היסטוריה של נורמנדי

הגבולות ההיסטוריים של נורמנדי

נורמנדי היה אזור בצפון-מערב צרפת תחת המשטר הישן. תושביו המקוריים היו קלטים ושבטים בלגים במזרח, ואיברים במערב. האזור נכבש בשנת 56 לספירה על ידי הרומאים והוכלל בתוך פרובינקיית גאליה לוגדנסיס על ידי הקיסר אוגוסטוס. במאה ה-4 הקיסר גרטיאנוס חילק את הפרובינקיה לערי מדינה שהיו הבסיס לגבולות העתידיים.

לאחר נפילתה של רומא במאה ה-5 הפרנקים הפכו לשליטי האזור. הם בנו מנזרים רבים והחליפו את התרבות המקומית בתרבות האימפריה הקרולינגית. לקראת סוף המאה ה-8 פלישות ויקינגיות החריבו את האזור ובשנת 911 מנהיגם רולו קיבל מידי המלך הצרפתי את דוכסות נורמנדי בתמורה לנאמנותו. לאחר 150 שנות התפשטות הגבולות של נורמנדי יוצבו, והשטח של הדוכסות כלל את השטחים המודרניים של נורמנדי עילית, נורמנדי תחתית ואיי התעלה.

ב-1204 נורמנדי היבשתית, ללא האיים, שולבה בתוך ממלכת צרפת. במהלך מלחמת מאה השנים ומלחמות הדת האזור ניזוק קשות, בעיקר משום שבנורמנדי היו יותר תושבים שהמירו את דתם לפרוטסטנטיות מאשר באזורים אחרים של צרפת.

במאה ה-20 הפלישה של בעלות הברית בשנת 1944 לאירופה החלה על חופי נורמנדי במה שנקרא הפלישה לנורמנדי. בשנת 1956 חבל נורמנדי חולק לשני חבלים, נורמנדי עילית ונורמנדי תחתית, אולם עד היום ישנם הקוראים לאיחוד מחדש של האזור ההיסטורי.

מהפרהיסטוריה לימי הביניים

נורמנדי לפני הכיבוש הרומאי

מציאות ארכאולוגיות כמו ציורי מערות מוכיחות שבני אדם התיישבו באזור כבר בתקופת הפרהיסטוריה, במיוחד במחוזות אֶר וקלבדוס. ניתן למצוא באזור מספר מגליתים שרובם נבנו בסגנון אחיד.

ההיסטוריה הקלטית של נורמנדי ברורה יותר משום שקיימים מקורות ארכאולוגים רבים יותר וקלים יותר לתארוך. כבר במאה ה-19 ארכאולוגים מצאו חפצים חשובים מהתקופה (בעיקר בנורמנדי עילית), כמו קסדה מכונפת מהמאה הרביעית לפני הספירה. הם גם בחנו בתי קברות עתיקים באזור בהם נותרו כדי קבורה לשרידים שנשרפו. החפצים שהתגלו מוכיחים שהגאלים ישבו באזור כבר בתקופת תרבות האלשטאט, בערך מהמאה ה-12 לפנה"ס.

הקלטים הבלגים, הידועים כגאלים, פלשו לנורמנדי במספר גלים רצופים מהמאה ה-4 ל-3 לפני הספירה. רוב הידע שלנו על הגאלים מגיע מספרו של יוליוס קיסר, מלחמת גאליה. קיסר מזהה מספר קבוצות שונות בין הגאלים שישבו באזורים שונים וחיו בעיירות חקלאיות סגורות. בשנת 52 לפני הספירה הגאלים התאחדו תחת ורסנז'טוריקס בניסיון להתנגד לפלישת צבאו של קיסר. לאחר תבוסתם באלסיה תושבי נורמנדי המשיכו להילחם עד 51 לפנה"ס, אז יוליוס קיסר השלים את כיבוש גאליה.

נורמנדי הרומית

פסיפס רומאי בעיר לילבון שבמחוז סן-מריטים. הפסיפס מתאר את אורפיאוס ואשתו

בשנת 27 לפנה"ס הקיסר אוגוסטוס ארגן מחדש את הטריטוריות הגאליות והכליל את נורמנדי בפרובינקיית גאליה לוגדנסיס, שבירתה הייתה בליון. תושבי החבל קיבלו את התרבות הרומאית והחלו להתיישב בערים. ידוע על וילות גאלו-רומאיות רבות בנורמנדי, בעיקר הודות לעבודות חפירה שנעשו במחוז סן-מריטים לשם בניית כביש מהיר. בתי כפר אלו נבנו בדרך כלל לפי שתי תוכניות עיקריות: הראשונה הייתה מבנה גבוה וצר עם חזית פתוחה הפונה דרומה; השנייה דמתה לווילות האיטלקיות, עם מערך מסודר סביב חצר פנימית מרובעת. הווילות נבנו בעזרת חומרים מקומיים כמו צור, קירטון, אבן גיר, עץ ולבנים. המבנים חוממו על ידי היפוקאוסט, חימום מרכזי שהומצא על ידי הרומאים.

חקלאות האזור סיפקה חיטה ופשתן, לפי פליניוס הזקן. פליניוס מזכיר גם את הימצאותם של מקדשים רומים רבים באזור. בימי קדם המקדשים של העיר אוורה (Évreux) הפכו אותה לאתר עלייה לרגל חשוב. היו בה גם פורום, מרחצאות רומיות, בזיליקה ותיאטרון רומאי. באוורה נמצאו גם פסלים רבים של אלות אמהות.

עזיבת הרומאים

בסוף המאה ה-3 פלישות ברבריות החריבו את נורמנדי. עקבות לשריפות ואוצרות שנקברו במהרה מעידים על מידת אי הביטחון בנורמנדי הגאלית. יישובים חופיים היו בסיכון גדול במיוחד, בשל פשיטות של פיראטים סקסונים. המצב היה כל כך חמור שלגיון רומאי שלם היה מוצב בעיר קונסטנטיה (קוטאנס), הנמצאת במחוז מאנש של היום. כתוצאה מהרפורמות של הקיסר דיוקלטיאנוס נורמנדי הופרדה מברטאן אך נשארה בגאליה לוגדנסיס. הנצרות החלה להתפשט באזור במאה ה-3 ונוצר התפקיד של בישופ רואן. בשנת 406 שבטים גרמאנים החלו לפלוש מהמזרח בעוד הסקסונים כבשו את אזורי החוף. הקיסר הרומי נטש את רוב נורמנדי והחזיר לה את שמה הקדום, ארמוריקה. כפרים חקלאיים ננטשו והרומאים שנותרו ביצרו את עצמם בביצורים אורבניים.

ימי הביניים

ימי הביניים הקדומים

כבר ב-486 האזור שבין נהרות הסום והלואר היה תחת שליטת הפרנקים ומלכם כלוביס הראשון. ההתיישבות הפרנקית באזור לא הייתה מסיבית וגם והנוכחות המנהלית והצבאית באזור לא הייתה גדולה. האזור המזרחי של נורמנדי הפך לבסוף למקום משכנם של המלכים המרובינגים.

המרת האזור לנצרות המשיכה עם בנייתם של קתדרלות בערים הראשיות וכנסיות בערים קטנות יותר. התושבים נקברו בחצר הכנסייה המקומית עד לתקופה הקרולינגית. האצולה הנורמנית התפתחה במאה ה-6 באזורים המבודדים של מערב נורמנדי. במאה ה-7 אצולה זו ייסדה מספר מנזרים בעמק הסן שאימצו את הנזירות הבנדיקטית. מנזרים אלו היו בעלי שטחים נרחבים ברחבי צרפת מהם הם קיבלו הכנסה רבה, וכתוצאה מכך הם הפכו למעורבים ביריבויות פוליטיות ושושלתיות.

פלישות סקנדינביות

מנזר מון סן מישל מהמאה ה-8

מקור השם נורמנדי בפולשים הוויקינגים שאיימו על חלקים נרחבים של אירופה בסוף האלף הראשון, שנקראו נורסמן (אנשי הצפון, Normanni בלטינית). השם שימש כבסיס האטימולוגי למונח "נורמנים". קצב ההתיישבות הסקנדינבית באזור נראה בטופונומיה של המקומות הנורמנים והשינוי בשמות המשפחה המקומיים.

הפלישות הוויקינגיות הראשונות התרחשו בין 790 ל-800 על חופי מערב צרפת. מספר אזורים חופיים נכבשו מידי הפרנקים בתקופת שלטונו של לואי הצדיק במאה ה-9. הפלישות בשנת 841 גרמו לנזקים חמורים בעיר רואן. התוקפים הוויקינגים ביקשו לגזול את האוצרות שהיו במנזרים בשל חוסר האונים של הנזירים להגן על עצמם. בשנת 845 משלחת ויקינגית עלתה במעלה הסן והגיעה עד לפריז. הפלישות התרחשו בעיקר בקיץ בעוד את החורף הוויקינגים בילו בסקנדינביה. לאחר 851 הם החלו להישאר בעמק הסן גם בחורף. בינואר 852 הם שרפו את מנזר פונטנל. נזירי נורמנדי ניסו להעביר את אוצרותיהם וספריותיהם דרומה אך רבים מהם נשרפו על ידי הוויקינגים.

המלכים הקרולינגים ששלטו באותה התקופה נטו להחזיק בפוליטיקות מנוגדות, עובדה שהייתה בעלת תוצאות חמורות. ב-867 שארל הקירח הסכים לוותר על מערב נורמנדי למלך הברטוני סלומון, בתנאי שזה האחרון יישבע נאמנות למלך וילחם לצידו נגד הוויקינגים. אולם ב-911 המנהיג הוויקינגי רולו הכריח את שארל התם לתת לו את אזור נורמנדי עילית של היום כדוכסות נורמנדי בתמורה לשבועת אמונים מצידו. רולו הוטבל לנצרות, הפך לוסאל של שארל והסכים להגן על האזור מפלישות ויקינגיות נוספות. לאחר סדרה של כיבושים הטריטוריה של דוכסות נורמנדי התרחבה בהדרגה עד שב-1050 הגיעה לשטחה המוכר.

הערבוב של האוכלוסייה הסקנדינבית והמקומית בנורמנדי ליצירת העם הנורמני תרמה ליצירת אחת המדינות הפאודליות החזקות במערב אירופה. היכולת הימית של הנורמנים אפשרה להם מאוחר יותר לכבוש את אנגליה וכן להשתתף במסעות הצלב.

דוכסות נורמנדי

ערך מורחב – דוכסות נורמנדי

כוחם של הדוכסים הנורמנים לפני המאה ה-11

הכיבוש הנורמני של אנגליה כפי שמתואר בשטיח באייה

צאצאיו של רולו קיבלו את התואר דוכס נורמנדי והם הגדילו את כוחה של הדוכסות, אולם הם היו חייבים לשמור על עליונותם של מלכי צרפת. הדוכסים ייצרו את מטבעות הכסף של עצמם, היו אחראים על המשפט ואיזנו את המיסים. הם הגדילו את צבאם וקבעו את הבישופים במחוזותיהם. כך הם הפכו לכמעט עצמאים מהמלך הצרפתי למרות שהם עדיין שמרו על נאמנותם.

הדוכסים שמרו על קשרים עם מלכים זרים ובמיוחד עם מלך אנגליה. לדוגמה, אחותו של ריצ'רד השני דוכס נורמנדי נישאה למלך אתלרד השני. הם מינו חברי משפחה לתפקידים של רוזנים וויקונטים שנוצרו בערך בשנת 1000. הם עדיין החזיקו בכמה שטחים בסקנדינביה. הדוכסים הנורמנים גם וידאו שהאדונים הוסאלים שלהם לא יהפכו לחזקים מדי כדי שלא יהפכו לאיום על הסמכות הדוכסית. כך הם החזיקו בכוח גדול יותר על שטחם מאשר נסיכים אזוריים אחרים בצפון צרפת. העושר שלהם אפשר להם להעניק אדמות נרחבות למנזרים ולהבטיח את נאמנותם של הוסאלים שלהם עם מתנות של פיפים. הכיבוש הנורמני של אנגליה תחת ויליאם דוכס נורמנדי הביא אדמה נרחבת לדוכסים שאפשרה להם להמשיך במנהגים הללו בעוד הם מחזיקים במספיק שטח כדי להבטיח את כוחם.

האצולה הנורמנית באותה התקופה כללה קבוצה קטנה של גברים סקנדינבים, בעוד שרוב המנהיגים הפוליטיים של הנורמנים היו ממוצא פרנקי. בתחילת המאה ה-11 הדוכסות הותקפה על ידי ברטונים מהמערב, גרמנים מהמזרח ובני אנז'ו מהדרום. הוסאלים באזורים המותקפים הגנו על האזור בשם נאמנותם לדוכס, ובתקופה זו החל המונח "ברון", המציין אבירי עילית וחיילים של הדוכס, להחליף את המונח "וסאל" במסמכים רשמיים.

לאחר המאה ה-11

בשנת 1066 הביס ויליאם דוכס נורמנדיה, שנודע מאוחר יותר כוויליאם הכובש, את המלך האנגלי הרולד גודווינסון בקרב הייסטינגס, והוכתר כמלך אנגליה. היחסים בין האנגלו-נורמנים לצרפתים הפכו למורכבים יותר לאחר הכיבוש הנורמני, שכן הדוכסים הנורמנים קיבלו את תארם ושטחיהם בתמורה לנאמנות וסאלית למלך צרפת, אולם כעת היו שווי ערך למלך כמלכי אנגליה. במאה ה-12, עם יסודה של השושלת האנגווינית, שלטו הנורמנים במחצית מצרפת ובכל אנגליה, אולם עדיין נחשבו טכנית לווסאלים של צרפת.

המלכים הנורמנים הזניחו את שטחיהם בנורמנדיה עצמה, שם חבו את נאמנותם למלך צרפת, והעדיפו לגבש את כוחם בממלכת אנגליה החדשה. עושרם הרב שימש לבניית קתדרלות, טירות וביסוס המשטר באנגליה ולא להגנת נורמנדיה, וכך הם ניכרו את האוכלוסייה המקומית והחלישו את הדוכסות בעוד כוחם של מלכי צרפת גדל. הדוכסות נשלטה כחלק מהממלכה האנגלו-נורמנית עד 1204 אז פיליפ השני, מלך צרפת כבש את כל שטחי הדוכסות מלבד איי התעלה.

במהלך מלחמת מאה השנים כבשו האנגלים מספר פעמים את נורמנדיה, אך ב-1468 החזיקו בה הצרפתים באופן סופי. מהלך מלחמת מאה השנים ומלחמות הדת האזור ניזוק קשות, בעיקר משום שבנורמנדי היו יותר תושבים שהמירו את דתם לפרוטסטנטיות מאשר באזורים אחרים של צרפת.

המהפכה הצרפתית ב-1789 סימנה את קיצן של זכויותיה ההיסטוריות של הדוכסות, וב-1790 חולק השטח לחמישה מחוזות.

במאה ה-20 הפלישה של בעלות הברית בשנת 1944 לאירופה החלה על חופי נורמנדי במה שנקרא הפלישה לנורמנדי. בשנת 1956 חבל נורמנדי חולק לשני חבלים, נורמנדי עילית ונורמנדי תחתית.

כיום ג'רזי וגרנזי מהווים את דוכסות נורמנדיה המודרנית. באיים אלו צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת מוכר כ"דוכס נורמנדיה".

ראו גם

• הפלישה הנורמנית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של נורמנדי בוויקישיתוף

• נורמנדיה (צרפת), היסטוריה, דף שער בספרייה הלאומית