לדלג לתוכן

ח'ווארזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
מפת נווה המדבר של נהר אמו דריה

ח'ווארזם (בפרסית: خوارَزم) הוא האזור הפורה של דלתת נהר האמו דריה (נהר אוקסוס של העת העתיקה) במקום שבו הוא נשפך בעבר לימת ארל (הימה יובשה במאה ה-20 עקב פעילות אנושית). האזור מהווה מעין נווה מדבר רחב ממדים באמצע הרמה המדברית במערב מרכז אסיה. זה היה אזור עתיר מסחר וחקלאות מבוססת השקיה מסיבית.[1] כיום ח'ווארזם שייכת בחלקה לאוזבקיסטן ובחלקה לטורקמניסטן.

בעבר, אזור ח'ווארזם היה מרכז הציוויליזציה הח'ווארזמית האיראנית ושורה של ממלכות כגון השושלת האפריגית והשושלת האנושטגינית, שבירותיהן היו (בין היתר), טופראק-קאלה (אנ') ,[2] כָּאת' ,[3] אורגנץ' (עיר גדולה במחוז ח'ווארזם באוזבקיסטן, כיום קוניה-אורגנץ', בימי הביניים בשם גורגנז') ומהמאה ה-16 ואילך, חיווה. האזור היה בסיסה של אימפריה מקומית הנושאת את אותו שם, האימפריה הח'ווארזמית (שנודעה גם בשמה ח'ווארזם שאה) שלטה בין השנים 1077–1231 על חלקים נרחבים של מרכז אסיה וכל איראן. האימפריה נפלה עם פלישת השבטים המונגולים מהמזרח במהלך המאה ה-13.[4]

ח'ווארזם נכללה במה שמכונה היום אירן הגדולה זהו מונח המתייחס לאזור ממסופוטמיה עד וכולל אסיה הקטנה. אזורים אלו הושפעו משפות איראניות המדוברות באיראן, עיראק, פקיסטן, אפגניסטן ובמדינות אחרות במרכז אסיה היום, עם מקור בלשני ממשפחת השפות ההודו-איראניות תחת משפחת השפות ההודו-אירופיות. כמו כן, אזורים אלו הושפעו מהתרבות האיראנית כתוצאה משלטונות איראניים או אוכלוסייה איראנית גדולה במקומות מחוץ לאיראן לאורך מאות או אלפי שנים.[5]

שמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח'ווארזם נודעה גם בשמות הבאים: Chorasmia, Khaurism, Khwarezm, Khwarezmia, Khwarizm, Khwarazm, Khorezm, Khoresm, Khorasam, Kharazm, Harezm, Horezm, Chorezm. בשפות שונות: פרסית עתיקה, פרסית, ערבית, סינית, הודית, אוזבקית, כולל יוונית. (שבה כונתה ח'וראסמיה, על ידי הרודוטוס).[6]

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'ווארזם - גבולות גאוגרפיים

אזור ח'ווארזם נמצא במערב מרכז אסיה. הוא מתוחם בצפון על ידי שרידי ימת ארל במזרח על ידי מדבר קיזילקום, בדרום על ידי מדבר קאראקום, ובמערב על ידי רמת אוסטיורט. שטחה של ח'ווארזם העתיקה מחולק באופן טבעי ל-2 אזורים. בחלקו הצפוני, הגובל בנהר אמו דריה קיימים אינספור עמקים ביצתיים, מישורים עצומים המורכבים משטחי מרעה רחבים הנוטים לכיוון צפון וצפון-מזרח. בחלקו הדרומי, אדמות פוריות שנוצרו בחלקם של העמקים של נהרות מורגאב וטאג'אן.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התושבים הראשונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה של מרכז אסיה מורכב משני אזורים רחבים: האחד אוכלס על ידי שבטי ערבה שפרנסתם סבבה בעיקר סביב גידול בהמות, והשני היה מיושב על ידי קהילות בעלות תרבות חקלאית מתקדמת ומושרשת מהסוג המזרחי הקדום. התרבויות של שני האזורים הללו התפתחו באופן לא שוויוני, אם כי המסורת התרבותית והכלכלית של יישובי הדרום המתקדמים חלחלה בהדרגה לאוכלוסיית הערבות. השניים היו תמיד, כפי שעולה מהעדויות הארכאולוגיות, בקשר הדוק והעבירו זה לזה את הישגיהם התרבותיים והכלכליים. אופיים הייחודי של השטחים של אזורי ח'ווארזם העתיקה, קבעו את אורח החיים של האוכלוסייה העתיקה וגם השפיעו על היווצרות, התפתחות ותערובות של התרבויות העתיקות שצמחו בארץ זו.[7]

חלקה הצפוני של ח'ווארזם (דלתת אקצ'ה דריה, הדלתא העתיקה של אמו דריה) היה מיושב על ידי אנשים שהתפרנסו מציד ומדייג ( תרבות קלטמינר (אנ') מ־3500-5500 לפנה"ס - תרבות ארכאולוגית נאוליתית של תושבים דייגים שחיו באזורים המדבריים למחצה של מדבריות קאראקום ו-קיזילקום ובדלתא של נהרות אמו דריה, בשטחי קזחסטן העתיקה, טורקמניסטן ואוזבקיסטן).[8] באלף השני לפנה"ס התפתחו שבטים שיישמו שיטות פשוטות של גידול בעלי חיים וחקלאות. ( תרבות טזבגיאפ (אנ') ותרבות סויארגנובו (אנ') ). [9]במחצית השנייה של האלף ה-2 לפנה"ס ובתחילת האלף ה-1 לפנה"ס (מאות IX-VIII) השתכללה חקלאות השלחין והתפתחה שיטת גידול בקר למרעה (תרבות אמיראבאד Amirabad -תרבות ארכאולוגית מתקופת הברונזה המאוחרת במאות התשיעית והשמינית לפנה"ס בשטח ח'ווארזם העתיקה.[10] תרבות זו תוארה על ידי הארכאולוג הסובייטי סרגיי טולסטוב (אנ') על בסיס חפירות שנעשו בין השנים 1937-1940 של יישובים באזור תעלת אמיראבאד).[11] על בסיס תערובת של השבטים של התרבויות של טזבגיאפ, סויארגנובו ו-אמיראבאד נוצרו שבטים שהיו אבותיהם הישירים של התושבים הקדומים של ח'ווארזם. להתפתחות גידול בעלי חיים נוודים, במיוחד גידול כבשים, הייתה השפעה חזקה על החיים החברתיים של תושבי ח'ווארזם ויצרה את מעמד הפרשים.[12]

בעמקים ובנאות המדבר הממוקמים בחלק הדרומי של ח'ווארזם (טאג'אן, הרירוד, מורגוב וג'יוקסור), התפתחה תרבות החקלאית מבוססת השקיה כבר באלף השלישי - רביעי עד האלף הראשון לפנה"ס. בתקופות אלו התאחדו תושבי אזור זה לאגודה שבטית והשתמשו בחקלאות במחרשות ובמתקני השקיה שונים. תחילה הם בנו בתים של חדר אחד מגגות סכך, אחר כך בתים של כמה חדרים מגגות ולבנים גולמיות לאורך הרחובות, הם בנו יישובים מוקפים חומה וכפרים מבוצרים ( תרבות Namozgohtepa ).[13] בסוף האלף ה-2 לפנה"ס - תחילת האלף ה-1 לפנה"ס, שטחי התרבות החקלאות המושקת העתיקה התרחבו מזרחה ודרום-מזרחה והתפשטו לרמות העליונות של עמק הרירוד. מוזכר באווסטה כי ארץ ח'ווארזם נמצאת בעמק הלמנד ממזרח לאריה. [14]

רשימת תרבויות באזור ח'ווארזם בין 3000–500 לפנה"ס
תרבות תקופה לפנה"ס מאפיינים מיקום
קלטמינר 3500 תרבות ארכאולוגית נאוליתית של דייגים מיושבים האזורים המדבריים למחצה של מדבריות קאראקום וקיזילקום והדלתא של נהרות אמו דריה וזרבשן בשטחי קזחסטן העתיקה, טורקמניסטן ואוזבקיסטן.
סויארגנובו 2000 תרבות ארכאולוגית מתקופת הברונזה המאוחרת, גידול בע"ח וחקלאות אזור ימת אראל, ליד נהר אקצ'ה דריה (הדלתא של אמו דריה), אזור ח'ווארזם ההיסטורי.
טזבגיאפ 1500 מתקופת הברונזה המאוחרת, גידול בע"ח וחקלאות אזור עמק זרבשן התחתון, וכן לאורך אמו דריה התחתון לכיוון החוף הדרומי של ימת אראל
אמיראבאד 1000 תרבות תקופת הברזל הקדומה של ח'ווארזם העתיקה. נמצאו יישובים, בתים עם מחסנים ומערכות השקיה בערוצים התחתיים של אקצ'ה דריה, הדלתא העתיקה של אמו דריה
סאקה 500 קבוצה של עמים נוודים ממזרח איראן. בני סאקה היו קרובים מאוד לסקיתים [15][6] ולעיתים הסקיתים מכונים כך. התגוררו היסטורית בערבות אירואסיה הצפונית והמזרחית ובאגן טארים. השלטון היה בידי השושלת האפריגית המקומית.

על פי נתונים ארכאולוגיים, נצפה כי במהלך תקופה זו, חלק אחד משבטי הרועים הנוודים שחיו למרגלות האמו-דריה היגרו דרומה והתיישבו באזורי צפון הודו.

באתר חומבוז-טפה (Humbuz-tepa) במחוז האזראספ שבח'ווארזם נמצאו שרידי מקדש של מתפללי האש בעלי הדת הזורואסטרית. המקדש שנמצא באזור זה היה קיים מסוף המאה ה-5 ועד תחילת המאה ה-4 לפני הספירה. מאמינים שהאזראספ היא מולדתו של זרתוסטרה והספר הקדוש לזורואסטריזם "אווסטה". החוקר ס.פ. טולסטוב קובע כי האש הקדושה של הזורואסטריזם הוצתה בהאזראספ. [16][6]

היסטוריה מיתולוגית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלומד המוסלמי בן המאה ה-11 אל-בירוני, מילידי ח'ווארזם, מתארך את ראשית ההתיישבות באזור לשנת 1,292 לפנה"ס. הוא מסביר שהארץ שהייתה שייכת למלך המיתולוגי אפרסיאב, שלפי האפוס האיראני החשוב שאהנאמה (בתרגום: ספר המלכים), היה האויב הראשי של איראן, לדבריו, היא יושבה לראשונה 980 שנה לפני אלכסנדר מוקדון (כלומר בערך 1292 לפנה"ס) כאשר גיבור האפוס האיראני סיאווש הגיע לח'ווארזם והיה ראשון המתיישבים שם.[17]

חייל ח'וואראזמי, כפי שמצג על קברו של כורש. שנת 470 לפנה"ס בערך.

התקופה האחמנית (המאה החמישית - המאה השלישית לפנה"ס)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האימפריה הפרסית האחמנית

הממלכה האחמנית השתלטה על ח'ווארזם בימי דאריוס הראשון (שלט 550–486 לפנה"ס).[18] בשנת 522 לפנה"ס ח'ווארזם הפכה לנציבות באימפריה האחמנית ונשלטה על ידי נציבות פרתיה. במאות ה-4-3 לפני הספירה, ח'ווארזם שגשגה מבחינה כלכלית ותרבותית. נבנו תעלות השקיה גדולות (60-70 ק"מ. ברוחב 30-40 מ'), נבנו ערים חדשות ומבצרים (מבצר ג'ונבוס, מבצר בזרקאלה, מבצר קויקיריליאן (Koi Krylgan Kala)). התפתחו האומנות וסחר פנים וחוץ. המבצרים והערים של ח'ווארזם נבנו על פי תוכנית מדויקת בצורות מלבניות ומעגליות. הם היו מוקפים בחומת מגן עבה וגבוהה ובחוץ נחפרה תעלה רחבה (10-15 מ') ועמוקה. על מנת לחזק אסטרטגית את כוח ההגנה של טירות וערים, חומותיהן החיצוניות חוזקו ב-1 או 2 שורות של חורים, כניסת השער עם צוידה במבוך ונבנו ביצורים מסביב. המשורר האירני פירדוסי מזכיר ערים מח'ווארזם ביצירתו שאהנאמה. חיילים מח'ווארזם השתתפו בפלישה השנייה של כורש ליוון ב 480 לפנה"ס.

מגלויים ארכאולוגיים מסיקים שהאחמנים עזבו כבר במאה ה-4 לפנה"ס ובימי דאריוס השלישי היא הייתה כבר ממלכה עצמאית .[6]

  • שרידי מבצרים מהתקופה האחמנית בח'ווארזם
  • שרידי מבצר Ayaz Kala המאה ה-3-4 לפנה"ס
    שרידי מבצר Ayaz Kala המאה ה-3-4 לפנה"ס
  • הדמיית מבצר Koi Krylgan Kala המאה ה-3-4 לפנה"ס
    הדמיית מבצר Koi Krylgan Kala המאה ה-3-4 לפנה"ס

התקופה ההלניסטית (המאה השלישית לפנה"ס -המאה השלישית לספירה )

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסיה בשנת 323 לפנה"ס

הכיבוש היווני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 328 לפנה"ס, אלכסנדר מוקדון היה במסע הכיבושים כנגד האימפריה הפרסית. ארכאולוגים רוסים מהמאה ה -20 חשפו שבתקופה זו ח'ווארזם הייתה ממלכה יציבה וריכוזית, ארץ חקלאית ממזרח לימת ארל, מוקפת בנוודים של מרכז אסיה, ומוגנת על ידי צבא פרשים עצמי. זו הייתה הממלכה החזקה ביותר צפונית-מערבית לאמו דריה . על פי ההיסטוריון היווני, אריאנוס, פארסמן, שליט ח'ווארזם, נסע לסמרקנד היכן שאלכסנדר שהה, וחתם אתו על הסכם ידידות. שליחו של המלך הציע להוביל את צבאותיו של אלכסנדר נגד אויביו, מערבה מעל הים הכספי לכיוון הים השחור (לכוון ממלכת איבריה הקווקזית ולקולכיס).[6]

לאחר הכיבוש בידי אלכסנדר מוקדון, האזור היה נתון לשליטת גורמים שונים שבכולם הייתה השפעה תרבותית הלניסטית שהקרינה על ח'ווארזם:

הכוחות האזוריים שהשפיעו על ח'ווארזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת האימפריה הסלאוקית, הממלכה היוונית של באקטריה ופרתיה בשנת 200 לפנה"ס
האימפריה הסלאוקית (312 לפנה"ס - 64 לפנה"ס)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האימפריה הסלאוקית

בעקבות חלוקת האימפריה המקדונית שנוסדה על ידי אלכסנדר מוקדון נוסדה דרומית לח'ווארזם האימפריה הסלאוקית על ידי הגנרל המקדוני סלאוקוס הראשון ניקטור. בשטחי האימפריה, זכו להעדפה המנהגים והשפה היוונית. המגוון הרחב של מסורות מקומיות נסבל בדרך כלל, בעוד אליטה יוונית עירונית יצרה את המעמד הפוליטי הדומיננטי והתחזקה על ידי הגירה מתמדת מיוון.[19]

הממלכה היוונית של באקטריה (256 לפנה"ס - 120 לפנה"ס)
[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור באקטריה התיישבו יוונים עוד בתקופת שלטונו של דאריוס הראשון. הממלכה היוונית של באקטריה (אנ'), הוקמה בשנת 256 לפנה"ס והיוותה חלק מהגבול המזרחי של העולם ההלניסטי. ממלכה זו, השתרעה על פני אפגניסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן וחלקים מקזחסטן, איראן ופקיסטן של ימינו.[20]

מפת האימפריה הפרתית ואימפריית קושאן
האימפריה הפרתית ( 190 לפנה"ס - 224 לספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האימפריה הפרתית

האימפריה הפרתית שלטה בכל השטח הקרוי כיום איראן, עיראק וארמניה, וכן בחלקים מטורקיה, גאורגיה, אזרבייג'ן, טורקמניסטן, אפגניסטן וטג'יקיסטן, ולתקופות קצרות בשטחים המהווים כיום חלקים מפקיסטן, סוריה, לבנון וישראל. סופה של אימפריה זו בא בשנת 224 לספירה כאשר מלכה האחרון הובס על ידי אחד מן הווסלים שלו, והוקמה האימפריה הסאסאנית. כוחם נוצר משילוב של לוחמת גרילה של שבט נוודים רכוב, עם ארגון חברתי מפותח דיו, שהספיק על מנת ליצור אימפריה רחבה. רוב ממלכתם הייתה מורכבת מממלכות וסאליות, וערים הלניסטיות (פוליס) נהנו ממידה מסוימת של אוטונומיה.[21]

אימפריית קושאן (105 לספירה- המאה החמישית לספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אימפריית קושאן

אימפריית קושאן נוצרה על ידי שבט מבני היְוֵּאגְ'ה (אנ') שהגיעו לממלכה היוונית של באקטריה שמרכזה התרבותי באקטריה, בערך בשנת 135 לפנה"ס וגרשו את השושלות היווניות משם. בהדרגה השתלטו הקושאנים על אזורים שהיו שייכים לשבטים הסקיתים. הקושאנים אימצו סממנים רבים של התרבות ההלניסטית אותם הכירו כשהתיישבו בבאקטריה. הם אימצו את האלפבית היווני והתאימו אותו לכתיבת שפתם ובמהרה החלו להטביע מטבעות על פי הדגם היווני. [22]

מבצרים עיקריים בח'ווארזם

ההשפעה על ח'ווארזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח'ווארזם הייתה עצמאית במידה רבה במהלך האימפריה הסלאוקית, בתקופת הממלכה היוונית של באקטריה וגם בתקופת האימפריה הפרתית ששלטו באזור. היא לא הייתה חלק מהאדמיניסטרציה של הממלכה היוונית של באקטריה או של האימפריה הפרתית. מבצרים רבים נבנו, ונווה המדבר ח'ווארזם זכה לכינוי "נווה המדבר של חמישים המבצרים".[6] במאה ה-2 לפנה"ס, מעוזים ויישובים ח'וואראזמים רבים נהרסו כנראה במהלך ההגירה ההמונית של שבטי הערבה שידוע כי גרמה להתמוטטות הממלכה היוונית של באקטריה והביאה את האימפריה הפרתית אל סף חורבן.[23] החל מהמאה ה-2 לספירה הפכה ח'ווארזם לחלק מהמרחב התרבותי העצום המקביל לעלייתה של אימפריית קושאן במזרח.[18]

טופראק-קאלה, בקאראקלפקסטן המודרנית, אוזבקיסטן, הייתה עיר ארמון עתיקה ובירתה של ח'ווארזם במאה ה-2-3 לספירה. היא נבנתה על ידי ארטב (ארטבנוס).[24]

  • שרידי מבצרים מהתקופה ההלניסטית בח'ווארזם
  • שרידי עיר הבירה (מאה 1-2 לספירה) טופראק-קאלה
    שרידי עיר הבירה (מאה 1-2 לספירה) טופראק-קאלה
  • מבצר קיזיל-קאלה, משוחזר באופן חלקי (מאות 1 -4 לספירה)
    מבצר קיזיל-קאלה, משוחזר באופן חלקי (מאות 1 -4 לספירה)

אלמנטים שונים של האמנות ההלניסטית מופיעים בחורבות הערים של ח'ווארזם, במיוחד באקאצ'חאן-קאלה. השפעת האמנות היוונית-בודהיסטית של גנדרה, המשקפת את עלייתה של אימפריית קושאן, מופיעה ב טופראק-קאלה (אנ') שם נמצאו מספר תבליטים גבוהים של דמויות עומדות עטופות גלימות בסגנון הלניסטי, שמקורם ככל הנראה בסגנון האמנות היוונית-בודהיסטית של גנדרה.[18]

מטבע של השליט ארטב (ארטבנוס)

השליטים הראשונים של ח'ווארזם חיקו לראשונה את המטבעות של השליט היווני הבאקטריאני אוקרטידס הראשון.[6] תוארו גם השפעות אמנותיות של האימפריה הפרתית.[25] החל מהמאה ה-1 לפנה"ס פיתחה ח'ווארזם מטבעות מקוריים בהשראת טיפוסים יווניים-באקטריאניים, פרתיים והודו-סקיתיים. ארטב (ארטבנוס), שליט ח'ווארזם מהמאה ה-1-2 לספירה, שמטבעותיו התגלו בעיר הבירה טופראק-קאלה, חיקה את סוג המטבעות של מנהיג האימפריה הקושאנית, הראיוס, ונמצאו יחד עם מטבעות של שליטי האימפריה הקושאנית: וימה קדפישס, וקנישקה. [36]

הפלישות של השבטים הנוודים, במאה ה-2 לפנה"ס לוו ב"ברבריזציה" מסוימת של התרבות הח'ווארזמית, אם כי כמה אלמנטים אדמיניסטרטיביים מסורתיים נמשכו.[6]

האימפריה הסאסאנית בשיאה, שנת 621

תקופת האימפריה הסאסאנית (224–651)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האימפריה הסאסאנית

על חורבות האימפריה הפרתית, הוקמה האימפריה הסאסאנית שהייתה האימפריה הפרסית הקדם-אסלאמית האחרונה. סביב שנת 222 עלה לשלטון ארדשיר במחוז פרסיס ומשם הרחיב ארדשיר את הטריטוריה שלו למחוזות השכנים. המלכים הסאסאניים כינו את עצמם מלך מלכי המלכים. הדת השלטת באימפריה הייתה זורואסטרית.[26] ח'ווארזם נכבשה על יד המלך שאפור הראשון סביב שנת 240.[27] יאקות אל-חמאווי, הביוגרף והגאוגרף הערבי המוסלמי בן המאה ה-13, מעיד ביצירתו שבח'ווארזם הייתה בירה אזורית של האימפריה הסאסאנית. גם אבן ח'ורדאדבה, הגאוגרף הפרסי בן המאה ה-9 ואל-בירוני מתייחסים לח'ווארזם כחלק מהאימפריה הפרסית. העובדה שהכתב הפהלווי, ששימש את הבירוקרטיה הפרסית לצד הפרסית העתיקה, היה בשימוש בח'ווארזם, שם שימש כאלפבית המקומי הראשון בערך במאה ה-2 לספירה, כמו גם עדויות לכך שהח'ווארזמשאה (למשל עלא א-דין תכיש (1172-1200)) פרסמו את כל הוראותיהם (הן המנהליות והן הציבוריות) בשפה הפרסית, מאשש את טענותיו של אל-בירוני.[28]

בתקופת שלטונו של המלך הסאסאני, ח'וסרו השני (590–628 ) נכבשו שטחים נרחבים של ח'ווארזם על ידי הרקליוס הביזנטי. האימפריה הסאסאנית שקעה לאנרכיה בד בבד עם מאבקי כוחות פנימיים על כס השלטון בתוך משפחת המלוכה. בזמן הזה, עלו על האימפריה הסאסאנית צבאות הח'ליף האסלאמי השני עומר בן אל-ח'טאב והביסו את הצבא הפרסי בקרב אל-קאדסיה, שהתרחש ב-636. המוסלמים התקדמו לתוככי שרידיה של האימפריה וכבשוה, עיר הבירה קטסיפון נפלה לידיהם תוך זמן קצר והאימפריה הסאסאנית נכבשה וחדלה מלהתקיים.[27]

תקופת השושלת האפריגית ותחילת האסלאם (305-995)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת האפריגית

לפי אל-בירוני, השושלת האפריגית נוסדה בשנת 305, היא מזוהה כשושלת האפריגית של כאת'. היא הייתה שושלת איראנית ח'ווארזמית ילידית[17] [29] ששלטה כמלכי (שאה) ח'ווארזם בין השנים 305 ל-995 לספירה על ידי עשרים ושניים מבני השושלת במשך תקופה כוללת של 690 שנים, עם שלטון ממוצע של 31 שנים לכל שליט.[30] הם שלטו לאורך השנים תחת האימפריה הסאסאנית, האימפריה ההפתליטית (אנ'), הגקטורקים, הח'ליפות האומיית, הח'ליפות העבאסית והאימפריה הסאמאנית. הם הודחו על ידי משפחה יריבה, השושלת המאמונית. עם ייסודה, מלכה הראשון, אפריג, הקים מבצר גדול בשם "פיל" או "פיר" בשולי הבירה כאת' . כל ארמונות טופראק-קאלה ננטשו באותו זמן, כנראה בגלל ייסודה של השושלת.[6]

קערת כסף מ-ח'ווארזם המתארת אלה בת ארבע זרועות יושבת על אריה, מתוארך לשנת 658, המוזיאון הבריטי.

מכיוון שלא כל עשרים ושניים המלכים האפריגידים הרשומים על ידי בירוני נמצאו על מטבעות, היו חוקרים שהטילו ספק בקיום חלק ממלכים אלה. עם זאת, השליטים המאוחרים יותר (מהמאות ה-8-10) כן מוכרים ממטבעות. לחוסר תעוד זה, סופקו גם הסברים אחרים, כולל הסברו של אל-בירוני עצמו שבו טען שבשעת הכיבוש המוסלמי הערבים הרגו את כל החוקרים הח'ווארזמים שהכירו את ההיסטוריה העתיקה של המדינה.[17]

חומרים ארכאולוגיים מהמאות ה-4-8 מעידים על שינויים תרבותיים ניכרים בתקופה זו, במיוחד לאחר הכיבוש המוסלמי. רשת ההשקיה הצטמצמה, טכניקות הבנייה השתנו, והקרמיקה הפכה לגסה יותר ובדרך כלל יצוקה ולא מיוצרת על אבניים. סוגי ההתיישבות הדומיננטיים היו היישוב הכפרי ומעט מאוחר יותר גם היישוב המבוצר בעל מגדל מגן. הגורמים לשינויים אלה, נובעים לא רק מתהליכים חברתיים וכלכליים פנימיים, אלא גם מפלישת שבטים ערביים לח'ווארזם. עם זאת, חקירות ראשוניות של מתחם הארמון ב־Ayaz Kala מאשרות כי נותרו מסורות של אדריכלות מונומנטלית וציור קיר גם במאות ה -5 וה -7. יתר על כן, כלי כסף ח'וואראזמים מהמאות 6-8 מעידים על המשך רמת האומנות הגבוהה באזור.[6]

ח'ווארזמשאה היה תואר עתיק ששימש באופן קבוע את שליטי האזור החל מהשושלת האפריגית ועד הופעת המונגולים בתחילת המאה ה -13. היו בסך הכל ארבע משפחות ששלטו תחת התואר ח'ווארזמשאה – השושלת האפריגית (305–995), השושלת הממונית (995–1017), שושלת אלטונטאש (1017–1041) והשושלת האנושטגינית (1097–1231). [31]

שפתם של השושלת האפריגית הייתה ח'ווארזמית עתיקה אשר יובאה לאזור על ידי האימפריה הפרסית האחמנית (550–330 לפנה"ס) במהלך שלטונם על ח'ווארזם. מקור הכתב שלה היה ארמית. בידודה הגאוגרפי של ח'ווארזם מאזורים אחרים של התרבויות השכנות, אפשר לה לשמר שפה ותרבות איראנית ייחודית נפרדת. שפה זו הייתה בשימוש באזור עד המאה ה-13 שאז הוחלפה על ידי פרסית. [32][33]

אזור ח'ווארזם באסיה התיכונה. ממזרח נמצא אזור טראנסאוקסאניה ומדרום - ח'וראסאן

ראשית הכיבוש האסלאמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה השביעית, ערב הכיבוש האסלאמי, הייתה מרכז אסיה מבחינה אתנית, עדיין במידה רבה ארץ איראנית שבה השתמשו בשפות שונות של איראן התיכונה. אזורי טראנסאוקסאניה וח'ווארזם, שהושקו על ידי הנהרות אמו דריה (אוקסוס) וסיר דריה ויובליהם, היו אזורים חקלאיים פוריים ומשגשגים. הסוחרים ההרפתקנים של עריהם המשיכו לסחור למרחקים ארוכים דרך אירואסיה הפנימית. ידעים קיומן של מושבות סחר סוגדיות מזרחה עד צפון סין וח'ווארזמיות מערבה עד דרום רוסיה.[34]באקטריה, שנמצאה לאורך נהר אוקסוס העליון, נשלטה פוליטית על ידי האימפריה ההפתליטית, מצפון לקושאן ההינדית. מנהיג שלה, נזאק טארחן, הוביל בתמיכת שליטים נוספים מרד נגד המפקד הערבי קוטאיבה אבן מוסלם, בסביבות 709 לספירה. אולם נכשל. תחילה ח'ווארזם הייתה מושא לפשיטות לא יעילות של הערבים, שתקפו מדי פעם מהאזורים הסמוכים של ח'וראסאן וטרנסוקסאניה. הערבים חצו לראשונה את האמו דריה בשנים 653-654 במהלך הח'ליפות של עות'מאן בן עפאן (644-656) . אולם, רק בשנת 674, תחת הח'ליף האומיי הראשון, מועאויה בן אבי סופיאן (661-680), המצביא שלו חצה את האוקסוס והביס את כוחותיו של השליט המקומי של בוכרה. ערי המדינה הסוגדיות, בינתיים, שלחו שליחויות חסרות תועלת לפקינג כדי לגרום לקיסר הסיני, שטען במעורפל על ריבונות במרכז אסיה, להתערב. גם סכסוכים פנימיים על השלטון בחליפות עיכבו את התקדמות הכיבוש הערבי.[34] לאחר שהערבים נסוגו מהפשיטות שלהם, השאה חזרו לשלטון בח'ווארזם תוך דבקות באמונת אבותיהם המקורית, שלפי אל-בירוני הייתה זורואסטריזם. השאה המקומיים המשיכו ליצור בריתות עם נסיכים איראנים מקומיים, סוחרים מסוגדיה ואפילו עם טורקים וסינים כדי להתנגד לערבים. ח'ווארזם הייתה אחת המדינות הבודדות באיראן ששרדו את התקופה האסלאמית הקדומה.

בשנת 712 נכבשה ח'ווארזם על ידי הח'ליפות הערבית (אומיים ועבאסים), ועברה לשליטה מוסלמית תחת קוטאיבה אבן מוסלם, וח'ווארזם נהרסה. רק בסוף המאה ה-8 ותחילת המאה ה-9 המיר לראשונה שאה בן השושלת האפריגית את דתו לאסלאם, והופיע עם שמו העממי של המומר עבדאללה ("עבד האל").[35]

אי יציבות שלטונית וחדירת האסלאם (950-1077)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הבאות, כחלק מח'ליפות בית עבאס, הייתה נתונה ח'ווארזם למאבקי כוח של משפחות מקומיות וכוחות אזוריים שנאבקו על השליטה במרכז אסיה, ולחילופי שלטון בין השושלות המאמונית, השושלת הע'זנווית, שפעלו תחת האימפריה הסאמאנית עד לנפילתה, ואחריה, לשושלות אלטונטאש, אנושטגין, והשושלת הסלג'וקית.

האימפריה הסאמאנית 819–999

האימפריה הסאמאנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת הסאמאנית

מוצא השושלת הסאמאנית הוא ממשפחה פרסית אשר צאצאיה הקימו אמירות אוטונומית בתחומי הח'ליפות העבאסית. בין 819 ל-1005 בשיאה השתרעה הממלכה הסאמאנית על כל טראנסאוקסאניה ועל ח'וראסאן. הסאמאנים הצליחו לבסס שליטה סוזרנית על ח'ווארזם, על שאש (Châch -שמה הקדום של טשקנט) ועל איספיג'אב (Isfijab - ידועה היום בשם Sayram). בנוסף כבשו הסאמאנים באישור הח'ליף את טבריסטן, את גרגאן ואת ריי. השלטון הסאמאני סייע להפצת האסלאם על ידי פעילות רבה להנחלת הדת המוסלמית אם בחרב ואם בדרכי נועם.[36]

השושלת המאמונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקומה של גרגאן
ערך מורחב – השושלת המאמונית

במהלך המאה ה-10 גדלה חשיבותם הכלכלית והפוליטית של השושלת המאמונית המקומית שבסיסם בגרגאן שלחופי הים הכספי, הן בשל שיירות הסחר שהתנהלו דרכה והן בשל תמיכתם בשליטי האימפריה הסאמאנית בתקופת ההתקוממויות מקומיות שאירעו באזור ח'וראסאן וטרנסוקסאניה. בשנת 995 הם הפילו באלימות את האפריגידים וניכסו לעצמם את התואר המסורתי ח'ווארזמשאה.[37][38] בתקופת שלטונם, בירתם, גרגאן, הפכה למרכז עבור מלומדים ומדענים מכל רחבי העולם האסלאמי המזרחי. הסתופפו בחצרם מלומדים כמו אל-בירוני, אבן-סינא ואבו נאסר עראק המתמטיקאי. שלטונם של המאמונים היה קצר (995–1017), והם הוחלפו בתורם על ידי השושלת הע'זנווית המתפשטת.[39]

השושלת הע'זנווית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת הע'זנווית

הע'זנווים, היו שושלת ממלוכית בשירות האימפריה הסאמאנית, שהשתחררו באופן הדרגתי מהכפיפות לסאמאנים ויצרו אימפריה חדשה בהנהגתם, בעיר ע'זני באזור אפגניסטן של ימינו. משם, תחת הסולטן מחמוד (998 –1030), שהיה השליט המוסלמי הראשון שכינה את עצמו סולטן,[40] יצאו בשרשרת כיבושים ששחררה באופן סופי את הממלכה הע'זנווית מהחסות הסאמאנית והפכה את הממלכה הע'זנווית למעצמה אזורית.[41] מחמוד שימש גם כפטרון אמנות וספרות. מלומדים דגולים רבים התיישבו בע'זני, ביניהם אל-בירוני איש האשכולות, המתמטיקאי, הפילוסוף, האסטרונום ומלומד הסנסקריט, ופירדוסי, המחבר הפרסי של הפואמה האפית הגדולה שאה-נאמה ("ספר מלכים"). כיבוש צפון הודו על ידי מחמוד קידם את חילופי המסחר והרעיונות בין תת-היבשת ההודית לעולם המוסלמי.[42]

בסוף המאה ה-10, היו מאבקי כוח והשתלטות לסירוגין על שטחי טראנסאוקסאניה בין הסמאנים ובין הקרא-ח'אנים. בהמשך השושלת הע'זנווית והקרא-ח'אנים חילקו ביניהם את השטחים של השושלת הסאמאנית וקבעו את נהר האוקסוס כגבול ביניהם.[43] ח'ווארזם שימשה אמצעי לחץ בידי הע'זנווים כנגד השושלת הקרא-ח'אנית, אויביהם. בעקבות מרד נגד השליט המאמוני, מאמון השני, הם פלשו לח'ווארזם. צבא השושלת הע'זנווית הביס את הכוחות הח'ווארזמים המקומיים בעיר האזראספ. אוכלוסיית אורגנץ' דוכאה באכזריות ורבים נלקחו לבירה ע'זני כעבדים. ח'ווארזם שולבה בממלכה הע'זנווית.[39] אירוע זה סימן את סוף השלטון של שאה איראני אתני בח'ווארזם. המחזיקים הבאים בתואר העתיק ח'ווארזמשאה היו כולם ממוצא טורקי, עבדים או חופשיים. במקביל החל בח'ווארזם תהליך טורקיזציה שבא בעקבות כינון השליטה הפוליטית והצבאית הטורקית, שהוביל בסופו של דבר לשקיעת היסוד האיראני הילידי בקרב האוכלוסייה הטורקית ולהיעלמות השפה הח'ווארזמית לטובת השפה הטורקית.[44]

הענף של אלטונטאש
[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלטונטאש, מייסד השושלת היה מפקד צבא עבדים טורקי תחת הע'זנווים. הוא שימש מושל ח'ווארזם בשנים 1017-1032, בעקבות כיבוש ח'ווארזם על ידי מחמוד הע'זנווי ובהשתתפותו. הוענק לו התואר העתיק ח'ווארזמשאה בגלל תרומתו לכיבוש. במשך חמש עשרה שנות כהונתו כמושל, הוא תמיד נשאר נאמן לסולטן והגן על גבולות הפרובינציה שלו מפני פלישות של השבטים הנודדים מהערבה, בפרט מפושטים בני משפחת סלג'וק שהיו פעילים באזור. הוא גם השתתף במערכה של מחמוד נגד שליט קרחאן בבוכרה ובסמרקנד, אליטיגין. בתקופת שלטונו, אלטונטאש הצליח לבנות את כוח צבאי מקומי, על ידי גיוס כוחות עזר טורקמניים מהערבה.

עם מותו ב-1032, בנו של אלטונטאש, הארון, ירש אותו בח'ווארזם כמושל בפועל, אך לא הוענק לו תואר ח'ווארזמשאה. כתוצאה מכך הוא מרד בגלוי נגד הסולטן הע'זנווי מסעוד (בנו של מחמוד), וכרת ברית עם אליטיגין והסלג'וקים. שנה לאחר מכן בהוראת מסעוד הוא נרצח. בנו השני של אלטונטאש, איסמעיל, ירש את השלטון בח'ווארזם, כאויבו המושבע של מסעוד. הוא הפך לבעל בריתם של הסלג'וקים. כתוצאה מכך, מסעוד הדיח אותו ב 1038 ומינה שליט אחר לח'ווארזם. איסמעיל נאלץ להימלט אל הסלג'וקים ונטמע ביניהם.

בשלב זה המבנה של שלטון הע'זנווים במערב התפורר. עם הדחתו של איסמעיל הגיעה לסיומה השושלת קצרת הימים של אלטונטאש ובניו. התואר ח'ווארזמשאה פקע במשך כמה עשורים ולא קם לתחייה עד שהשליט הסלג'וקי, מאלכשאה, העניק אותו למושל העבדים הטורקי שלו, אנושטגין גארצ'י ב-1077. [45]

מרכז אסיה בשנת 1100: הסולטנות הע'זנווית, הסולטנות הסלג'וקית והחאנת הקרא-ח'אנית

האימפריה הסלג'וקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת הסלג'וקית

השושלת הסֵלג'וּקית הייתה ממשפחה טורקמנית מאזור הערבה האסייתית אשר השתייכה לאצולה של קונפדרציית שבטי האוע'וז (הטורקים האוע'וזים מכונים במקורות המוסלמים גם בשם טורקמנים).[46] המשפחה קבלה עליה את האסלאם הסוני. הסלג'וקים התקדמו מאזור הערבה האסייתית לתוך עולם האסלאם. בראשיתם הם היו מעורבים כשכירי חרב בסכסוכים של הסמאנים ומאוחר יותר בסכסוכים בין מחמוד הע'זנווי והקראח'אנים, מחמוד הושיב אותם בח'וראסאן ופלג נוסף של המשפחה בראשות האחים טוגריל בכ, וצ'אע'רי בכ בח'ווארזם. הם המשיכו לפשוט על אזורי היישוב החקלאיים ותפקדו בעיקר כשודדים, גם בימיו של מסעוד בנו של מחמוד.

בשנת 1027 כתוצאה משנויים אקלימיים ורעב אזורי, השבטים הנוודים באזור, והסלג'וקים בראשם, הפכו לאגרסיביים יותר בחיפוש מזון.[47] התפתח מאבק בין הפלגים של הסלג'וקים מח'ווארזם והפלג מח'וראסאן שבו שני האחים ניצחו וניכסו לעצמם את ח'וראסאן. הם הציגו את עצמם כמוסלמים אדוקים וזכו לשיתוף פעולה של גופים שמרניים באזור. בשלב מסוים החליטו הסלג'וקים להסתכן בקרב כנגד מסעוד הע'זנווי ובמישור דנדאנקאן,[48] צפונית למרו, בשנת 1040, הנחילו תבוסה לכוחותיו. בעקבות התבוסה התפנתה הדרך בפני הסלג'וקים להשתלט על ח'ורסאן, והם הקימו שם ממלכה עצמאית הכפופה לשלטונם בראשות צ'אע'רי בכ. טוגריל, שנחשב למייסד האימפריה הסלג'וקית, המשיך להרחיב את ממלכתו על חשבון הע'זנווים שנחלשו מאוד. מח'וראסאן יצא טוגריל ב-1055, וכבש את בגדאד ללא קרב לאחר שהבויהים נסוגו ממנה. מסעוד הע'זנווי נמלט להודו וכל ח'וראסאן והרמה האיראנית שמעבר לה נותרו פתוחים בפני הסלג'וקים. עיקר מאבקיו של טוגריל בכ היו נגד השושלת הפאטימית שבריבונותם לא הכיר וכנגד האימפריה הביזנטית. בשנים 1055 -1152 הסלג'וקים השתלטו על מרבית עולם האסלאם והרחיבו את גבולותיו. הם הצליחו להכניע ממלכות מוסלמיות אזוריות במרכז אסיה ולבסוף הצליחו להשתלט על כל שטחי ההשפעה של הח'ליפות העבאסית. [49]

קארה קיטאי (מערב ליאו) והאזורים השכנים ב -1160 בערך

האימפריה הסלג'וקית, הייתה נתונה למלחמות חיצוניות ולמאבקי כוח פנימיים. במזרח, מאזור סין, קם כוח דומיננטי, קארה-ח'יטאי (אנ') (שושלת ליאו המערבית) שפלש למרכז אסיה והיה מורכב משרידים משושלת ליאו שהושמדה על ידי שושלת ג'ין בשנת 1125. האציל יילו דאשי מליאו יצר קונפדרציה וצבא שנע מערבה כדי לבנות מחדש את שושלת ליאו. הוא הביס את הקרא-ח'אנים ב-1137. בשנת 1141 הפך קארה-ח'יטאי לכוח הדומיננטי באזור לאחר שהנחילו מכה אנושה לסולטאן הסלג'וקי אחמד סנג'אר ולקארה-ח'אנידים בשנת 1141 בקרב קאטבן צפונית לסמרקנד.[50]

הסלג'וקים היוו כוח במזרח התיכון עד לפלישה המונגולית במאה ה-13. הכינוי "סולטן" הפך לכינוי נפוץ שהוענק על ידי הח'ליף לשליט מוסלמי בתקופתם.[49]

האימפריה הח'ווארזמית (1077-1231)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האימפריה הח'ווארזמית
מפת אסיה ב1200.

האימפריה הח'ווארזמית נוצרה על ידי השושלת האנושטגינית (אנ') שהייתה שושלת מוסלמית סונית ממוצא טורקי ממלוכי.[37] השושלת נוסדה על ידי המפקד אנושטגין ע'רצ'אי, עבד טורקי לשעבר של הסולטאנים הסלג'וקים, שמונה ב-1077 למושל ח'ווארזם כוסאל על ידי השליט הסלג'וקי מלכשאה. בשנת 1141, בעקבות תבוסתו של הסולטאן הסלג'וקי אחמד סנג'אר בצפון סין בפני קונפדרציית קארה-ח'יטאי , נכדו של אנושטגין, עלא א-דין אטסיז שליט ח'ווארזם, נאלץ להכיר בריבונות הכוללת של קארה-ח'יטאי והיה נתון לשליטת שני הגורמים: הסלג'וקים וקארה-ח'יטאי.[51][52]

שם סוג שליטה תאריכי שילטון
אנושטגין ע'רצ'אי מושל ח'ווארזם, מייסד השושלת. וסאל מטעם הסלג'וקים 1077-1097
אקינצ'י אבן קוצ'קאר מושל ח'ווארזם וסאל מטעם הסלג'וקים 1097
מוחמד I ח'ווארזמשאה מטעם הסלג'וקים 1097-1027
עלא א-דין אטסיז ח'ווארזמשאה , וסאל של קארה-ח'יטאי ושל הסלג'וקים 1127-1156

הסולטאן אחמד סנג'אר מת בשנת 1156. המדינה הסלג'וקית שקעה בתוהו ובוהו והח'ווארזמשאה, עדיין וסאלים של קארה-ח'יטאי, הרחיבו את שטחיהם דרומה.

בשנת 1194 הובס ונהרג הסולטאן האחרון של האימפריה הסלג'וקית הגדולה, טוגריל השלישי, על ידי שליט ח'ווארזם, עלא א-דין תכיש, שכבש חלקים מח'וראסאן וממערב איראן. בשנת 1200 מת תכיש והוחלף על ידי בנו, עלא א-דין מוחמד, שיזם עימות עם השושלת הגורית, ששלטה באזור של אפגניסטן העכשווית, והובס על ידם באמו דריה בשנת 1204. בעקבות ביזת ח'ווארזם פנה מוחמד לקבלת עזרה מהשליטים שלו, קארה-ח'יטאי ששלחו לו סיוע צבאי. בעזרת תגבורת זו זכה מוחמד בניצחון על הגורים בחזאראספ ב 1204 ואילץ אותם לעזוב את ח'ווארזם.[53]

גם תחת שלטון קארה-ח'יטאי, השליטים הבאים, בני השושלת האנושטגינית, הרחיבו את תחומי שליטתם :

שם סוג שליטה תאריכי שלטון
ארסלן-II ח'ווארזמשאה 1156-1172
עלא א-דין תכיש ח'ווארזמשאה 1172-1200
סולטן-שאה קרב ירושה עם תכיש ח'ווארזמשאה 1172-1193

קארה-ח'יטאי היו בודהיסטים ברובם ואילו בח'ווארזם והסביבה שלטה דת האסלאם. בהמשך עלא א-דין מוחמד, בנו של תכיש, יזם עימות עם קארה-ח'יטאי, הפעם בעזרת הקראח'אנים, הוא הביס את צבאם בטאלאס בשנת 1210. [53] הוא הביס את הקראח'אנים וב 1212 העביר את בירתו מגורגנז' לסמרקנד.[54] ב 1215 הוא הביס את הגורים. כך הוא שילב כמעט את כל טרנסאוקסניה ואפגניסטן של ימינו לתוך האימפריה שלו, שלאחר כיבושים נוספים במערב פרס עד 1217 השתרעה מסיר דריה להרי זגרוס, ומהחלקים הצפוניים של כוש ההינדית לים הכספי. [55]

האימפריה הח'ווארזמים 1190-1220

בתחילת המאה ה-13 נחשבת האימפריה למעצמה הגדולה ביותר בעולם המוסלמי. ההערכה היא כי האימפריה השתרעה על שטח של 2.3 עד 3.6 מיליון קמ"ר.[56] בשנת 1218 מנתה אוכלוסיית האימפריה 5 מיליון איש. [57]

השליטים העצמאיים של האימפריה:

שם סוג שליטה תאריכי שילטו
עלא א-דין מוחמד אבן-תכיש ח'ווארזמשאה 1200-1220
ג'לאל אל-דין מנגבורני אבן מוחמד (אנ') סולטן ח'ווארזם 1220-1231
מיניאטורה מהמאה ה-16, המתאר את בריחת ג'לאל א-דין מג'ינג'יס חאן, מעבר לנהר ההינדוס

בשנת 1218 סיפחו כוחותיו של ג'ינג'יס חאן את קארה-ח'יטאי והפכו לשכנים ישירים של האימפריה הח'ווארזמית. [58]. כתוצאה מסכסוך שנבע מהשתלטות על שיירה מסחרית מונגולית, ביזתה והריגת אנשיה בעיר אוטרר על ידי מושל מקומי, בשנת 1219 פלשו המונגולים תחת שלטונו של ג'ינג'יס חאן לאימפריה הח'ווארזמית וכבשו בהצלחה את רובה תוך שנתיים בלבד. המערכה, זרעה הרס וזוועות נרחבים. ג'ינג'יס חאן סיים את הפלישה ואת מחיקת כל סמני התרבות המוסלמים של האזור. ג'לאל א-דין מינגבורנו אבן מוחמד, ניסה להגן על חלקים של האימפריה אך לא צלח. ב- 1230–1231, אוגדיי חאן, יורשו של ג'ינג'יס חאן, שלח נגדו צבא, לקרב שהסתיים בניצחון מוחץ של הכוחות המונגוליים. בתוך מספר שנים, הצבא המונגולי הצליח להביס את הכוחות הח'ווארזמים ולהשמיד את האימפריה. זה סימן את סיום הכיבוש המונגולי של האימפריה הח'ווארזמית ואת השלמת הכיבוש המונגולי של מרכז אסיה.[37]

מנגנוני השלטון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הצבא באימפריה היו טורקים אולם אנשי המנהל היו ברובם ממוצא פרסי. החל משלטון הח'ווארזמשאה עלא א-דין אטסיז, ראש מנגנון המדינה המרכזית של הח'ווארזמשאה היה ווזיר, יועצו הראשון של ראש המדינה. הוא עמד בראש פקידי הדיוואן (סוג של מועצה), אותם מינה ושם הוא וקבע את המשכורות, הקצבאות את ניהול המסים ואת אוצר המדינה. מונו גם ווזירים אזוריים בעלי סמכויות מקומיות. ככלל הם נבחרו מתוך הפקידות הפרסית המוסלמית, לא הטורקית. מנגנון ממלכתי נוסף של הח'ווארזמשאה היה החאג'יב הבכיר או הגדול, שהיה רוב הזמן נציג האצולה הטורקית. החאג'יב דיווח לח'ווארזמשאה בנושאים הקשורים לשאה ולמשפחתו. לח'ווארזמשאה יכלו להיות כמה חאג'יבים, שביצעו את הוראותיו ה"אישיות". בעל תפקיד נוסף היה האוסטהדר – חצרן שהיה אחראי על שירותי משק הבית בארמונות הח'ווארזמשאה, כולל אורוות, מטבחים, מאפיות, מרתפי יין ותחזוקת משרתי הארמון. [59]

בימי הסולטן ג'לאל א-דין מינגבורנו, ידועים:

  • האמיר-שיקאר - ראש צוות הציד של הסולטן.
  • הטשטדאר - הממונה על מערכות הכביסה של הסולטאן,
  • השראבדאר - נושא כוסות, מנהל המחסן שבו אוחסנו משקאות שונים.
  • הקיסדאר היה איש חצר שתפקידו היה לקבל תלונות ותביעות שהופנו לסולטאן להגישם לסולטאן לדיון ולהודיע למבקשים ולתובעים על תשובת הסולטאן.  
  • הג'שניגיר - חצרן שטעם ארוחות ומשקאות שהוגשו לסולטאן כדי להימנע מסכנת הרעלה.
  • הדוואטדאר - מזכירו של הסולטאן.
  • העלמדאר- נושא הדגל.[59]

אוכלוסייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה באימפריה הח'ווארזמית, הורכבה בעיקר מעמים איראנים תושבי קבע וטורקים נוודים למחצה. למרות שמוצאם של הח'ווארזמשאה היה טורקי, בדיוק כמו קודמיהם הסלג'וקים, הם אימצו את התרבות הפרסית ודבקו בזרם הסוני של האסלאם . לפיכך תקופת הח'ווארזמשאה הייתה בעלת אופי כפול, המשקף הן את מוצאה הטורקי והן את התרבות הפרסית הגבוהה. השפה השלטת באותה תקופה וזו שדוברה על ידי הרוב בערים החשובות הייתה פרסית. הפרסית הפכה לשפת המדינה הרשמית של הח'ווארזמשאה ושימשה כשפת הממשל, ההיסטוריה, הסיפורת והשירה. השפה הטורקית הייתה שפת האם ו"שפת הבית" של משפחת אנושטגין, ואילו הערבית שימשה בעיקר כשפת המדע, הפילוסופיה והתאולוגיה. [59]

בתחילה, העיר הראשית של האימפריה הח'ווארזמית הייתה אורגנץ' (או גורגנז'), הגיאוגרף המוסלמי, יאקות אל-חמאווי, שביקר בעיר ב 1219, תיאר אותה בספרו מועג'ם אל-בולדאן, כעיר גדולה ועשירה.[60] גם הערים סמרקנד, ע'זני ותבריז שימשו כבירת האימפריה הח'ווארזמית המאוחרת יותר.

ח'ווארזם לאחר הכיבוש המונגולי (1231-1511)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופה של האימפריה הח'ווארזמית, סימן את הפסקת השימוש הרשמי בתואר ח'ווארזמשאה על ידי שליטים ומושלים מקומיים שם. [37] הערים הגדולות של ח'ווארזם, כולל סמרקנד, בוכרה וגורגנז', נהרסו כמעט לחלוטין, ואוכלוסיות רבות נטבחו. לאחר הכיבוש, אזורי ח'ווארזם עברו לשליטת המונגולים. הם נוהלו כחלק מהאימפריה המונגולית, והפכו לחלק ממערכת השלטון הרחבה שהקים ג'ינג'יס חאן. השליטה המונגולית הביאה לשינויים דמוגרפיים וכלכליים משמעותיים. האזור נפתח יותר לסחר בין-לאומי תחת שלטון המונגולים, שקידמו את המסחר לאורך דרך המשי. [61]

לאחר מותו של הח'ווארזמשאה האחרון, ג'לאל א-דין ב-1231, חלק מצבאו נשאר נאמן לאימפריה הח'ווארזמית הלא קיימת. המשפחות שלהם היגרו לאנטוליה שבטורקיה של היום והם שמרו על המסגרת הצבאית שלהם כשכירי חרב בין השנים 1231 ו-1246. צבא זה כונה ח'וואראזמיה. הם פעלו במסופוטמיה עילית, אנטוליה, סוריה וארץ ישראל. הם שינו את נאמנותם מספר פעמים, ולעתים קרובות פעלו באופן אוטונומי לפני שהובסו ונהרסו על ידי האיובים.[62]

לאחר מותו של ג'ינג'יס חאן, האימפריה המונגולית התפצלה לארבע ח'אנות מרכזיות: ח'אנת צ'אגאטאי (כיסתה חלקים נרחבים ממרכז אסיה, כולל שטחים נרחבים באוזבקיסטן של היום), האילח'אן (ששלט בחלק הדרום-מערבי של האימפריה המונגולית, בתחומי את פרס (איראן של היום), עיראק, וחלקים מטורקיה). אורדת הזהב (שלטה בשטחים נרחבים במזרח אירופה ובאסיה המרכזית), ושושלת יואן (במזרח אסיה, בסין).

אזור ח'ווארזם עבר לשליטה של ח'אנות מקומיות: החלק הצפוני, כולל אורגנץ' ואזור הסיר דריה (Jaxartes) התחתון נכללו בתחומי ח'אנת אורדת הזהב, ששלטה בדרום רוסיה ובערבות אוגוז-צ'יפצ'אק במשך 140 שנה. החלק הדרומי, כולל כאת' שירדה למעמד של כפר בלבד, וחיווה שעלתה לגדולה, היו בשליטת ח'אנת צ'אגאטאי מטרנסאוקסניה.[37] במאה ה-14 התפצלה ח'אנת צ'אגאטאי לשני חלקים: מערבי ומזרחי. חלוקה זו נותרה במקומה עד 1350, כאשר השושלת הסופית תפסה את השלטון בח'ווארזם.[63]

האיסלאמיזציה של מרכז אסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-13, החל תהלך האיסלאמיזציה של המונגולים. זה היה תהליך הדרגתי מורכב ורב-ממדי שהחל במאה ה-13 ונמשך לאורך המאות ה-14 וה- 15.[64]

  • ח'אנת צ'אגאטאי: באמצע המאה ה-14, התאסלם טוגרל חאן של ח'אנת צ'אגאטאי והפך את האסלאם לדת הרשמית של הח'אנות.
  • האילח'אן: החאן ע'זאן, ששלט בין השנים 1295-1304, היה המנהיג המונגולי הראשון של האילח'אן שהתאסלם והפך את האסלאם לדת הרשמית של הממלכה. כתוצאה מכך הקשרים הכלכליים והפוליטיים שהשתפרו עם מדינות מוסלמיות אחרות.
  • אורדת הזהב: ברקה חאן, מנהיג אורדת הזהב באמצע המאה ה-13, היה המנהיג הראשון של אורדת הזהב שהתאסלם. תהליך זה נמשך עם מנהיגים כמו אוזבק חאן, שהפך את האסלאם לדת הרשמית של הח'אנות בתחילת המאה ה- 14, אשר עזר לחזק את הקשרים עם המדינות המוסלמיות בדרום ובמערב.
  • שושלת יואן: בשושלת יואן שבסין, המונגולים שמרו על הבודהיזם והאנימיזם כמקובל. האסלאם לא הפך לדת השלטת באזורים אלו, אך הייתה נוכחות מוסלמית מסוימת.

התהליך נבע משילוב של שיקולים פוליטיים, כלכליים, תרבותיים ואישיים:[64]

  • קשרים פוליטיים וצבאיים: הקשרים עם המדינות והממלכות המוסלמיות סביב האימפריה המונגולית שיחקו תפקיד חשוב בתהליך. מנהיגים מונגוליים כמו ברקה חאן מאורדת הזהב וטוגרל חאן מח'אנת צ'אגאטאי ראו יתרון בקבלת האסלאם כדי לחזק את קשריהם עם הממלכות המוסלמיות ולהשיג תמיכה פוליטית וצבאית.
  • השפעה תרבותית: סוחרים מוסלמים, אנשי דת ומדענים הביאו איתם את האסלאם לאזורים המונגוליים. הערים הגדולות במרכז אסיה, כמו סמרקנד ובוכרה, היו מרכזי תרבות ומסחר חשובים שהפיצו את הדת המוסלמית.
  • תועלת כלכלית: המסחר עם העולם המוסלמי הביא יתרונות כלכליים רבים, והמונגולים הבינו כי אימוץ האסלאם יכול להקל על קשרי המסחר עם המוסלמים ולהגדיל את ההזדמנויות הכלכליות.
  • מניעים אישיים של השליטים: חלק מהשליטים המונגוליים אימצו את האסלאם מתוך מניעים אישיים או אמונה דתית. לדוגמה, החאן ע'זאן מהממלכה האילח'אנית התנצר לפני שהתאסלם, והפך למוסלמי מאמין שהשקיע במפעלי בנייה ותשתיות דתיות.
  • לחצים חברתיים: בחלק מהמקרים, האוכלוסייה המקומית, שכבר הייתה מוסלמית, השפיעה על השליטים המונגוליים להתאסלם. קבלת האסלאם סייעה גם להפחית את המתח בין השלטון המונגולי לבין האוכלוסייה המקומית.

השפעות האיסלאמיזציה: תהליך האסלאמיזציה של המונגולים היה כרוך בשינויים תרבותיים, פוליטיים ודמוגרפיים. האימוץ של האסלאם סייע ביצירת קשרים עם מדינות מוסלמיות אחרות, חיזוק קשרי מסחר והשפעה תרבותית. עם הזמן, האסלאם הפך לחלק בלתי נפרד מהזהות של חלקים נרחבים מאוכלוסיית המונגולים באסיה המרכזית.

האסלאמיזציה של ח'ווארזם באה לידי ביטוי ביצירת יצירות ספרותיות, מדעיות ודתיות ובתרגום יצירות ערביות לשפה הטורקית. בספריית סולימאנייה באיסטנבול נשמר הקוראן עם תרגום בינארי לטורקית, שנכתב בח'ווארזם ומתוארך (ינואר-פברואר 1363). בירתה המחודשת של ח'ווארזם, גורגנז', הפכה שוב לאחד ממרכזי המסחר הגדולים והחשובים ביותר במרכז אסיה. באמצע המאה ה-14 קיבלה ח'ווארזם עצמאות מאורדת הזהב תחת השושלת הסופית. [63]

מטבעות של חוסיין סופי שהוטבעו בח'ווארזם ב 1364 בערך

השושלת הסופית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת זו השתייכה לשבט המונגולי ח'ונגירד (אנ') צאצאים לאחד מאחיו של ג'ינג'יס חאן, שתמכה בו צבאית כאשר התחיל את כיבושיו. השליט הסופי הראשון, חוסיין סופי, השתלט על גורגנז' ועל שאר החלק הצפוני של ח'ווארזם. נטבעו מטבעות במחוז עבורו החל משנת 1364. על בסיס מטבעות שטובעו ובהם מוגדר ש"השלטון הוא עבור אלוהים" חוקרים משערים ששושלת זו ניסתה ליצור שלטון אסלאמי תיאוקרטי בח'ווארזם. חוסיין ניצל את חוסר השקט שפקד את ח'ווארזם ואת טרנסוקסאניה באותה תקופה ותפס את כאת' ואת חיווה שהוקצו לח'אנים של צ'אגאטאי.[63] פלישה זו, לשטח שנחשב כשטח צ'אגאטאי, הובילה בסופו של דבר לעימות עם האמיר טימור. בזמן כיבוש כאת' וחיווה לא היה בטרנסוקסאניה שליט שיכול היה להגיב, אך ב-1369 איחד טימור את האזור תחת שלטונו. טימור הרגיש חזק מספיק כדי לדרוש את החזרתם של של כאת' וחיווה מידי חוסיין סופי בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-14. [65] הסכסוך התפתח לקרב שבסופו כאת' נכבשה, חוסיין נסוג לגורגנז' ומת שם. אחיו יוסוף סופי, קבל את השליטה והתפתחו סדרה של קרבות שבסופם כאת' וחיווה נשארו בידי טימור שראה בח'ווארזם יריב לסמרקנד ובמהלך חמש מערכות גורגנז' נהרסה ונשרפה כליל ב1388.[63] מכאן ואילך איבדה ח'ווארזם חלק ניכר מחיוניותה הכלכלית, המסחרית והתרבותית ומעולם לא התאוששה במלואה מההרס הטימורי. ממשיך השושלת, סולימן סופי, עשה יד אחת עם אורדת הזהב כדי להתקומם כנגד השלטון הטימורי. התקוממות שנמחצה ע"י טימור.[66] טימור בנה חלקית את גורגנז' וכרבע מח'ווארזם כדי להצדיק את דרישות השלטון עליה. בשלב זה, השושלת הסופית אבדה את עצמאותה.

התקופה הטימורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-14, האזור עבר לשליטת האימפריה הטימורית, שהוקמה על ידי טימור לנג. הטימורים הקימו ממלכה שהשתרעה על פני אזורים נרחבים במרכז אסיה, וכללה גם את ח'ווארזם. [63] הסופים שמרו על כוח מסוים במחוז, כאשר בודדים מהם שימשו כמושלים עבור שלטונות האזור והמשיכו למלא תפקיד משפיע באימפריה הטימורית. הם מוזכרים בכתובים גם בהקשר למרידות שכשלו. קשרי נישואין הדוקים התקיימו בין צאצאי השושלת הסופית, לבין השושלת הטימורית במהלך המאה ה-15, שבה נשלטה ח'ווארזם לרוב על ידי הטימורים, אם כי לעיתים נפלה לידי הח'אנים של אורדת הזהב כמו גם לידי האוזבקים. צפון ח'ווארזם איבדה שוב ושוב מחשיבותה. לבסוף הפכה חיווה לעיר הראשית של ח'ווארזם.[63]

ח'אנות חיווה (1511–1920)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהמאה ה-17 החלה שושלת ח'ונגירד נוספת להשתמש בה כמרכזה, ח'אנות חיווה.


קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ח'ווארזם בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Barbara A. West, Encyclopedia of the Peoples of Asia and Oceania, Infobase Publishing, 2010-05-19, עמ' 402, ISBN 978-1-4381-1913-7. (באנגלית)
  2. ^ Ehsan Yar-Shater, Encyclopaedia Iranica, Routledge & Kegan Paul, 1982, עמ' 515, ISBN 978-0-7100-9090-4. (באנגלית)
  3. ^ Habib Borjian, Encyclopaedia Iranica Foundation KĀṮ, iranicaonline.org, ‏May 31, 2013 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Carl Brockelmann, Carl Brocklemann and Moshe Perlmann, trans. Joel Carmichael and Moshe Perlmann (ע), History of the Islamic Peoples, ניו יורק: G.P. Putnam’s sons,, 1947, עמ' 547
  5. ^ Where is Greater Iran?, WorldAtlas, ‏2019-06-20 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Yuri Aleksandrovich Rapoport, CHORASMIA i. Archeology and pre-Islamic history (עמ' 511-516), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ History of civilizations of Central Asia. 1: The dawn of civilization: earliest times to 700 B. C. / ed.: A. H. Dani, 2. impr, Paris: UNESCO Publ, 1996, עמ' 431-433, ISBN 978-92-3-102719-2
  8. ^ Archeology of Central Asia, web.archive.org, ‏2008-10-05
  9. ^ Matyakubov Khamdam Khamidjanovich, Ruzmetov Sherzod Kaxramanovich, Abdullayev Akbar Ahmedovich, THE SOCIAL-ECONOMICAL AND CULTURAL LIFE OF THE POPULATION IN THE LOWER AMUDARYO, EPRA International Journal of Socio-Economic and Environmental Outlook (SEEO) 9, 2022-02-11, עמ' 20–24
  10. ^ History of civilizations of Central Asia. 1: The dawn of civilization: earliest times to 700 B. C. / ed.: A. H. Dani, 2. impr, Paris: UNESCO Publ, 1996, עמ' 433, ISBN 978-92-3-102719-2
  11. ^ Amirabad Culture, TheFreeDictionary.com (באנגלית)
  12. ^ History of the Ancient Ethnic Processes of the Khorezm Oasis - ProQuest, www.proquest.com (באנגלית)
  13. ^ - MedCrave online, medcraveonline.com, ‏/01/ (ב־)
  14. ^ Henry Field, Kathleen Price, Early History of Agriculture in Middle Asia, Southwestern Journal of Anthropology 6/1, Spring, 1950, עמ' 21-31‏, JSTOR 3628687
  15. ^ Martina Unterländer, Friso Palstra, Iosif Lazaridis, Aleksandr Pilipenko, Zuzana Hofmanová, Melanie Groß, Christian Sell, Jens Blöcher, Karola Kirsanow, Nadin Rohland, Benjamin Rieger, Elke Kaiser, Wolfram Schier, Dimitri Pozdniakov, Aleksandr Khokhlov, Myriam Georges, Sandra Wilde, Adam Powell, Evelyne Heyer, Mathias Currat, David Reich, Zainolla Samashev, Hermann Parzinger, Vyacheslav I. Molodin, Joachim Burger, Ancestry and demography and descendants of Iron Age nomads of the Eurasian Steppe, Nature Communications 8, 2017-03-03, עמ' 14615 doi: 10.1038/ncomms14615
  16. ^ חפירות של המקדשים הפתוחים העתיקים ביותר של הזורואסטריזם מתנהלות בח'ווארזם (В Хорезме ведутся раскопки самого древнего из открытых храмов зороастризма), באתר UzReport.news (ב־)
  17. ^ 1 2 3 C. E. Bosworth, ĀL-E AFRĪḠ (עמ' 743-745), iranicaonline.org, ‏July 29, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  18. ^ 1 2 3 Michele Minardi, The Ancient Chorasmian Unbaked-clay Modelled Sculptures: Hellenistic Cultural 'Impacts' on an Eastern Iranian Polity, Religion, Society, Trade and Kingship. Art and Archaeology in South Asia along the Silk Road 5500 BCE-5th Century CE (South Asian Archaeology and Art 2016, Volume 1), 2020-01-01
  19. ^ האימפריה הסלאוקית, באתר history-maps.com
  20. ^ הממלכה היוונית-בקטרית, באתר history-maps.com
  21. ^ האימפריה הפרתית, באתר history-maps.com
  22. ^ Kushan dynasty | Central Asia, Silk Road, Buddhism | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-06-22 (באנגלית)
  23. ^ Yuri Aleksandrovich Rapoport, CHORASMIA i. Archeology and pre-Islamic history (עמ' 511-516), https://iranicaonline.org, ‏18.10.2011
  24. ^ Ehsan Yar-Shater, Encyclopaedia Iranica, Routledge & Kegan Paul, 1982, עמ' 514, ISBN 978-0-7100-9090-4. (באנגלית)
  25. ^ Fiona J. Kidd, Complex Connections : Figurative Art from Akchakhan-Kala and the Problematic Question of Relations between Khorezm and Parthia, Topoi. Orient-Occident 17, 2011, עמ' 229–276 doi: 10.3406/topoi.2011.2406
  26. ^ האימפריה הסאסאנית, באתר HISTORYMAPS
  27. ^ 1 2 Parvaneh Pourshariati, Decline and Fall of the Sasanian Empire: The Sasanian-Parthian Confederacy and the Arab Conquest of Iran (Reprint-Paperback), עמ' 253
  28. ^ Prods Oktor Skjæervø, A new edition of the Khwarezmian phrases in the, Bulletin of the School of Oriental and African Studies 54, 1991-10, עמ' 496–505 doi: 10.1017/S0041977X00000859
  29. ^ קליפורד אדמונד בוסוורת, 10, The New Islamic Dynasties: A Chronological and Genealogical Manual, Columbia University: Columbia University Press, 1996, ISBN [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/ISBN 0231107145, 9780231107143|ISBN 0231107145, 9780231107143]]
  30. ^ C. E. Bosworth, ĀL-E AFRĪḠ (עמ' 743-745), Encyclopædia Iranica, ‏14.05.2014 (באנגלית)
  31. ^ C. E. Bosworth, ĀL-E AFRĪḠ (עמ' 743-745), iranicaonline.org, ‏July 29, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  32. ^ (D. N. MacKenzie, CHORASMIA iii. The Chorasmian Language (עמ' 517-520), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  33. ^ _M. S. Asimov, 4, History of civilizations of Central Asia: A.D. 750 to the end of the fifteenth century. Part 1: Vol. 4, The age of achievement The historical, social and economic setting /, כרך 1, Paris: UNESCO Publ, 1998, עמ' 83, ISBN 978-92-3-103467-1
  34. ^ 1 2 C. E. Bosworth, Historyof Civilizations of Central Asia, כרך 4, France: UNESCO Publishing, 1998, עמ' 28, ISBN [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/ISBN 978-92-3-103467-1|ISBN 978-92-3-103467-1]]
  35. ^ Asimov, Muhammad Seyfeydinovich [editor], Bosworth, Clifford Edmund [editor], History of civilizations of Central Asia, v. 4: The Age of achievement, A.D. 750 to the end of the fifteenth century; Pt. I: the historical, social and economic setting, : UNESCO, 1998, עמ' 108, ISBN 92-3-103467-7
  36. ^ William Bayne Fisher, R. N. Frye, The Cambridge History of Iran, Cambridge University Press, 1975-06-26, עמ' 136-161, ISBN 978-0-521-20093-6. (באנגלית)
  37. ^ 1 2 3 4 5 (C. E. Bosworth, CHORASMIA ii. In Islamic times (עמ' 516-517), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  38. ^ Asimov, Muhammad Seyfeydinovich [editor], Bosworth, Clifford Edmund [editor], History of civilizations of Central Asia, v. 4: The Age of achievement, A.D. 750 to the end of the fifteenth century; Pt. I: the historical, social and economic setting, : UNESCO, 1998, עמ' 108, ISBN 92-3-103467-7
  39. ^ 1 2 C. E. Bosworth, al-e-mamun (עמ' 762-764), iranicaonline.org, ‏July 29, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  40. ^ Sultan | Middle East, Caliphates, Dynasties | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  41. ^ Ghaznavid dynasty | Empire, Rulers, & History | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-06-03 (באנגלית)
  42. ^ Maḥmūd | Afghan Ruler & Conqueror | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-05-13 (באנגלית)
  43. ^ Asimov, Muhammad Seyfeydinovich, Bosworth, Clifford Edmund, UNESCO, History of civilizations of Central Asia: The Age of Achievement: A.D. 750, UNESCO Publishing, 1998, עמ' 99
  44. ^ C. E. Bosworth, CHORASMIA ii. In Islamic times (עמ' 516-517), iranicaonline.org, ‏October 18, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  45. ^ C. E. Bosworth, ALTUNTAŠ (עמ' 914-914), iranicaonline.org, ‏August 2, 2011 (באנגלית אמריקאית)
  46. ^ Zahir al-Din Nishapuri, Edmund Bosworth (ע), תרגום: Kenneth Allin Luther, The History of the Seljuq Turks. (באנגלית)
  47. ^ היסטוריה ושינויי אקלים - שיעור 5, דקה 7:57
  48. ^ Battle of Dandānqān | Secondary Keywords: Abbasid Caliphate, Seljuq Dynasty & Sunni-Shia Conflict | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  49. ^ 1 2 Seljuq | History & Facts | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-05-29 (באנגלית)
  50. ^ Svatopluk Soucek, A history of inner Asia, Cambridge University Press, 2000, עמ' 99, ISBN 978-0-521-65704-4
  51. ^ Grousset, Empire of the Steppes--History of Central Asia, 1970, עמ' 160
  52. ^ Michal Biran, The empire of the Qara Khitai in Eurasian history : between China and the Islamic World, Cambridge, UK ; New York : Cambridge University Press, 2005, עמ' 44, ISBN 978-0-521-84226-6
  53. ^ 1 2 Grousset, Empire of the Steppes--History of Central Asia, 1970, עמ' 168-169
  54. ^ Grousset, Empire of the Steppes--History of Central Asia, 1970, עמ' 237
  55. ^ Asimov, Muhammad Seyfeydinovich, Bosworth, Clifford Edmund, UNESCO, History of civilizations of Central Asia: The Age of Achievement: A.D. 750 to the End of the Fifteenth Century, UNESCO Publishing, 1998-12-31, עמ' 164-171, ISBN 978-92-3-103467-1. (באנגלית)
  56. ^ Peter Turchin, Jonathan M. Adams, Thomas D. Hall, East-West Orientation of Historical Empires and Modern States, Journal of World-Systems Research, 2006-08-26, עמ' 224 , 219–229 doi: 10.5195/jwsr.2006.369
  57. ^ John Man, Genghis Khan : life, death, and resurrection, London ; New York : Bantam Press, 2004, עמ' 180, ISBN 978-0-593-05044-6
  58. ^ Grousset, Empire of the Steppes--History of Central Asia, 1970, עמ' 236
  59. ^ 1 2 3 Shahin Mustafayev, Z.M. Buniyatov. A History of the Khorezmian State under the Anushteginids, 1097-1231. (Editors: Shahin Mustafayev, Thomas Welsford) Samarkand: IICAS, 2015. - 212 p., עמ' 75-81
  60. ^ plkm2, Yaqut - Mu'jam al-Buldan - Entry on Deir, 2013-09-05
  61. ^ Grousset, Empire of the Steppes--History of Central Asia, 1970, עמ' 237-241
  62. ^ Bekzod MURATBAEVICH ABDIRIMOV, Fate of Khwarazmians who remained in Anatolia after the death of Khwarazmshah Jalal-al-Din Mengübirti, International Journal of Humanities and Education VOLUME 7 / ISSUE 15, 2021, עמ' 48 – 68
  63. ^ 1 2 3 4 5 6 Ishayahu Landa, From Mongolia to Khwārazm: The Qonggirad Migrations in the Jochid Ulus (13th.-15th. c.), Remmm: Revue des mondes musulmans et de la Méditerranée vol. 143, 2018-10-01 doi: 10.4000/remmm.11105
  64. ^ 1 2 Peter Jackson, The Mongols and the Islamic world : from conquest to conversion, New Haven ; London : Yale University Press, 2017, עמ' 359, ISBN 978-0-300-12533-7
  65. ^ Grousset, Empire of the Steppes--History of Central Asia, 1970, עמ' 409
  66. ^ K. Z. Ashrafyan, Central Asia under Timur from 1370 to the Early Fifteenth Century | Silk Roads Programme (עמ' 332-334), en.unesco.org


ההיסטוריה של ח'ווארזם
שושלות השושלת האפריגית (335-995) • השושלת המאמונית (995–1017) • השושלת הע'זנווית (963-1187) • הענף של אלטונטש ( 1020-1041) • השושלת הסלג'וקית (1055-1152) • השושלת האנושטגינית (1077-1260) • השושלת הסופית (1361 – 1379) • השושלת הטימורית (1370-1507) Khwarezmian_Empire_1190_1220-he
אימפריות האימפריה הפרתית (247 לפנה"ס-224)• האימפריה הסאסאנית (205-636) • האימפריה ההפתליטית (440-565 ) • גקטורקים (542-603) • האימפריה המוסלמית (622-1258) • הח'ליפות האומיית (661-750) • הח'ליפות העבאסית (750-1258) • האימפריה הסאמאנית (819-1005) • האימפריה הסלג'וקית (1055-1155) • האימפריה הח'ווארזמית (1148-1220) • האימפריה המונגולית (1206-1294) • האימפריה הטימורית (1370-1507)
אישים בולטים מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי (780-845) • אבו סאהל אל-מאסיחי (-1010) • אבן אל-חמר (942-1017) • אל-בירוני (973-1050) • אבו נאסר מנצור (960-1036) • אבו עלי אבן סינא (980-1037) •אל-ג'ורג'אני (1040-1136) • אל-זמח'שרי (1075-1144)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ח%27ווארזם&oldid=39170183"