמהלכו נהרגו יותר מ-1,200 יהודים ורבים נפצעו. סליטרניק, שהיה סטודנט לרפואה, גויס לבית החולים המחוזי לשם הגשת טיפול לפצועי הפוגרום. היות שהעבודה קסמה לו, הוא החליט להישאר בתפקיד זה כשנתיים.[3]

עלייתו לארץ ישראל ומלחמתו למיגור המלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1920 החליט סליטרניק לעלות לארץ ישראל. בארץ החל ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1937 השלים תואר מוסמך במדעי הטבע, ובשנת 1945 קיבל תואר דוקטור. את עבודתו האנטי-מלרית, לפיתוח שיטות זולות ויעילות למיגור המלריה, החל כבר בשנת 1921 כחבר ביחידה מצומצמת בראשותו של המיקרוביולוג פרופ' ישראל קליגלר, והמשיך אותה עד תום המבצע למיגור המחלה בשנת 1962. המלריה לא פסחה על סליטרניק, ובמהלך השנים הראשונות לעבודתו האנטימלרית חלה במחלה.[4]
עבודתו הראשונה בתחום מיגור המלריה נעשתה במושבה מגדל שבעמק הירדן, וזכתה להצלחה רבה. לאחר הקמת המוסד לחקר המלריה בחיפה על ידי קליגלר בספטמבר 1922,[5] שימש סליטרניק כמפקחו הראשי.[3][6]

במסגרת עבודתו במכון לחקר המלריה בחיפה התגורר סליטרניק בנשר והיה לראש הצוות שטיפל במיגור המלריה בביצות נחל קישון, בשנות ההקמה של בית החרושת למלט נשר ביישוב. הביצות שכנו ליד שטח בית החרושת ופגעו בפועלי המפעל והצוות קיבל את תמיכתו המלאה של מיכאל פולק, בעל בית החרושת. בית החרושת אף סייע לו על ידי פיתוח של אמצעי סיוע למיגור המלריה.[7] בזמן מגוריו בנשר הפכה דירתו למעין מרכז מקצועי-ניהולי כלל ארצי לתיאום מאמצי המלחמה נגד המלריה. כל התכתובות שמשלחו מדירתו של סליטרניק באותה התקופה נשאו את החותמת: "מחלקת הבריאות של הוועד הלאומי - הוועדה האנטימלרית המרכזית".[8]

בתקופה זו ניהל סליטרניק את מחקרו האנטימלרי בחסות מוסדות וגופים יהודיים, כגון: הקרן הקיימת לישראל, חברת החשמל לישראל ופיק"א. במסגרת תפקידו מונה למפקח אזורי לביעור המלריה באזור עמק יזרעאל, עמק זבולון, עמק בית שאן וים המלח[2] ופיקח על ייבוש הביצות באזור חדרה כמו גם על אזורים נוספים ברחבי הארץ.[3]

בשנת 1942, במהלך עבודתו להדברת יתושי האנופלס מעבירי טפילי המלריה, יצא סליטרניק לחפש אחר מוקדי קינון של היתושים באזור מפעלי האשלג הסמוכים לים המלח. במהלך חיפושיו היפנו הבדואים המקומיים את תשומת לבו למספר מערות חסומות באבני גולל מעל האתר הארכאולוגי קומראן. סליטרניק טיפס אל פתח המערה המפורסמת, שלימים נמצאו בה המגילות הגנוזות הראשונות, והזיז את אבן הגולל מעל פתחה. המערות אכן התגלו כמוקדי קינון של יתושי האנופלס וסליטרניק החל מיד לרסס על מנת להדבירם, אולם במהירה שם לב לכך שבתוך המערה מאוכסנים כדי חרס רבים המכילים גווילים. סליטרניק לא הביע עניין רב בתגליתו ועזב את המערה בתום הריסוס. רק לאחר שנים, כאשר היה נוכח באחת ההרצאות של הארכאולוג יוחנן אהרוני, הבין שהיה למעשה האדם הראשון שחשף את המגילות הגנוזות מבלי לדעת מה נמצא לפניו. יתרה מזאת, בזכות הזזת אבן הגולל גרם סליטרניק, 4 שנים מאוחר יותר, לכניסת אחת העזים הבדואיות לתוך אותה המערה המפורסמת, דבר שאפשר את גילוי מגילות ים המלח הראשונות.[2]

סליטרניק הטיף לתיאום הפעולות האנטימלריות ולתכונותיהם הביונומיות (אורח חיים) והאתולוגיות הספציפיות של מיני יתושי האנופלס השונים: מחזור חייהם, תפוצתם הגאוגרפית, תזונתם, שכיחותם העונתית, טווח מעופם וכדומה. בנוסף לעבודתו בתחום המלריה, עסק רבות גם במיגור מחלת הבילהרציה בארץ ישראל.[9]

בשנת 1948, עם סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, התגייס סליטרניק לצה"ל בדרגת סרן. במסגרת שירותו כיהן כמנהל השירות האנטימלרי הצה"לי ושנה מאוחר יותר מונה למנהל המחלקה האנטי-מלרית במשרד הבריאות, תפקיד שאותו אייש עד פרישתו לגמלאות בפברואר 1962.[10]

ד"ר צבי סליטרניק (שמאל) וד"ר זלמן גרינברג, מנהל מעבדות משרד הבריאות בירושלים בדימוס (דצמבר 1992)

סליטרניק התנגד נחרצות לתוכנית ייבוש אגם החולה שיצאה אל הפועל בשנת 1951. במכתב סודי שנשלח אל משרד ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, פנו ראשי משרד הבריאות ונציגי החברה הזואולוגית בישראל, ובראשם ד"ר חיים שיבא ששימש כמנכ"ל משרד הבריאות באותה התקופה, והתריעו על ההשלכות השליליות והסכנות שעלולות לנבוע כתוצאה מייבוש האגם. ד"ר שיבא צירף אל מכתבו תזכיר שחיבר סליטרניק אשר בו הוא מתריע כי ייבוש האגם, על ידי ניקוזו לתעלות ואפיקים חדשים, יגרום ליצירת מקומות דגירה חדשים ליתושי האנופלס ויפגע קשות במאמצי ההדברה באמצעות DDT שכבר הוכיחו עצמם בהצלחה גבוהה בעמק החולה.[11]

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 נישא לשושנה ליסאואר, יהודייה שהגיעה לישראל כמתנדבת-תיירת מברלין שבגרמניה,[9] ונולדו להם שתי בנות: שולמית (בעלת תואר דוקטור במדעי הטבע, נשואה ליורם גיבנט, רוקח ומנהל בית מרקחת "גיבנט" בירושלים) ורות (בעלת תואר מוסמך אוניברסיטה במדעי הטבע).

בשנת 1973 התאלמן מאשתו. צבי סליטרניק נפטר בב' בחשוון תשנ"ד, בגיל 96. ונקבר בהר המנוחות.

הוקרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 (ה'תשכ"ב) קיבל את פרס ישראל בתחום הרפואה.[1]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי סליטרניק מקבל את פרס ישראל, 1962

במהלך חייו ערך ופרסם סליטרניק למעלה מ-70 מאמרים, ספרים ודוחות[3] בחסות משרד הבריאות, משרד החינוך, החברה להגנת הטבע, צה"ל והאוניברסיטה העברית בירושלים. מבין הספרים והמאמרים שכתב והוציא לאור:[12][13]

  • צבי סליטרניק, יוסף שפירא, המלריה בארץ ישראל: ספר שמושי, דפוס הספר, ירושלים, 1930.
  • צבי סליטרניק (בהנחיית פרופסור ישראל קליגלר), מחקר על התכונות הביולוגיות של ארבעת יתושי האנופלס החשובים בארץ-ישראל, והתאמת הפעולות האנטימלריות לתכונות הספיציפיות שלהם, עבודת גמר לקבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים, 1945.
  • צבי סליטרניק, סדרת המאמרים המלחמה באנופלס מעביר המלריה, השדה, 1932.
  • צבי סליטרניק, סקירה של המחלקה האנטימלרית לשנים 1950-1952, הוצאת משרד הבריאות, ירושלים, 1953.
  • צבי סליטרניק, מ. יבור, סקר מקווי המים לטיפול אנטימלרי, הוצאת משרד הבריאות, המחלקה האנטימלרית, ירושלים, 1954.
  • צבי סליטרניק, ויטנברג ג'ורג', Studies on vectors of schisosoma in Israel, הוצאת ירושלים: רשות המחקר בישראל, ירושלים, 1957.
  • צבי סליטרניק, סקירה לעשור המדינה 1948-1957, הוצאת משרד הבריאות, המחלקה האנטימלרית, ירושלים, 1958.
  • צבי סליטרניק, היחידה האנטימלרית בעבודתה, הוצאת משרד הבריאות, המחלקה האנטימלרית, ירושלים, 1961.
  • צבי סליטרניק, עמירם ברקאי, יתושים בישראל, הוצאת משרד הבריאות, 1963.
  • צבי סליטרניק, המלריה והדברתה בישראל, הוצאת דפוס רפאל חיים הכהן בע"מ, ירושלים, 1966.
  • צבי סליטרניק, פרקים בתולדות המלריה והדברתה בארץ-ישראל, פורסם כמאמר בכתב העת בריאות הציבור שנה אחת עשרה, נובמבר 1968, עמ' 3-64.
  • צבי סליטרניק, ההישגים בשטחי המלחמה במלריה, בילהרציה ויתושים בעשרים שנות קיום המדינה, פורסם כמאמר בכתב העת בריאות הציבור שנה אחת עשרה, נובמבר 1968, עמ' 89-96.
  • צבי סליטרניק, רמזים על מלריה בתנ"ך, [חמו"ל], 1972.
  • צבי סליטרניק, קורות המלחמה בקדחת בארץ ישראל והדברתה: קובץ פרקים בתולדות היישוב, הוצאת ירושלים: המכון הישראלי לתולדות הרפואה, ירושלים, 1979.
  • צבי סליטרניק, A guide to the collection on the history of malaria control and eradication in Palestine and in Israel: a series of 20 illustrated frames, הוצאת ירושלים: המכון הישראלי לתולדות הרפואה, ירושלים, 1980.
  • צבי סליטרניק, ‏הביצות והקדחת בעמק-יזרעאל, קתדרה 32, יולי 1984, עמ' 189-182.
  • צבי סליטרניק, קורות הבילהרציה והדברתה בישראל, הוצאת המחבר בסיוע מרכז קובין, ירושלים, 1984.
  • צבי סליטרניק, הקדחת (מלריה) והדברתה בישראל, הוצאת החברה להגנת הטבע ומשרד החינוך והתרבות, ירושלים, 1984.

פרט לכך פרסם סליטרניק מאמרים רבים בכתבי עת מדעיים שונים דוגמת: עיתון הרפואה, Israel Journal of Medical Sciences, ‏Bulletin of the World Health Organization, ‏Tropical and Geographical Medicine, ‏Tropical Diseases Bulletin, ‏Journal of the Entomological Research Society ועוד.[14]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 רשימת זוכי פרס ישראל לשנת תשכ"ב באתר משרד החינוך.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "גילה ולא ידע מה גילה", הארץ, 24 באוקטובר 1993.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 המפקח האנטי-מלרי נפל על גבה של פרה..., מעריב, 8 במאי 1962.
  4. ^ צבי סליטרניק, רמזים על מלריה בתנ"ך, חמו"ל, 1972, עמ' 2.
  5. ^ The Mosquito Has Ruled Palestine, The Palestine Post, 23/10/1930
  6. ^ הדו"ח השנתי של המוסד לחקר המלריה בחיפה, 1923, עמ' 5.
  7. ^ אליעזר חסיד, חוברת לכבוד יובל ה-15 של המועצה המקומית נשר, ערה"ש תשכ"ח 1967.
  8. ^ ניסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1799-1948, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, עמ' 490, תל אביב.
  9. ^ 9.0 9.1 דוד תדהר (עורך), "צבי סליטרניק", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4257
  10. ^ שיחות מעריב | עשרת הדיברות, מעריב, טור 2, 22 בפברואר 1962.
  11. ^ מזכר סודי המתריע על הסכנות שבייבוש החולה מאת מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר חיים שיבא, 12 בנובמבר 1951, באתר מוזיאון ישראל.
  12. ^ לקט פרסומיו הנבחרים של ד"ר צבי סליטרניק באתר האוניברסיטה העברית בירושלים.
  13. ^ Studies on vectors of schisosoma in Israel, מאת ד"ר צבי סליטרניק.
  14. ^ רשימת הפרסומים המדעיים של ד"ר צבי סליטרניק במאגר מידע ביבליוגרפי PubMed.