שלמה בן-צבי
 | |
| לידה |
1964 (בן 61 בערך) אנגליה, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם לידה |
Michael Goldblum |
| מדינה |
ישראל |
| מעסיק | מעריב, מקור ראשון |
| מפלגה |
הבית היהודי |
  | |
שלמה בן-צבי (נולד בשנת 1964 בשם מייקל גולדבלום (Michael Goldblum) הוא איש עסקים ישראלי, לשעבר הבעלים והעורך הראשי של העיתונים "מעריב" ו"מקור ראשון".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בלונדון וגדל בשכונת סנט ג'ונס ווד היוקרתית. עלה לישראל עם משפחתו בגיל 14 ולמד בישיבת מרכז הרב. אחר כך למד לתואר ראשון בפילוסופיה ובמתמטיקה באוניברסיטה העברית[1]. נשוי לשרה ג'ו, בתו של קונרד מוריס, שהיה מעשירי יהודי בריטניה[2]. מתגורר באפרת שבגוש עציון[3].
תחילת הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 1994, הקים בן צבי, יחד עם אחיו הלל גולדבלום, את חברת "אחוזת הירש בע"מ", שעסקה בהשקעות בנדל"ן, בישראל ובממלכה המאוחדת[4]. את המימון להשקעותיו קיבל מחותנו קונרד מוריס, שהיה גם בעל מניות בחברה שהקימו[2]. בינואר 1999 היה שותף לקבוצה בראשות איל הנדל"ן ליאו נואי[4], שביקשה לרכוש 80% ממניות חברת החזקות הנלד"ן אמות השקעות מידי קרנות הפנסיה ההסתדרותיות וחברת גמול השקעות, תמורת 160 מיליון דולר; חלקם בהצעה היה 20%[5]. אולם ברגע האחרון משכו את ההצעה ובמקום זאת רכשו ביחד שני מגרשים בפינת הרחובות אלנבי ורוטשילד בתל אביב תמורת כ-16 מיליון דולר[6]. שבע שנים אחר כך מכרו את המגרש במחיר כפול לניקולאס ברגרואן (שהקים במגרש את מגדל מאייר ברוטשילד)[7]. באותה תקופה גם היה בין המשקיעים הראשונים בחברת נס טכנולוגיות ומכר את המניות, בשווי 2 מיליון דולר, בעת הנפקת החברה בבורסת נאסד"ק[8].
פעילות בתחום התקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן-צבי החל את פעילותו בתחום התקשורת בישראל כשהקים בשותפות עם רון לאודר את ערוץ התכלת[9], ערוץ מורשת יהודית בתשלום למנויי הטלוויזיה בכבלים בשידור הדיגיטלי ולמנויי חברת הלוויין[10]. הערוץ עלה לאוויר באפריל 2003[11]. במקביל באותה עת הקים קבוצה שהתמודדה במכרז להפעלת תחנת רדיו דתית-מסורתית באזור המרכז[12], אך הפסידה ל"רדיו קול חי"[13]. בדצמבר 2003 חתמו לאודר ובן-צבי על הסכם השקעה בערוץ עשר. לפי ההסכם, ערוץ עשר ישקיע בכל שנה כ-5 מיליון דולר בתכנים משותפים עם ערוץ התכלת, שעליהם יחליטו יחד מנהלי התוכניות של שני הערוצים. בנוסף, ערוץ עשר ירכוש מערוץ התכלת תכנים בהיקף של 3 מיליון דולר בשנה. לפי ההסכם היה אמור איש העסקים יוסי מימן (אז בעל השליטה בערוץ עשר) לקבל בתמורה שליש ממניות ערוץ התכלת[14]. באפריל 2004 החליטו בן-צבי ולאודר להפסיק את המימון לערוץ. מאחר שהכנסות החודשיות היו כ-500 אלף שקל בלבד, בעוד ההוצאות היו כ-2 מיליון[15]. בסוף אותה שנה[16], הזרמת הכספים להפקות חדשות פסקה והערוץ שידר במתכונת שידורים חוזרים[17].
במאי 2003 רכש יחד עם לאודר את עיתון "הצופה", אך סגר אותו חמש שנים אחר כך[18]. זמן קצר אחר כך רכש גם את העיתונים "מקור ראשון" ו"נקודה"[19]. כחצי שנה אחרי רכישת "מקור ראשון" החל במהלך של שינוי בעיתון, הוספת חלקים ומדורים ומינוי עורכים חדשים. הוא פיטר את אמנון שומרון, שיבץ במקומו את אמנון לורד כעורך ראשי בפועל, ומינה את אורי אליצור, אז עורך "נקודה", לעורך משנה. "נקודה" נסגר בינואר 2010[20]. בנובמבר באותה שנה רכש 20% ממניות ערוץ עשר[21]. בן צבי מונה לנשיא הערוץ[22], ועל פי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו אסור היה לו כבעלים להיות מעורב בהחלטות הנוגעות לתוכן השידורים, אך הוא החל לקיים פגישות עבודה במשרדי הערוץ, במטרה לשנות את האופי הליברלי שלו, ופעל להדחת מנכ"ל הערוץ, מודי פרידמן[23]. לאחר שנה בה לא הצליח להשפיע על התוכן כפי שביקש, מכר את מניותיו לשותפיו, והם מכרו אותן לשותף חדש, המפיק ההוליוודי ארנון מילצ'ן[1].
בן-צבי היה חבר מרכז הליכוד והיה מזוהה עם קבוצת "מנהיגות יהודית" של משה פייגלין, אך עזב אותו כשרכש את "ערוץ 10", בנימוק שצריכה להיות הפרדה בין המדיה לפוליטיקה[24].
ביולי 2005 פרסם משרד התקשורת מכרז לערוץ מורשת מסחרי לקליטה חופשית. קבוצת "הירש מדיה", שבבעלות בן צבי הייתה המתמודדת היחידה והיא זכתה במכרז[25]. "ערוץ התכלת" נסגר ב-31 במרץ 2006, בהתאם להסכם שבין הערוץ לבין חברות הכבלים והלוויין, עם קבלת הרישיון לערוץ לקליטה חופשית בנושא מורשת ישראל[26]. לאחר הזכייה במכרז נכנסה חברת תיא תקשורת כשותפה במחצית מהבעלות[27]. לאחר שפרץ סכסוך בין שתי החברות השותפות, הערוץ לא הוקם וזכייתה של הקבוצה במרכז להפעלת הערוץ בוטלה בדצמבר 2006[28].
בינואר 2006 השיק חינמון יומי בשם "ישראלי"[29]. הרעיון לעיתון עלה לאחר שראה בניו-יורק, שנה קודם, כיצד החינמון "מטרו" מחולק בחינם באלפי עותקים תוך זמן קצר בתחנת רכבת תחתית בניו יורק, לעומת עותקים בודדים שמכר הניו יורק טיימס בדוכן סמוך. בן-צבי החליט להקים עיתון דומה בישראל - עיתון שיחולק חינם ברכבת ישראל, בתחנות אגד ובמקומות הומי אדם, ויגיע לתפוצה של עיתון יומי[29]. באפריל 2006 רכש שלדון אדלסון 50% מהמיזם[30], אך השותפות התפרקה עקב סכסוך שפרץ בין השניים, שבנובמבר 2006 אדלסון תבע את בן-צבי על מעילה בכספק העיתון[31] ובפברואר 2007 תבע את החזר השקעתו ב"ישראלי" בסך כ-31 מיליון שקל[32]. בן-צבי התקשה להשיג מימון נוסף לעיתון והוא נסגר בנובמבר 2007[33][34]. בהמשך חשף בן-צבי כי הסכסוך פרץ על רקע מעורבותו של בנימין נתניהו בקביעת זהות עורך העיתון והתוכן שלו[35].
באפריל 2007 התמנה לעורך אחראי של "מקור ראשון" ובספטמבר 2008 התמנה לעורך הראשי שלו[36], תפקיד אותו מילא עד אפריל 2014.
במחצית השנייה של 2008 הוציא לאור גרסה בעברית של שבועון העסקים והכלכלה האמריקאי "ביזנסוויק", אך הוא נסגר לאחר כ-30 גליונות[37][38]. באפריל 2010 החל להוציא לאור את המגזין סגולה, "מגזין ישראלי להיסטוריה". אשתו, שרה ג'ו, היא העורכת הראשית של המהדורה האנגלית.
רכישת העיתון "מעריב"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 2012 רכש בן-צבי מידי "מעריב החזקות" את העיתון "מעריב", אתר האינטרנט ונכסים נוספים שלו בהם: מגזינים, מקומונים וחברת ההפצה "גל", תמורת כ-70 מיליון ש"ח[39]. ב-23 באוקטובר אישר בית המשפט את הרכישה לאחר שהעיתון הגיש בקשה להקפאת הליכים, עקב חובות של כ-430 מיליון שקל[40]. בן צבי התמנה לעורך "מעריב" והחל בניסיון הבראה של העיתון, כלול פיטורי עובדים, סגירת רשת המקומנים של העיתון וחברת ההפצה שלו[41][42]. אך העיתון המשיך להפסיד כ-15 מיליון שקל כל רבעון[43].
באוקטובר 2013 פינה את "בית מעריב" ואיחד את מערכת העיתון, כולל העיתונאים, העורכים, מחלקת העיצוב עם מערכת העיתון "מקור ראשון" בירושלים[44]. במרץ 2014 הפסיק בן צבי לשלם משכורות לעובדים והודיע כי כי לעיתון אין מספיק מזומנים להפצתו[45][46]. במקביל הגיש בקשה להקפאת הליכים כנגד "מעריב", "מקור ראשון" והערבויות שנתן לחברות[47]. בית המשפט נענה לבקשה ואישר את מכירת עיתון "מעריב" לאלי עזור ואת עיתון "מקור ראשון" ואתר nrg לשלדון אדלסון[48][49].
לאחר מכירת מעריב ומקור ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מכירת "מעריב" ו"מקור ראשון" נותרה בידי משפחתו של בן צבי השליטה בשבועונים וירחונים אשר היו שייכים במקור לקבוצת מעריב: "את", "מעריב לנוער", "הורים וילדים", "מעריב לילדים", "הזמן הירוק", "נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל", "עיצוב", ו"ביג טיים". והם המשיכו לצאת לאור על ידי חברת "תכלת תקשורת" בניהולו של עקיבא גולדבלום, אחיו של בן-צבי, ובשליטתה של שרה ג'ו, אשתו[50]. ביוני 2014, נמכרו "את" ו"ביג טיים" ליובל סיגלר, מו"ל חברת השבועון "טיים אאוט ישראל"[51]. בספטמבר 2015 נמכרו "מעריב לנוער" ומעריב לילדים לאורן ציבלין[52], ובדצמבר 2015 גם "הורים וילדים"[53].
בשנת 2018 נקלעה חברת "תכלת תקשורת" לקשיים[54], ומכרה את שאר כתבי העת שעוד הפעילה, בהם:"סגולה", "אותיות וילדים", "הזמן הירוק" ו"נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל".
בינואר 2019 הודיע בן צבי על מועמדותו למקום ברשימת הבית היהודי בבחירות לכנסת העשרים ואחת, אך הוא לא נבחר להתמודד מטעם המפלגה.
ב-27 בפברואר 2024 התמודד לראשות המועצה המקומית אפרת בבחירות המקומיות, אך הגיע רק למקום הרביעי[55].
כנגד שתיים מהחברות אשר בשליטת שלמה בן-צבי, מקור ראשון המאוחד וביזנס השבועון הישראלי, הוגשו תביעות חוב בסך 75 מיליון ש"ח עקב פעילות עסקית בתקופת השליטה בעיתון מעריב ובעיתון מקור ראשון[56].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חנן עמיאור, גויים של שבת, באתר העין השביעית, 1 במרץ 2004
- רוני קורן-דינר, "תלמדו מהאמריקאים: הכי טוב חינם", באתר הארץ, 15 בפברואר 2006
- לי-אור אברבך, שלמה בן-צבי: "לא פיטרתי את בן כספית; ליאורה? רכלנית", באתר גלובס, 16 בינואר 2014
- נתי טוקר, לנפל בין השורות | למה נעלם שלמה בן צבי?, באתר TheMarker, 3 באוקטובר 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 שלמה בן צבי רוצה להיות העיתון מספר 2 בישראל, באתר TheMarker, 17 בפברואר 2006
- ^ 1 2 טלי ציפורי, הגב הכלכלי של בן צבי, באתר גלובס, 20 בספטמבר 2012
- ^ לירן מוסלי ליזה שיפרין, "זה ייקרא מעריב, אבל התכנים יהיו של מקור ראשון", באתר מאקו, 9 בספטמבר 2012
- ^ 1 2 אלעזר לוין, איל הנדל"ן ליאו נואי מאנגליה שותף בקבוצת אפולו, באתר גלובס, 2 בפברואר 1999
- ^ אלעזר לוין, קרן אפולו ומשקיעים מאנגליה וישראל הגישו את ההצעה הגבוהה ביותר במיכרז אמות, באתר גלובס, 26 בינואר 1999
- ^ קרן אפולו, נואי ובן-צבי קנו את בית סו"ב ומגרש אלנבי-רוטשילד בכ-16 מיליון דולר, באתר גלובס, 12 באפריל 1999
- ^ אריק מירובסקי, חגיגה בסיטי של תל אביב: גאידמק וברגרואין רכשו מגרשים בשדרות רוטשילד ב-56 מ' ד', באתר הארץ, 8 באוקטובר 2006
גיא ימין, קבוצת ברגרואין רכשה אמש מידי לואי נואי את המגרש שבבעלותו בשדרות רוטשילד 111 תמורת 30.25 מיליון דולר, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2006 - ^ עמי גינזבורג, נס השלימה ערב החג הנפקה של 140 מיליון דולר, באתר TheMarker, 1 באוקטובר 2004
- ^ רון לאודר ירכוש עד 24% מערוץ המסורתי "תכלת", באתר TheMarker, 13 במרץ 2003
- ^ ערוץ המסורת היהודית ייקרא "ערוץ התכלת", באתר הארץ, 17 ביוני 2003
- ^ ענת באלינט, ערוץ היהדות "תכלת" יעלה במוצאי שבת, באתר הארץ, 3 באפריל 2003
- ^ רדיו קול-חי וקבוצת תכלת יתמודדו במכרז על תחנת רדיו דתית-מסורתית באזור המרכז, באתר TheMarker, 24 באפריל 2003
- ^ אביבה קרול, קבוצת "רדיו קול חי" זכתה במכרז להפעלת תחנת רדיו דתית באיזור מורחב במרכז, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2003
- ^ ענת באלינט, לונדון וקירשנבאום, הצנועים והחסודים, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2003
- ^ רוני קורן-דינר, בן צבי ולאודר הפסיקו המימון לערוץ תכלת; בן צבי: "החלטנו דווקא להגדיל את תקציב הערוץ", באתר TheMarker, 22 באפריל 2004
- ^ אביבה קרול, פורסמו הפרמטרים למכרז ערוץ המורשת, באתר גלובס, 8 בספטמבר 2004
- ^ רוני קורן-דינר, מנכ"לית ערוץ התכלת איריס הוד ביקשה להתפטר; תישאר עד לאחר המכרז לערוץ מורשת הממומן מפרסומות, באתר TheMarker, 11 במאי 2004
- ^ אופיר בר-זהר, לאחר 71 שנים: עיתון "הצופה" ייסגר בסוף השבוע, באתר TheMarker, 25 בדצמבר 2008
- ^ ענת באלינט, איש העסקים שלמה בן צבי בנה לעצמו בזמן קצר אימפריית תקשורת מקומית: הוא הקים את ערוץ המסורת תכלת, רכש את העיתונים "הצופה" ו"מקור ראשון" ומתמודד במכרז להפעלת תחנת רדיו דתית, באתר הארץ, 4 ביוני 2003
- ^ אבישי עברי, נקודה סוף, באתר העין השביעית, 15 בינואר 2010
- ^ רוני קורן-דינר, מימן ויתר על השליטה בערוץ 10; לאודר ומימן יחזיקו נתחים שווים בני 40%, באתר TheMarker, 23 בנובמבר 2003
אושר הסדר בעלי המניות בערוץ 10; יוותרו על אחזקותיהם לטובת מימן, לאודר ובן צבי, באתר TheMarker, 12 בפברואר 2004 - ^ רוני קורן-דינר, שלמה בן צבי ימונה לנשיא ערוץ 10; לא יהיה מעורב בהחלטות הנוגעות לשידורים בשבת וחג, באתר TheMarker, 17 בדצמבר 2003
- ^ רוני קורן-דינר, בן צבי מנסה לפטר את מודי פרידמן מתפקיד מנכ"ל ערוץ 10; המועמד להחליפו - ניר למפרט מ-YES, באתר TheMarker, 1 במרץ 2004
- ^ זוהר ישראל ונחמה דואק, שלמה בן-צבי התפטר מחברותו בליכוד, באתר ynet, 24 בנובמבר 2003
- ^ רוני קורן-דינר, שלונסקי: "ערוץ המורשת יהיה הערוץ המסחרי השלישי", באתר TheMarker, 5 ביולי 2005
- ^ סמדר שילוני, ערוץ התכלת נסגר, באתר ynet, 15 בפברואר 2006
- ^ אורית בר-גיל, הסכסוך על ערוץ המורשת: הירש טי.וי. טוענת כי תיא תקשורת הפרה את התחייבותה כלפיה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2006
- ^ יעל גאוני, זכיית בן-צבי וגניגר בהפעלת ערוץ המורשת צפויה להתבטל בימים הקרובים, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2006
- ^ 1 2 רוני קורן-דינר, "תלמדו מהאמריקאים: הכי טוב חינם", באתר הארץ, 15 בפברואר 2006
- ^ דפנה מאור ורוני קורן-דינר, היהודי העשיר בעולם רכש 50% מהעיתון "ישראלי", באתר TheMarker, 16 באפריל 2006
- ^ שלומי שפר, שלדון אדלסון תובע את שותפו ל"ישראלי": "שלמה בן צבי מעל בכספי העיתון", באתר TheMarker, 8 בנובמבר 2006
- ^ אדלסון מבקש מבית המשפט להורות לבן צבי על החזר ההשקעה ב"ישראלי" בסך כ-31 מיליון שקל, באתר TheMarker, 8 בפברואר 2007
- ^ יעל ולצר, איש תקשורת: "מי ישתגע להכנס לשותפות עם בן צבי נגד אדלסון?", באתר TheMarker, 25 ביולי 2007
- ^ יעל ולצר, תוצאת הרה-ארגון ב"ישראלי": העיתון לא יופץ בימים הקרובים; נמשכים פיטורי עובדים, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2007
- ^ אופיר בר-זהר, שלמה בן צבי לבית המשפט: עורך "ישראלי" מונה לבקשת נתניהו ואדלסון, באתר TheMarker, 27 בספטמבר 2011
- ^ יעל גאוני, מו"ל "מקור ראשון" שלמה בן-צבי לוקח לידיו את תפקיד העורך הראשי, באתר גלובס, 3 בספטמבר 2008
- ^ יעל גאוני, הירש מדיה תוציא לאור את "ביזנסוויק" בעברית, באתר גלובס, 9 במאי 2007
- ^ יעל גאוני, הירש מדיה הקפיאה את הוצאתו של מגזין "ביזנסוויק" בישראל, באתר גלובס, 9 בדצמבר 2008
- ^ הודעת "מעריב החזקות בע"מ" לבורסה לניירות ערך, 7 בספטמבר 2012;
רועי ברק, עסקת "מעריב" נחתמה: בן-צבי ישלם 45 מ' ש' ויקלוט 300 עובדים; תוגש בקשה להקפאת הליכים, באתר גלובס, 20 בספטמבר 2012 - ^ נתי טוקר ואמיר טייג, האם בן צבי יצליח להחיות את "מעריב" ולאיים על "ידיעות אחרונות"?, באתר TheMarker, 26 באוקטובר 2012}
לי-אור אברבך, התחיל לעבוד: בן-צבי מראיין את העובדים הבכירים ב"מעריב", באתר גלובס, 29 באוקטובר 2012 - ^ איתמר ב"ז, חלוקה אחרונה, באתר העין השביעית, 8 במאי 2013
לי-אור אברבך, "מעריב" נפרד מחברת ההפצה "גל מעתון": 325 העובדים יפוטרו, באתר גלובס, 12 במאי 2013 - ^ לי-אור אברבך, גורם ב"מעריב" על סגירת רשת המקומונים: "בניגוד לעבר - מה שלא רווחי ייסגר", באתר גלובס, 20 במאי 2013
אלכסנדר כץ, אחרי 22 שנה: רשת 'זמן מעריב' תיסגר השבוע, סימן שאלה לגבי עתיד העובדים, באתר אייס, 23 במאי 2013 - ^ בעלי "מעריב" הזרימו 50 מיליון שקל, באתר TheMarker, 23 במאי 2013
- ^ נתי טוקר, עיתון "מעריב" עוזב את בית מעריב, באתר TheMarker, 13 באוקטובר 2013
- ^ חיים ביאור, יסמין גואטהוגבריאלה דוידוביץ'-ויסברג, עובדי "מעריב" במשטרה: בן צבי לא שילם משכורות, באתר TheMarker, 12 במרץ 2014
- ^ "מעריב" לא ייצא לאור ביום ראשון; בן צבי מציע את העיתון למכירה, באתר TheMarker, 7 במרץ 2014
- ^ בקשה דחופה למתן צו הקפאת הליכים באתר העין השביעית
נתי טוקר, מעריב קורס: בן צבי פנה לבימ"ש בבקשה להקפאת הליכים; 130 עובדים יפוטרו, באתר TheMarker, 5 במרץ 2014 - ^ בית המשפט אישר הקפאת הליכים ל"מעריב", באתר TheMarker, 9 במרץ 2014
- ^ נתי טוקר, זכי רכיב קנה את "מעריב" ב-140 מ' ש' - אלי עזור ישלם רק 4 מ' ש'; 110 עובדים יפוטרו, באתר TheMarker, 6 באפריל 2014
נתי טוקר, בית המשפט אישר מכירת "מקור ראשון" ואתר NRG ל"ישראל היום", באתר TheMarker, 30 במרץ 2014 - ^ דוד אברהם, מורשת בן צבי חיה ובועטת, באתר וואלה, 24 בנובמבר 2014
- ^ לי-אור אברבך, אחרי 47 שנה: "את" מתנתק מ"מעריב" - נמכר ליובל סיגלר, באתר גלובס, 2 ביוני 2014
אלכסנדר כץ, יובל סיגלר ממשיך להתרחב: רכש את המגזינים 'את' ו'ביג טיים' משלמה בן-צבי, באתר אייס, 2 ביוני 2014 - ^ לי-אור אברבך, אורן ציבלין רוכש את מלוא השליטה ב"מעריב לנוער", באתר גלובס, 2 בספטמבר 2015
- ^ לי-אור אברבך, אורן ציבלין רכש את מלוא המניות במגזין "הורים וילדים", באתר גלובס, 14 בדצמבר 2015
- ^ ניצן צבי כהן, הזמן לשלם, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 22 באפריל 2018
- ^ תוצאות הבחירות המקומיות2024, באתר TheMarker, 28 בפברואר 2024
- ^ אורן פרסיקו, בין הנושים: חברה בבעלות בן-צבי, באתר העין השביעית, 7 באוקטובר 2014
| עורכי העיתון מעריב | ||
|---|---|---|
|
