גמר גביע אירופה לאלופות 1965
אירוע | עונת 1964/1965 בגביע אירופה לאלופות בכדורגל | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
תאריך | 27 במאי 1965 | ||||||
מיקום | סן סירו, מילאנו, איטליה | ||||||
שיפוט | גוטפריד דיינסט (שווייץ) | ||||||
צופים | 89,000 | ||||||
→ 1964 1966 ← | |||||||
uefa.com | |||||||
גמר גביע אירופה לאלופות 1965 התקיים בסן סירו במילאנו, איטליה ב-27 במאי 1965, ובו נקבע כי הזוכה בטורניר גביע אירופה לאלופות לעונת 1964/1965 היא אינטר מילאנו האיטלקית, שניצחה במשחק את בנפיקה ליסבון הפורטוגלית בתוצאה 1-0. משחק הגמר נעל את המהדורה העשירית של גביע אירופה לאלופות.
אינטר זכתה בתואר בפעם השנייה ברציפות, בהופעתה השנייה אי פעם בגמר המפעל. עונה קודם לכן היא גברה 3-1 על ריאל מדריד. היא הייתה לקבוצה השלישית בתולדות המפעל שזוכה בתואר יותר מפעם אחת (ריאל מדריד עם חמש זכיות, בנפיקה עם שתיים). מנגד, העפילו הפורטוגלים לגמר בפעם הרביעית בתולדותיהם. שלוש ההופעות הקודמות של בנפיקה היו רצופות - שתי זכיות רצופות ב-1961 וב-1962, והפסד למילאן ב-1963. לאחר היעדרות בת עונה אחת, חזרה בנפיקה למעמד הגמר.
אינטר העפילה למפעל בזכות זכייתה בטורניר עונה קודם לכן, בעוד בליגה המקומית כשלה הקבוצה לזכות בתואר כשסיימה כסגניתה של בולוניה 1909, שהקדימה אותה בפער שערים. לעומתה, בנפיקה השיגה את הכרטיס למפעל בזכות הזכייה באליפות פורטוגל לעונת 1963/1964. היא רשמה מאזן מרשים של 103 שערי ליגה ב-26 משחקים (ממוצע של כארבעה שערים למשחק), ורשמה הפסד אחד בלבד במהלך כל העונה.
משחק הגמר נערך במגרשה הביתי של אינטר, הסן סירו, שאירח לראשונה את גמר המפעל. ז'איר דה קוסטה כבש את השער היחיד בהתמודדות, כשתי דקות לסיום המחצית הראשונה.
הדרך אל הגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינטר מילאנו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזכות הזכייה בתואר עונה קודם לכן, החלה אינטר את השתתפותה במפעל בשלב שמינית הגמר, ולמעשה זכתה בהעפלה אוטומטית מסיבוב המוקדמות.
בשמינית הגמר פגשה אינטר את דינמו בוקרשט הרומנית. אלופת אירופה הביסה במשחק הראשון בבית את דינמו בתוצאה 6-0 (צמדים לז'איר דה קוסטה ולסנדרו מאצולה), לאחר שבמחצית כבר הובילה בתוצאה 4-0. גם בגומלין בחוץ השיגה אינטר ניצחון, כשגברה 1-0 במשחק והשלימה העפלה לרבע הגמר עם 7-0 בסיכום.
בשלב רבע הגמר פגשה אינטר את גלאזגו ריינג'רס הסקוטית. אינטר אירחה את המשחק הראשון, ולאחר מחצית מאופסת פתחה בסערה את המחצית השנייה, ובתוך שש דקות כבר הובילה 3-0 (צמד לחואקין פיירו). ריינג'רס הצליחה לצמק את התוצאה ל-3-1 (השער היחיד שספגה אינטר בבית באותו הטורניר), אך לא מעבר לכך. בגומלין פתחה ריינג'רס היטב והובילה 1-0 כבר לאחר שבע דקות, אך לא הצליחה לכבוש שערים נוספים עד לסיום. בסיכום שני המפגשים, 3-2 לאינטר שממשיכה לחצי הגמר.
בחצי הגמר פגשה אינטר את ליברפול האנגלית. המשחק הראשון התקיים באצטדיון אנפילד, וכבר בדקה השלישית עלתה ליברפול ליתרון מרגליו של רוג'ר האנט. מאצולה השווה את התוצאה שבע דקות לאחר מכן, אך איאן קלהאן ואיאן סנט ג'ון החזירו את היתרון לליברפול, שניצחה 3-1 ועשתה צעד משמעותי לעבר הגמר. עם זאת, אינטר הצליחה להשלים את המהפך במשחק הגומלין בבית. מריו קורסו כבש כבר בדקה השמינית את שער היתרון, פיירו כבש שער שנוי במחלוקת שתי דקות אחר כך, וג'אצ'ינטו פאקטי השלים את המהפך בדקה ה-62. אינטר ניצחה במשחק 3-0, הפכה את התוצאה בסיכום ל-4-3, והעפילה לגמר בפעם השנייה ברציפות.
בנפיקה ליסבון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלופת פורטוגל פתחה את משחקיה בסיבוב המוקדם מול אריס בונוואה מלוקסמבורג. בנפיקה העדיפה הביסה את יריבתה 5-1 במשחק הראשון בחוץ, עם רביעייה מרשימה של ז'וזה אוגוסטו טורס. בגומלין הביתי השיגה בנפיקה תוצאה זהה של 5-1 (צמד לאאוזביו), והמשיכה לשמינית הגמר עם 10-2 מרשים בסיכום.
בשמינית הגמר פגשה בנפיקה את לה שו-דה-פון השווייצרית. במשחק הראשון בבית כבש טורס שער יתרון כבר בדקה השביעית, אך בסיום נפרדו הקבוצות בשוויון 1-1. בגומלין הביתי כבשה בנפיקה חמישייה בפעם השלישית בארבעה משחקים, הביסה 5-0 את יריבתה (צמד לז'וזה אוגוסטו דה אלמיידה) והמשיכה לרבע הגמר.
בשלב רבע הגמר פגשה בנפיקה את ריאל מדריד הספרדית, בשחזור של גמר 1962 בו ניצחה בנפיקה 5-3. במשחק הראשון בבית, כפי שעשתה באותו הגמר, כבשה בנפיקה חמישייה והביסה 5-1 את ריאל (צמד לאאוזביו). הייתה זו חמישייה רביעית בחמישה משחקים לקבוצה הפורטוגלית בטורניר. במשחק הגומלין ניצחה ריאל 2-1, אך לא הצליחה לחזור מהפיגור המשמעותי מהמשחק הראשון, ובנפיקה המשיכה לחצי הגמר.
בחצי הגמר פגשה בנפיקה את ואשאש ההונגרית. במשחק הראשון בחוץ ניצחה בנפיקה 1-0 משער של ז'וזה אוגוסטו דה אלמיידה עשרים דקות לסיום. בנפיקה השלימה את העבודה בגומלין עם 4-0 מרשים, מצמדים של אאוזביו ושל ז'וזה אוגוסטו טורס. שני השחקנים העלו את מאזנם לתשעה שערים (בשמונה משחקים בלבד), וסיימו בצוותא כמלכי השערים של הטורניר.
אינטר מילאנו | סיבוב | בנפיקה ליסבון | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | |
העפילה אוטומטית | סיבוב ראשון | אריס בונוואה | 10 – 2 | 5 - 1 (חוץ) | 5 - 1 (בית) | |||
דינמו בוקרשט | 7 – 0 | 6 - 0 (בית) | 1 - 0 (חוץ) | שמינית הגמר | לה שו-דה-פון | 6 – 1 | 1 - 1 (חוץ) | 5 - 0 (בית) |
גלאזגו ריינג'רס | 3 – 2 | 3 - 1 (בית) | 1 - 0 (חוץ) | רבע הגמר | ריאל מדריד | 6 – 3 | 5 - 1 (בית) | 1 - 2 (חוץ) |
ליברפול | 4 – 3 | 1 - 3 (חוץ) | 3 - 0 (בית) | חצי הגמר | ואשאש | 5 - 0 | 1 - 0 (חוץ) | 4 - 0 (בית) |
סיכום המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלופת אירופה המכהנת אינטר הגיעה למשחק הגמר אותו אירחה באצטדיונה הביתי, סן סירו. עם רוב מוחלט ביציעים, הפגין מאמן הקבוצה הארגנטינאי הלניו הררה, שהוביל את הקבוצה לזכייה עונה קודם לכן, ביטחון רב בסיכויי קבוצתו. הקטנאצ'ו, שיטת המשחק ההגנתית והיעילה בה השתמשה אינטר באופן קבוע, לא הייתה נאה לעין ולא הניבה שערים רבים, אך הוכיחה את עצמה עבור קבוצתו של הררה שהפך באמצעותה את קבוצתו לאחת המובילות באירופה באותה התקופה. אינטר עלתה לגמר עם תשעה שחקנים שפתחו בגמר עונה קודם לכן, כולל רביעיית ההגנה והשוער.
מנגד, בנפיקה גם היא מיצבה עצמה כאחת הקבוצות המובילות באירופה באותה התקופה, והגיעה לגמר הרביעי שלה, כולם בשנות השישים. אלק שוורץ, מאמנה הרומני של הקבוצה שהצטרף באותה העונה לאחר שאימן את הולנד, נהנה משירותיהם של אאוזביו, מגדולי כדורגלני פורטוגל בכל הזמנים, והחלוץ המרכזי ז'וזה אוגוסטו טורס, שניהם עם מאזן של תשעה שערים עד לגמר באותו הטורניר. הוא הציב קבוצה התקפית מאוד, שכבשה במהלך הטורניר 27 שערים בשמונה משחקים. בנפיקה זעמה על כך שהמשחק ייערך באצטדיון הביתי של יריבתה, פנתה לאופ"א ואף איימה להופיע עם קבוצת הנוער, אך ההחלטה נותרה על כנה והמשחק נערך בסן סירו כמתוכנן.
המחצית הראשונה הייתה שקולה והתאפיינה במצבים לשתי הקבוצות וליכולת גבוהה מצד שני השוערים, ג'וליאנו סארטי מאינטר ואלברטו דה קוסטה פריירה מבנפיקה. שתי דקות בלבד להפסקה, הגיע הרגע המכריע במחצית ובמשחק כולו. החלוץ הספרדי של אינטר, חואקין פיירו, פרץ במרכז ומסר את הכדור לצד ימין של הרחבה, לכיוונו של הברזילאי ז'איר דה קוסטה. ז'איר בעט כדור שטוח לפינה הקרובה, תוך כדי שהא מחליק על הדשא. קוסטה פריירה הגיע לכדור והיה צריך לקלוט אותו, אך הכדור חמק מתחת לידיו וחדר לרשת, 1-0 לאינטר.
הקטנאצ'ו של אינטר הביא אותה לספוג שער אחד בלבד בשלושת משחקי הבית שלה בטורניר עד אז. כצפוי, המחצית השנייה התנהלה במשחק הגנתי של אינטר, שאיימה על שערה של בנפיקה בהתקפות מתפרצות. סיכוייה של בנפיקה לחזור למשחק היו נמוכים ונפגעו עוד יותר במהלך המחצית השנייה, כשקוסטה פריירה נפצע ונאלץ לנטוש את השער. בהיעדר חילופים באותה התקופה, נאלץ בלם הקבוצה ז'רמאנו דה פיגיירדו להיכנס במקום קוסטה פריירה לשער.
עד לסיום לא הצליחה אינטר לאיים על שערו של ז'רמאנו, ובנפיקה לא הצליחה לפרוץ את המערך ההגנתי. אינטר השלימה ניצחון באחת התוצאות הנפוצות ביותר שלה באותן השנים, 1-0, שהעניק לה את הזכייה השנייה ברציפות בתואר אליפות אירופה.
27 במאי 1965 | אינטר מילאנו | 1 - 0 | בנפיקה ליסבון | סן סירו, מילאנו, איטליה צופים: 89,000 שיפוט: גוטפריד דיינסט |
ז'איר דה קוסטה 43' | (סיקור) |
הרכבי הקבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיקור המשחק באתר אופ"א (באנגלית)
משחקי גמר גביע אירופה וליגת האלופות | ||
---|---|---|
גביע אירופה לאלופות | 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 • 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 • 1990 • 1991 • 1992 | |
ליגת האלופות | 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 • 2023 • 2024 |