הזמן
הזמן היה עיתון בשפה העברית שיצא לאור ברוסיה בין השנים 1903–1915 בתחילתה במתכונת של פעמיים בשבוע ובהמשכו כעיתון יומי. מייסד העיתון ועורכו הראשון היה בן-ציון כ"ץ, ומ-1907 ערך אותו פייבל מרגולין. עם עורכי העיתון נמנו דוד פרישמן ופסח גינזבורג.
הגיליון הראשון של הזמן הופיע בסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, ב-9 בינואר 1903. החל מה-16 בדצמבר 1903 הפך לעיתון יומי. בהמשך הועברה מערכת העיתון לעיר וילנה שבתחום המושב (באזור ליטא). הגיליון הראשון בווילנה יצא ב-1 בדצמבר 1904. שיא תפוצת העיתון היה 8,000 גיליונות.
בן-ציון כ"ץ היה הסקופר הראשון בעיתונות העברית שהביא לידיעת העולם את פרעות קישינוב 1905. הפרסום כלל גם מחאה כנגד הממשלה, שניסתה למנוע את פרסום הידיעות על הפוגרום כמו כן העיתון פרסם לראשונה את השיר "בעיר ההרגה" של חיים נחמן ביאליק בנוסח מצונזר בשם "משא נמירוב"[1].
ב-1904 נקלע העיתון לקשיים כספיים. בן-ציון כ"ץ רתם לעזרתו את ריבקין שהסכים להשקיע כסף בעיתון העברי בקנה מידה אירופי. במהלך אותה שנה התגבשה בוילנה חבורת יוצרים שמרכזה היה במערכת הזמן שכתבו בעברית וחלמו על רוסיה פתוחה וליברלית בתקווה שתקבל אותם כשווי זכויות.
"הייתה זו תקופה אינטנסיבית ופורייה לא רק בכמות אלא גם באיכות. דור חדש של סופרים הופיע כאילו יש מאין בפתח המאה ה-20 והרים והעלה את הפרוזה והשירה, המסה והביקורת לפסגות שלא נודעו כמותן לפני כן.
בתחום השירה היו אלה שנות השיא והעוצמה ביצירתם של חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי, זלמן שניאור, יעקב כהן, יעקב שטיינברג, דוד שמעונוביץ, יעקב פיכמן ויעקב לרנר בפרוזה הילכה קסם דמותו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי.
בביקורת ובהגות הספרותית נשמע ברמה קולם של דוד פרישמן, ראובן בריינין ויוסף קלוזנר.
בפרוזה בלטו יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, גרשם שופמן, יצחק דב ברקוביץ, דבורה בארון וא"א קבק.
בעיתון פורסמו מאמריו של שמריהו לוין נגד אחד העם בגלל בקורתו על הרומן של הרצל - אלטנוילנד. אחד העם פרסם בעיתון את מאמריו נגד מקס נורדאו כתגובה למאמרו המעליב של נורדאו כנגד אחד העם בעיתון "די ולט".
אירוע השיא של המערכת החדשה היה ביקורו של גדול סופרי היידיש, שלום עליכם, במארס 1905.
לאחר מהפכת 1905 שהתרחשה ברוסיה פרסם הזמן הנוסח המדויק של החוקה הרוסית.
בין השנים 1905-1908 היה ישראל חיים טביוב שותף לכתיבת ועריכת העיתון. הוא היה העורך המדיני של העיתון[2] וכתב טור שבועי בשם "מעניין לעניין".
ב-1906 פרסם הזמן את ה"כרוז הוויבורגי" שצירי הדומה הראשונה הוציאו אחרי שהצאר ניקולאי השני פיזר אותה ביולי 1906. בכרוּז קראו להמונים הרוסיים להתקומם נגד המשטר. הפרסום נעשה בניגוד לצו איסור פרסום של השלטונות הרוסים. בעקבות פרסום הכרוז ישב כ"ץ בשנת מאסר בעיר גורי-גורקי.
מקביל לעיתון יצא לאור ירחון ספרותי בעברית בעריכת דוד פרישמן שעסק גם בספרות כללית ולא רק בספרות יהודית. בנוסף מערכת הזמן הוציאה לאור עיתון ילדים בשם "החיים והטבע", וכן עיתון ביידיש בשם "צייט" שיצא בשנת 1906.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר העיתון לפיקוח צנזורה צבאית ובעקבות הוראת הצאר ניקולאי השני נסגר ה"זמן".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בן-ציון כ"ץ, זכרונות: חמישים שנה בהיסטוריה של יהודי רוסיה; תרגם וערך: ברוך קרוא, תל אביב: נ' טברסקי, תשכ"ג
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הזמן באתר הספרייה הלאומית
- "הזמן" באתר עיתונות יהודית היסטורית - גרסה בת חיפוש בכל טקסט העיתון
- בן ציון כץ, לייסד עיתון עברי, מתוך הספר "על עיתונים ואנשים" עמ' 32 ואילך
- אב"א אחימאיר, על ארבע הסערות של בן-ציון כ"ץ, חרות, 21 בפברואר 1958
- זלמן שניאור, במערכת "הזמן" הוילנאי: מלפני חמשים ושלש שנה, דבר, 10 באפריל 1958, המשך
- זלמן שניאור, עוד על "הזמן" הוילנאי וסופריו, דבר, 9 במאי 1958, המשך, המשך
- מרים מרגולין-ייבין, מכתבים לעורך | על זכרונותיו של שניאור, חרות, 25 בנובמבר 1952 (תגובתה של בתו של מרגולין, מרים מרגולין-ייבין, לזיכרונות שפרסם שניאור מספר שנים קודם לכן ב"ידיעות אחרונות", ונדפסו שוב באוסף מאמריו "דוד פרישמן ואחרים", תל אביב תשי"ט 1959)
- נורית גוברין, "'האמת היא בשבילו הסנסציה הגדולה ביותר': בן-ציון כץ - עיתונאי לוחם", 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ו, הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015.
אלוף בן, סיפורו של עיתון עברי חלוצי, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אלוף בן, מאחורי תצלום בשחור לבן שהתגלה במקרה עומד סיפורו של עיתון עברי חלוצי, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2020
- ^ ברקוביץ, הראשונים כבני אדם, עמ' ע"ו-פ"א