חיים בוזגלו
 | |
| לידה |
16 ביוני 1952 (בן 69) ירושלים  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| עיסוק | מלמד בקמרה אובסקורה, בית הספר סם שפיגל, אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית ספיר ומנהל בית הספר לתסריטאות ומשחק "חיים בוזגלו WORK SHOP" |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חיים בוזגלו (נולד ב-16 ביוני 1952 בירושלים) הוא במאי קולנוע, במאי טלוויזיה ותסריטאי ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוזגלו נולד בירושלים וגדל בשכונת בקעה, להורים יוצאי מרוקו. בנעוריו, למד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה שאותו סיים בשנת 1970. בהמשך למד לתואר ראשון ספרות ותיאטרון באוניברסיטה עברית. אחר כך למד קולנוע במגמת תסריטאות בפריז ועבד כמאבטח בשגרירות ישראל. לאחר שובו לישראל החל לעבוד כתסריטאי של תשדירי שירות, סרטי הדרכה וסרטי תדמית[1]. בוזגלו לחם במלחמת יום הכיפורים.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנת 1986 החל לעבוד על סרט הקולנוע הראשון שלו, שכתב את התסריט לסרט "הקיץ של אביה" בשיתוף עם גילה אלמגור[2], והחל לכתוב גרסה ראשונה לתסריט של הסרט "עונת הדובדבנים" עם הירש גודמן[3]. בתחילת 1987 החל לעבוד עם הצלם "יוסי ויין" על התסריט לסרט "צלקת"[4], ובמרץ קיבל מענק מהקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים איכותיים לכתיבת התסריט לסרט "עונת הדובדבנים"[5]. אולם הפקת שני סרטים אלו התעכבה במשך מספר שנים, ובסוף השנה החלו צילומי הסרט "נישואים פיקטיביים" שכתב וביים[6].
בתחילת 1990 אישרה הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים מענק של 250 אלף דולר להפקת הסרט "עונת הדובדבנים", ושלמה ארצי לוהק לתפקיד הראשי[7]. ביולי 1990, הודיע שלמה ארצי שאינו מעוניין בתפקיד במוקמו לוהק גיל פרנק[8]. צילומי הסרט החלו באוקטובר 1990[9]. הסרט השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל הקולנוע ירושלים, ביולי 1991[10]. בשנת 1994 יצר, יחד עם רונית אלקבץ, את הסרט "צלקת" בו השתתפו ששון גבאי, מוחמד בכרי ודליה שימקו. הסרט זכה בארבעה פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרס אופיר). אחר כך כתב וביים שורה של סדרות טלוויזיה מצליחות, בין השאר: "מרחב ירקון" (1997), "זינזאנה" (1999), "שלווה" (2003), "כתב פלילי" (2005), "הכבוד של מרציאנו" (2011) ו"בית המשאלות" (2013).
בוזגלו עסק (בנוסף לבימוי ולכתיבת תסריטים) בהוראה בקמרה אובסקורה, בית הספר סם שפיגל, אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית ספיר. ב-2003 פתח בית ספר לתסריטאות ולמשחק בקולנוע ובטלוויזיה בשם "חיים בוזגלו WORK SHOP" וחברת הפקות. בשנת 2008 מכר לאיש העסקים האמריקאי רבע ממניותיה של חברת "חיים בוזגלו הפקות" תמורת 1.2 מיליון דולר[11].
לבוזגלו שלושה ילדים, שני בנים מאשתו הראשונה ובן נוסף מאשתו השנייה.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטי קולנוע שיצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקיץ של אביה (1988) – כתיבת תסריט בשיתוף עם גילה אלמגור. זוכה פרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין[13], הסרט זכה בשני פרסי "מנורת הכסף" שחולק לראשונה ב-1988 (המקביל לפרס אופיר של אותם ימים)[14][15].
- נישואים פיקטיביים (1988) – תסריט ובימוי. זוכה פרסי מנורת הכסף לשנת 1988 לבמאי, לסרט, לעריכה ולצילום. שלמה בראבא - זכה על סרט זה בפרס שחקן השנה ובפרס הביקורת. עידית טפרסון זכתה בפרס שחקנית המשנה.
- עונת הדובדבנים (1991) – תסריט ובימוי. זכה בארבעה פרסי אופיר 1991[16].
- צלקת (1994) – תסריט ובימוי.
- פגישה עיוורת (2003) - תסריט ובימוי[17].
- דיסטורשן (2004) - תסריט ובימוי. זוכה פרס מגן פלטינום בפסטיבל WORLDFEST יוסטון, פרס עריכה בפסטיבל סירקיוז ניו יורק ופרס הבמאי הטוב ביותר ופרס הוקרה מטעם צוות השופטים בפסטיבל בורדו 2005[18].
- ג'נאם ג'נאם (2005) - תסריט ובימוי. השתתף בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2005 ובפסטיבל המבורג 2005. זכה ב-4 פרסים בפסטיבל סירקיוז היוקרתי בארצות הברית לשנת 2006: פרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי, התסריט והמוזיקה.
- כבוד (2009) - תסריט ובימוי. בהשתתפות זאב רווח, שירלי ברנר, לירון לבו, מורן אטיאס, שמיל בן ארי, נטלי עטיה ועמוס לביא.
- סשן (2011) - סרט דובר אנגלית שיצא לאקרנים בשנת 2011 בכיכובם של: בר רפאלי, שירלי ברנר, לירון לבו וסטיבן באואר.
- סרק סרק (2012) - יצא לאקרנים ב-2012.
סדרות טלוויזיה שיצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרחב ירקון (1997) – תסריט ובימוי. זוכת פרס אופיר 1999.
- זינזאנה (1999) – תסריט ובימוי. זוכת פסטיבל הקולנוע ירושלים וזוכת מסך הזהב 2001[19].
- שלווה (2003) לטלעד ערוץ 2 - תסריט ובימוי[20]. סדרה על החיים בבית חולים פסיכיאטרי ועל שחקן שמאבד את שפיותו[21].
- אשליות (2003) לרשת ערוץ 2 – תסריט ובימוי.
- כתב פלילי (2005) לערוץ 1 – תסריט ובימוי[22].
- לחיות מחדש (2008) - בימוי. הסדרה מספרת על "יהודה הלוי", אוניית המעפילים הראשונה שהגיע לארץ מחופי מרוקו, עליה היה גם אביו של בוזגלו, אשריאל בוזגלו. הפקת הסדרה עלתה כ-5 מיליון אירו[23], במימון ערוץ ארטה האירופי[24]. הסדרה זכתה בפרס חביב הקהל ובפרס הצילום בפסטיבל לושון ליצירה טלוויזיונית, המתקיים בצרפת[25].
- הכבוד של מרציאנו (2011) - בימוי, הפקה ותסריט.
- בית המשאלות (2013), הערוץ הראשון - בימוי. סדרת דרמה בת 25 פרקים, צולמה ביולי-אוגוסט 2012, שודרה החל מ-13 במרץ 2013[26]. פורמט הסדרה נמכר להפקה באולפני CBS, עבור ערוץ HBO[27].
- מבחן בוזגלו (2015), סרט תיעודי על השסע העדתי בישראל[28].
- מול הקיר (2021) - סדרת נוער.
פרסים הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1993 זכה בפרס משרד החינוך והתרבות לאמנות הקולנוע[29].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים בוזגלו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- חיים בוזגלו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- חיים בוזגלו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
חיים בוזגלו, באתר AllMovie (באנגלית)- חיים בוזגלו WORK SHOP
- מרב יודילוביץ', "לי מותר כי אני בוזגלו", באתר ynet, 9 באפריל 2010
- רונית מזרחי, בגובה העיניים עם חיים בוזגלו, באתר nrg, 9 ביולי 2010
- יוני בינרט, "נעלבתי, התעצבנתי": ריאיון עם חיים בוזגלו, באתר nrg, 20 בספטמבר 2010
- איתי שטרן, ארגון השחקנים: חיים בוזגלו לא משלם למשתתפים בסדרה החדשה שלו, באתר הארץ, 30 ביולי 2017
- יורם יובל,
שיחת נפש עונה 7: חיים בוזגלו, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 25:43), כאן חינוכית, 22 באפריל 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עירית שמגר, חיים בוזגלו: כרטיס ביקור, מעריב, 29 ביולי 1988
- ^ עידית שחורי, גילה אלמגור תפיק סרט, חדשות, 8 בדצמבר 1986
- ^ ניניו הולך על קולנוע, חדשות, 26 באוגוסט 1986
- ^ יוסי ויין יביים ויצלם, חדשות, 10 בפברואר 1987
- ^ הקרן נתנה מענק לבוזגלו, חדשות, 4 במרץ 1987
- ^ עירית שמגר, הנישואים של חיים בוזגלו, מעריב, 29 בספטמבר 1987
- ^ ג. עיטור, שלמה ארצי יככב בסרט חדש, חדשות, 7 במרץ 1990
- ^ ג. עיטור, שלמה ארצי פרש, חדשות, 5 ביולי 1990
- ^ נאמנות לתוצרת מקומית, מעריב, 26 באוקטובר 1990
- ^ חגי לוי, פסטיבל ירושלים- הדלתות, ספייק לי ואיסמעיל מרצ׳נט, חדשות, 6 ביוני 1991
- ^ נירית אנדרמן, משקיע זר רוכש רבע מחברת ההפקות של חיים בוזגלו, באתר הארץ, 23 בפברואר 2008
- ^ עדנה פיינרו (ברלין), רונן טל, פרס "דב הכסף" ל"קיץ של אביה", חדשות, 22 בפברואר 1989
- ^ [12]
- ^ "מנורת הכסף"-השם העברי שיחליף את "האוסקר ישראלי", מעריב, 9 באוגוסט 1988
- ^ אמיר פלג, "מנורת הכסף" למצטייני הקולנוע הישראלי, חדשות, 19 בספטמבר 1988
- ^ חגי לוי, האוסקר הישראלי - ״מעבר לים״ – אל מעבר לים, חדשות, 18 בנובמבר 1991
- ^ אורי קליין, לא רואים, באתר הארץ, 6 במאי 2003
- ^ ציפי שוחט, שני פרסים ל"דיסטורשן" בפסטיבל בורדו, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2005
גואל פינטו, "דיסטורשן" של חיים בוזגלו התקבל לפסטיבל הקולנוע של פאריס, באתר הארץ, 16 במרץ 2005 - ^ רותי זוארץ, ייבשו אותי, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2003
- ^ ענת באלינט, סדרת דרמה של חיים בוזגלו בערוץ 2, באתר הארץ, 18 בפברואר 2004
- ^ רותה קופפר, שקט מחריש אוזניים, באתר הארץ, 25 בפברואר 2004
- ^ ביקורות:
אהוד אשרי, פלילי? אמנותי!, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2005
דוד שליט, ומה עם סדרה על מבקר טלוויזיה?, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2005 - ^ מתן שירם, סדרת טלוויזיה של חיים בוזגלו היא היקרה שנעשתה בארץ, באתר גלובס, 19 בינואר 2009
- ^ מרב יודילוביץ', חיים בוזגלו חי מחדש, באתר ynet, 31 בינואר 2008
- ^ nrg מעריב, שני פרסים לחיים בוזגלו בפסטיבל לושון, באתר nrg, 11 בפברואר 2009
- ^ גילי איזיקוביץ, בתפקיד אלוהים: חיים בוזגלו, באתר הארץ, 12 במרץ 2013
- ^ גילי איזיקוביץ, "בית המשאלות" תשודר ב–HBO, באתר הארץ, 8 במרץ 2015
- ^ ביקורות:
רוגל אלפר, "מבחן בוזגלו": אין כסף לתחקיר, בואו נדבר עלי, באתר הארץ, 10 במרץ 2015
הגר בוחבוט, עכבר העיר, "מבחן בוזגלו": מי מתחמק מהשד העדתי?, באתר הארץ, 9 במרץ 2015 - ^ יואב בירנברג, ארבעה במאים זכו בפרסי שרת החינוך והתרבות, חדשות, 3 ביוני 1993