קתדרלת שפייר

קתדרלת שפייר
Speyerer Dom
	קתדרלת שפייר
	קתדרלת שפייר
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 2
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 2
מידע כללי
סוג	קתדרלה קתולית, הקתדרלה המלכותית
על שם	חג עליית מרים
מיקום	שפייר
מדינה	גרמניה
מייסדים	קונראד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1080
תאריך פתיחה רשמי	1080
אדריכל	אוטו מבמברג
סגנון אדריכלי	אדריכלות רומנסקית
מידות
אורך	134 מ'
רוחב	37.62 מ'
קואורדינטות	49°19′02″N 8°26′33″E / 49.3172°N 8.4424°E
	www.dom-zu-speyer.de
	(למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני קתדרלת שפייר

חשיבות הקתדרלה לפיתוח עירוני (סרטון המלווה בקריינות בגרמנית)

קתדרלת שפייר (בגרמנית: Speyerer Dom), רשמית: "בזיליקת הקתדרלה הקיסרית של עליית הבתולה ושטפן הקדוש" (בלטינית: Domus sanctae Mariae Spirae, בגרמנית: Dom zu Unserer lieben Frau in Speyer) בעיר שפייר שבמדינת ריינלנד-פפאלץ בגרמניה, היא מקום מושבו של הבישוף הקתולי של שפייר. הוא כפוף לארכידיוקסיה הרומית-קתולית של במברג. הקתדרלה, המוקדשת למריה הקדושה, הקדושה המגנה של שפייר ("Patrona Spirensis"), ושטפן הקדוש, ידועה בדרך כלל כ"הקתדרלה הקיסרית של שפייר" (Kaiserdom zu Speyer). האפיפיור פיוס האחד עשר העלה את קתדרלת שפייר לדרגת בזיליקה מינורית של הכנסייה הקתולית בשנת 1925.

הקתדרלה החלה להיבנות משנת 1030 תחת שלטון קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, כשהקצה המזרחי והקמרון הגבוה נבנו בשנים 1090–1103. הבזיליקה בת שלוש הספינות מאבן חול אדומה היא "שיאו של עיצוב שהיה בעל השפעה רבה על התפתחותה הבאה של האדריכלות הרומנסקית במהלך המאות ה-11 וה-12".^[1] כאתר הקבורה של קיסרים ומלכים של השושלת הסליאנית, בית הוהנשטאופן ובית הבסבורג, נחשבת הקתדרלה כסמל לכוח הקיסרי. עם הרס מנזר קלוני, היא נותרה הכנסייה הרומנסקית הגדולה ביותר באירופה.^[2] היא נחשבת ל"נקודת מפנה באדריכלות האירופית", אחד המונומנטים האדריכליים החשובים ביותר בתקופתה ואחד המונומנטים הרומנסקיים המשובחים ביותר.

בשנת 1981 נוספה הקתדרלה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו של אתרים החשובים מבחינה תרבותית כ"מונומנט מרכזי של אמנות רומנסקית באימפריה הרומית הקדושה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1025 הורה קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבנות בשפייר את הכנסייה הגדולה בעולם המערבי הנוצרי, שאמורה הייתה להיות גם מקום קבורתו. הבנייה החלה בשנת 1030 באתר של בזיליקה לשעבר שעמדה על רמה מוגבהת ממש ליד הריין, אך מוגנת מפני שיטפונות שמקורם בנהר. יחד עם קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה (בנייתה החלה בשנת 1075), מנזר קלוני (בניית מנזר קלוני השלישי החלה בשנת 1085) וקתדרלת דרהאם (בנייתה החלה בשנת 1093), היו אלו הפרויקטים השאפתניים ביותר באותה תקופה. אבן החול האדומה של הבניין הגיעה מהרי יער פפאלץ (אנ'), ומשערים כי האבנים הושטו במורד תעלת שפיירבאך, נחל הזורם מההרים ונשפך לריין בשפייר. קונרד השני וגם בנו היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לא זכו לראות את סיום בניית הקתדרלה. קונרד השני מת בשנת 1039 ונקבר בקתדרלה עוד בזמן הקמתה; היינריך השלישי נקבר לידו בשנת 1056. הקברים הוצבו במעבר המרכזי מול המזבח.

הקתדרלה הוקדשה בשנת 1061 כשהבנייה הייתה קרובה לסיומה. שלב בנייה זה, שנקרא שפייר 1, מורכב מחזית כניסה מערבית רחבה וגבוהה עם שני מגדלים (אלמנט אדריכלי המכונה Westwork), ספינה שכללה שני מעברים וטרנספט צמוד. לצד בית המקהלה היו שני מגדלים. האפסיס המקורי היה עגול מבפנים, אך מלבני מבחוץ. הספינה הייתה מכוסה בתקרת עץ שטוחה, אם כי תקרת המעברים הייתה מקומרת, מה שהפך את הקתדרלה לבניין המקומר השני בגודלו מצפון לאלפים (אחרי הקתדרלה של אאכן). הקתדרלה נחשבת למבנה הבולט ביותר של אדריכלות סליאנית המוקדמת ו"שיאו של עיצוב שהיה בעל השפעה רבה על ההתפתחות העתידית של האדריכלות הרומנסקית במאות ה-11 וה-12".^[1]^[3]

בסביבות 1090 ניהל נכדו של קונרד, היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פרויקט בנייה שאפתני במטרה להגדיל את הקתדרלה. הוא הורה להרוס את החלקים המזרחיים ולהעמיק את היסודות לעומק של עד שמונה מטרים. רק הקומות התחתונות והקריפטה של שפייר 1 נותרו על כנם. הספינה הוגבהה בחמישה מטרים ותקרת העץ השטוחה הוחלפה בקמרון צולב של תאים מרובעים, אחד ההישגים הבולטים של האדריכלות הרומנסקית. כל עמוד תומך שני הוגדל על ידי הוספת פילסטר רחב, שיצר מערכת של תמיכות פנימיות. עמודים תומכים מעורבים הופיעו בסביבות 1030 במבנים לאורך הלואר (סן-בנוט-סור-לואר, אוסר ולוש (אנ')) משם התפשטה הטכניקה לנורמנדי ולחבל הריין.

הדוגמה היחידה האחרת מאותה תקופה למערכת תאים כזו היא בכנסיית סאנט ויסנק (Església de Sant Vicenç de Cardona) בקרדונה (אנ') בקטלוניה. "מערכת התאים הכפולים" של שפייר שתפקדה כתמיכה לקמרונות האבן הועתקה במונומנטים רבים לאורך הריין. תוספת הקמרונות הצולבים אפשרה שילוב של חלונות של קומת התאורה מבלי להחליש את המבנה. "התוצאה היא פנים כנסייה עם תחושת כוח מונומנטלי, אמנם נוקשה ופריזמטי בהשוואה למבנים צרפתיים בני אותה תקופה, אך כזה שמעביר רושם של רצינות (gravitas) רומית, רושם המתאים באופן ייחודי לשליט עם היומרות הפוליטיות של היינריך הרביעי".

במהלך שינויים אלה צוידה הקתדרלה בגלריה ננסית (אנ'), ארקדה שקועה בעובי הקירות, שהיא פיתוח טבעי של ארקדה מדומה (אנ'). ארקדות מדומות כאלו שימשו באופן נרחב כאלמנטים קישוטיים, כשהן מחפות קירות פנימיים וחיצוניים של כנסיות רומנסקיות רבות. בקצה המזרחי של קתדרלת שפייר התמזגו הגלריה הננסית והארקדות המדומות ל"אחת היצירות הזכורות ביותר בעיצוב הרומנסקי".^[4] הגלריה הננסית מקיפה את החלק העליון של האפסיס, מבליטה את צורתו המעוגלת, ומשתרעת סביב המבנה מתחת לקו הגג. תכונה זו הפכה במהרה למרכיב בסיסי בכנסיות רומנסקיות. היא אומצה בקתדרלת וורמס (אנ') ובקתדרלת מיינץ (אנ'), ועל חזיתותיהן של כנסיות רבות באיטליה. "הקתדרלה צצה מחדש בסגנון יותר פיסולי האופייני לשיא התקופה הרומנסקית". "הטרנספט, בית המקהלה, האפסיס, המגדל המרכזי והמגדלים האגפיים שולבו בצורה ובגודל שעלו על כל מה שנעשה לפני כן. כל המשטחים והקצוות מתנשאים ללא שלבי ביניים. האלמנטים העיקריים בשילוב נותרים עצמאיים ... שפייר הפכה למודל עבור מבני כנסיות רבים אחרים אך אף אחת לא עלתה עליה בפארה".

הקתדרלה המורחבת, שפייר 2 (Speyer II), הושלמה בשנת 1106, שנת מותו של היינריך הרביעי. באורך של 444 רגל רומית (134 מטר) ורוחב של 111 רגל רומית (43 מטר) זה היה אחד הבניינים הגדולים ביותר בתקופתו. הבניין הפך לסוגיה פוליטית: הגדלת הקתדרלה בכפר הקטן שפייר עם כ-500 תושבים בלבד היוותה פרובוקציה בוטה לאפיפיור. הקיסר לא רק תבע סמכות חילונית אלא גם סמכות כנסייתית, ועם הפאר וההדר של קתדרלה זו הוא הדגיש דרישה נועזת זו. מטרת הבניין, שכבר היווה מניע חזק עבור קונרד, הייתה עבור הקיסר "טענה לאדריכלות רומאית קיסרית מייצגת" לאור המאבק המתמשך עם האפיפיור גרגוריוס השביעי. לפיכך, נתפסת קתדרלת שפייר גם כסמל למאבק האינווסטיטורה. רק חמש שנים לאחר מותו בוטל נידויו של היינריך הרביעי וגופתו הובאה למנוחות בקתדרלה שלו בשנת 1111.^[5]

במאות הבאות הקתדרלה נותרה ללא שינוי יחסית. בציור משנת 1610 נוספה קפלה גותית למעבר הצפוני, ובציור של סביב 1650 יש חלון גותי נוסף בצד הצפוני של חזית הכנסייה. בציור משנת 1750 המתאר את הקתדרלה עם החלק האמצעי ההרוס חלון זה נעדר. השליט האחרון הובא למנוחות בקתדרלה בשנת 1308, כשהוא משלים רשימה של שמונה קיסרים ומלכים ומספר נשותיהם:

קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (מת 1039) ואשתו גיזלה (אנ') (מתה 1043)
היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (מת 1056), בנו של קונרד השני.
היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (מת 1106), בנם של היינריך השלישי, ואשתו ברתה (אנ') (מתה 1087)
היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (מת 1125), בנו של היינריך הרביעי.
ביאטריקס הראשונה (אנ') (מתה 1184), רעייתו השנייה של פרידריך ברברוסה ובתם אגנס (Agnes)
פיליפ משוואביה, מלך גרמניה (מת בשנת 1208), בנו של פרידריך ברברוסה
רודולף הראשון, מלך גרמניה (מת 1291)
אדולף, מלך גרמניה (מת 1298)
אלברכט הראשון, מלך גרמניה (מת 1308), בנו של רודולף הראשון

(הערה: כל שמונת השליטים הללו היו מלכי גרמניה. עם זאת, על מנת לקבל את התואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה, היה עליהם להיות מוכתרים על ידי האפיפיור. כאשר היחסים בין האפיפיור למלך הגרמני היו טובים, הם הוכתרו כ"אימפרטור רומאנום" (Imperator Romanum), כלומר קיסר האימפריה הרומית הקדושה. כאשר היחסים היו מתוחים, סירבו האפיפיורים להכתיר את המלך כקיסר. כך שלמעשה כל אלה היו שמונה קיסרי האימפריה הרומית הקדושה, אך ארבעה מהם "לא הוכתרו".)

בנוסף לשליטים אלה הקתדרלה היא מקום קבורתם של כמה מנשות השליטים ורבים מהבישופים של שפייר.

התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט מכיוון דרום-מערב

מבנה החזית (westwork) המערבית המקורית בשנת 1606

מבנה החזית המערבית החדשה בתכנון היינריך היבש 1854–1858

אף שהעיר והקתדרלה נכבשו ונבזזו שוב ושוב, הן שרדו את מלחמת שלושים השנים (1618–1648) ללא נזק רב. במהלך מלחמת תשע השנים (מלחמת הירושה של פפאלץ 1688–97), הכניסו אנשי שפייר רהיטים ורכוש לקתדרלה, וערמו הכול בגובה של כמה מטרים בתקווה להציל אותם מהכוחות הצרפתיים של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת שפשטו על העיר. אך ב-31 במאי 1689 פרצו החיילים פנימה, בזזו את קברי הקיסרים והציתו הכול. באותו יום כמעט כל העיר שפייר נשרפה. בלהט האש קרס החלק המערבי של הספינה והאלמנטים הגותיים שנוספו למבנה המקורי הושמדו.

בשריפה הגדולה איבדו הנסיכים-בישופים של שפייר את מקום מגוריהם ונהגתה תוכנית לבניין חדש בסגנון שאטו בסגנון הבארוק במקום הקתדרלה. בגלל העוינות של אנשי שפייר כלפי הבישוף הוחלט לבנות את הארמון במקום זאת בברוכסל (אנ').

במשך כמעט מאה שנה היה רק החלק המזרחי של הקתדרלה בטוח לשימוש ושימש לתפילות. בהנחייתו של פרנץ איגנאץ מ. נוימן (Franz Ignaz M. Neumann), בנו של אדריכל הבארוק הנודע בלתזר נוימן (אנ'), שוחזר הבניין בין השנים 1748 עד 1772. הספינה הרומנסקית שוחזרה, אך החזית המערבית נבנתה בסגנון הבארוק בקטע התחתון שנותר. הכספים לא הספיקו כדי לבנות מחדש את כל הקתדרלה בסגנון התקופה.

בשנת 1792 שפייר נכבשה שוב, הפעם על ידי כוחות מהפכנים צרפתים, ושוב נבזזה הקתדרלה. במהלך המלחמות הנפוליאוניות (1803 עד 1815) שימשה הקתדרלה כאורוות וכמתקן לאחסון מספוא וחומרים אחרים. בשנת 1806 התכוונו הצרפתים להרוס את הבניין ולהשתמש בו כמקור לאבני בנייה, פעולה שנמנעה רק על ידי התערבות הבישוף של מיינץ, יוזף לודוויג קולמר. לאחר ניצחונותיו של נפוליאון בונפרטה על צבאות פרוסיה ורוסיה בקרבות גרוסגורשן וליצן בשנת 1813, הגיעו לשפייר כ-4,000 חיילים פצועים. לאחר קרב לייפציג היו עוד יותר והקתדרלה פעלה כבית חולים צבאי.

כתוצאה מקונגרס וינה (1815) הועברו שפייר וחבל פפאלץ (אנ') לשלטון בוואריה. בהוראת לודוויג הראשון, מלך בוואריה, קישטו יוהאן פון שראודולף ויוזף שוורצמן את קירותיה הפנימיים של הקתדרלה בציורי קיר בסגנון תנועת הנצרתיים (1846–1853). בין השנים 1854–1858, הורה יורשו של לודוויג, מקסימיליאן השני, מלך בוואריה, להחליף את החזית הבארוקית בחזית נאו-רומנסקית, כששני המגדלים הגבוהים והכיפה המתומנת דומים לאלו שאבדו, ובכך השיב לקתדרלה את המראה הרומנסקי הכללי. הגגות הונמכו וכוסו בנחושת. רק חדר תשמישי הקדושה הגותי שמר על גג הצפחה. אדוארד רוטמנר (Eduard Rottmanner) היה נגן אורגן בכנסייה בשנים 1839–1843.

ב-24 בספטמבר 1861, פגש לראשונה הנסיך מוויילס של בריטניה, הנסיך אלברט אדוארד, שלימים יהפוך לאדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת בקתדרלת שפייר, את אשתו ילידת דנמרק, הנסיכה אלכסנדרה, לימים המלכה אלכסנדרה.

בתכנון החזית המערבית, יצר היינריך היבש (Heinrich Hübsch), אדריכל של סגנון ההיסטוריציזם (אנ') המוקדם, עיצוב נאו רומנסקי אשר התבסס על תכונות החזית המערבית המקורית ושל כמה מבנים רומנסקיים אחרים, שינה את גודל החלונות והקים גמלון בחזית. שורת פסלים מעל השער הראשי ועבודות באבן חול בצבעים צהוב וחלודה. שחזורים אלה חפפו את התפתחות הרומנטיקה והלאומיות הגרמנית, במהלכן שוחזרו מבנים רבים בסגנון הרומנסקי והגותי של האימפריה הרומית הקדושה. קתדרלת שפייר הועלתה למדרגת מונומנט לאומי.

קישוטי הפנים והחזית המערבית החדשה נחשבו להישג מרכזי במאה ה-19. לודוויג הראשון היה בדעה שלא נוצר דבר גדול יותר מציורים אלה. עם זאת, בתחילת המאה ה-20, מצב הרוח השתנה. בשנת 1916, היה גאורג דהיו (אנ'), היסטוריון אמנות גרמני, משוכנע שבין כל הפורענויות שנפלו על הקתדרלה, לא היו השינויים במאה ה-19 הקטנים ביותר.

קברי הקיסרים והמלכים הוצבו במקור במעבר המרכזי מול המזבח. במהלך מאות השנים הידע על המיקום המדויק אבד. במסע חפירות גדול בשנת 1900 התגלו הקברים ונפתחו וזהות השליטים נקבעה. חלק מהתכולה, למשל, בגדים, ניתן לראות במוזיאון ההיסטורי של פפאלץ ליד הקתדרלה. הארונות המשוחזרים הועברו לקריפטה חדשה שנפתחה לציבור מתחת למזבח הראשי בשנת 1906.

שיקום הקתדרלה, החל משנת 1957 "כוון לחיזוק המבנה ולשחזור האווירה המקורית של הפנים". הוסרו חלק מהטיח והציורים מהמאה ה-19 על הקירות. נשמר רק המחזור של 24 סצנות מחיי הבתולה שבין חלונות הספינה. גמלונים שהוצאו מהטרנספט ומבית המקהלה בתקופת הבארוק הוצבו מחדש תוך התבססות על תחריטים ודוגמאות במבנים קשורים. בוטלו גם שינויים במקום המצלב, אך החיזוקים מהבארוק הושארו במקומם מסיבות מבניות. כמו כן הושאר הגג המעוקל בסגנון הבארוק על הכיפה המזרחית.

אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1981 נוספה קתדרלת שפייר לרשימת אתרי המורשת העולמית החשובים מבחינה תרבותית של אונסק"ו. הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (ICOMOS) נימקה כך את הכללת הקתדרלה: "הקתדרלה של שפייר, עם אלו של וורמס ומיינץ, היא מונומנט מרכזי של האמנות הרומנסקית באימפריה הגרמנית. זו, מעצם הפרופורציות שלה, היא הגדולה והחשובה ביותר; ומעצם ההיסטוריה אליה היא קשורה - הקיסרים הסאליים הפכו אותו למקום קבורתם".^[1] ICOMOS גם מציינת את הבניין כחשוב להפגנת ההתפתחות בגישות כלפי שיקום מאז המאה ה-17, גם בגרמניה וגם בעולם.

תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפסיס בצד האחורי של הקתדרלה בחלק העליון הגלריה הננסית מתחת לקו הגג

קתדרלת שפייר שמרה על הצורה הכללית והממדים של המבנה מהמאה ה-11, ולמרות הפסדים משמעותיים של המרקם המקורי והשחזורים הרצופים, היא מציגה מבנה רומנסקי שלם ואחיד. התכנון עוקב באופן כללי אחר התוכנית שנקבעה בכנסיית מיכאל הקדוש בהילדסהיים שקבע את הסטנדרט שהיה אמור להיות מאומץ בדרך כלל בחבל הריין. התכנון כלל ספינה עם קמרון גבוהה עם מעברים, עם כיפה על מקום המצלב לכיוון מזרח שהסתיימה באפסיס במקום המקודש. האוריינטציה האופקית כבר מצביעה על התפתחות האדריכלות הגותית. הקצה המערבי מסתיים במבנה משוכלל (אלמנט אדריכלי המכונה Westwork) כולל השער הראשי, מאפיין אופייני לכנסיות רומנסקיות רבות. לכנסיות רומנסקיות גרמניות אחרות, כמו קתדרלת וורמס, יש אפסיס בשני הקצוות. חיצונית, צללית הבניין מאוזנת על ידי שני זוגות של מגדלים גבוהים הממסגרים את הספינה בקצה המערבי ואת המקום המקודש ממזרח, ויוצרים מסה פיסולית עם כיפה בכל קצה, תוך יצירת "שיווי משקל בין הגוש המזרחי לגוש המערבי". מרבית המאפיינים שלו הם המראה החיצוני המקורי אך פנים הקתדרלה עבר שיפוצים רבים שתמכו ביסודות ושינו אותו מאוד.

המראה החיצוני של הקתדרלה יוצר אחידות על ידי גודל הפתחים הזהים שלה. בקתדרלת שפייר יש את הדוגמה המוקדמת ביותר בגרמניה לגלריה ננסית, אכסדרה הסובבת סביב הבניין כולו, ממש מתחת לקו הגג. אותו סוג גלריה מעטר גם את הכיפות המזרחיות והמערביות. הפתחים בגלריה תואמים את גודל החלונות במגדלים. שתי הכיפות הן מתומנות, הגג של הכיפה המזרחית הוא מעט בייצתי. המגדלים מסתיימים בצריחים בסגנון "קסדה של חבל הריין" (Rheinischer Helm). הספינה, המגדלים והכיפות מקורים כולם בנחושת שעברה בליה לגוון ירוק חיוור, בניגוד לאדום הוורדרד של אבן הבניין, והצבעוניות של מבנה החזית המערבית.

מבפנים, הספינה כוללת שני שלבים פתוחים עם פתחים רומנסקיים חצי עגולים פשוטים. בארקדה יש עמודים תומכים מרובעים שצורתם פשוטה, לכל אחד צמוד פילסטר רחב מחובר, כשכל פילסטר שני תומך בקשת אבן של הקמרון הגבוה. החללים המרובעים שנוצרו כך בתקרה הם קמרון מוצלב ומטויח בלבן. אף על פי שרוב עבודות הגבס של המאה ה-19 הוסרו ממשטחי הקיר, הקיר הרחב שבין הארקדה לקומת התאורה מכיל סדרה של ציורי קיר צבעוניים המתארים את חיי הבתולה.

במאה ה-21 עברה הקתדרלה שיפוצים יסודיים, שעלותם כ-26 מיליון אירו. בנוסף שוחזרו ציורי הקיר של יוהאן שראודולף (אנ'), שהוסרו בשנות החמישים, ומוצגים כעת ב"אולם הקיסר" (Kaisersaal) של הקתדרלה.

צללית הקתדרלה בעקבות השלבים של הבנייה והבנייה מחדש
1061
1106
1689
1756
1778
1858

מידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך כולל: 134 מטרים (מהמדרגות בכניסה לקיר החיצוני של האפסיס המזרחי)
רוחב חיצוני של הספינה (עם המעברים): 37.62 מטרים (מקיר חיצוני לקיר חיצוני)
רוחב פנימי של הספינה: 14 מטרים
גובה הספינה בקודקוד הקמרונות: 33 מטרים
גובה הצריחים המזרחיים: 71.20 מטרים
גובה הצריחים המערביים: 65.60 מטרים
אורך הקריפטה: מזרח-מערב 35 מטרים; צפון-דרום 46 מטרים; גובה: בין 6.2 מטרים ל-6.5 מטרים

מאפיינים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריפטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מאות שנים התפתחו הקריפטות מתאים זעירים לאולמות קריפטות גדולים תת-קרקעיים למחצה ומשוכללים מאוד, שהפכו לצורות סטנדרטיות באיטליה ובגרמניה, ולעיתים התרחבו מתחת לטרנספטים כמו גם המקום המקודש. הקריפטה המונומנטלית של קתדרלת שפייר, שהוקדשה בשנת 1041, היא אולם הקריפטה הרומנסקי הגדול באירופה, על שטח של 850 מטרים רבועים וגובה של קרוב ל-7 מטרים. ארבעים ושניים קמרונות צולבים נתמכים בעשרים עמודים גליליים עם כותרות פשוטות. אבני אבן החול מתחלפות בצבעוניות בין צהוב לחלודה, עיצוב אופייני לתקופה הסאלית ובית הוהנשטאופן, ומהוות את ההקשר של ערכת הצבעים של החזית מהמאה ה-19. "הבהירות האדריכלית יוצאת דופן למדי, כתוצאה מביצוע מדויק של תבניות הבסיס והכותרות, יחד עם המערכת של קשתות רוחביות".^[6]

קפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצידה הדרומי של הקתדרלה נמצאת הקפלה הכפולה (Doppelkapelle) של אמרם הקדוש (אנ') וקתרינה הקדושה. הרעיון של הקפלה הכפולה היה מבוסס היטב בסוף המאה ה-11, עוד מתקופת קרל הגדול והיה נפוץ בשימוש בקפלות קיסריות ואפיסקופלית. בנייתה של זו בקתדרלת שפייר החלה כבר בסביבות 1050. הקפלה של קתרינה הקדושה נבנתה לרגל יום הולדתה של בתו של היינריך השלישי ב-25 בנובמבר, יום חגה של קתרינה מאלכסנדריה, אחת מארבעה-עשר הקדושים המסייעים. בשנת 1961 הוחזרה הקפלה למצבה המקורי כקפלה כפולה. שתי הקפלות מחוברות זו לזו דרך פתח במרכז. כיום, הקפלה של אמרם הקדוש היא בפטיסטריום.

בצידה הצפוני של הקתדרלה נמצאת הקפלה של אפרה הקדושה (אנ'), על שם קדושה נוצרית מעונה. הקפלה נבנתה לכבודה בהוראת היינריך הרביעי מכיוון שהוא נולד ביום חגה. השרידים של אפרה הקדושה התגלו באאוגסבורג בסביבות 1064. היינריך הרביעי נקבר בקפלה שלא הוקדשה בין השנים 1106 עד 1111, כאשר האפיפיור פסקליס השני ביטל את הנידוי של היינריך, שהיה בתוקף מאז שנת 1088. במהלך עבודות השחזור בשנת 1971 התגלה דף קלף בקפלה שהוא חלק מהביבליה הגותית (אנ') שנכתבה בסביבות שנת 500. כיום, קפלת אפרה הקדושה היא משכן (במובן הנוצרי של המונח).

בתחילה היו חמש קפלות נוספות בצידה הצפוני של הקתדרלה: פאולוס, אגנס הקדושה, ברנארד הקדוש, היינריך הקדוש ומריה. הקפלה של מריה הקדושה נוספה בצד הצפוני של הקתדרלה על ידי הבישוף מתיאס פון ראמונג (Matthias von Rammung) בשנת 1475. חורבותיהם של הקפלות הוסרו כבר במאה ה-18.

פעמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הפעמונים של הקתדרלה מורכבת מתשעה פעמונים, מהם ארבעת הגדולים נוצקו בשנת 1822 על ידי פטר לינדמן (Peter Lindemann) וחמשת הקטנים יותר בשנת 1963 על ידי פרידריך וילהלם שילינג (Friedrich Wilhelm Schilling). כולם נכללים במגדל הפעמונים של הקתדרלה, הממוקם בכיפה המערבית.

סביב הקתדרלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור הייתה הקתדרלה מוקפת בבניינים רבים. מדרום היה צמוד אליה קלויסטר ובמרכזו פסל של הר הזיתים. בצד הצפוני היה ארמון המגורים של הבישוף. מבנים אחרים בקרבת מקום, למשל, היו בית המועצה, בתי מגורים של הכמרים, ארכיונים, קפלת סנט ניקולאוס, ביצורי העיר וכו'. רוב הבניינים נעלמו לאחר המהפכה הצרפתית. ניתן לראות את המתאר של הקלויסטר לשעבר כמדרכה.

הפסל של הר הזיתים נהרס בשריפה הגדולה של 1689 והושאר בהריסות לאחר שהריסות המנזר הוסרו בשנת 1820 במטרה ליצור שטח פתוח. בהמשך הותקן לו גג כדי למנוע הידרדרות נוספת. את הפסלים הוסיף פסל מקומי, גוטפריד רן (Gottfried Renn). בתוך ההר נמצאת קפלה המוקדשת למלאך מיכאל.

בכיכר בקצה המערבי של הקתדרלה נמצאת קערה גדולה המכונה Domnapf ("קערת הקתדרלה"). היא סימנה בעבר את הגבול בין שטח השיפוט של הקתדרלה והאזור העירוני. כל בישוף חדש בבחירתו נאלץ למלא את הקערה ביין, בזמן ששועי העיר רוקנו אותה בברכות לבריאותו.

מגדל שדה הבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל שדה הבור (Heidentürmchen) הוא שריד לביצורי העיר מימי הביניים, מגדל וקטע של החומה, הממוקמים מעט ממזרח לקתדרלה. פעם הוא ניצב ממש ליד הריין, בקצה הרמה, צמוד לשטח ביצות שפעם היה קרוי "שדה הבור".

היכל העתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם "היכל העתיקות" (Antikenhalle) נבנה מצפון לקתדרלה כדי לאכלס את הממצאים הרומיים מאזור הקתדרלה. הוא הוקם בסגנון נאו-קלאסי והתברר שהוא קטן מדי למטרה המיועדת. מאוחר יותר הוצגו בו כמה תותחים שנתפסו במלחמת צרפת–פרוסיה של 1870/71. כיום זוהי אנדרטה לזכר הנופלים בשתי מלחמות העולם.