טינקרבל (שחקנית)

טינקרבל
	אין תמונה חופשית
לידה	4 בספטמבר 1977 (בת 46); חיפה, ישראל
שם במה	Tinkerbell
שם לידה	רוית רוזן
מדינה	ישראל
עיסוק	שחקנית וציירת
בן או בת זוג	אייל שיראי
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר
	פרופיל ב-IMDb

טינקרבל הוא שם הבמה של רוית רוזן (נולדה ב-4 בספטמבר 1977), שחקנית ישראלית, זוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "ההסדר" של יוסף סידר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוית רוזן נולדה בחיפה לליאורה, סוכנת ביטוח וירון, איש עסקים. בשנת 1994 בגיל 17 הגישה חדשות בתחנת הכבלים המקומית והשתתפה במספר סרטי סטודנטים ופיילוטים (בין השאר לתוכנית סאטירה בשם "חסילון וחומית") שלא צלחו. ב-1996 עברה לתל אביב.

קריירה בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 השתתפה בתפקידי אורח בסדרות הטלוויזיה "פלורנטין" של איתן פוקס ו"מרחב ירקון" של חיים בוזגלו, ושיחקה ב"גרגר על הריס", סרט קצר בהפקתו של חגי לוי, לצד אלון אבוטבול. באותה שנה השתתפה בשני סרטים, האחד בתפקיד אורח בסרט "בן-גוריון", לצד אסי דיין ורונית אלקבץ, והשני, תפקיד יותר משמעותי בסרטו של מנשה נוי "פתיחה 1812", בו שיחקה לצד קרן מור. ב-1998 השתתפה כאורחת בסדרות הטלוויזיה "זבנג", "20 פלוס", "דו"ח איבגי סוויסה" ו"הפוך", ובתפקיד משנה בסדרה של חיים בוזגלו "זינזאנה".

בשנת 2000 שיחקה טינקרבל בסרטו של גור בנטביץ' "משהו טוטאלי" לצד מאור כהן, וכן בסרטו של יוסף סידר "ההסדר"^[1]. בטקס פרס אופיר הייתה מועמדת על משחקה בשני הסרטים, וזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר, על משחקה ב"ההסדר" שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר לאותה השנה^[2]. בשנת 2001 שיחקה, לצד רבקה מיכאלי ואסי דיין, בסרט הדרמה "זמזום" ובסרטו של צחי גראד "ג'ירפות", שעל תפקידה בו הייתה מועמדת לפרס אופיר נוסף^[3]. בשנת 2002 שיחקה לצד גיא זוארץ בסדרת הדרמה "בקצב הקצב" ששודרה בערוץ 3^[4], ובסרט "דירה 5C", הפקה אמריקאית-צרפתית-ישראלית בבימויו של רפאל נג'ארי^[5].

ב-2003 שיחקה בסדרת הילדים "הילדים מגבעת נפוליאון" וב-2004 שיחקה לצד גילה אלמגור בסרטו של אסי דיין "הבשורה על פי אלוהים", ושיחקה לצד דיין בסרט "בקרוב יקרה לך משהו טוב", שגם במסגרתו הייתה מועמדת לפרס אופיר נוסף. ב-2005 הייתה אמורה להשתתף בסרטו של עמוס גיתאי "אזור חופשי", אך בשל סיבות שונות החליטה לוותר על התפקיד וכמחליפתה המליצה על חנה לסלאו. באותה השנה שיחקה בסדרת הטלוויזיה "בסימן ונוס", לצד יהודה לוי וגורי אלפי^[6].

ב-2009 השתתפה בסרט "עיניים פקוחות" לצד זוהר שטראוס ורן דנקר, אותו סרט זכה בפרס פסטיבל הסרטים הבינלאומי בגנט, בלגיה^[7]. ב-2015 הפיקה לצד איל שיראי את הסרט הקצר "אנטילופות", שהיה מועמד לפרס אופיר לסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר.

ב-2012 יזמה יחד עם אייל שיראי את פסטיבל הסרטים בערבה לאחר שעברה להתגורר באזור^[8]. בנוסף יצרה מסגרת סרטים קצרים לקולנוענים מתחילים^[9].

ב-2019 שיחקה בסרטו של גור בנטביץ' "קצפת ודובדבנים"^[10].

קריירה כציירת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לעיסוקה כשחקנית טינקרבל עוסקת בציור, בין השאר, השתתפה ב-2008 בפרויקט ציורי הרחובות של עיריית תל אביב^[11], הציגה עבודותיה על שערי העיתון "עכבר העיר", באתר "נענע", ובחוברות הקומיקס שיצר דודו גבע "ספרות זולה" ו"ספרות זולה 6" והציגה במספר תערוכות, הן עצמאיות והן קבוצתיות, במסגרת לימודיה במדרשה לאמנות של המכללה האקדמית בית ברל.

במרץ 2022 הציגה ביישוב צוקים תערוכת יחיד רטרוספקטיבית, תחת השם טינקר שיראי, בה חשפה ציורים, רישומים ואיורים שיצרה לאורך כשני עשורים, כולל סדרות ציורים ורישומים על נייר, קנבס, פיסות קיר גבס (מברצלונה, ניו יורק והוד השרון), וכן פנקסים ויומנים אישיים עם שרבוטים וכתבי סתרים צפופים והפוכים^[12].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נשואה למפיק אייל שיראי ואם לשלושה. מתגוררת בצוקים שבערבה מאז 2007^[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טינקרבל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
טינקרבל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
טינקרבל, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
טינקרבל, באתר ספר הקולנוע הישראלי
טינקרבל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אריק מילמן, אגדה אורבנית, באתר nrg‏, 10 בדצמבר 2003
רן בוקר, טינקרבל: "לא נעלמתי, השתניתי", באתר ynet, 20 בנובמבר 2013
טינקרבל: "רציתי שכולם יאהבו אותי כל הזמן", באתר ynet, 4 בספטמבר 2014
נעה עמיאל לביא, ‏איך זה לשחק את עצמך בסרט הכי אישי של במאי קאלט נחשב?, באתר "Time Out ישראל", 4 בספטמבר 2019
ניב שטנדל, ‏מלכת המדבר, באתר ‏מאקו‏, 31 במרץ 2022 - ריאיון

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ נילי ברקן, ‏סידר מסתדר, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2000
^ נסים דיין, ‏אבל כבוד הרב, הבחור מאוהב, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2000
^ גואל פינטו, מי מכיר את המועמדים, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2001
^ רוגל אלפר, שכיית חמדה תלושה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2002
אורי קליין, חדש על המסך, באתר הארץ, 29 בינואר 2002
ניר קיפניס, ‏לא עומד בקצב, באתר גלובס, 4 בפברואר 2002
^ גואל פינטו, אבודים בניו יורק, באתר הארץ, 28 ביוני 2002
^ שירות גלובס, ‏יהודה לוי חשוד, באתר גלובס, 6 בנובמבר 2005
^ גיתית גינת, עכבר העיר, עיניים פקוחות, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2009
^ מאיה לקר, ‏"האמת, מה שיש פה – זה שאין פה", באתר ‏מאקו‏, 7 בנובמבר 2021
^ קובי בן שמחון, טינקרבל מזמינה סטודנטים למדבר, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2013
^ אורי קליין, "קצפת ודובדבנים": הבמאי גור בנטביץ' מזמין את הצופים למסע לילי מסויט, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2019
^ יעל עומר, תלויים בכיכר העיר, באתר ynet, 21 באוקטובר 2004
^ רעות ברנע, ‏המוזות רועמות: 14 תערוכות שירחיבו לכם את הנפש בסופ"ש, באתר "Time Out ישראל", 10 במרץ 2022
אבי פיטשון, תערוכת הבכורה הנהדרת של טינקר, באתר הארץ, 17 במרץ 2022
^ נירית אנדרמן, כשהאוטו של טינקר ואייל שיראי התחמם, הם החליטו לעבור למדבר, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2019

[1] נילי ברקן, ‏סידר מסתדר, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2000

[2] נסים דיין, ‏אבל כבוד הרב, הבחור מאוהב, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2000

[3] גואל פינטו, מי מכיר את המועמדים, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2001

[4] רוגל אלפר, שכיית חמדה תלושה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2002
אורי קליין, חדש על המסך, באתר הארץ, 29 בינואר 2002
ניר קיפניס, ‏לא עומד בקצב, באתר גלובס, 4 בפברואר 2002

[5] גואל פינטו, אבודים בניו יורק, באתר הארץ, 28 ביוני 2002

[6] שירות גלובס, ‏יהודה לוי חשוד, באתר גלובס, 6 בנובמבר 2005

[7] גיתית גינת, עכבר העיר, עיניים פקוחות, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2009

[8] מאיה לקר, ‏"האמת, מה שיש פה – זה שאין פה", באתר ‏מאקו‏, 7 בנובמבר 2021

[9] קובי בן שמחון, טינקרבל מזמינה סטודנטים למדבר, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2013

[10] אורי קליין, "קצפת ודובדבנים": הבמאי גור בנטביץ' מזמין את הצופים למסע לילי מסויט, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2019

[11] יעל עומר, תלויים בכיכר העיר, באתר ynet, 21 באוקטובר 2004

[12] רעות ברנע, ‏המוזות רועמות: 14 תערוכות שירחיבו לכם את הנפש בסופ"ש, באתר "Time Out ישראל", 10 במרץ 2022
אבי פיטשון, תערוכת הבכורה הנהדרת של טינקר, באתר הארץ, 17 במרץ 2022

[אנדרמן-13] נירית אנדרמן, כשהאוטו של טינקר ואייל שיראי התחמם, הם החליטו לעבור למדבר, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר
1990–2010	ריטה זוהר (1990) • דפנה רכטר (1991) • ענת וקסמן (1992) • חגית דסברג (1993) • רונית אלקבץ (1994) • חנה אזולאי-הספרי (1995) • לוסי דובינצ'יק (1996) • אסתי זקהיים (1997) • דפנה רכטר (1998) • אוולין קפלון (1999) • טינקרבל (2000) • רונית אלקבץ (2001) • אורלי זילברשץ (2002) • איילת זורר (2003) • דאנה איבגי (2004) • סיגלית פוקס (2005) • אסי לוי (2006) • רונית אלקבץ (2007) • היאם עבאס (2008) • עירית קפלן (2009) • מיה דגן (2010)
2011 ואילך	אוולין הגואל (2011) • הדס ירון (2012) • סיון לוי (2013) • דאנה איבגי (2014) • מורן רוזנבלט (2015) • נועה קולר (2016) • שאדן קנבורה (2017) • שרה אדלר (2018) • לירון בן-שלוש (2019) • אלונה איב (2020) • ג'ונא סולימאן (2021) • ריטה שוקרון (2022) • ריימונד אמסלם (2023)