שיחת משתמש:Daniel123/ארכיון 2205

קלמן (קארל) מאיר רוטשילד (1788-1855)

מלכי בית בורבון בממלכת שתי הסיציליות

• פרדיננד הראשון
• פרדיננד הראשון מלך שתי הסיציליות

ממלכת שתי הסיציליות

ממלכת שתי הסיציליות (איטלקית: Regno delle Due Sicilie) היא ממלכה שהייתה בעבר בדרום איטליה וכללה את דרום איטליה ואת האי סיציליה. כיום הממלכה היא חלק מאיטליה, מאז איחוד איטליה. את השם נתן לממלכה המלך פרדיננד השישי משושלת בורבון לשטחו שהיה מחולק קודם ל"ממלכת נפולי" ו"ממלכת סיציליה" לאחר סיום הפלישה הצרפתית בהנהגת נפוליאון בונפרטה ב- 1816 והוא נובע מפיצול ממלכת סיציליה ב- 1282. בירת הממלכה הייתה העיר נפולי.

מקורה של הממלכה לפני הפלישה הצרפתית בתקופת נפוליאון הממלכה נשלטה על ידי שושלת בורבון באותם שטחים, אך נחלקה באופן רשמי לממלכת נפולי וממלכת סיציליה. לאחר ששינה את שם הממלכה ל"ממלכת שתי הסיציליות" נודע פרדיננד השישי כ"פרדיננד הראשון של ממלכת שתי הסיציליות".

דגלי הממלכה דגלי הממלכה בין השנים:

• 
  1738-1848; 1849-1860
• 
  1848-1849
• 
  1860-1861

ראו גם

• איחוד איטליה

איחוד איטליה (איטלקית: Risorgimento -תחייה, התעוררות) הוא תהליך פוליטי וחברתי שאיחד את מדינות חצי האי האפניני למדינה יחידה בשם איטליה שהתרחש בין המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20.

קשה לנקוב בתאריכים מדויקים שבהם התחיל והסתיים האיחוד, אך יודעי דבר מסכימים כי הוא התחיל עם קונגרס וינה בשנת 1815 וסיום שלטון נפוליאון בונפרטה, והסתיים במידה רבה עם מלחמת צרפת פרוסיה ב- 1871, אך חלק מן הערים לא הצטרפו לאיטליה עד חוזה סן-ז'רמן לאחר מלחמת העולם הראשונה.

לאחר קונגרס וינה היו באיטליה תשע מדינות והגדולה ביניהן הייתה ממלכת שתי הסיציליות.

קונגרס וינה, ציור מאת ז'אן בטיסט איזביי 1819~

קונגרס וינה היה ועידה של דיפלומטים ומנהיגים מכל מדינות אירופה (למעט האימפריה העותומנית) שנערכה החל מה-1 באוקטובר 1814 ועד 9 ביוני 1815. את הקונגרס אירחה אוסטריה בווינה בירתה על מנת להשיב את הסדר הטריטוריאלי והפוליטי באירופה שלאחר מלחמות נפוליאון. בראש הקונגרס עמד קאנצלר אוסטריה קלמנס פון מטרניך השמרן, שמטרתו הייתה רסטורציה, כלומר החזרת המצב באירופה לפני המהפכה הצרפתית. בנוסף לכך ביקשו המדינות המתכנסות לחתום על הסכמים דיפלומטיים ובריתות בין מדינות אירופה, במטרה להגן על מאזן הכוחות בין המדינות ולסייע בשמירת היציבות והשלום.

את הדיונים ניהלו ארבעת המעצמות הגדולות של אירופה באותה תקופה: רוסיה, האימפריה האוסטרית, פרוסיה ובריטניה. נציגיהן של המעצמות היו המשפיעים בקונגרס, ולמעשה ניהלו אותו מאחורי הקלעים כשלנציגי המדינות הקטנות יותר הייתה מעט מאוד השפעה. יוצאת מהדופן בכלל זה היא צרפת, שאחרי תבוסתו והגלייתו של נפוליאון הוחזרה לשליטת בית בורבון. בזכות עורמתו וכשרונו הדיפלומטי של נציגה טלראן, הצליחה צרפת למלא חלק חשוב ומשפיע בקונגרס וינה חרף תבוסתה המשפילה וחולשתו של בית בורבון באותם ימים.

עיקר החלטת הקונגרס הייתה החזרת כל בתי האצולה שנושלו מהשלטון בתקופת המהפכה הצרפתית ומלחמותיו של נפוליאון אל כס מלכותם, ופיצוי אותם בתי האצולה שלא נתאפשר להחזירם לשלטון, באחוזות חדשות. הקונגרס סימל את הרסטורציה, השמרנות והשלטון המונרכי, ששלושתם נזדעזעו באירופה של ימי נפוליאון.

חלק ניכר מתקופת פעילותו של הקונגרס מולא על ידי אירועים חברתיים, מסיבות ונשפים שמשכו אליהם את כל נכבדי אירופה ווינה. ברם, לא היו אלה אירועים חברתיים בלבד: רבים מהם נוצלו לפגישות חשאיות בין הדיפלומטים מהמדינות השונות ולכריתת בריתות מדיניות והסכמים. ברית אחת כזאת, שנוסחה בחשאי, הייתה הברית בין נציגיהן של אוסטריה, צרפת ובריטניה, לבלימת התפשטותן הטריטוריאלית של המעצמות הצעירות, פרוסיה ורוסיה.

שינויים טריטוריאלים שהתקבלו בקונגרס

• צרפת הוחזרה לממדיה ערב מלחמות נפוליאון.
• מחוזותיה של הולנד אוחדו עם בלגיה לממלכה אחת.
• נורבגיה נמסרה מידי דנמרק שתמכה בנפוליאון לידי שבדיה שהשתתפה בקואליציות האנטי צרפתיות.
• אוסטריה קיבלה את הטריטוריות טירול, פורארלברג ומערב אוסטריה עילית (כולן בשטחי אוסטריה של היום), דאלמטיה (בקרואטיה של ימנו) ואת צפון-מערב איטליה (לומברדיה-ונציה).
• הדוכסויות של מרכז איטליה טוסקנה, פארמה, מודנה, לוקה חולקו בין נסיכים מבית הבסבורג ומבית בורבון.
• מדינת הכנסייה במרכז איטליה הוחזרה לאפיפיור.
• נפולי הוחזרה לשלטון הנסיכים מבית בורבון שמלכו בסיציליה.
• ג'נובה סופחה לממלכת סרדיניה-פיימונטה.
• לבריטניה נוספו השטחים הלגולנד, מלטה, מושבת הכף בדרום אפריקה וסרי לנקה, וכן נמסרה לה החסות על האיים היוניים.
• לשווייץ נוספו שלושה קנטונים שנותקו ממנה בידי נפוליאון.
• פולין הפכה למדינת חסות של רוסיה.
• לפרוסיה נמסרו פוזנן וטורון מידי פולין, מחציתה הצפונית של ממלכת סקסוניה, פומרניה - טריטוריה שבדית בגרמניה, וחבלי וסטפאליה והרינוס התחתי.
• בוואריה קיבלה שטחים בפרנקוניה ואת פפאלץ שעל הריין.
• המבורג, ברמן, ליבק ופרנקפורט חזרו להיות ערים חופשיות.

החלטות נוספות

• התקבלה החלטה המתנגדת לסחר עבדים.
• הובטחה נייטרליותה של שווייץ.
• הובטח חופש השייט בנהרות אירופה.
• הוקמה הברית הגרמנית - ברית רופפת של 39 מדינות גרמניה, חסרת כוח של ממש.
• הסדרת אופי הדיפלומטיה בין המדינות ומעמדם של הדיפלומטים.
• סעיף המטיל על מדינות הברית הגרמנית לדון על הענקת שוויון זכויות ליהודים.

הענף האיטלקי הבן הרביעי של מאיר אמשל, קרל קלמן מאיר, שנולד בשנת 1788, התיישב בנאפולי וייסד שם את הסניף האיטלקי של העסק המשפחתי. סניף זה העניק הלוואות כספיות רבות למדינות איטליה השונות וגם למדינת האפיפיור. עם איחוד איטליה, חוסל סניף זה של העסק בשנת 1861. קרל קלמן מאיר מת בשנת 1855. היורש של קרל מאיר, אדולף קרל, חזר למשפחתו בפרנקפורט. הבנק שהוא ייסד היה הבנק הלאומי של אוסטריה. העסקים שלו התמוטטו בשל המשבר הפוליטי, הכלכלי והמדיני שאוסטריה הייתה בו לאחר מלחמת העולם הראשונה.

Bild:Tiara of costanza.jpg

יהדות מסינה
מגן דוד בארמון שבמסינה
יצירות יהודיות
מטבע הוא יצירתו של גִדְעוֹן Gaudio מטבע פרידריך השני
מטבע הוא יצירתו של גִדְעוֹן Gaudio מטבע פרידריך השני
מטבע הוא יצירתו של גִדְעוֹן Gaudio מטבע פרידריך השני

הרפובליקה האיטלקית (באיטלקית: Repubblica Italiana) הייתה רפובליקה קצרת ימים שהתקיימה בין השנים 1802 ו-1805 בצפון שטחה של איטליה כיום - באזורי לומברדיה ורומאניה (כיום חלק מאמיליה-רומאניה). הרפובליקה הוקמה על ידי נפוליון בונפרטה ונתמכה על ידי הרפובליקה הצרפתית הראשונה.

הרפובליקה האיטלקית הייתה יורשתה של רפובליקת סיזאלפינה, אשר שינתה את חוקתה על מנת לאפשר לקונסול הראשון של צרפת - נפוליון בונפרטה להפוך לנשיא הרפובליקה.

בשנת 1805, עם מתן התואר "קיסר צרפת" לנפוליאון, שבה הרפובליקה להיות חלק מממלכת איטליה בה מלך נפוליאון כמלך, ובנו החורג אוז'ן דה בוהרנה כמשנה למלך.

בעקבות הרפובליקה האיטלקית שהקים נפוליאון, שהפכה מאוחר יותר לממלכת איטליה, התגברו באיטליה הנטיות הלאומיות. לאחר נפילת נפוליאון חולקה איטליה מחדש בין המעצמות.

צפון איטליה הוענק ברובו לאימפריה האוסטרית או לשליטים עצמאיים מבית הבסבורג וממלכת נפולי חזרה לידי בית בורבון

. מרכז איטליה נמסר לאפיפיור. ממלכת פיימונטה קיבלה את צפון-מזרח איטליה ובסרדיניה.

ההיסטוריה היהודית של מסינה

במסינה התקיימה קהילה יהודית עוד מהתקופה הרומית. קיימת דעה כי בעבר יהודי מסינה גרו בגטו הנקרא ג'ודקה (Giudecca) גטו מסינה הוא הוקם בשנת 594. מרכז קהילת מסינה היהודית נמצא בשכונה בשם ה" קוארטיירה פרפורטו " (Quartiere Paraporto).

העיר כבירתה של ממלכה אירופאית

במאה ה-13, לאחר הערבית סיציליאנית (Sicilian Vespers) פדרו השלישי "הגדול" (1276-1285) צירף לממלכה את סיציליה והחליט שבירת סיציליה צריכה להיות מסינה ליד פלרמו.

בתקופה זו החל האדריכל פיליפו יוברה (Filippo Juvarra) לתכנן מחדש את העיר כבירתה של ממלכה אירופאית. אותה עת מנתה אוכלוסיית העיר 90,000 תושבים.

ערך מורחב – גטו מסינה

גירוש ספרד

אוכלוסית היהודים הגיעה לידי 2,400 תושבים - כעשירית מאוכלוסית העיר - בשנת 1453 .הרדיפות של היהודים בספרד השפיעו גם על התושבים בסיציליה שהחלו לעשות פרעות ביהודי האי. בשנת 1474 נערכה עלילת דם ביהודי מסינה ובשנת 1493 גורשו יהודי מסינה, קהילה שמנתה כ-3,000 יהודים, בגלל גירוש ספרד. יהודי מסינה המגורשים חיפשו להם מקום אחר להתגורר בו. הם עברו להתגורר באיסטנבול.

אמנציפציה ליהדות מסינה

תולדות הקהילה

במטרה להפוך את לעיר נמל חופשי חשובה באגן הים התיכון, פנו שלושה דוכסים גדולים (Grand Duke of Tuscany) של טוסקנה אל היהודים ואל אחרים לבוא ולהתיישב בעיר:

• הראשון היה קוסימו הראשון דה-מדיצ'י (1574-1519), שלט בשנים 1574-1537.
• השני היה פרנסקו הראשון דה-מדיצי (1587-1541), שלט בשנים 1587-1574.
• השלישי היה פרדינאנדו הראשון דה-מדיצי (1609-1549), שלט בשנים 1609-1587.

דוקה מדינצ'לי מבית הבסבורג הספרדי

הסניור דוקה מדינצ'לי בית הבסבורג הספרדי ניתן שוויון חוקי ליהדות מסינה בשנת 1695. בשנת 1696 הגיעו לעיר שלוש בנקאים יהודים. עם הזמן, גדלה הקהילה ב-1,100 תושבים והוקם גטו חדש (Quartiere Terranova).

ערך מורחב – גטו מסינה

היהודים היו מעורבים כמעט בכל ענפי התעשיה והסחר במסינה: תעשיית טקסטיל - כולל בגדי משי.

בשנת 1700 ההבסבורגים הספרדים נמוגו (מה שגרם למלחמת הירושה הספרדית) וכך גם ההבסבורגים האוסטרים בשנת 1740 (מה שגרם למלחמת הירושה האוסטרית).

קרלוס השלישי מבית בורבון בספרד

בית הבסבורג הספרדי ניתן שוויון חוקי ליהדות מסינה בשנת 1695 וכך גם קארלו השלישי מבית בורבון בספרד (Carlo III di Borbone ) בשנת 1700. בית בורבון הוא כינויה של שושלת אשר בניה שלטו בארצות רבות באירופה. תחילתה של השושלת מתוארכת לתחילת המאה ה-13 עם התחברותה הראשונה למשפחת המלוכה הצרפתית. עם השנים, הפכה שושלת בורבון לאחת ממשפחות השלטון החזקות ביותר באירופה, כאשר בניה מולכים בצרפת, ספרד, דרום איטליה, נווארה (מדינה בצפון ספרד) וכן במספר דוכסויות ברחבי היבשת.

קארלו השישי מבית ההבסבורג האוסטרי

בשנת 1711 נתן המלך קארלו השישי מבית ההבסבורג האוסטרי (Carlo VI d'Austria) רשות ליהודי מסינה להתיישב במסינה , בעיקר כי רצה לנצל את קשריהם המסחריים לפיתוח כלכלת מסינה, ולכן היגרו יהודים רבים. ההבסבורגים האוסטרים נמוגו בשנת 1740 (מה שגרם למלחמת הירושה האוסטרית).

הישועים

עד לשנת 1767 הגן על הישועים האפיפיור קלמנטיוס השלושה עשר אשר ניסה לסייע לגורמים בסיציליה. בשנת 1746 הישועים החליטו לגרש כל היהודים ממסינה.

האמנציפציה באיטליה

באיטליה ניתן שוויון חוקי ליהודים בשנת 1870. עד היום קיים במסינה רחוב הקרוי בשם "רחוב היהודים" (ויה דל ג'ודקה).

קישורים חיצוניים

• יהודי מסינה

• יהדות מסינה

לקריאה נוספת

• Maria Accascina „Profilo dell’architettura a Messina dal 1600 al 1800“ , Rom 1964
• Anthony Blunt "Sicilian Baroque" Rome 1968.
• Amelia Ioli Gigante „Messina“ .„Le città nella storia d’Italia“ .Roma-Bari 1989 ISBN 88-420-1701-9
• E. Mauceri „ Messina nel Settecento“ , Messina.
• "Messina com’era“ . „Messina e dintorni“ . Messina, 1981
• Giuseppe Grosso Cacopardo „Guida per la Città di Messina“, Messina 1989