שושה גורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שושה גורן
גורן מקבלת את פרס שח"ם על מפעל חיים לשנת 2019
גורן מקבלת את פרס שח"ם על מפעל חיים לשנת 2019
לידה 18 בפברואר 1943 (בת 78)
עיראקעיראק בגדאד[1], עיראק
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ברוקלין קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יצחק גורמזאנו גורן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שושה גורן (נולדה ב-18 בפברואר 1943) היא שחקנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושה גורן עלתה לארץ מעיראק עם הוריה בשנת 1951. שרתה בצה"ל כקצינה בחיל הים, במסגרת תפקידה הייתה עורכת העיתון "מערכות-ים". בוגרת החוגים ספרות ולשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך עסקה בהוראה בגימנסיה הרצליה. מאמצע שנות ה-70 התגוררה בניו יורק ולימדה שם ספרות ולשון עברית בישיבות תיכוניות.

בשנת 1978, בעת שהותה בניו יורק, הצטרפה גורן ללימודי תואר שני במשחק בברוקלין קולג'. עם שובה לישראל, ייסדה בשנת 1982 את תיאטרון "בימת קדם", בשיתוף עם בן זוגה, הסופר והמחזאי יצחק גורמזאנו גורן ועם המחזאי רפאל אהרון[2]. במסגרת התיאטרון העלתה גורן בשנת 1983 את הצגת היחיד שלה "נשים של ממש"[3], שעלתה למעלה מ-400 פעמים במשך שנתיים[4]. בעקבות הצלחתה ביססה את מעמדה כשחקנית. גורן המשיכה בתפקידיה כשחקנית-בית ויוצרת במסגרת "בימת קדם", ובמקביל הופיעה גם בתיאטראות אחרים, וכן בקולנוע ובסדרות טלוויזיה.

גורן פרסמה מספר סיפורים קצרים וכתבות לעיתונות, וכן כתבה שבע מתוך הצגות היחיד שבהן הופיעה.

לשושה גורן שלושה ילדים, שלושה עשר נכדים ונין ומתגוררת בכפר קיש[5].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 זכתה גורן בפרס שח"ם על מפעל חיים.

הצגות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נשים של ממש – ע"פ יצירות מאת ארז ביטון, יצחק גורמזאנו גורן, סמי מיכאל, יוסף עוזר, אמנון שמוש ורפאל אהרון. עריכה ובימוי: רפאל אהרון, בימת קדם 1982
  • מדמות לדמות – כתיבה וביצוע: שושה גורן. עריכה ובימוי: יצחק גורמזאנו גורן, בימת קדם 1984
  • עם שושה בכיף – מאת שושה גורן ובהשתתפותה, בימת קדם 1991
  • פאדיחה להשכיר – מאת שושה גורן ובבימויה, בימת קדם 1993
  • פצ-פצ התולעת המגהצת (לילדים, עם בובות) – מאת שושה גורן ובביצועה, בימוי: יצחק גורמזאנו גורן, בימת קדם 2003
  • אני שונאת לבשל – מאת שושה גורן, בימוי רבקה וולמן, בימת קדם 2005[6]
  • Born in Baghdad – מאת שושה גורן, בימוי יצחק גורמזאנו גורן (באנגלית), בימת קדם 2007
  • הלהלולה לשושה – מאת שושה גורן ובביצועה בשיתוף עם זמר ונגנים (בערבית עיראקית) בימת קדם 2009

תפקידים בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושה גורן (משמאל) עם שחקני ההצגה "העולם על פי אלון", פסטיבל חיפה להצגות ילדים, 2010

במסגרת בימת קדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במקום אהבה – מאת יצחק גורמזאנו גורן ובבימויו, 1985
  • חלום ניו-יורק – מאת יצחק גורמזאנו גורן ובבימויו, 1988
  • חג איפורים – הצגה לילדים מאת שושה גורן ומאשה דולב. בימוי: יצחק גורמזאנו גורן, 1990
  • בקיץ על הגג – מופע סיפורים מאת שושה גורן, 1991
  • אנוסים – מאת מוטי אברבוך ובבימויו, 1991
  • מסכות בוונציה – מאת יצחק גורמזאנו גורן, 1992[14]
  • מהרג'אן אל מסאכר (פסטיבל המסכות) – הצגה לילדים בערבית. מאת שושה גורן, בימוי יצחק גורמזאנו גורן, 1996
  • חתולה שחורה (עם כתם לבן) – מאת דורית מקלף, בימוי: יצחק גורמזאנו גורן, 2000
  • עגנון הים-תיכוני – מופע ספרות מכתבי עגנון, עריכה וביצוע: מיכל בת-אדם ושושה גורן, 2001
  • הסבתא והרקדנית – מופע סיפורים ומחול, מאת שושה גורן ובבימויה, 2002
  • דימונה דימונה – מאת יצחק גורמזאנו גורן ובבימויו, 2005[15]
בימוי
  • חזרתי משם – מאת עירית גדרון ובביצועה, 2001

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט במאי תפקיד שנה
אמור[16] רפאל רביבו רחל 2017
נמס בגשם דורון ערן שרה 2012
בין השמשות[17] אלון זינגמן רוזי 2011
מדוזות[18] אתגר קרת ושירה גפן תקווה 2007
קולולוש (סרט טלוויזיה ב-HOT3) נתי אדלר עמומה 2006
נסיעת מבחן (סרט טלוויזיה ב-ערוץ 2) עמית גורן רחל 1997
נשים משה מזרחי גברת ששון 1996
בית (סרט סטודנטים) דוד אופק לאה 1994
נישואין פיקטיביים חיים בוזגלו אמא של ג'ודי 1988

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה ערוץ במאי תפקיד שנים
בעלת החלומות HOT אריאל בנבג'י אביבה רומנו 2021
נעלמים HOT יונתן בר-אילן לילי 2019 - הווה
הקיבוצניקים (סדרת טלוויזיה) HOT בועז פרנקל עמליה 2020 - הווה
השוטר הטוב Yes תומר אבירם סבתא פרידה 2017
האחיות המוצלחות שלי[19] Yes גורי אלפי לאה 2016 - הווה
המלון של פיני רועי פלורנטין רוזה 2017
ג'וני ואבירי הגליל Yes הטלוויזיה בלוויין דני רוזנברג לילי 2015
אשתו של גיורא ערוץ 10 שי קפון ראשל 2015
פצועים בראש HOT3 ירון ארזי גאולה משעלי 20132016
ישראל ערוץ 10 רועי פלורנטין אמא של ישראל 2013
הקלמרים HOT יוני גרא ארנונה וגז 2013
נויורק Yes הטלוויזיה בלוויין אריאל בנבג'י ושי קפון אמא של אפרת 2013
תנוחי HOT3 שירלי שטרן הודנא אל זרביב 2012
בנות הזהב ערוץ 10 שירילי דשא חמדה 2012
כאן גרים בכיף ערוץ 10 קובי חביה ועופר ויצמן שושי 20102012
פולישוק שידורי קשת (ערוץ 2) שמואל הספרי שמחה בכור קטן/הרצליה קטן 20092015
רחוב סומסום ערוץ הופ! רוני ניניו סבתא שושנה 20092010
אגדת דשא ערוץ 10 עופר ויצמן ועופר ברק אמא של תמי 2007
בת ים - ניו יורק ערוץ 2 (טלעד) דוד אופק ויוסי מדמוני דינה זלאייט 19951997
מישל עזרא ספרא ובניו הערוץ הראשון ניסים דיין לידי 1982

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נולדה בבגדאד, שושה גורן (באנגלית)
  2. ^ נטע אלכסנדר, שובו של יצחק גורמזאנו גורן, נסיך המעברה, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2015
  3. ^ תיאטרון - נשים של ממש, דבר, 8 ביולי 1983
  4. ^ שרית פוקס, זקנה מזרחית, מעריב, 8 ביולי 1985
  5. ^ יצחק גורמזאנו גורן - מחבר הרומנים על דונה גרסיה, באתר כפר קיש
  6. ^ עכבר העיראני שונאת לבשל, באתר הארץ
  7. ^ תמי לוביץ', אור מזרחי, חדשות, 11 בדצמבר 1991
  8. ^ שוש אביגל, לוח תיאטרון, חדשות, 25 בנובמבר 1988
  9. ^ עכבר העירחצוצרה בואדי, באתר הארץ
  10. ^ אפרת נחושתאי, עכבר העיראתה צעיר רק פעמיים, באתר הארץ
  11. ^ נגה שביט-רז, "העולם על פי אלון" ו"אגדת השמש הנעלמת" עוסקות בנושאים הרלוונטיים לחיי הילדים, באתר הארץ, 6 באפריל 2010
  12. ^ עכבר העירבית אל ג'יראן - הצגה בעיראקית, באתר הארץ
  13. ^ ציפי שוחטאין כמו משפחה, באתר הארץ
  14. ^ "מסכות בונציה" חיבר יצחק גורמזאנו, והוא גם ביים את ההצגה שמעלה את פרשיית חייה של דונה גרציה מנדס, חדשות, 5 ביוני 1992
  15. ^ עכבר העירדימונה דימונה, באתר הארץ
  16. ^ עכבר העיראמור, באתר הארץ
  17. ^ אורי קליין"בין השמשות", תסריט ובימוי: אלון זינגמן | מחוץ לאזור הדמדומים, באתר הארץ, 24 ביוני 2011
  18. ^ אורי קלייןשוב המציאות מתפצלת, באתר הארץ, 29 ביוני 2007
  19. ^ אריאנה מלמדהצלחתן, אחיות שלי, באתר הארץ, 3 בפברואר 2019