העליונים: בתוככי בית המשפט העליון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
נעמי לויצקי  |
| שפת המקור |
עברית |
| נושא |
בית המשפט העליון של ישראל |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת הקיבוץ המאוחד |
| מקום הוצאה |
בני ברק |
| תאריך הוצאה |
2006 |
| מספר עמודים |
416 |
| עורך | מנחם פרי |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | הספריה החדשה |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002549619 |
  | |
העליונים: בתוככי בית המשפט העליון הוא ספרה של נעמי לויצקי שיצא לאור בדצמבר 2006 בסדרת הספריה החדשה. הספר סוקר את הקורות מאחורי הקלעים ובין כותלי בית המשפט העליון, לאורך עשרות השנים האחרונות, ומתמקד בימי כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון.
הספר מתמקד בתככים, באינטריגות ובמאבקי כוח הרוחשים מתחת לפני השטח בבית המשפט העליון. הספר, ספק ספר עיון ספק פרוזה, כולל מספר נובלטות משנה המוקדשות למספר שופטים נבחרים: דורית ביניש, מישאל חשין ודליה דורנר. שזורות בו מספר פרשיות נודעות מדברי ימי בית המשפט העליון ולקראת תומו סוקר הספר בקצרה מספר שופטים אחרים, כאליהו מצא, איילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי (נטענת התגייסות השופטים המזרחיים, מצא ויעקב קדמי, למען מינויו כ"נציג אותנטי של ישראל השנייה").
מטבע הדברים, מתמקד הספר בפסקי הדין הנודעים, ובפועלו המהפכני של אהרן ברק, בהרחבה הניכרת של סמכויות בית המשפט העליון והפיכתו לגורם דומיננטי במהלך חיי היום יום בישראל. הספר גם עוסק בשאיפותיו מרחיקות הלכת של ברק ובמשבר שפקד אותו עת הבין כי לא תושגנה בשלמותן, בימי כהונתו ואף בכלל. אשר על כן, מתארת אותו לויצקי לקראת פרישתו כאדם עצוב ותשוש.
הספר מרכז ומחזק את תוכני הרצאותיה של לויצקי מימי הוראתה במסלול האקדמי המכללה למינהל ושם דגש מיוחד על מוצאם התרבותי וקורות חייהם של היושבים בבית המשפט העליון. הספר עוסק בהאנשתם והצגתם כבשר-ודם, של אנשים הפועלים לעיתים באופן אמוציונאלי, ככל בני האדם. כך, מוכרעים, אליבא לויצקי, רבים מהנושאים הנידונים בפני בית המשפט העליון, ומסעות-שכנועים בהם אחד מתאמץ להכניע את משנהו עד שיאבה ליתן הסכמתו לחוות-דעתו, אינם נדירים.
הפוליטיקה הפנימית ומאבקי הכוח בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לכתיבת "העליונים" מקובל היה לחשוב שהסחבת בפרסום החלטות בית המשפט העליון נבעה מאי עמידת השופטים בנטל הררי התיקים המכבידים עליהם וששופטי העליון כותבים את פסקי דינם בלא מורא, בלא תלות ומחוץ להשפעת גורמים זרים. ברם, הספר מציג אירועים רבים שלכאורה מפריכים הנחות אלה. על פי הכתוב בין השופטים יש יחסים מורכבים הכוללים תגרנות, הפצרות וויכוחים, בהם מנסים לשכנע זה את זה לקבל איש את עמדת רעהו. כתוצאה מכך, ראשי ההרכבים, ובראשם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, מעכבים לעיתים את מתן פסקי הדין עד לגיבוש מצדדים בעמדתם, בין אם על ידי שכנוע ובין אם על ידי המתנה לפרישת שופטים והחלפתם באחרים בעלי עמדות שונות, אם כי אירעו מקרים בהם גם שופט בודד הצליח בדרכים שונות לעכב את מתן ההחלטה.
אחד המניעים לקבלת פסקי דין שחושפת לויצקי בספרה הם מאבקי-הכוח, הפוליטיקה הפנימית בעליון כמו גם הלאומית (העליון מול שאר הרשויות ומול הציבור) ואף הבינלאומית (חתירת אהרן ברק "ליישר קו" עם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג).
הספר טוען שעיקר פסקי הדין בבית המשפט העליון אינם נכתבים על ידי השופטים כי אם על ידי עוזריהם ומתמחיהם העושים לעיתים מאמצים לחקות את סגנון כתיבת השופט עמו הם עובדים. חריג לכלל זה הוא מנהגה של השופטת איילה פרוקצ'יה שהקפידה לכתוב את כל פסקי-דינה בעצמה על אף לחצי חבריה והפיגור בפרסום החלטותיה שנגרם בשל כך.
הרקע לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעמי לויצקי, עיתונאית, פרסמה בשנת 2001 את הספר "כבודו - אהרן ברק, ביוגרפיה", ביוגרפיה אוהדת על אהרן ברק. לאחר מכן החלה להעביר במכללה למנהל הרצאות על השפעות קורות חיים של השופטים על פסיקותיהם. תוכני הלימוד של הקורס היוו את הבסיס לכתיבת הספר ובנוסף וכן הקדישה כשנה לעריכת 128 ראיונות עם מקורות משפטיים וכן ללימוד כל היבטיו של בית המשפט העליון, לרבות מקביליו בחו"ל. ככלות הכול, נמשך תהליך הכתיבה כשנתיים ומחצה.
תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
"העליונים" בן 401 עמודים, נספח מקורות ו-21 פרקים.
בספר מיני ביוגרפיה של שופטי העליון: אהרן ברק, מישאל חשין, דליה דורנר, דורית ביניש, אליהו מצא, אילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי וכן של הוגו בלק, ושל פליקס פרנקפורטר.
הספר עוסק בתהליך מינוי שופטי העליון, ומספר על מועמדותם לעליון של נילי כהן, מרדכי קרמניצר, אליקים רובינשטיין, אסתר חיות, עדנה ארבל, רות גביזון ודן מרידור.
הספר מספק נקודת מבט ייחודית על מגוון פרשות סביב בית המשפט העליון ופסקי בג"צ, כמו פס"ד ירוס-חקק, פס"ד דנילוביץ', המהפכה החוקתית, פסק דין ירדור בג"ץ בית-סוריק, פס"ד השילוט בערבית, פרשת גור אריה, פרשת רחוב בר-אילן. פרשת רופאייזן, בג"ץ שליט, השתלשלות פס"ד "גיורי הקפיצה", פרשת ההצבעות הכפולות, חוק ההסדרים. בית משפט לחוקה, בג"ץ פינוי-פיצוי, בג"ץ קיום מינימלי בכבוד.
פרשת חוק האזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיפה מרכזית בספר נסובה סביב פס"ד חוק האזרחות והכניסה לישראל שאסר על הגירה לישראל של בן-זוג פלסטיני שנישא לישראלית. בתחילה הקצה ברק לדיון בתיק הרכב מורחב של שלושה-עשר שופטים ובהם סלים ג'ובראן, השופט הערבי, אז במינוי זמני, שלהערכת לויצקי הושב בתיק על ידי ברק כפי הנראה מסיבות פוליטיות. ברק הצליח לגבש רוב של 7 שופטים בראשותו בעד קבלת העתירה לביטול החוק נגד 6 שופטים בראשות המשנה לנשיא מישאל חשין שתמכו בדחיית העתירה, וכבר התיישב לכתוב פסק דין. אפס, הוא החליט בסופו של דבר שלא לפרסם את פסק הדין לאחר שגילה שלמאמציו לשנות את דעתו ולו של אחד מבין השלישייה - מרים נאור, אשר גרוניס ואליהו מצא שצידדו בדחיית העתירה, כשלו.
אליבא דלויצקי, דבר זה נבע מפחדו של ברק שהכרעה מרכזית כזו תוכרע על חודו של קול ערבי - השופט ג'ובראן, שצידד בעמדתו. וכך, מקץ שנתיים נדחתה העתירה ברוב של 6 נגד 5, לאחר שדליה דורנר ותיאודור אור שצידדו בעמדת ברק, פרשו מבית המשפט העליון בהגיעם לגיל 70.
בג"ץ קעדאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעניין בג"ץ קעדאן טוענת לויצקי כי התקיימה דעת מיעוט חסויה של מישאל חשין, שכפי הנראה תקפה בחריפות את עמדתו של בג"ץ וכללה דברים שנתפסו כגזעניים בעיני ברק. על מנת למנוע את פרסומה, הפעיל ברק על חשין לחצים תוך יצירת זיקה בין עמדתו לבין פרשיית אביו, השופט העליון שניאור זלמן חשין שכמעט ונמנע ממנו המינוי לעליון בשל רכילויות כאילו קשור היה לתנועת החרות הימנית של בגין ואף איים עליו בזרם גינויים מכול רחבי העולם. חשין נרתע ועמדתו נגנזה.
בשנת 2017 יצאה מהדורה מורחבת של הספר בשם "העליונים החדשים". ולויצקי הוסיפה בו פרק "הנבחרת" על אסתר חיות, מי שהייתה אז המועמדת לנשיאת העליון.[1]
מידת הצלחתו המסחרית והביקורות להן זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר היה לרב-מכר וכבש את המקום הראשון בדירוג מכירות ספרי העיון בישראל ונותר בצמרת הדירוג למשך שבועות ארוכים.[2] כמו כן, נהנה "העליונים" משבחי הביקורת, ובין המקלסים ניתן למנות את יוסי שריד שכתב:
לויצקי כובשת את בית המשפט העליון בביתו, ואת כבודו פנימה היא מוציאה החוצה. כבר נעשו ניסיונות בעבר לפלוש אל המצודה-על-ההר ולבלוש אחר שומריה, אך כאן אין מדובר בפלישה כי אם בהבקעה רבתי. ההיסטוריה של בית המשפט תיחלק מכאן ולהבא לשתיים: התקופה שלפני הספר והתקופה שלאחריו; מעתה אין עוד בהיכל פינה שהזרקור לא חשף, ואין עוד קרן זווית בקודש הקודשים שנמלטה מאלומת האור.
במאמר בידיעות אחרונות, כתב ד"ר אביעד הכהן, בעבר מתמחה של חשין, ביקורת נוקבת וחריפה נגד הספר שכללה בין היתר את הדברים הבאים:
פינחס ספיר אמר פעם: אל תתקרב לאנשים גדולים, שמא תראה עד כמה קטנים הם. לויצקי מתקרבת אל העליונים, ורואה – בפועל או בדמיונה - לא רק את הלבן שבעיניהם אלא גם את נקבוביות הזיעה שעל ידיהם. אכן, לא כל מה שרואים חייבים לספר, ולא כל מה שמספרים ראוי לכתוב, ולא כל מה שכותבים צריך להדפיס, ולא כל ערמת קטעי עיתונות – או, ליתר דיוק, מדורי הרכילות שבהם – ראויה לפרסום, בוודאי לא תחת המטרייה המכובדת של הספריה החדשה. בית המשפט העליון ושופטיו ראויים ליותר מזה, הרבה יותר מזה.
— "לא עוצרת בצהוב", ידיעות אחרונות, 12 בפברואר 2007
יובל יועז, הכתב המשפטי של 'הארץ':
הספר מנתץ שתי הנחות מקובלות על הדרך שבה כותבים שופטי העליון את פסקי הדין שלהם. הנחה אחת היא שכל שופט עצמאי לגמרי בכתיבת פסק הדין שלו. הוא לבדו עם הנייר, עם העובדות שבתיק וניתוחן המשפטי. אין עליו מרות של איש, זולת מרותו של החוק. ההנחה השנייה היא שהסיבה לכך שזמן כה רב עובר מן הדיון בעתירות העקרוניות ועד מתן פסקי הדין בהן, היא העומס הרב הרובץ על כתפיהם של השופטים.
עם זאת, כל המוסדות האקדמיים, להוציא את מכללת נתניה, סירבו לקיים דיון בספר. לויצקי תלתה זאת ב"פחדנות"[3]. השקת המהדורה המורחבת של הספר ב-2017 התקיימה באוניברסיטת תל אביב במסגרת אגודת הידידים[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העליונים, באתר טקסט יחד עם שני פרקים על דורית ביניש ודליה דורנר
- דף הספר באתר הספריה החדשה
- יאיר שפירא, לא מלאכי עליון, באתר ערוץ 7, 21 בדצמבר 2006
- הארץ, מי אתה כבוד השופט חשין?, באתר TheMarker, 14 בדצמבר 2006
- ynet, שופטים חסרי מנוח, באתר ynet, 21 בדצמבר 2006