יצחק דב ברקוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק דב ברקוביץ

יצחק דב ברקוביץ (י"ד ברקוביץ; ז' בחשוון תרמ"ו, 16 באוקטובר 1885, סלוצקי"ז באדר ב' תשכ"ז, 29 במרץ 1967, תל אביב) היה סופר ומתרגם יהודי עברי ויידי. ברקוביץ היה חתנו של שלום עליכם, ותרגם את מרבית כתביו. מבחינה ספרותית מוגדרת יצירתו ככפולת לשון, היינו שנכתבה בעברית וביידיש גם יחד.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקוביץ נולד בסלוצק שברוסיה הלבנהתחום המושב של האימפריה הרוסית) בשנת 1885. קיבל חינוך יהודי כללי, והיה בעל השקפות ציוניות. את סיפורו הראשון, "בערב יום הכיפורים", פרסם בשנת 1903 בלודז', בפרסום ורשאי בשם "הצופה".

בשנת 1905 עבר לווילנה, ועבד בה כעורך העיתון "העת". שם פגש את בתו של שלום עליכם, ונשאהּ לאשה ב-1906.

ב-1910 פרסם אסופת סיפורים ראשונה, ומיד אחר כך החל לתרגם את עבודותיו של שלום עליכם מיידיש לעברית. שנתיים לאחר מכן תרגם את "ילדות" של לב טולסטוי מרוסית לעברית.

ב-1914, ערב מלחמת העולם הראשונה, היגר לארצות הברית. ב-1916 ייסד והחל לערוך את התקופון "התורן". ארבע שנים לאחר מכן הפך לעורכו של התקופון "מקלט". מעולם לא ראה את אמריקה בתור מקום מפלט סופי, אלא בתור תחנת ביניים.

בשנת 1928 עלה לארץ ישראל. בארץ ישראל היה ממייסדיו ועורכיו של כתב העת "מאזניים", יחד עם פישל לחובר. בו זמנית עיבד למחזות מספר יצירות של שלום עליכם עבור תיאטרון הבימה.

בשנת 1944 זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגומו לסדרת הספרים "כל כתבי שלום עליכם".

בשנת 1952 זכה בפרס ביאליק על יצירתו "סיפורים ומחזות".

בשנת 1958 זכה בפרס ישראל.

בשנת 1965 זכה בפרס ביאליק בפעם השנייה על יצירתו "פרקי ילדות".

ברקוביץ נפטר בתל אביב בשנת 1967, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ימות המשיח: רומן, תל אביב: דביר, תרצ"ח
  • הראשונים כבני-אדם: ספורי זכרונות על שלום עליכם ובני-דורו (5 כרכים), תל אביב: דביר, תרצ"ח-תש"ג
  • כתבי י"ד ברקוביץ (12 כרכים), תל אביב: דביר, תשי"א-תשכ"ו:
    • כרך א-ב: סיפורים.
    • כרך ג: מנחם-מנדל בארץ-ישראל – מנחם מנדל היה גיבורו של שלום עליכם. ברקוביץ חיבר ספר בו גיבור זה עולה לארץ ישראל וכותב מכתבים לזוגתו. בספר זה מנחם מנדל מגיע לתל אביב, בונה את הארץ, מתמקח עם ערבים, מבקר אצל חיים נחמן ביאליק ואף מגורש מהארץ.
    • כרך ד: מחזות.
    • כרך ה: ימות המשיח.
    • כרכים ו-י: הראשונים כבני-אדם: סיפורי זכרונות על שלום-עליכם ובני-דורו:
      • כרך ו: מן המיצר.
      • כרך ז: נדודים.
      • כרך ח: הצחוק האדום.
      • כרך ט: ימי מרגוע.
      • כרך י: בסערה.
    • כרך יא: יום אתמול.
    • כרך יב: פרקי ילדות.
  • סיפורים נבחרים, תל אביב: דביר, תשי"ג.

מסיפוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "וידוי"
  • "האחרון"
  • "אדם"
  • "יום הדין של פייבקה"
  • "אותו ואת בנו", 1969 (עובד למחזה)
  • "מאריאשקה"

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
זלמן שניאור
פרס ביאליק לספרות יפה
1952
הבא:
יעקב פיכמן
הקודם:
יוכבד בת-מרים
פרס ביאליק לספרות יפה
1965
הבא:
זלמן שזר, ישראל אפרת