חיזוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיזוי או ניבוי הוא פעולה של הערכת ההסתברות שמאורע כלשהו יתרחש במסגרת זמן עתידית מסוימת[1]. החיזוי עשוי להתייחס לטווחי זמן שונים, מימים ספורים ועד שנים רבות. ככל שהחיזוי מנבא פרק זמן ארוך יותר ומאורע מורכב יותר אמינותו נמוכה יותר, משום שגדל מספר הגורמים המשפיעים עליו וההסתברות שאכן יתממש הולכת וקטנה. החיזוי הוא תהליך של הסקת מסקנות המתבצע על סמך עיבוד של המידע הקיים, על כן עיבודו ופירושו של כל גורם המעורב בשלבי איסוף המידע יכול להשפיע על דיוק הניבוי. בהתאם לכך, למידת אי-הוודאות יש קשר חיובי עם דיוק החיזוי[1].

היבטים שונים של חיזוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבטים עצביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת העצבים היא רשת תקשורת עצבית מפותחת שבאמצעותה פועל הגוף כיחידה מבוקרת ומתואמת. מערכת העצבים מקבלת ממערכות החישה מידע על גירויים בסביבה החיצונית[2] והפנימית, ומשתמשת במידע זה על מנת לפקח על תהליכי ההתנהגות, המודעת והלא מודעת. כל מה שאנחנו יכולים לעשות מתאפשר הודות לפעילות האינטגרטיבית של התאים במערכת העצבים[3] אשר מכונים תאי עצב. בין היתר, מערכת העצבים מעורבת גם ביכולת החיזוי ולמוליך העצבי דופמין יש תפקיד מרכזי ביכולת זו.

המוח שואף למזער את ההבדל בין הצפי שלו כלפי מצבים עתידיים, לבין ההתרחשויות האמתיות בעולם החיצוני והפנימי, כלומר - להקטין ככל הניתן את טעות החיזוי[4]. המוליכים העצביים הם השליחים הכימיים של המוח[5], שמאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב במערכת העצבים באמצעות העברה סינפטית. תאי עצב דופמינרגיים מקודדים את טעות החיזוי של הגמול באופן דו-כיווני, כך שהתגובה הדופמינרגית שווה לגמול שהתרחש פחות הגמול שנצפה[6]. קידוד דו כיווני מסוג זה יכול לשמש כאות לימודי אידיאלי עבור הפלסטיות של מערכת העצבים[6], משום שהוא מאפשר למערכת העצבים להתאים ולשפר את התפקוד שלה באמצעות המידע המופק מתוך ההתנסות עם הסביבה.

היבטים התפתחותיים וחברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה של תודעה היא יכולת שמתפתחת אצל התינוק מרגע הלידה ועוזרת לו להגיב להתנהגות האדם שמולו ולנבא התנהגות הורית[7]. במהלך השנים הראשונות לחיים, התינוק קולט ומפנים בדרך תקשורתית עם ההורה את המשמעות של החשיבה של האחר, מכאן הוא יוכל להקיש על התנהגותו של הזולת[7]. יכולתו של הילד לחזות על סמך ניסיון קודם את הפעולות הבאות של הסביבה בונה בהדרגה את יכולת שימור האובייקט ומשחררת אותו מתלות באירועים מיידיים[7].

היבטים קוגניטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – אינטואיציה, הטיה קוגניטיבית

בפסיכולוגיה, תהליכי חיזוי הם בבסיסם תהליכי חשיבה של המיינד (דעת) המתרחשים בכל רגע ורגע. לפני פעולות מוטוריות רבות יש צורך לנבא היכן מנח הגוף יימצא בעקבות הפעלת מערכת השרירים ואיך הסביבה תשתנה בעקבות התזוזה. פרשנותו של מידע הנקלט בחוש מצריכה הנחות אפריוריות (הנחות הניתנות מראש) על הקלט המגלמות בתוכן השערות על תוכנו, וקבלת החלטה מודעת לוקחת בחשבון לעיתים קרובות השלכות עתידיות של ההחלטה. מלבד זאת אנו גם מסוגלים לחזות אספקטים רגשיים על עצמנו לאורך זמן בתהליך הנקרא חיזוי רגשי.

החיזוי, כמבוסס על תהליכים קוגניטיביים, עלול להיות מוטה בעקבות הטיות הקיימות בתהליכים אלו, הנקראות הטיות קוגניטיביות. לדוגמה, נבואה המגשימה את עצמה, שהיא מצב שבו חיזוי גורם להתנהגות של בעל הציפייה, הגוררת התנהגות תואמת מן הסביבה, דבר הגורם בסופו של דבר לאישוש הציפייה הראשונה והופך אותה למציאות. הטיית הצופה המשתתף היא הנטייה של אנשים לייחס את פעולותיהם לנסיבות חיצוניות, אך לייחס פעולות של אחרים לעולמם הפנימי, ובכך ליצור חיזוי שגוי לגבי אופיים של אנשים בסביבתו. מסגור הוא השפעה לא רציונלית של צורת הצגת הנתונים על ההערכה של האדם. השפעה זו עלולה לגרום לחיזוי שגוי של תופעות, בעקבות הצגה ממסגרת של המידע.

חיזוי במדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כוח ניבוי

החיזוי יכול להתבצע במגוון של תחומי דעת, אשר לכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים משלו. כמו כן, ישנן תופעות המערבות מספר תחומי דעת.

דוגמה לתחזית מזג אוויר בעיתון אמריקני

חיזוי עוסק לעיתים בתופעות פיזיקליות, ומתבסס על חוקי מדע ותאוריות מדעיות בתחום הפיזיקה. חיזוי מסוג זה הוא בעל הסתברות גבוה כאשר ידועים היטב התנאים והחוקים המשפיעים על אירוע מסוים, כגון ליקוי חמה או ליקוי ירח. חיזוי זה ודאי פחות כאשר הידע על אודות הפרטים המשפיעים על אירוע מסוים אינם ידועים בשלמותם, ודוגמה בולטת לכך היא תחזית מזג האוויר. במקרים אחרים אין כמעט ידע המאפשר חיזוי סביר. למשל, קשה לחזות את המועד של רעידות אדמה לטווח רחוק. עם זאת, בהתבסס על תאוריית טקטוניקת הלוחות מדענים יכולים לחזות מהם האזורים שהם בסיכון גבוה יותר להיפגע מרעידות אדמה כאלה (בקרבת קווי תפר של הלוחות).

חיזוי התנהגות אנושית אינו מבוסס באופן ישיר על חוקי הפיזיקה, אלא על עקרונות מתחום מדעי החברה, כגון פסיכולוגיה – לחיזוי התנהגות של יחיד, או סוציולוגיה – לחיזוי התנהגות של קבוצה. חיזוי מסוג זה מתקיים בתחומים רבים, כמו הערכות לגבי התלקחות מלחמה במודיעין צבאי, שער מטבע ושוקי ניירות ערך בכלכלה, או שינויים בהרכב האוכלוסייה בדמוגרפיה.

קיימים מספר הבדלים בין מאפייני המדידה בתחומי דעת שונים. למשל, במדעים המדויקים מדידה היא מציאת גודלו של מאפיין ניתן לתצפית של עצם נתון, והבעת גודל זה ביחידות המידה המתאימות. לעריכת המדידה נעזרים לרוב במכשיר מדידה מתאים. במדעי החברה המושגים מדידה והערכה מתייחסים להתאמה של ערכים מספריים לתכונות או לגדלים על פי כללים.

עם זאת, בכל התחומים, מטרת המדידה היא איסוף המידע הרלוונטי ברמת הדיוק והאמינות הגבוהות ביותר. ישנם מספר גורמים אשר יכולים להשפיע על איכות המדידה והיכולת שלה להגשים מטרה זו. דיוק ונכונות המדידה מתייחסים למידת הקרבה של תוצאות המדידה לערך הממשי. טעויות מדידה יכולות גם לנבוע ממכשיר המדידה או משגיאות של המודד.

החיזוי מחוץ לקונצנזוס המדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ניבוי עתידות

ישנם העוסקים בחיזוי אשר משלח ידם אינו עולה בקנה אחד עם השיטה המדעית. מן העוסקים בסוג זה נמנים נומרולוגים, קוראים בכף יד, העוסקים באסטרולוגיה, רפלקסולוגים וכדומה. מקצועות אלו אינם נסמכים על תצפית ובחינה סטטיסטית לתיקוף דבריהם, אלא על מסורות ואינטואיציה.

מלבד מקצועות אלו אשר מוסכם בספרות המדעית כי אין להן תוקף, ישנן כמה אסכולות אשר מעמדן שנוי במחלוקת בקרב הקהילה המדעית. עתידנות לדוגמה היא דיסציפלינה אשר עוסקים בה אנשים בעלי השכלה אקדמית בחיזוי העתיד, אך מדענים רבים טוענים שמדובר בפסאודו-מדע[8]. כמו עתידנות, קיימות גם מספר אסכולות פסיכולוגיות אשר עיקר פיתוחן מבוסס על תצפיות ואינטרוספקציה כמו פסיכואנליזה, לוגותרפיה וכדומה. עם זאת, מבחנים פסיכולוגים אשר פותחו על פי שיטות אלו על מנת לנבא תכונות אישיות אינם מקובלים על חוקרים רבים.

החיזוי בדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נבואה

דתות רבות מכירות בכוח הניבוי של אנשים מסוימים על בסיס אלמנטים המוכרים ומקובלים באותה דת. אנשים אלו מכונים "נביאים" ואופן פעולתם יכול להשתנות מדת לדת ובתת-קבוצות של דת מסוימת. בדתות ובפילוסופיות שונות, נבואה היא תופעה רוחנית שבה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, שבו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה, ידיעות עמוקות על המציאות, ולעיתים ידיעות על העבר, ההווה והעתיד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיזוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Fiorillo, C. D., Tobler, P. N., & Schultz, W. (2003). Discrete coding of reward probability and uncertainty by dopamine neurons. Science, 299(5614), 1898-1902.
  2. ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
  3. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  4. ^ Perrykkad, K., & Hohwy, J. (2020). Fidgeting as self-evidencing: A predictive processing account of non-goal-directed action. New Ideas in Psychology, 56, 100750.
  5. ^ Litner, B. (2003). Teens with ADHD: The Challenge of High School. Child & Youth Care Forum, 32(3), 137-158.
  6. ^ 1 2 Schultz, W. (2006). Behavioral theories and the neurophysiology of reward.Annu. Rev. Psychol., 57, 87-115.
  7. ^ 1 2 3 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  8. ^ William, F. Williams (2013-12-02). Encyclopedia of Pseudoscience: From Alien Abductions to Zone Therapy. pp. 122–123. ISBN 9781135955229. Many scientists reject the notion of futurology being a science, while others quibble at the use of the unscholarly word 'futurology'.