שלדון אדלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלדון אדלסון
Sheldon Gary Adelson
אדלסון, 2008
אדלסון, 2008
לידה 1 באוגוסט 1933 (בן 87)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
מקום מגורים לאס וגאס עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הסיטי קולג' של ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע יזם, ממונאי, איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג מרים אדלסון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה honorary citizen of Jerusalem עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שלדון גארי אדלסוןאנגלית: Sheldon Gary Adelson; נולד ב-1 באוגוסט 1933) הוא איש עסקים יהודי-אמריקאי, בעל השליטה בחברת "לאס וגאס סנדס"(אנ'), שמחזיקה בבתי מלון ובתי קזינו בעיר לאס וגאס בארצות הברית, באי מקאו שבסין, בסינגפור ובווייטנאם. הוא בעליו של העיתון ישראל היום, ובעל השליטה בעיתון מקור ראשון. פילנתרופ התורם מיליוני דולרים לארגונים ולמוסדות.

באוגוסט 2020 העריך כתב העת האמריקאי "פורבס" את הונו האישי במעל 31 מיליארד דולר.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלדון אדלסון לצד רעייתו מרים. 1997

אדלסון נולד בשכונת דורצ'סטר שבבוסטון, בנם של שרה (לבית טונקין) וארתור אדלסון. משפחת אביו הייתה ממוצא יהודי אוקראיני ויהודי ליטאי.[2] אמו היגרה מאנגליה[3], אביו היה נהג מונית, ואמו ניהלה חנות לסריגה.[4] אדלסון הצעיר נהג למכור עיתונים בפינות רחוב ובגיל 12 החל לעבוד כעצמאי. העסק הראשון שהקים היה לממכר מוצרי טיפוח ובשנות ה-60 הקים עם שני שותפים חברה לטיולים. במהלך השנים עבד אף כסוכן משכנתאות, יועץ השקעות ויועץ כספי. החל ללמוד בסיטי קולג' של ניו יורק, אולם לא השלים תואר אקדמי. אדלסון נולד למשפחה שתמכה במפלגה הדמוקרטית, אך במהלך השנים דעותיו נטו יותר לאלה של המפלגה הרפובליקנית והפך לאחד מתורמיה הבולטים.

אדלסון היה נשוי לסנדרה. בני הזוג אימצו שני בנים ובת. אחד מהם, מיטשל, נפטר ממנת יתר בשנת 2005.[5] בשנת 1988 התגרשו בני הזוג.

ב-1991 נישא בשנית למרים פרבשטיין-אוקסהורן, רופאה המתמחה בגמילה מסמים, ישראלית לשעבר. טקס נישואיהם נערך בטרקלין שאגאל במשכן הכנסת בירושלים, הפעם היחידה שבה נערכה חתונה במשכן הכנסת.[6] את קיום האירוע בכנסת ביקש בנימין נתניהו, אז סגן שר החוץ.[7] מן הנישואים הנוכחיים יש לבני הזוג שני בנים.[8]

ביוני 2014, נבחר על ידי הג'רוזלם פוסט כאחד מחמישים היהודים המשפיעים ביותר בעולם.[9]

במרץ 2019 פורסם שאדלסון חולה בסרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קין.[10][11]

פעילותו העסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת עושרו של אדלסון הייתה בארגון תערוכת המחשבים COMDEX (אנ') שאותה פיתח יחד עם שותפיו. התערוכה הראשונה התקיימה בשנת 1979. COMDEX הייתה תערוכת המחשבים המקצועית המובילה בעולם ברוב שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20.

בתי מלון וקזינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו העסקית העיקרית של אדלסון מרוכזת בחברת לאס וגאס סנדס (אנ'), שהוא בעל השליטה שלה. עסקי החברה הם בעיקר החזקות של בתי קזינו בארצות הברית, סין, סינגפור ווייטנאם. בדו"חות הכספיים שפרסמה החברה ב-1 בפברואר 2012, עבור הרבעון האחרון של 2011, נרשמו עליות של 36% ברווח הנקי ל-460.9 מיליון דולר (57 סנט למניה) ושל 26% בהכנסות לשיא של מעל 2 מיליארד דולר. לפי הדו"חות האחרונים, רוב הכנסות החברה הגיעו מפעילות בתי הקזינו באסיה ובמיוחד בסין (1.33 מיליארד דולר) ובסינגפור (806.9 מיליון דולר), כאשר בלאס וגאס עמדו ההכנסות על סך של 339.5 מיליון דולר. אדלסון הודיע כי בכוונתו להמשיך ולבנות בתי מלון וקזינו בסינגפור, ביפן, בקוריאה הדרומית ובווייטנאם.[12]

בשנת 1988 רכש אדלסון עם שותפיו את מלון הקזינו סנדס (Sands) בלאס וגאס. שנה לאחר הרכישה בנה אדלסון את מרכז הכנסים והתערוכות סנדס, שהיה למרכז הכנסים הפרטי היחיד בארצות הברית. בשנת 1991, בעודו מבלה את ירח הדבש בוונציה, מצא השראה בעיר כנושא למלון נופש ענק. הוא הרס את מלון סנדס והשקיע 1.5 מיליארד דולר בבניית מלון ונישיאן ("הוונציאני"). המלון ובית קזינו שבו שוחזרו רבים מאתריה המפורסמים של העיר האיטלקית. המלון הביא למהפכה בתעשיית המלונאות בלאס וגאס וזכה לפרסים בינלאומיים רבים כאחד המלונות הטובים בעולם. בשנת 2003 נוסף למלון מגדל דירות שבו 1,013 דירות נופש. סך הכל המלון כולל 4,049 יחידות אירוח, 18 מסעדות, מרכז קניות ובו תעלות שיט. בשנת 1995 מכר אדלסון עם שותפיו את חטיבת התערוכות שבבעלותם, כולל תערוכת COMDEX, לבנק יפני, תמורת 862 מיליון דולר. חלקו של אדלסון בעסקה היה מעט יותר מ-500 מיליון דולר.

במאי 2004 נפתח מלון קזינו "סנדס מקאו", פרי יוזמתו והשקעתו של אדלסון, בחצי האי מקאו בסין. השקעתו של אדלסון במלון, בסך 265 מיליון דולר, הוחזרה לו מתוך רווחי המלון בתוך שנה אחת. בחודש דצמבר 2004 הונפקו מניות המלון בבורסה ואדלסון, שהחזיק אז ב-69% מן המניות הפך למיליארדר בין-לילה. בארבע השנים הראשונות מאז פתיחתו של מלון סנדס במקאו הוכפל הונו האישי של אדלסון פי 14.[13]

במאי 2006 הוענק לחברת "לאס וגאס סנדס" רישיון להקמת מלון קזינו חדש במפרץ מרינה (Marina Bay) שבסינגפור. מרינה ביי סנדס נפתח לציבור באפריל 2010 ועל פי הערכות ההשקעה בו היא בסך 3.16 מיליארד דולר.

בחודש אוגוסט 2007 חנך אדלסון את מלון "מקאו ונישיאן". הוא הכריז כי הוא מתכנן לפתח רצועת מלונות באזור קוטאי, שתדמה לזו שבלאס וגאס, בהשקעה כוללת של 12 מיליארד דולר וכי עד לשנת 2010 יבנו במקום 20,000 חדרי מלון. בחודש ספטמבר 2007 הכריז כי "לאס וגאס סנדס" תפתח מלון נוסף במקאו, בחודש אוקטובר 2007.

לאחר המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 פורסם כי שווי החזקותיו של אדלסון ירד לכדי 4 מיליארד דולר.[14] סיכום לשנת 2013 מצא כי אדלסון היה המרוויח הגדול ביותר עם עלייה של כ-15 מיליארד דולר בשנה זו בלבד.[15]

עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתחום העיתונות נכנס אדלסון בישראל, בה לא היו לו כמעט עסקים. לדבריו החלטתו להשקיע בשוק התקשורת בישראל "לא נבעה רק ממניעי רווח, אלא גם, ואולי בעיקר, מרצוני להציע לציבור הישראלי הזדמנות לתקשורת הוגנת ומאוזנת".[16]

פעולתו בשוק התקשורת החלה בשנת 2006, כשחברת ניוזקו שבבעלת שלדון ומרים אלדסון רכשה 50% מהבעלות בחינמון "ישראלי" ששלמה בן צבי ייסד כמה חודשים לפני זה. אולם תוך חודשים ספורים בן צבי ואדלסון הסתכסכו על רקע רצונו של אדלסון בעיתון יותר רציני, בעוד בן צבי טוען שאין היתכנות כלכלית לתוכניות של אדלסון.[17][16] השליטה ב"ישראלי" נותרה בידי בן צבי, אולם חלק גדול מעובדי העיתון, בראשות העורך עמוס רגב (שהבאתו על ידי אדלסון הייתה חלק מגורמי המחלוקת) עזבו, והצטרפו לחינמון החדש שאדלסון הקים - ישראל היום. בין אדלסון ובן צבי החל מאבק משפטי שכלל תביעות הדדיות, ושנמשך עד 2012 אז הם הגיעו לפשרה שתוכנה נשאר חסוי.[18]

ישראל היום החל לצאת ב-30 ביולי 2007. העורך הראשי היה עמוס רגב, והמו"ל אשר בהרב, שהיה מנכ"ל "ישראלי". בשנת 2010 הוא הפך לעיתון הישראלי היומי בעל שיעור החשיפה הגבוה בימי חול.[19][20] מאז 2017 הוא הנפוץ ביותר גם בסופי השבוע.[21] החל מחודש מאי 2018 מכהנת מרים אדלסון כמו"ל של העיתון.[22] העיתון, שהוא בבעלות פרטית, לא מפרסם את נתוניו הכספיים. אבל לפי התצהיר של שלמה בן צבי במהלך הסכסוך המשפטי ביניהם, ולפי נתונים שמיקי רוזנטל טוען שנחשף אליהם, אדלסון מפסיד כ-100 מיליון ש"ח בשנה על העיתון.[17][23] נגד העיתון נטען שהוא שהוא שירת את האינטרסים של נתניהו,[24][25] ושהוא שימש כדרך לתמיכה כספית מאסיבית של אדלסון בנתניהו, שאסורה בצורה ישירה.[26]

ב-2014, אחרי ששלמה בן צבי נקלע לקשיים כספיים ונאלץ לבקש הקפאת הליכים, ונאמן מטעם בית המשפט העמיד למכירה את מעריב ואת מקור ראשון, אדלסון רכש את מקור ראשון תמורת 14 מיליון ש"ח, ואת אתר החדשות של מעריב, nrg (שבהמשך נסגר) תמורת 3 מיליון.[27] אחרי כחודש של עיכוב שגרם לחשש מסגירת "מקור ראשון" אישר הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה את העסקה.[28][29]

בדצמבר 2015 אדלסון רכש את העיתון לאס-וגאס ריוויו-ג'ורנאל, העיתון הגדול ביותר בנוואדה. אדלסון שילם עבור העיתון 140 מיליון דולר, 38 מיליון דולר יותר מששילמה החברה ממנה הוא רכש את העיתון כשהיא קנתה אותו בתחילת אותה שנה. אדלסון קנה את העיתון בעזרת חברה שהוקמה כמה חודשים לפני כן, כך שהעובדה שהוא הבעלים החדשים הוסתרה הן מהציבור והן מעובדי העיתון שמחו על כך שהם מתבקשים לעבוד עבור בעלים אלמוניים. כעבור כשבוע זהותו של אדלסון כרוכש נחשפה על ידי כתבי העיתון ופורסמה בכתבה בעיתון עצמו. במקביל משפחת אדלסון פרסמה שהיא אכן הרוכשת, וששמרה על החשאיות בשביל שלא למשוך את תשומת הלב מהעימות בין המועמדים לנשיאות של המפלגה הרפובליקנית שהתקיים בנוואדה.[30]

עם רכישת העיתון הושפע הקו שלו במספר נושאים בהתאם לאינטרסים העסקיים של אדלסון בנוואדה ולדעותיו. עוד בשבועות שלפני רכישת העיתון, התבקשו מספר עיתונאים, בהוראת הבעלים הקודמים של העיתון, לעקוב אחרי שופטים, שאחת מהן דנה בתיק בעל השפעה רבה על עסקי ההימורים של אדלסון.[30] כתבים רבים שכתבו על עסקיו של אדלסון פרשו. ביניהם היה עיתונאי ותיק שההנהלה אסרה עליו להמשיך לכתוב בנושא, מפני שבעבר הוא נתבע בתביעת דיבה על ידי אדלסון, שאף על פי שאדלסון משך אותה היא הביאה אותו לפשיטת רגל.[31] בניגוד לעמדה הליברטיאנית שאיפינה אותו, העיתון תמך במיזם של הקמת אצטדיון פוטבול בלאס וגאס בשילוב של מימון פרטי וציבורי בו היה מעורב אדלסון.[33] ובהתאם להתנגדותו של אדלסון לגליזציה של סמים קלים עמדתו של העיתון התהפכה מתמיכה להתנגדות.[34]

עמדותיו ותרומותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלסון הוא אחד מהתורמים הבולטים במאה ה-21 עבור מועמדי המפלגה הרפובליקנית ומטרות שמרניות בארצות הברית.[35][36] בשנת 2005 היו אדלסון ואשתו מרים בין 53 התורמים שתרמו רבע מיליון דולר לטקס ההשבעה השני של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש, שהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית.[37] בשנת 2007 מימן אדלסון את שדולת Freedom's Watch (אנ') התומכת ביוזמת המלחמה בטרור של הנשיא בוש ומקדמת מועמדים רפובליקנים לקונגרס של ארצות הברית.

במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית ב-2012 תמך אדלסון תחילה בניוט גינגריץ' ואחר כך במועמד הסופי מיט רומני. סך תרומותיו למועמדי המפלגה הרפובליקנית בשנה זו עמד על 92 מיליון דולר.[38] ב-2012 תרם עם אשתו כעשרה מיליון דולר עבור ניוט גינגריץ'.[39] אדלסון השתתף בהקמת קואליציית היהודים הרפובליקנים והוא יושב ראש ועד המנהלים שלה. הקואליציה תמכה במיט רומני והשיקה קמפיין בשם "חרטת הקונה" (Buyer's remorse) שיועד לקהל המצביעים היהודי, התומך ברובו באופן מסורתי במפלגה הדמוקרטית. בקמפיין הועברה ביקורת על עמדות ברק אובמה בכל הנוגע לישראל ולמזרח התיכון.[40] במהלך המירוץ לנשיאות, באוגוסט 2012, התנצלה המפלגה הדמוקרטית בפני אדלסון ובני משפחתו, על שפרסמה נגדו האשמות חסרות בסיס.[41] באותה שנה הגיש אדלסון תביעת דיבה נגד ארגון יהודי המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, מפני שקרא למיט רומני לסרב לקבל את "כספו המלוכלך" של אדלסון, וזאת על רקע ידיעה שבית הימורים בבעלותו מאפשר פעילות של זנות בתחומיו.[42] ב-2013 דחה בית משפט פדרלי את התביעה מפני חופש הביטוי. ערעורו לבית המשפט העליון של נבדה נדחה.[43]

במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 הודיע אדלסון על תמיכתו במרקו רוביו לראשות המפלגה הרפובליקנית. לאחר שדונלד טראמפ נותר המועמד הרפובליקני היחיד עבר אדלסון לתמוך בו, והיה לתורם הגדול ביותר לקמפיין של טראמפ (מלבד טראמפ עצמו), עם תרומה של 20.5 מיליון דולר.[44] לטקס אירועי ההשבעה של טראמפ תרם אדלסון חמישה מיליון דולר.[45]

על אף עיסוקו בתחום בתי-ההימורים, אדלסון מתנגד להימורים באינטרנט בנימוק שהם גוזלים את כספם של הצעירים והעניים.[46]

אדלסון, ששניים מבניו המאומצים מנישואיו הראשונים התמכרו לסמים קשים ואחד מהם מת ממנת יתר,[5] ואשתו שהיא רופאה המתמחה בגמילה מסמים, מתנגדים ללגליזציה של סמים קלים[34] ואלדסון תרם מיליוני דולרים לקמפיין הנגד במשאל עם בפלורידה בנושא קנאביס רפואי.[47]

אדלסון מתנגד להקמת מדינה פלסטינית. בשלהי כהונתם של ג'ורג' בוש ואהוד אולמרט, הביע התנגדות לקיום ועידת אנאפוליס.

מעורבות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הזוג אדלסון בחנוכת השגרירות האמריקאית

שלדון ומרים אדלסון תרמו 25 מיליון דולר ל"יד ושם". בני הזוג הם תורמים בולטים של פרויקט תגלית, המממן ביקורי בני נוער בישראל. מאז 2007 תרמו בני הזוג יותר מ-100 מיליון דולר לפרויקט.[48][49] באפריל 2018 תרמו בני הזוג אדלסון 70 מיליון דולר ל"פרויקט תגלית", לרגל שנת ה-70 לעצמאות ישראל ולציון 18 שנים לפרויקט.[50]

ב-1996 תרם אדלסון לעמותות למען בנימין נתניהו, ומאז המשיך לקיים קשרים הדוקים עם נתניהו.[51] בעקבות עתירה של העיתונאי רביב דרוקר וחדשות ערוץ 10 בבקשה לחשוף את מועדי שיחות הטלפון שנערכו בין אדלסון לנתניהו בין השנים 2012–2015 וערעור שהתקבל בבג"ץ, פרסם נתניהו הודעה שבה נאמר כי הם שוחחו כ-40 פעם בשנה בממוצע.[52]

בספטמבר 2011 הודיע אדלסון על כוונתו להגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10 בעקבות כתבה עליו ששודרה מספר חודשים לפני כן. בעקבות זאת שודרה ביומן חדשות שישי "השבוע" של ערוץ 10 התנצלות באורך דקה וחצי על פרסום כזבים ואי בדיקת עובדות בכתבה האמורה.[53] בעקבות ההתנצלות התפטרו כמחאה מנכ"ל חברת "חדשות 10" ראודור בנזימן ועורכת "השבוע" רותי יובל, והמגיש גיא זהר פרש מהגשת "השבוע".[54]

פילנתרופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר ליזמות על שם אדלסון במרכז הבינתחומי הרצליה

אדלסון מממן קרן מחקר רפואית השוכנת בבוסטון למחקרים של מחלות מסכנות חיים.

אדלסון הוא אחד התורמים הגדולים לארגונים יהודיים. הוא ואשתו מרים תרמו 25 מיליון דולר להקמה בלאס וגאס קמפוס חינוכי יהודי מהגן ועד התיכון.[55] באפריל 2014 תרם 16.4 מיליון דולר לעמותת SpaceIL הישראלית.[56] באותה שנה תרמו בני הזוג אדלסון 5 מיליון דולר לפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת אריאל.[57] ביוני 2017 תרמו בני הזוג אדלסון 20 מיליון דולר להקמת פקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, וזו נקראה על שמם.[58][59] במרץ 2015 תרם 12 מיליון דולר לארגון IAC וב-2018 עוד כ-13 מיליון דולר.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלדון אדלסון ורעייתו מרים מקבלים את פרס וודרו וילסון. 2008

באפריל 2013 הוענקה לאדלסון ולאשתו אזרחות כבוד של העיר ירושלים, "על תרומתם לקידומה ולפיתוחה של העיר בתחומי התיירות, ההשכלה הגבוהה, המחקר האקדמי והרפואי והנחלת לקח השואה".[61]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלדון אדלסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sheldon Adelson, באתר פורבס
  2. ^ Vegas billionaire Sheldon Adelson expected to set new charity donation record. The Jewish Journal, December 14, 2006.(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  3. ^ שרה אדלסון (טונקין) (באנגלית)
  4. ^ When 3rd Place on the Rich List Just Isn’t Enough. The New York Times, January 17, 2008.
  5. ^ 1 2 אמיר זוהר, יש לי חולשה לאנשים חלשים, באתר הארץ, 26 בפברואר 2008
  6. ^ אריק בנדר, ‏פנייה יוצאת דופן ליולי אדלשטיין: לערוך חתונה במשכן בכנסת, באתר מעריב אונליין, 18 בפברואר 2016
  7. ^ בלעדי ב"ישראל היום": אדלסון מכחיש את חשיפת "הארץ", באתר וואלה! NEWS
  8. ^ Dr. Miriam and Sheldon G. Adelson Remember Their Roots
  9. ^ Marion Fischel, The 50 most influential Jews of 2014, Jerusalem Post
  10. ^ Casino mogul, GOP donor Adelson getting treatment for cancer, AP NEWS, ‏2019-03-01
  11. ^ עמית ולדמן, שלדון אדלסון חולה בסרטן בכלי הדם, mako, ‏1 במרץ 2019
  12. ^ משה גולן, ‏שלדון אדלסון יכול לחייך: הכנסות שיא ללאס וגאס סנדס, באתר גלובס, 2 בפברואר 2012
  13. ^ The Brass Ring: multibillionaire’s relentless quest for global influence. The New Yorker, June 30, 2008.
  14. ^ טלי ציפורי, ‏הצרות של אדלסון: מ-26 מיליארד דולר ל-4 מיליארד דולר ב-7 חודשים, באתר גלובס, 27 באוקטובר 2008
  15. ^ אדלסון הוא הזוכה הגדול של השנה, סוף 2013, במגזין פורבס
  16. ^ 1 2 אורן פרסיקו, עיתון איכות, באתר העין השביעית, 17 במאי 2012
  17. ^ 1 2 אורן פרסיקו, האקדח המעשן, באתר העין השביעית, 26 באוגוסט 2011
  18. ^ חן מענית, ‏סוף לסכסוך בין אדלסון ושלמה בן-צבי: התביעות ההדדיות בוטלו, באתר גלובס, 13 בדצמבר 2012
  19. ^ כך לפי הדס ריבק‏, סקר TGI: ישראל היום מתחזק ב-30% ועוקף את ידיעות, באתר וואלה! NEWS‏, 28 ביולי 2010
  20. ^ נתי טוקרסקר TGI: ירידה לרוב העיתונים – עלייה ל"הארץ" ו-TheMarker, באתר TheMarker‏, 27 בינואר 2016
  21. ^ נתי טוקר, סקר TGI: ירידה בקריאת עיתונים; "ישראל היום" עוקף את "ידיעות" בסופ"ש, TheMarker, ‏20 ביולי 2017
  22. ^ כתב ישראל היום, ‏חילופי תפקידים ב"ישראל היום", באתר ישראל היום, 18 מאי 2018
  23. ^ איתמר ב"ז, מיקי רוזנטל: הכנסות "ישראל היום" לא מכסות אפילו מחצית מהעלות התפעולית, באתר העין השביעית, 30 באוגוסט 2020
  24. ^ מורן ראדה, "נתניהו שילם, מה אתם רוצים ממנו?", באתר העין השביעית, 9 ביולי 2008
  25. ^ אורן פרסיקו, מחקר: "ישראל היום" הוא כלי תעמולה מובהק של נתניהו, באתר העין השביעית, 3 בספטמבר 2020
  26. ^ תחקיר ישראל היום, תמליל תוכנית "המקור" באתר של רביב דרוקר, 4 בפברואר 2013
  27. ^ אורן פרסיקו, הנאמן: "מקור ראשון" לאדלסון, באתר העין השביעית, 27 במרץ 2014
  28. ^ הממונה על ההגבלים אישר: אדלסון ירכוש את "מקור ראשון", באתר וואלה! NEWS
  29. ^ אורן פרסיקו, הרסן הטבעי, באתר העין השביעית, 2 ביוני 2015
  30. ^ 1 2 רפי מן, האח החדש של "ישראל היום", באתר העין השביעית, 20 בדצמבר 2015
  31. ^ Las Vegas Review-Journal columnist resigns, באתר Politico,‏ 26 באפריל, 2016
  32. ^ Stadium deal passes, Raiders move to Vegas looks more likely, בתאר AP,‏ 15 באוקטובר 2016
  33. ^ אורן פרסיקו, מכה קשה, באתר העין השביעית, 3 בפברואר 2016 [32]
  34. ^ 1 2 אילן זיסר, האדלסונים מדברים, האם נתניהו יקשיב?, באתר העין השביעית, 23 ביוני 2020
  35. ^ שי בן ארי, ‏המאזן העגום של שלדון אדלסון בבחירות בארה"ב, באתר ‏מאקו‏‏, ‏8 בנובמבר 2012‏
  36. ^ What Did Sheldon Adelson Get for His $200 Million?, באתר בלומברג, 12 ביולי 2017 (באנגלית)
  37. ^ Financing the inauguration, באתר USA Today‏, 16 בינואר 2005 (באנגלית)
  38. ^ Billionaire mogul Sheldon Adelson looks for mainstream Republican who can win in 2016, באתר וושינגטון פוסט, 25 במרץ 2014 (באנגלית)
  39. ^ סרטונים Billionaire tycoon fueling Gingrich campaign ads‏, 25.1.2012, באתר CBS News (באנגלית)(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  40. ^ נטשה מוזגוביה ואנשיל פפר, אדלסון משקיע מיליונים בהעברת מצביעים יהודים מאובמה אל רומני, באתר הארץ, 25 ביולי 2012
  41. ^ המפלגה הדמוקרטית פירסמה התנצלות בפני שלדון אדלסון, באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2012(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  42. ^ נטשה מוזגוביהאדלסון תובע עשרות מיליונים מארגון יהודי-דמוקרטי בגין הוצאת דיבה, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2012
  43. ^ יוני אליהו, אדלסון הפסיד בבית המשפט בנבאדה, באתר ynet, 3 באוקטובר 2017
  44. ^ נתוני בלומברג לגבי תרומות במערכת הבחירות, ראו בתחתית העמוד
  45. ^ אמיר תיבוןשלדון אדלסון תרם חמישה מיליון דולר לאירועי ההשבעה של טראמפ, באתר הארץ, 19 באפריל 2017
  46. ^ בלומברגאדלסון: "מתנגד מבחינה מוסרית להימורים באינטרנט", באתר TheMarker‏, 20 ביוני 2013
  47. ^ {מה יש לשלדון אדלסון נגד קנאביס רפואי?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏6 באוקטובר 2014‏)
  48. ^ Birthright Israel... on second thought(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  49. ^ יורי ילון, ‏הזוג אדלסון תרם עוד 5 מיליון דולר לפרויקט "תגלית", באתר ישראל היום, 5 בדצמבר 2011
  50. ^ ארז לין, ‏לרגל שנת ה-70: הזוג אדלסון תרם 70 מיליון ד' ל"תגלית", באתר ישראל היום, 17 אפריל 2018
  51. ^ איתמר ב"ז, חבר שהוא עיתונאי, באתר העין השביעית, 2 במרץ 2016
  52. ^ רויטל חובלנתניהו: שוחחתי עם אדלסון בממוצע כ-40 פעם בשנה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
    כל הפוליטיקאים בישראל מדברים עם מו״לים, בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו
  53. ^ יואב יצחק, ערוץ 10 התנצל על הכזבים נגד אדלסון, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 9 בספטמבר 2011
  54. ^ חדשות nana10 ודוד אברהם, צפו: גיא זהר התפטר מהגשת "השבוע" בשידור חי, באתר של "רשת 13", 9 בספטמבר 2011 (במקור, מאתר "nana10")(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  55. ^ The Dr. Miriam and Sheldon G. Adelson Educational Campus
  56. ^ שלדון אדלסון תרם 16.4 מיליון דולר למיזם החלל הישראלי SpaceIL, 10.4.2013, במגזין פורבס
  57. ^ אדלסון תורם 25 מיליון דולר לאוניברסיטת אריאל, באתר nrg‏, 24 ביוני 2014
  58. ^ ליאור דטל, רוני לינדר-גנץתרומת ענק ופקולטה לרפואה על שם אדלסון: בנט מכפיל את אוניברסיטת אריאל, באתר TheMarker‏, 18 ביוני 2017
  59. ^ צעד נוסף בדרך לפתיחת בית ספר לרפואה באריאל, באתר ישראל היום, 23 בנובמבר 2017
  60. ^ Zionist And Philanthropy Giant Sheldon Adelson Receives Herzl Gold Medallion At ZOA Dinner On December 13, 2009, December 15, 2009, ZOA web site
  61. ^ יורי ילון, ד"ר מרים ושלדון אדלסון - "אזרחי כבוד" של ירושלים, באתר ישראל היום, 26 באפריל 2013