שלמה הופמן (מוזיקולוג)

שלמה הופמן (Hofman;‏ 24 באפריל 1909 – 27 במרץ 1998) היה מוזיקולוג, מלחין ומורה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה הופמן נולד בעיר ורשה שבפולין, בן לשמואל ורבקה. בשנים 1933-34 למד הלחנה, ניצוח והוראה בסמינר למורים ובקונסרבטוריון הממלכתי בעירו. בשנת 1933 נישא לצילה פַּייזמן, והיה אב לתלמה ואורה. ב-1934 עלה לארץ ישראל.^[1] הופמן המשיך את לימודי ההלחנה והניצוח בקונסרבטואר בפריז בשנים 1937-38. בשנת 1949 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת סורבון בפריז. הוא עיבד את הדיסרטציה, שעסקה בפרנסואה קופרן, לספר L’œuvre de clavecin de François Couperin le grand: étude stylistique, שהתפרסם בשנת 1961.

שלמה הופמן היה מרצה למוזיקולוגיה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים. כחוקר מוזיקה יהודית ומזרחית עסק בין היתר במוזיקה של השומרונים והקראים. כן חיבר את "מקראי מוסיקה", ילקוט בארבע שפות (עברית, צרפתית, ספרדית ואנגלית) המביא תשע-מאות פסוקי תנ"ך שיש להם קשר למוזיקה, בין אם כלי נגינה, זמרה או צליל, אם פסוק אחד ואם אחדים. הטקסט העברי מנוקד ומלווה בטעמי המקרא. כן כולל הספר שלוש-מאות פסוקים מן המשנה. בספר אחר, "המוסיקה בתלמוד", כלל הופמן פסוקים מן התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי ובאותה מתכונת חיבר גם את "המוסיקה במדרש". האקדמיה ללשון העברית הוציאה את ספרו "המילון למונחי מוסיקה בחמש שפות" (עברית, איטלקית, אנגלית, צרפתית, גרמנית).^[1]

הופמן החל להלחין בסגנון ים תיכוני, אך ב-1970 השתתף בקורס בסמינר למוזיקה חדישה בדרמשטדט וסגנונו השתנה כליל. ביצירות שכתב לאחר שנה זו הוא עושה שימוש ברקמה דודקפונית חופשית (רביעייה לכלי קשת משנת 1974) ובאליאטוריקה ומיקרוטונאליות (חמישייה לכלי נשיפה משנת 1978). עם זאת, הופמן דחה מכל וכל את הסריאליזם כטכניקת הלחנה.^[1]

רשימת יצירות חלקית:

פואמה סימפונית (1945) שרקמתה מודאלית-פוליפונית בעיקרה, בהשראת שירי יהודה הלוי ומחקריו של אידלסון.
חמישייה לקלרינט ולכלי קשת (1947). נוסח סימפוני (1950)
"מוניש", מוזיקה לבלט (1949) על פי סיפור מאת י. ל. פרץ
שירים למילים מאת ביאליק, לקול ופסנתר
שירים למילים מאת שלונסקי לקול ותזמורת
מוזיקה למחזות