דני רווה
 | |
| לידה |
1943 (בן 81 בערך)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
דני רווה (נולד ב-1943) הוא מחזאי, תסריטאי, סופר, עורך תוכניות רדיו, יוצר תוכניות בידור ומערכונים. רווה נחשב ליוצר פורה במיוחד בתחום ההומור והבידור וכתב מערכונים בין היתר לגשש החיוור, ספי ריבלין, גדי יגיל ולתוכניות כמו "זהו זה!" ו"מוצ"ש".
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דני רווה גדל בתל אביב ולמד בבית ספר הכרמל. הוא החל את דרכו האמנותית כחבר בלהקת פיקוד מרכז. עמו בלהקה, מבין אלה הידועים גם היום, היו שלמה וישינסקי, יגאל חרד, אושיק לוי, אריאל פורמן וחדווה עמרני ודוד טל, שמאוחר יותר התפרסמו כצמד חדוה ודוד. הלהקה העלתה שתי תוכניות: "חיילים יצאו לדרך", שביים יצחק ברקת, ו"למה כובע", שביים עידוא בן גריון. המנהל המוזיקלי היה אריה לבנון, והתוכנית נכתבה בידי אפרים קישון, מרדכי נאור, נעמי שמר, דרורה חבקין ורפי בן משה.
בתום שירותו הצבאי, נסע לארצות הברית, שם החל בלימודי קולנוע וטלוויזיה, ועם שובו ארצה, הצטרף לצוות ההקמה של הטלוויזיה הלימודית. מאוחר יותר עבד כקופירייטר ב"פרסום אדמון", והחל גם לכתוב לתוכנית ההומור והסאטירה "חוחים וחיוכים", שערך עזריה רפופורט, שם פגש בשחקן שהיה אז בתחילת דרכו, גדי יגיל. יגיל ביצע את רוב הקטעים שכתב רווה לתוכנית, ביניהם "הרוקח ההיפוכונדר", "המציל", "צלם חתונות", "המוכס", והמפגש בין השניים הניב שיתוף פעולה ארוך ימים וכמה הצגות בידור מצליחות.
רווה היה נשוי לפסיכולוגית אירית ברזל רווה. מתגורר במושב שדה ורבורג.
שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1968 החל לעבוד כעורך בקול ישראל. תוכניתו הראשונה, "קולות קלים", שערך וכתב יחד עם הסופר והמשורר משה בן שאול, הייתה פסיפס של ראיונות רחוב, מלווים בדברי קשר שהוגשו מן האולפן בידי שחקן.
בהמשך הציע למנהליו במחלקת הבידור פורמט לא שגרתי, לתוכנית בידור פומבית, שנקראה שלכם לשעה קלה. ה"שואו" המוכר מן הטלוויזיה האמריקאית, שבו המגיש קבוע ובכל תוכנית אורחיו מתחלפים. כאן בכל תוכנית הוחלף גם המגיש שעמד במרכז התוכנית, והחומר שנכתב במיוחד עבורו ביטא לעיתים קרובות את טעמו האישי וכישרונו הייחודי. מבנה זה איפשר גיוון גדול יותר בביצוע ובחומרים.
ההצעה התקבלה ו"שלכם לשעה קלה" הפכה לאחת ההצלחות הגדולות של מחלקת הבידור.
את "שלכם לשעה קלה", ערך רווה יחד עם עמיתו, המפיק והעורך יוסף אריה, ובמסגרתה גם כתב לאמנים רבים, ביניהם; שרגא פרידמן, רבקה מיכאלי, יוסי בנאי, שייקה אופיר, תיקי דיין, יהורם גאון, בומבה צור, גדי יגיל, יהודה אפרוני וזהרירה חריפאי. התוכנית שודרה בין השנים 1969-1974, ובשנת 1973 זכתה בפרס רשות השידור בתחום הבידור.
בהמשך כתב וערך תוכניות רבות נוספות : "הדים מבית החולים", סיט-קום רדיופוני פרוע, בהשתתפות ספי ריבלין, המתרחש בבית חולים מוטרף, שבו מנהלים הרופאים מאבק יומיומי על חיי החולים, ובעיקר על מעמדם במחלקה. "מזימת אסתר", גרסה עדכנית למגילה, בהשתתפות אבנר חזקיהו ודורי בן זאב. "תפילת אשכבה לרדיו", פרודיה על תוכניות הרדיו, עם אורי זוהר, יהורם גאון, זהרירה חריפאי, ואנשי הרדיו : גדעון לב ארי, משה טימור, שמואל רוזן, ויוסף טרגין.
במקביל לעבודתו במחלקת הבידור, כתב רווה גם לטלוויזיה, לתיאטרון ולהפקות שונות, בין היתר כתב לתוכנית הטלוויזיה "זהו זה!", לתוכנית היחיד של שייקה אופיר "ימים טובים", משם זכורים: הכבאי, ובית ספר לגנבים וכיפה אדומה. לרבקה מיכאלי, "הלו אדון פרח". לגדי יגיל את תוכנית היחיד הראשונה שלו, "חיי כלב", ומאוחר יותר את "החיים הם לא ירח דבש", הצגת בידור משותפת, עם חנה לסלאו. שתי ההצגות זכו להצלחה רבה.
שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1980, כתב רווה את "אגדות האחים גרימברג", (פזמונים מאת רוני וייס ואפרים סידון, בימוי אילן רונן), פרודיה מטורללת על אגדות ילדים, בהשתתפות ספי ריבלין, אפי בן ישראל, נתן נתנזון ורוברט הניג, שהתקבלה בהתלהבות רבה. הצלחתה הרבה של ההצגה הביאה לשיתופי פעולה נוספים בין רווה לריבלין, במרוצת השנים הבאות.
ב-1982 פנתה מחלקת הדרמה של רשות השידור, אל כמה יוצרים, בהצעה לקחת חלק בסדנת כתיבת לקולנוע, שעמדה להיערך באוניברסיטת תל אביב בהדרכת מרצה בכיר מאוניברסיטת קליפורניה (U.C.L.A), ועם סיומה להגיש תסריט לדרמה טלוויזיונית. רווה שהיה בין היוצרים שהוזמנו לסדנה, כתב את "דוכס ראש פינה", דרמה קומית, בהשתתפות יוסי גרבר, יהודה פוקס, מרדכי בן זאב, רמי דנון ואוהד שחר, על שלושה חברי מחתרת מתקופת קום המדינה, שאחת לשנה נפגשים בבית מלון קטן בראש-פינה, השייך לאחד מהם, כדי לסגור חשבונות מן העבר הרחוק, כל עוד הם זוכרים משהו ממנו. פגישותיהם השנתיות מקוממות עליהם את בנו של הבעלים, שמתכנן כבר זמן רב להעביר את אביו לבית אבות ולמכור את בית המלון.
באותה שנה כתב גם את "טיסה לאחור", פרודיה מקומית על מלחמת הכוכבים המתרחשת בתחנת משטרה קטנה בצפון הארץ. ההצגה, בהשתתפות צוות השחקנים שהעלה את "אגדות האחים גרימברג", החלה כהצגה מבטיחה, עלתה לבמה ברגל ימין, אבל מיהרה לרדת ממנה עם פרוץ מלחמת שלום הגליל.
ב-1985 כתב רווה לגשש החיוור את תוכניתם התשיעית, "בעבור חוקן דולרים", שביים מוטי קירשנבאום, וזכתה להצלחה גדולה. בין המערכונים הזכורים במיוחד: "המצילים של ש"ס", "כבד אווז", "המשמר האזרחי", "מגרש השדים", "נמר בגבעתיים", ו"החוזרים מחו"ל".
ב-1989 הוזמן רווה להצטרף לצוות ההקמה של התוכנית מוצ"ש והיה התסריטאי הראשון שכתב לתוכנית, ויצר את המערכונים הקצרצרים שליוו אותה: המשפחה המופרעת, יוסף, הבולשת חורקת ועוד. במוצ"ש השתתפו ספי ריבלין, אלי יצפאן, דב רייזר, יעל עמית, דפנה ארמוני, אלברט אילוז וענת טופול.
בתקופה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1994 יצא לאור ספר הילדים הראשון פרי עטו, ארץ הפחדנים. כשנתיים לאחר מכן, יצא לאור ספר ילדים נוסף "המלך איכסה והמלכה פיכסה".
ב-2001 יצא ספרו השלישי, "החופש הגדול וצרות אחרות", העוסק בשני חברים, איתן ודניאל, ומתאר את ניסיונותיהם הכושלים להעביר את ימי החופש הארוכים בעניין ומבלי להסתבך ולהיתקל במבוגרים.
ב-2003 כתב לתיאטרון הקאמרי את המחזה גט-פור-טו (גט-4-two), שנכתב במיוחד לשלמה וישינסקי, חברו עוד מימי הלהקה הצבאית. זה היה מחזה ליחיד, שבמרכזו גרוש בן 50 שעברו לפניו ועתידו אחריו, והוא מתחשבן בו עם גרושתו ועורכי הדין שלה. המחזה הוגדר כאוטוביוגרפיה אמיתית בדיונית, הנשענת על בדותות בדוקות, וכזה גם היה המונולוג שנשא וישינסקי, רצוף בהרבה עובדות פיקטיביות.
סמוך לתחילת העבודה על המחזה, נהרג בנו של שלמה, ליאור, בפעולה צבאית. העבודה על המחזה הופסקה, התחדשה לבקשת שלמה וישינסקי זמן לא רב לאחר מכן, ובסוף 2005 עלה המחזה בהצלחה רבה[דרוש מקור] על בימת הקאמרי.
ב-2008 יצא לאור "הקוסם הגידם", ספר המשך ל"החופש הגדול וצרות אחרות". ב"הקוסם הגידם", הנמצא ברשימת הספרים המומלצים על ידי משרד החינוך, מאמצים איתן ודניאל כלב עזוב שמצאו ברחוב, שבדיעבד מתברר שהיה שייך לטיפוס מפוקפק שנהרג בתאונה. כשהכלב נעלם והשניים יוצאים לחפש אחריו, הם מוצאים את עצמם מסובכים עם כמה טיפוסים לא פחות מפוקפקים, כולל "רוחו" של העבריין המת, המגיעה לאחד המפגשים.
ב-2010 יצא לאור ספרו החמישי, "איפה פה זה אנגליה", המספר על להקת כלבים שמחליטים להגיע לאנגליה, מגיעים בטעות ליפו, נתקלים בשעון הניצב בכיכר, ובטוחים שהגיעו לדבר האמיתי, לונדון. מכאן ואילך, אינם מפסיקים להתפעל מן הארומה הבריטית ומן הנימוסים של הכלבים המקומיים.
בתחילת 2014 יצא לאור ספרו השישי, "הטיפש האחרון", ספר המשך ל"החופש הגדול וצרות אחרות" ול"הקוסם הגידם", העוסק בשני רמאים המתחזים לחוקרי מוח ידועים, ומתחייבים להעלות את רמתם של תלמידי בית הספר בשיטה חדשנית. השניים מצליחים להערים על המורים והמנהלת, כשהם פועלים קצת לפי שיטת הרמאים ב"בגדי המלך החדשים".
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1994, "ארץ הפחדנים", הוצאת עם עובד
- 1996, "המלך איכסה והמלכה פיכסה" הוצאת עם עובד
- 2001, "החופש הגדול וצרות אחרות", הוצאת ידיעות ספרים
- 2008, "הקוסם הגידם", הוצאת ידיעות ספרים
- 2010, "איפה פה זה אנגליה", הוצאת כנרת זמורה
- 2014, "הטיפש האחרון", הוצאת כנרת זמורה