מקווה (ארפורט)
 | |||||||||
| שרידי המקווה בארפורט | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
מקווה  | ||||||||
| כתובת |
ארפורט | ||||||||
| מיקום |
ארפורט | ||||||||
| מדינה |
גרמניה | ||||||||
| קואורדינטות | 50°58′44″N 11°01′49″E / 50.9789876°N 11.0303101°E | ||||||||
  | |||||||||
המקווה בארפורט (בגרמנית: Erfurter Mikwe) הוא מקווה יהודי מתקופת ימי הביניים בעיר העתיקה של ארפורט באזור "גשר הסוחרים" (הקרמרבריקה (אנ') שעל הנהר גרה (אנ')).
במאה ה-12 היה לקהילה היהודית מקווה שנמצא ישירות על גדות הנהר גרה, אך רק הקיר הדרומי של מבנה זה השתמר עד היום. סמוך לקיר זה נבנה במאה ה-13 מקווה חדש, שחלק ניכר ממנו השתמר עד היום. למקווה הייתה תוכנית מלבנית ארוכה וכנראה היה לו גג גמלון מעל קמרון החבית הפנימי. אורכו של המבנה היה כתשעה מטרים ורוחבו כמעט שלושה מטרים מבפנים. הקמרון והחלק העליון והתחתון של הקירות עשויים מאבן גיר המונחת בנדבכים רגילים. הקיר הצפוני מכיל גומחה קטנה. הכניסה במערב המבנה הובילה בתחילה לפרוזדור עם מלתחה. מדרגות שעקבותיהן נשתמרו בקיר הצפוני הובילו אל אגן המים בצד המזרחי. בבנייה השתמשו באבני גזית, חלקם בשימוש משני. באחת האבנים שהונחה הפוך וכוסתה בטיח התגלה תבליט של גבר צעיר ועל ראשו כתר של שושנים המתוארך למאה ה-12.[1]
הפוגרום של 1349 הותיר סימנים ברורים בבניין. כמו מבנים רבים ברובע היהודי, כנראה נגרם למקווה נזק מסיבי. בקיר הצפוני נראה חיבור מובהק המעיד על ביצוע עבודות תיקון ובנייה מחדש.[1]
המקווה התגלה מחדש בשנת 2007 ונפתח לציבור כאתר תרבות בשנת 2011. המקווה ניזון ממים "חיים", כלומר זורמים. במיקום שבו נבנה זה הספיק בגלל הקרבה לנהר גרה. ניתן לתארך מבנה קודם של המקווה למאה ה-12. המקווה הקיים מתוארך למאה ה-13. הוא הוזכר לראשונה ב-1248 והיה בשימוש עד שהיהודים גורשו מארפורט ב-1453. לאחר מכן התמלא האגן במים והחדר שימש כמרתף. במהלך השריפה בעיר בשנת 1472 ניזוק הבניין ובעקבות כך תוקן והוקטן בחצי. הוא עמד בשורה עם שני בתי עץ נוספים ישירות על גדת הנהר. במלחמת העולם השנייה נתפס הפיתוח הצר של הרובע כמקור לסכנה במקרה של הפצצה ולכן המבנה עם המקווה והבית השכן נהרסו. המבנים שנותרו נהרסו לכל המאוחר כאשר הוכנה מדשאה במקום בשנות ה-60 של המאה ה-20. הסיבה לשיפוץ והחפירות בשטח הירוק הייתה קריסת חומת ביצור. המקווה התגלה מחדש במהלך החפירות הארכאולוגיות שליוו את השיפוץ.
בשנת 2021, המקווה, יחד עם בית הכנסת הישן (ארפורט) ו"בית האבן", הוצעו לאונסק"ו כאתר מורשת עולמית כ"מורשת יהודית מימי הביניים של ארפורט".[2] בספטמבר 2023, נוסף המקווה לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו כחלק מאתר המורשת היהודית מימי הביניים בארפורט.[3]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Karin Sczech: Mikwe. In: Alte Synagoge und Mikwe zu Erfurt. Bussert & Stadeler, Jena 2009, ISBN 978-3-932906-97-8, S. 70–88.
- Karin Sczech: Die Erfurter Mikwe. In: Erfurter Schriften zur jüdischen Geschichte. Band 1, Bussert & Stadeler, Jena 2012, ISBN 978-3-942115-17-9, S. 70–78.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
