חביבה רייק

חביבה רייק
	חביבה רייק, לפני יולי 1944, כנראה בסביבות 1942
לידה	22 ביוני 1914; האימפריה האוסטרו-הונגרית
הוצאה להורג	20 בנובמבר 1944 (בגיל 30); סלובקיה
מקום קבורה	הר הרצל
תאריך עלייה	1939
מדינה	האימפריה האוסטרו-הונגרית, צ'כוסלובקיה
השתייכות	פלמ"ח; הצבא הבריטי; חיל האוויר המלכותי; מנהלת המבצעים המיוחדים
תקופת הפעילות	1942–1944 (כשנתיים)
דרגה	סרג'נט
תפקידים בשירות
	צנחנית
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם השנייה
עיטורים
	מסדר ליודוביט שטור דרגה שלישית (27 ביוני 2021)
הנצחה
	קיבוץ להבות חביבה, המוסד גבעת חביבה, אוניית מעפילים "חביבה רייק", מכינה קדם צבאית חביבה רייק, רחובות בערים שונות

ערך זה עוסק באשת פלמ"ח ואחת מצנחניות היישוב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חביבה רייק (פירושונים).

חביבה רייק (נולדה מרתה רייק, גרמנית/הונגרית: Marta Reick, לעיתים Reich, צ'כית/סלובקית: Marta Reiková;‏ 22 ביוני 1914 – 20 בנובמבר 1944) הייתה חברה בפלמ"ח ואחת מצנחני היישוב. היא השתתפה בניסיונות העזרה לקהילות היהודיות, לחיילי צבאות בעלות הברית ולכוחות המרד הסלובקי בסוף מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה

חייה בסלובקיה

מרתה רייק נולדה למרדכי (בהונגרית: אַרפָּד) ואסתר אֶמה בכפר נַדָבּוּלַה, כיום חלק מהעיר רוֹז'נְיַאבה שבסלובקיה הנמצאת 70 ק"מ ממערב לקושיצה; האזור נכלל אז בקיסרות האוסטרו-הונגרית. היא גדלה בבאנסקה ביסטריצה במשפחה שהשתייכה לקהילה הנאולוגית בעיר^[2]. רייק השלימה שמונה שנות לימוד רגיל ו-2 שנות לימוד בבית-ספר למסחר. בגיל 16 החלה לעבוד כפקידה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בתקופה זו החלה גם בפעילות פוליטית וחברתית. בגיל 18 גילתה את הציונות והצטרפה לתנועת השומר הצעיר, בה הייתה מדריכה וראש קן. בנוסף, נקטה רייק יוזמות בתחומים שונים, ביניהם גיוס כספים וארגון העלייה לארץ. יצרה קשרים עם אישים ומוסדות, יהודיים וסלובקים כאחת, ונעזרה בהם לקידום מטרותיה. בתחילת שנות ה-20 לחייה כבר הייתה דמות ידועה בעירה. במרץ 1939 עברה לברטיסלאבה הבירה, לשמש כמזכירתו ועוזרתו האישית של אוסקר נוימן, יו"ר ההסתדרות הציונית בסלובקיה. טיפלה בהעברת כספים ורכוש של יהודי סלובקיה לארץ. במקביל המשיכה בפעילותה בהנהגת השומר הצעיר בעיקר כאחראית על נושא העלייה. הסדירה וארגנה עלייתם של חברי תנועה רבים, עד שיצאה בעצמה לארץ בנובמבר 1939. היא הייתה אז האחרונה מחברי קיבוצה, מענית, שאת עלייתם הסדירה קודם. רייק עברתה את שמה הפרטי ל"חביבה". ב-1938 נישאה בסלובקיה, בנישואים אזרחיים, לחברה לתנועה, אהרון מרטינוביץ'. היא שמרה על שם נעוריה - רייק. השניים עלו בנפרד והתאחדו שוב במענית. לאחר כמה שנים נפרדו בני הזוג, אך לא התגרשו.

בארץ

רייק שהתה כשנתיים במענית. היא בחרה לעבוד בעבודות שיועדו לגברים בפרדס ובמחצבה. לאחר שנה החלה לנהל פרויקט חדש - "מפעל התפוזים" של מענית. עסקה גם בפעילות ציבורית. בין השאר ריכזה בכרכור את סניף ארגון אימהות עובדות (לימים נעמת). במאי 1942 התנדבה לפלמ"ח, תוך שהיא נשארת חברה בקיבוץ ושומרת על קשר הדוק אתו. רייק החלה את אימוניה בפלוגה ג' בקיבוץ יגור תחת פיקודו של מכבי מוצרי. לאחר מכן עברה קורס מ"כים. בסיום הקורס נכלל שמה ברשימת ההמלצות שהגישה ההגנה לבריטים, אשר עסקו בהקמת יחידה יהודית שתפעל באירופה הכבושה.

קבוצה זו, שנקראה לאחר מכן "צנחני הישוב", מנתה לאחר מיונים רבים 37 איש, ורייק ביניהם. תחילה עברו אימונים במסגרת הפלמ"ח. לאחר מכן היו אמורים להמשיך בהכשרה אצל הבריטים, אך הדבר נדחה שוב ושוב על-ידם. רק באפריל 1944 גויסה רייק לחיל האוויר המלכותי והחלה באימוני צניחה עם חבריה. בסיום קורס-הצניחה הועברה הקבוצה לקהיר, להכשרה נוספת. בסיום ההכשרה שוב היו דחיות חוזרות של ביצוע השליחות לסלובקיה, ששם הקוד שלה היה "מבצע אמסטרדם", עד שיצאה לפועל ב-17 בספטמבר 1944. קבוצת השליחים לסלובקיה כללה ביום זה שלושה גברים - חיים חרמש, צבי בן-יעקב ורפאל רייס - אשר הגיעו בצניחה, ואת חביבה רייק, אשר הונחתה במטוס בשל שיקולי בטיחות. היא הגיעה בזהות בדויה, כ"עדה רובינסון", סמלת בחיל-האוויר הבריטי.

השליחות בסלובקיה

רייק נחתה בעיר ילדותה, באנסקה ביסטריצה, שהייתה אז "בירת" המובלעת החופשית. היה זה אזור שנכבש ונשלט על ידי המורדים נגד המשטר הפרו-נאצי, והתאפשר בו קשר חופשי, יחסית, עם בעלות-הברית. רייק גילתה כי שלושת חבריה לא הגיעו לעיר – הם צנחו בשלום, אך הסתבכו בדרכם – והחלה לפעול לבדה. מאחר שלא הצליחה ליצור קשר עם "קבוצת העבודה", כיוון שזו כבר גורשה מהאזור, מיהרה ליצור קשר עם המנהיגות היהודית ועם הנהגת השומר הצעיר. ביוזמתה נערכה מיד פגישה בין שני הגופים, והוקמה ועדה משותפת לביצוע תוכנית הפעולה של רייק לטיפול בפליטים היהודים. הללו הגיעו מכל רחבי סלובקיה, ומספרם בעיר וסביבתה הגיע לאלפים. מצבם היה קשה מאוד. בהמשך, גייסה רייק כסף למימון התוכנית בשיטה שפיתחה בנעוריה: נטילת הלוואות בשם הסוכנות היהודית. קומץ היהודים האמידים שנותרו באזור אכן הילוו לה סכומים ניכרים והתוכנית יצאה לדרך (אחרי המלחמה החזירה הסוכנות את החוב לכל המלווים או ליורשיהם).

לאחר ארבעה ימים הגיעו שלושת הצנחנים, והקבוצה פתחה בפעילות נמרצת תוך חלוקת תפקידים: רייס וחרמש עסקו בעיקר בקשר עם השלטון הצבאי הצ'כוסלובקי ועם הגורמים הזרים שהיו במקום. רייק ובן-יעקב עסקו בעיקר בתחום היהודי והציוני. עם זאת, ארבעתם היו מעורבים ומתואמים בכל, כאשר האישיות הדומיננטית הייתה רייק, עקב היותה בת המקום. במסגרת הפעלת תוכנית הסיוע לפליטים טופלו על-ידה תחומים חיוניים כמו מזון, ביגוד, קורת גג, טיפול רפואי, טיפול במסמכים ועוד. כמו כן יזמה רייק הקמת בתי-מלאכה שיספקו תעסוקה רווחית לפליטים. היא הספיקה לפתוח ולהפעיל מתפרה וסנדלריה. פעלה בתחומים נוספים, כמו הכנת תוכנית בריחה לעת הצורך, הכנת מקומות מסתור בהרים ויצירת קשר עם האנשים הנחוצים. במקביל עסקו ארבעת השליחים במשימות שהטילו עליהם הבריטים: ראשית, הם טיפלו בחילוץ כ-60 חיילים בריטים ואמריקאים, רובם טייסים ואנשי צוות-אוויר שהופלו באזור. פעילות זו נעשתה באמצעות קשר עם הפרטיזנים הסלובקים. שנית, הם אספו מידע מודיעיני והעבירו דיווח שוטף למפעיליהם.

כבר בתחילת ספטמבר, ביום בו הוכרזה המובלעת החופשית, פתח הצבא הגרמני במתקפה על סלובקיה. בתחילת אוקטובר הגיע לפאתי המובלעת החופשית, והתקרב לבאנסקה ביסטריצה. רייק וחבריה התאימו את עצמם למצב, והחלו לארגן את פינוי היהודים מהעיר. בזכות פעילותם הייתה בריחת היהודים מאורגנת ומסודרת. רייק, רייס ובן-יעקב עזבו אחרונים את העיר ב-26 באוקטובר, יומיים לפני נפילתה בידי הגרמנים. איתם יצאה קבוצה אחרונה של יהודים שהייתה באחריותם. הקבוצה עלתה להרים, הגיעה ב-29 באוקטובר למקום המסתור המתוכנן והחלה בהקמת מחנה, אך למחרת, בבוקר ה-30 באוקטובר, הסתערה עליה יחידה גרמנית. חלק מהקבוצה נהרג, חלק נמלט וחלק נלקח בשבי. רייק ורייס היו בין השבויים, והם נכלאו בכלא של באנסקה ביסטריצה. לאחר כמה שבועות נכזבה התקווה, כי המדים והמסמכים הבריטיים יקנו להם הגנה. הם צורפו לקבוצה בת 250 יהודים שנלקחה לכפר הסמוך קרמניצקה (Kremnicka), ונרצחה ביריות. כולם נקברו בקבר אחים, בתוך התעלה לתוכה נפלו. הדבר היה ב-20 בנובמבר 1944. חביבה רייק הספיקה לפעול בסלובקיה במשך שישה שבועות בלבד.

עם שחרור סלובקיה באפריל 1945 ערך הצבא הבריטי חיפוש אחר חלליו. גופותיהם של חביבה רייק ורפאל רייס נמצאו בקרמניצקה, זוהו והועברו לבית קברות צבאי בריטי בפראג. לאחר שבע שנים, בשנת 1952, הועלו עצמותיהם של השניים לישראל.^[3] הם נקברו בטקס צבאי ביד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה, ליד חבריהם לשליחות, בהר הרצל בירושלים.

ציטוטים

"עלינו לצנוח לתוך אירופה זו כאם הפורצת לתוך בית בוער להציל את ילדיה".

רייק אמרה משפט זה לפני צאתה לשליחות, והוא היה זכור לאנשים רבים, אם כי אין סימוכין מדויקים לגבי הנסיבות בהן נאמר. ייתכן שאמרה משפט זה לכמה אנשים בזמנים שונים.

במלאת עשרים שנה לנפילתה כינס דניאל בן-נחום בספר ששמו "כאם חשה להציל" עדויות על רייק וקטעי מכתבים שלה.

הנצחה

אנדרטה לזכרה של חביבה רייק בגבעת חביבה בעיצוב אדריכל חיליק ערד

ב-24 באפריל 1946 נערך בבית החלוצות בירושלים טקס השקת מפעל ההנצחה לזכרה על ידי "ועד ההנצחה לחביבה רייק" בראשות חיים כפרי, חבר קיבוצה מענית. בטקס נכח וגם נשא דברים קונסול צ'כוסלובקיה בירושלים^[4]. מפעל ההנצחה כלל את הקמת "בית חביבה" בקיבוץ מענית, בית עיון וארכיון, והמוסד החינוכי "גבעת חביבה"^[5].

על שמה נקראו:

אוניית המעפילים חביבה רייק
קיבוץ להבות חביבה
מרכז תרבותי וחינוכי של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר גבעת חביבה
מכינה קדם-צבאית למנהיגות הומניסטית ע״ש חביבה רייק בגבעת חביבה.
רחובות בערי ישראל, כדלקמן: ירושלים, עפולה, חיפה, קריית ביאליק, בת ים, תל אביב, באר שבע, רמת גן, קריית אונו, כפר סבא, הרצליה, נתניה, רעננה, גבעתיים, חולון, נהריה, ופתח תקווה.
גינת חביבה רייק בעיר באנסקה ביסטריצה בה גדלה, סמוך למוזיאון התקומה הלאומית הסלובקית (אנ').^[6]

זכרה של רייק הונצח בבול דאר ישראלי. ב-1 בספטמבר 1988, הנפיק השירות הבולאי בול דאר לזכרה של רייק שעליו מופיעות שתי דיוקנות שלה : האחד, במבט מהצד - כשהיא לובשת מדים של הצבא הבריטי; והשני - הדיוקן של פניה במבט מהחזית. האמן צבי נרקיס עיצב את הבול. דאר ישראל מכר 1,471,000 בולים של הבול הזה.^[7]

לקריאה נוספת

דוד גולדשטיין, חביבה, הוצאת ההסתדרות הציונית המרכזית בצס"ר, "השומר הצעיר" והקרן הקיימת לישראל, 1947
דניאל בן נחום, כאם חשה להציל - שליחותה של חביבה רייק, הוצאת המחלקה לתרבות של הקיבוץ הארצי "השומר הצעיר" וספרית פועלים, תשכ"ה 1965
אלי שדמי, בלי למצוא - בלי להיכנע, הוצאת "מורשת", 1973
רפי בן שלום, חביבה, 1978
תהילה עופר, זאב עופר, חביבה - סיפור חייה, שליחותה ונפילתה של הצנחנית חביבה רייק, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 2004

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חביבה רייק בוויקישיתוף

חביבה רייק, באתר הצנחנים 202
קורות החיים של חביבה רייק, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
העתק הדף הראשון לזכר חביבה רייק באתר יזכור
סיפור חייה של חביבה רייק, לרבות סרט בנושא, באתר אישי רחוב
יהודית תידור-באומל, חביבה רייק, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
סמל של חלוצה-גבורה, דבר, 20 במרץ 1946
חביבה רייק ורפאל רייס מובאים לקבורה בהר הרצל, יומני כרמל, 1952
עופר אדרת, סיפור גבורתה של חביבה רייק מונצח בספר קומיקס חדש, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2014
יובל מלחי, פרק 150: הטלנובלה של חביבה רייק – גיבורים נשכחים, באתר "קטעים בהיסטוריה", 24 בפברואר 2016
סיפורה של חביבה רייק, בערוץ היוטיוב של מיזם "אישי רחוב", 4 בפברואר 2013
חביבה רייק (1914-1944), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ פרטי הרישום של חביבה רייק באתר ועדת חבר העמים לקברי מלחמה
^ תהילה עופר, זאב עופר, חביבה - סיפור חייה, שליחותה ונפילתה של הצנחנית חביבה רייק, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 2004. עמ' 23
^ קבורת חללינו, באתר ארכיון המדינה
^ להנצחת זכרה של הצנחנית חביבה רייס, הַבֹּקֶר, 26 באפריל 1946
^ תוקם גבעת חביבה, משמר, 10 במאי 1946
^ מקומות לזכרה של חביבה רייק באתר travelslovakia.sk.
^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 279

[רישום_פרטים-1] ¹ ² ³ פרטי הרישום של חביבה רייק באתר ועדת חבר העמים לקברי מלחמה

[2] תהילה עופר, זאב עופר, חביבה - סיפור חייה, שליחותה ונפילתה של הצנחנית חביבה רייק, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 2004. עמ' 23

[3] קבורת חללינו, באתר ארכיון המדינה

[4] להנצחת זכרה של הצנחנית חביבה רייס, הַבֹּקֶר, 26 באפריל 1946

[5] תוקם גבעת חביבה, משמר, 10 במאי 1946

[6] מקומות לזכרה של חביבה רייק באתר travelslovakia.sk.

[7] יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 279

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]