מרים הנביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.
ציור מעשה ידי אנסלם פוירבאך משנת 1862. מוצג בגלריה הלאומית הישנה בברלין

מִרְיָם היא דמות מקראית, בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרן ומשה. נמנית עם שבע הנביאות שקמו לישראל.

בטקס שבע ברכות להולדת הבת, הברכה החמישית היא "ה. יְשִׂימֵךְ אֱ-לֹהִים כְּמִרְיָם, נְבִיאָה וּמַנְהִיגָה לְעַמָּהּ, לְוַאי וְתַּשְׁכִּילִי לְהַשְׁמִיעַ אֵת קוֹלֵך הַמְיוּחָד לָךְ בְּסוּגִיוֹת שֶׁל כְּלָל כִּבְשֵׁאֵלוֹת שֶׁל פְּרָט, וּלְבַטֵא אֵת תְּכוּנוֹתַיִך הַסְגוּלִיוֹת בִּנְתִיבֵי הַלִּימוּד וּבְעוֹלָם הַמַעֲשֶׂה"[1].

מקור ומשמעות שמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון יצחק אברבנאל שיער שנקראה כך מכיוון שכבר בעת לידתה היו תנאי החיים של עם ישראל במצרים מרים וקשים[2], או ששמה סימל את המרי שלה כלפי המצרים[דרוש מקור]. יש שהדגישו את היות השם בעל שורש משותף עם "הרמה"[3]. כמו כן ישנה סברה כי שמה נגזר מהמילה המצרית ל"אהובה"[4].

ילדותה של מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת חז"ל הייתה מרים האחות הבכירה שבמשפחה[5]. המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", החליט עמרם שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא ייולדו תינוקות. בגמרא[6] נאמר:

וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשווא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! ... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

מרים מניחה את משה בתיבה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו.

בהקשר ללידת משה והשלכתו ליאור מופיע מדרש נוסף המתאר את נבואת מרים: מרים הייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן, שמושיע את ישראל מיד מצרים. וכיוון שנולד משה, נתמלא הבית כולו אור. עמד אביה ונשק על ראשה. אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך. וכיוון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה. אמר לה: בתי, היכן נבואתך? וזהו שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" (שמות, ב', ד') לדעת מה יהיה בסוף נבואתה. שהמשיכה להאמין בנבואה ורצתה לראות כיצד תהיה הצלתו ולא אם יינצל. (לקוח מאתר ערכים).

לפי המסופר בספר שמות, פרק ב' אחות משה (לא נאמר במפורש שמה) היא זו אשר צפתה על משה ביאור, ראתה את בת פרעה אוספת אותו והציעה לה כמינקת את אמה:

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ... וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד.

זיהויה כפועה המיילדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מסורת חז"ל הייתה מרים אשת איש ומיילדת[7], לעיתים מתוארת כאשתו של חור, לעיתים כאשתו של כלב בן יפונה, ולעיתים כאמו של בצלאל[8] או כאמו של חור[9].

שפרה ופועה, המיילדות העבריות שלא צייתו לפקודת פרעה להמית את הזכרים – מזוהות על ידי חז"ל כיוכבד אם משה, ומרים אחות משה. כך נאמר בגמרא[10]: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? ... שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל". וכן מסביר רש"י: פועה - זו מרים שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק.

תפקידה ביציאת מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שירת מרים

מרים מוזכרת במפורש בשמה לאחר קריעת ים סוף כשתופפה בתופים וחוללה במחול את שירת מרים:

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַ-ה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

הנביא מיכה[11] מציין אותה במפורש לצד משה ואהרן כמחוללי יציאת מצרים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". המהר"ל מפראג כותב בספרו נצח ישראל כי מרים הייתה אחת משלשת הגואלים של יציאת מצרים (משה, אהרן ומרים), והיה לה תפקיד מיוחד, לבטא את ההשתוקקות והחיבור של עם ישראל לאל[12].

לטענת הרש"ר הירש, מרים הייתה דמות ומופת לאישה היהודית: "מציאות זו שהנשים היהודיות היו ספוגות כל כך ברוח היהודית, ניתן לתלות במידה לא קטנה במרים, אשר העמידה בפניהם דוגמה ומופת כנביאה"[13].

לטענתו של בעל ה"כלי יקר", בקריעת ים סוף מרים נהפכה לנביאה: "עכשיו נעשית נביאה כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני השכינה ... ומ״ש אחות אהרן – לפי שהיתה שוה לו בנבואה אבל לא למשה, כי כן משמע סוף פר׳ בהעלותך בפסוק לא כן עבדי משה (י״ב:ז׳) כי שם הושוו אהרן ומרים בנבואה"[14].

צרעת מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים מחוץ למחנה, ציור מעשה ידי טיסו משנת 1896 לערך.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צרעת מרים

בספר במדבר[15] מסופר כי מרים ואהרן, ריכלו על משה "עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח". הם טענו כי ה' דיבר גם אתם ולכן הם נביאים כמשה, ומעמדם צריך להיות כמעמדו: "וַיֹּאמְרוּ: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'? הֲלֹא גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע ה'.". דברים אלו מכעיסים את ה', והוא מתגלה אליהם ומסביר להם שהם אינם עומדים במעלתו של משה: "לֹא-כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה".

העונש שמביא ה' על מרים בגלל כפירתה במנהיגותו של משה היה צרעת; אהרן ומרים מבינים את טעותם ומביעים חרטה, ואהרן מבקש ממשה: "בִּי אֲדֹנִי, אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ". משה מתפלל לה' עבור מרים - "אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ" - וה' מוסר לו כי על מרים להיענש לפני שירפא לה, על שביזתה את ה' ואת נביאו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ, הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". רק לאחר שבעת הימים נרפאת מרים מהצרעת ושבה אל המחנה.

בארה של מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בארה של מרים

על פי המסורת, בנדודי בני ישראל במדבר לוותה אותם באר שנעה בדרך נס, לבאר זו מיוחסות תכונות פלאיות רבות, והיא התקיימה בזכותה של מרים (על פי רש"י זוהי משמעותו של סיפור משה והסלע, כי לאחר מות מרים משה היה צריך להחזיר את הבאר). בתלמודים ישנן דעות שונות על מקום גניזתה של הבאר. בירושלמי ובמדרש רבא, נכתב כי נגנזה בתוך ים כנרת, אולם בתלמוד הבבלי סבורים כי היא מצויה בים התיכון, סמוך כנראה להר הכרמל, קישורו של הכרמל לבארה של מרים נובע ככל הנראה מהמדרש, על הפסוק "ככרמל בים יבא", לפיו השתתף הכרמל בקריעת ים סוף[16].

פטירתה ומקום קבורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מות מרים מופיע בפרשת חוקת, בין תיאור השנה השנייה ליציאת מצרים לתיאור שנת הארבעים:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.

התרגום המיוחס ליונתן, מגילת תענית בתרא וסדר עולם רבה מציינים את תאריך פטירתה בי' בניסן, בשנה הארבעים ליציאת מצרים[17]. לידתה על פי המסורת הייתה בשנת ב'שס"ב.

לטענת הרבה מפרשים (ובכללם גם רש"י), מות מרים הנחשבת לצדיקה הוא מכפר כמו פרה אדומה שהיא הפרשה הקודמת לפני מות מרים: "למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרה אדומה? לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת".

לטענת בעל "אור החיים", העם זילזל ולא שם לב למותה של מרים ולא עשה איתה חסד של אמת: "להגדיל מעלת מרים עליה השלום שהגם שכל העדה היו צדיקים לא עמד זכותם להעמיד להם באר המים שהיה בזכות מרים...מעתה יש מקום לחשוד בישראל שלא היו אז באותו מצב כשרים וזה לך האות שלא גמלו חסד עם הנביאה, לזה קדם והודיעך כי כל העדה צדיקים אשר בשם ישראל ייתכנו, וטעם שלא גמלו חסד אמר הכתוב בסמוך ותמת שם מרים ותקבר שם".

לטענת הפרשנים, מרים מתה במיתת נשיקה כמו אחיה אהרון.

לפי התנ"ך מרים נקברה בקדש. ההיסטוריון יוספוס פלביוס מוסיף שהיא נקברה בהר סין ליד פטרה.

עד המאה הרביעית לספירה אכן יש לנו עדות כתובה למסורת של עליה לרגל לקברה של מרים באזור פטרה, אולם מאז נשתכחה מסורת זאת ומקום הקבר נשכח גם הוא. יש המזהים אותו במבנה המפואר של אל-דיר במערבה של פטרה[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרים הנביאה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הצעה לטקס: שמחת בת, www.kolech.org.il
  2. ^ אברבנאל, שמות, ב', א'
  3. ^ מרים, אתר עיתים.
  4. ^ השם מרים באתר עברים הוצאה לאור.
  5. ^ ראו שמות רבה א, יג; תוספות בכורות ד, א. מאידך, לדעת הרמב"ן (ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ') אהרן היה הבכור במשפחה. וכן לדעת הרשב"ם (שם).
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ב, עמוד א'.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א'
  8. ^ ראו בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א'; שמות רבה, פרק מ"ח.
  9. ^ רש"י שמות י"ז, י'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד ב'.
  11. ^ פרק ו', פסוק ד'.
  12. ^ נצח ישראל פרק נ"ד.
  13. ^ MikraotGedolot – AlHaTorah.org, mg.alhatorah.org (בעברית)
  14. ^ MikraotGedolot – AlHaTorah.org, mg.alhatorah.org (בעברית)
  15. ^ י"ב, א' והלאה.
  16. ^ מכיוון שאותו בעל מאמר מצוטט גם בירושלמי וגם בבבלי, באמירה דומה, נראה לאור כל המסורות, גם המאוחרות יותר של האר"י ותלמידיו, שהמסורת העיקרית הייתה זו הארצישראלית שמובאת בירושלמי ובמדרש רבה שטענה כי מדובר בכנרת, ואילו הבבלית שהייתה מאוחרת יותר ומרוחקת יותר, ייחסה בטעות את גניזתה של בארה של מרים לים התיכון.
  17. ^ אלברט, אברהם מרדכי בן יהודה אריה, ‏ברכת אברהם - במדבר, באתר HebrewBooks.