טינה פיי

טינה פיי
Tina Fey

פיי, 2014
לידה	18 במאי 1970 (בת 53) אפר דרבי, פנסילבניה, ארצות הברית
שם לידה	Elizabeth Stamatina Fey
מדינה
תקופת הפעילות	מ-1997
מקום לימודים	אוניברסיטת וירג'יניה (1992) Upper Darby High School (1988) The Second City Pennsylvania Governor's School for the Arts
בן או בת זוג	ג'ף ריצ'מונד (3 ביוני 2001–?)
צאצאים	Penelope Athena Richmond, Alice Zenobia Richmond
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	2 פרסי גלובוס הזהב 7 פרסי אמי 4 פרסי גילדת שחקני המסך
פרופיל ב-IMDb

אליזבת סטמטינה "טינה" פיי (באנגלית: Elizabeth Stamatina "Tina" Fey; נולדה ב-18 במאי 1970) היא קומיקאית, תסריטאית, שחקנית, מפיקה וסופרת אמריקאית, זוכת שלושה פרסי גלובוס הזהב, שבעה פרסי אמי וארבעה פרסי גילדת שחקני המסך.

פיי ידועה בשל הופעותיה בתוכנית המערכונים של NBC "סאטרדיי נייט לייב", בקומדיה של NBC "רוק 30", ובסרטים "ילדות רעות" (2004) ו"בייבי מאמא" (2008).

פיי פרצה לראשונה לתחום הקומדיה כשהצטרפה כשחקנית לקבוצה הקומית "The Second City", שפעלה בשיקגו. בהמשך הצטרפה ל"סאטרדיי נייט לייב" ככותבת ולאחר מכן הפכה לכותבת הראשית ולמשתתפת והנחתה באופן קבוע את המערכון "Weekend Update". בשנת 2004, פיי כתבה את התסריט לסרט "ילדות רעות" ואף השתתפה בו. לאחר עזיבתה את "סאטרדיי נייט לייב" בשנת 2006, יצרה פיי את סדרת הטלוויזיה "רוק 30", קומדיית מצבים המבוססת באופן רופף על חוויותיה ב"סאטרדיי נייט לייב". פיי היתה התסריטאית הראשית של הסדרה. בשנת 2008 היא כיכבה בסרט הקומדיה "בייבי מאמא". בשנת 2010 פיי הופיעה בקומדיות "דייט לילי" ו"מגה-מוח".

בשנת 2008 פיי קיבלה את תואר "המשפיעה הגדולה ביותר על התרבות והבידור בשנת 2008" מטעם "Associated Press", לאחר שגילמה את חברת המפלגה הרפובליקנית שרה פיילין במערכון של סאטרדיי נייט לייב. בשנת 2010 היא קיבלה את "פרס מארק טוויין להומור אמריקאי", ובכך הפכה לזוכה הצעירה ביותר אי פעם בפרס זה.

ביוגרפיה

פיי נולדה באפר דרבי, פנסילבניה שבארצות הברית. אמה זנוביה "ג'ין" (לבית קנאקס), ממשפחה נוצרית-יוונית-אורתודוקסית, עובדת בחברת ברוקרים. אביה המנוח דונלד הנרי פיי, ממשפחה נוצרית ממוצא בריטי וגרמני, היה מכין להרשמות אוניברסיטאיות. לפיי אח גדול, פיטר.

פיי נחשפה לתחום הקומדיה בגיל צעיר, לדבריה:

אני זוכרת את ההורים שלי לוקחים אותי לראות את "פרנקנשטיין הצעיר". היינו צופים יחד גם בסאטרדיי נייט לייב, מונטי פייטון או בסרטים הישנים של האחים מרקס. אבא שלי הרשה לנו להישאר ערים עד מאוחר כדי לצפות ב-Honeymooners, אך לא במשפחת קדמוני כי אבי חשב שזה הרס את Honeymooners. יש לי מעט מאוד ידע על הפלינסטונים יחסית לגילי.

פיי נהגה לצפות בילדותה בערוץ הטלוויזיה "Second City Television", וראתה ב קתרין אוהרה מודל לחיקוי.

פיי קיבלה את שם החיבה "טינה" בגיל מוקדם. היא למדה בבית הספר היסודי "Cardington" ובחטיבת הביניים "Beverly Hills Middle School" באפר דרבי. כבר בחטיבת הביניים התעניינה בתחום הקומדיה, ובחרה ללמוד את הנושא מכיתה ח'. היא למדה בתיכון "Upper Darby High School", בו הייתה תלמידה מצטיינת, חברת מקהלה וחברה בקבוצות הדרמה והטניס. בנוסף, הייתה פיי אחת מעורכי עיתון בית הספר, שבו כתבה טור בעילום שם, "The Acorn". ב-1988 סיימה את לימודיה בתיכון ונרשמה לאוניברסיטת וירג'יניה, בה למדה מחזאות ומשחק. היא סיימה את לימודיה באוניברסיטה ב-1992 וקיבלה תואר ראשון בדרמה.

פיי נשואה לג'ף ריצ'מונד, שהיה המעבד המוזיקלי של רוק 30. השניים הכירו ב-"Second City" בשיקגו ויצאו במהלך 7 שנים עד שנישאו בטקס נוצרי-יווני-אורתודוקסי ב-3 ביוני 2001. לזוג שתי בנות: אליס זנוביה ריצ'מונד (נולדה ב-5 בספטמבר 2005) ופנלופה את'נה ריצ'מונד (נולדה ב-10 באוגוסט 2011). באפריל 2009 השניים רכשו דירה בשווי 3.4 מיליון דולר באפר וסט סייד בניו יורק.

לפיי יש צלקת לאורך הצד השמאלי של סנטרה ולחייה. בראיון שהעניקו פיי וריצ'מונד בינואר 2009 ל-Vanity Fair, נחשף כי הצלקת נגרמה כתוצאה מתאונה כשהייתה בת 5.

עבודת הפילנתרופיה של פיי כוללת תמיכה בארגון האוטיזם "Autism Speaks". באפריל 2008 היא הופיעה ב-"Night of Too Many Stars", מופע קומדיה שהכנסותיו נתרמו למימון חינוך ללוקים באוטיזם.

פיי תומכת בקמפיין נגד הרעב העולמי של ארגון "Mercy Corps". היא תומכת בארגון האמריקאי "Love Our Children" (תרגום חופשי: לאהוב את ילדינו), שנלחם נגד אלימות נגד ילדים. הארגון כלל אותה כאחת מ"האמהות שעושות שינוי" בשנת 2009. באותה שנה היא הייתה הדוברת העולמית של "Light the Night Walk" שנלחם בלוקמיה ולימפומה.

ביוני 2010 דווח כי פיי תקבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ב-2011.

קריירה

קריירה מוקדמת

לאחר לימודיה בתיכון תכננה פיי ללמוד באוניברסיטת "DePaul" בשיקגו, אך לבסוף ויתרה על הרעיון מכיוון שלדבריה הייתה לה "את ההרגשה הזאת כאילו זה לא הולך לעבוד[...](ש)הם הולכים לקחת את הכסף שלי ואז לזרוק אותי משם". עם זאת, היא אכן עברה לשיקגו לאחר ששמעה על קבוצת האלתור הקומית "The Second City" הפועלת בעיר. היא השתתפה בסדנאות לילה ב-"Second City" ועבדה בארגון ימק"א באוונסטון כדי לממן אותן. מהרגע שהחלה להשתתף בסדנאות היא הפכה לחלק מ"כת האלתור".

זה כמו להיות אחד מהספורטאים שמנסים להיכנס לאולימפיאדה[...]הייתי משוכנעת בכך שאני עושה בדיוק מה שאני צריכה לעשות[...]אני רוצה להקדיש את חיי לאלתור. הייתי שמחה ביותר להמשיך ללמוד ב"Second City" עד סוף חיי

— טינה פיי על הצטרפותה לכת האלתור

.

בשנת 1994, פיי הצטרפה לצוות השחקנים של "The Second City" בה הופיעה על הבמה 8 פעמים בשבוע במשך שנתיים. בנוסף, היא הופיעה ב-Citizen Gates‏ (1996) ו-Paradigm Lost‏ (1997). האלתור הפך להשפעה חשובה ביותר על תפישתה את המשחק. בראיון שהעניקה ל"The Believer" בנובמבר 2003 סיפרה פיי כי:

כשהתחלתי, אלתור היווה את ההשפעה הגדולה ביותר על המשחק שלי. למדתי את השיטות הרגילות במכללה: סטניסלבסקי - ומה לא. אבל שום דבר ממה שלמדתי לא עשה לי את זה. הבעיה שלי עם שיטת המשחק המסורתית היא שאף פעם לא הבנתי על מה אתה אמור לחשוב כשאתה על הבמה. אך כשהגעתי ל"Second City", הבנתי כי המיקוד שלך צריך להיות אך ורק על השותף שלך. אתה לוקח את מה שנתנו לך ומשתמש בזה כדי לבנות סצנה. זה פתח בפני את האפשרות הזאת. לפתע הכל נראה לי הגיוני. הכל תלוי בפרטנר. לא מה שאתה הולך לומר, לא למצוא את הגינונים המושלמים או את העיוותים המתאימים לדמות שלך, לא מה שאתה הולך לאכול מאוחר יותר. האלתור עזר להשכיח ממני את כל הבולשיט של התיאטרון המסורתי וגרם לי להתמקד בדבר אחר, וכך הפסקתי לשחק. אני מניחה שזה מה ששיטת המשחק המסורתית מבקשת ממילא. זה מסיח את דעתך כך שהגוף והרגשות שלך יכולים לעבוד באופן חופשי. אלתור זה רק גרסה אחת של שיטת משחק שמתאימה לי

כשהתגוררה בשיקגו התנסתה פיי גם בסטנד-אפ אותו תיארה כ"חובבני" והופיעה על בימת תיאטרון "I.O.".

סאטרדיי נייט לייב (1997–2006)

במהלך הופעותיה יחד עם The Second City ב-1997 כתבה פיי כמה תסריטים לתוכנית הטלוויזיה של NBC "סאטרדיי נייט לייב" לבקשתו של כותבה הראשי אדם מקיי, שהופיע לצדה ב-Second City. היא נשכרה לעבוד ככותבת בסאטרדיי נייט לייב לאחר פגישה עם יוצר הסדרה לורן מייקלס ועברה לניו יורק. פיי סיפרה לניו יורקר: "תמיד שמתי עין על התוכנית". המערכון הראשון שיצרה היה בכיכוב כריס פארלי. פיי המשיכה לכתוב מערכונים לפרויקטים אחרים, בין היתר לתוכנית הבוקר של ABC‏ "The View". היא הייתה אחת מכותבי המערכונים "Sully and Denise", שבהם כיכבה רייצ'ל דראץ'.

לאחר שפיי השתתפה באחד מפרקי המערכונים שלה, וצפתה בו בטלוויזיה היא החליטה שהיא רוצה לעשות דיאטה וירדה כ-13 קילו. בריאיון להניו יורק טיימס: "הייתי במשקל נורמלי, אך גרתי פה, בניו יורק, היה לי כסף ולא מצאתי בגדים. לאחר שירדתי במשקל היה יותר עניין לראות אותי על מסך הטלוויזיה". ב-1999 מקאיי ירד מדרגת הכותב הראשי של סאטרדיי נייט לייב ומייקלס החליט שפיי תהיה מחליפתו. היא נהייתה לאישה הראשונה בתפקיד, ציון דרך שהיא ממעיטה בחשיבותו.

בשנת 2000 החלה פיי להופיע במערכונים של התוכנית, והחלה להגיש לצד ג'ימי פאלון את הפינה "Weekend Update". פיי לא ביקשה להיבחן לתפקיד, אך מייקלס ביקש ממנה לעשות זאת. לטענתו, הייתה כימיה בין פיי לפאלון ועם זאת הוא חשש כי לקחת את פיי לתפקיד יהיה "לקחת סיכון". התפקיד שלה ב-"Weekend Update" התקבל בצורה טובה על ידי המבקרים. קן טאקר מ"אנטרטיינמנט ויקלי" כתב "...פיי קולעת למטרה. הבדיחות מלאות הרעל אותן אומרת בסבר פנים הופכים את המערכון למהנה ושטני עוד יותר". דניס מילר, יוצר "Weekend Update" שמח לעבוד עם פיי: "...פיי אולי המגישה הטובה ביותר שהייתה ב-"Weekend Update". היא כותבת את הבדיחות המצחיקות ביותר". לצד כל השבחים, רוברט ביאנקו מUSA Today טען שהוא "לא התלהב" מזוג המגישים.

ב-2002 היא זכתה לצד כל צוות הכותבים של התוכנית בפרס אמי.

ב-2004 פאלון ופיי הגישו בפעם האחרונה את המהדורה ביחד לאחר שעזב פאלון את התוכנית. מחליפתו הייתה איימי פולר. זו הייתה הפעם הראשונה ששתי נשים הגישו את "Weekend Update". פיי חשפה שהייתה זו היא ששכרה את פולר כדי להגיש איתה את הפינה. הביקורות על עבודתן של פיי ופולר היו חיוביות, רייצ'ל סקלאר מ-Chicago Tribune טענה שהזיווג בין השתיים הוא "מצחיק, הצלחה כמעט מושלמת".

ב-2006 עזבה פיי את הסדרה כדי לעבוד על סדרה חדשה שיצרה, רוק 30.

רוק 30 (2006–2013)

ב-2002 הציעה פיי לרשת NBC פיילוט מסוג קומדיית מצבים על חברת חדשות, הצעתה נדחתה. בהמשך, סוכם שהפיילוט יהיה בסגנון SNL כך ש-NBC הסכימו לקבלו. במאי 2003 חתמה פיי על חוזה עם NBC לפיו היא חייבת להישאר ב-SNL כתסריטאית ראשית לפחות עד עונת 2004-2005 של התוכנית. כחלק מהחוזה החלה פיי לפתח פרויקט פריים טיים בהפקת Broadway Video ו-NBCUniversal. בהמשך היא החלה לפתח את הפיילוט שהציגה לרשת לפני כן בשם "Untitled Tina Fey Project". הפיילוט, שבוים על ידי אדם ברנשטיין, מתרכז בכותבתה הראשית של תוכנית מערכונים וביחסיה עם כוכב התוכנית והמפיק הראשי. באוקטובר 2006 הפיילוט עלה לאוויר ברשת NBC, הפעם תחת השם "רוק 30". על אף שהפרק קיבל ביקורות מעורבות, הוא הגיע למקום השלישי בטבלת הצפייה של אותו שבוע.

הפיילוט המשיך לסדרה, ו-NBC חידשו אותה לעונה שנייה שהחלה באוקטובר 2007. בכורת העונה השלישית התקיימה ב-30 באוקטובר 2008.

ב-2007 קיבלה פיי מועמדות ל"שחקנית הטובה ביותר בקומדיה" בטקס פרסי האמי. באותו טקס זכתה התוכנית בפרס אמי בקטגוריה "הקומדיה הטובה ביותר". ב-2008 זכתה פיי בפרס "השחקנית הטובה ביותר בקומדיה" בפרס גלובוס הזהב, פרס גילדת שחקני המסך ובפרס אמי. ב-2009 פיי זכתה בשנית בפרס גלובוס הזהב ובפרס גילדת שחקני המסך והייתה מועמדת לפרס אמי באותה קטגוריה. ב-2010 קיבלה פיי מועמדות לפרס גלובוס הזהב בקטגוריה עליה הייתה מועמדת בשנים הקודמות, וזכתה בפרס גילדת שחקני המסך בקטגוריה "השחקנית הראשית הטובה ביותר". רוק 30 חודשה לעונה חמישית במרץ 2010 והמשיכה לעונה שישית ב-2011, ובתחילת 2013 הסדרה הסתיימה לאחר עונתה השביעית. הסדרה זכתה ב-13 פרסי אמי עבור העונה השביעית - והייתה הסדרה הקומית בעלת מספר הזכיות הרב ביותר ב-2013.

סרטים

ב-2002 הופיעה פיי בקומדיה הסוריאליסטית "Martin & Orloff". ב-2004 היא יצרה ושיחקה בסרט ילדות רעות, הסרט הראשון אותו כתבה. הדמויות וההתנהגויות בסרט היו מבוססות על חייה של פיי בבית הספר התיכון ועל ספרה של רוזלינד וייסמן "Queen Bees and Wannabes". בין צוות שחקני הסרט ניתן למנות גם את שחקני SNL טים מידאווס, אנה גסטייר ואיימי פולר. הסרט זכה לביקורות חיוביות, וגרף 129 מיליון דולר ברחבי העולם.

בראיון שהעניקה ב-2004 הביעה רצון להפיק סרטים נוספים שבהם גם תשחק. ב-2006 פיי עבדה על תסריט לסרט לסרטי פרמאונט בכיכוב סשה ברון כהן תחת השם "Curly Oxide and Vic Thrill", שמבוסס בחלקו על חיי מוזיקאים חסידים. ב-2007 היא לוהקה לסרט האנימציה "צוות נערי אקווה הרעבים" בתפקיד אמה הצעירה של אקווה, בוריטו ענקית.

ב-2008 כיכבה פיי לצד איימי פולר מ-SNL בסרט "בייבי מאמא". הסרט נכתב ובוים על ידי מייקל מקאלרס. העלילה מספרת על קייט (פיי), אשת עסקים שרוצה ילד, אך מגלה שיש לה רק סיכוי של אחד למיליון להיכנס להריון ולכן מחליטה למצוא אם פונדקאית: אנג'י (פולר), אישה ערמומית ממעמד "הזבל הלבן". הסרט קיבל ביקורות מעורבות, אם כי הרבה מהמבקרים טענו שנהנו מהופעתה של פיי בסרט. טוד מקארטני מוראייטי כתב: "זה תענוג לצפות בפיי לאורך כל הסרט. (היא) מסוגלת להעביר כוונותיה ורגשותיה של קייט דרך הבעות פנים פשוטות, ואין רגע אחד שבו היא מלודרמטית". הסרט גרף מעל ל-64 מיליון דולר בקופות.

הפרויקטים הבאים שפיי לקחה בהם חלק כוללים בין היתר את דיבוב הדמות ליסה בגרסה האנגלית של הסרט "פוניו על הצוק ליד הים", הופעה בסרט "המצאת השקר" (2009) לצד ריקי ג'רווייס, ג'ניפר גארנר ורוב לאו וכיכוב בסרט הקומדיה של שון לוי "דייט לילי" (2010) המתרכז בחיי זוג נשוי שיוצא לדייט שמסתבך, בו היא מופיעה לצד סטיב קארל. ב-2010 היא דיבבה את הדמות רוקסן ריצ'י, כתבת טלוויזיה, בסרט האנימציה של דרימוורקס "מגה-מוח", שהרוויח 321 מיליון דולר ברחבי העולם והפך לסרט המכניס ביותר שפיי לקחה בו חלק.

ביולי 2010 דווח כי פיי תככב לצד מריל סטריפ בסרט הקומדיה "Mommy & Me" המספר על אמא ובת. את הסרט יביים סטנלי טוצ'י.

פיי גם שיחקה בסרט "החבובות - מבוקשות" בתפקיד נדיה, שוטרת רוסיה, הסרט יצא בארצות הברית ב-21 במרץ ובישראל ב-27 במרץ 2014.

בשנת 2016 שיחקה פיי בסרט הדרמה הביוגרפי "כתבת אמריקאית" המספר את סיפורה האמיתי של העיתונאית קים ברקר.

החיקוי של שרה פיילין

בין ספטמבר לנובמבר 2008 פיי ביצעה כמה הופעות אורח בסאטרדיי נייט לייב כחברת המפלגה הרפובליקנית שרה פיילין. בפרק הבכורה של העונה ה-34 של התוכנית, ששודר ב-13 בספטמבר 2008, פיי חיקתה את פיילין במערכון לצד איימי פולר שחיקתה את הילרי קלינטון. חילופי הדברים בין השתיים כללו במערכון עקיצה מצד קלינטון לפיילין על "משקפי הטינה פיי שלה". המערכון נהפך במהירות לנצפה ביותר באתר NBCUniversal עם 5.7 מיליון צפיות לאחר שלושה ימים בלבד. פיי חיקתה את פיילין פעם נוספת בתוכניות ששודרו ב-4 באוקטובר, ב-18 באוקטובר בה השתתפה גם שרה פיילין האמיתית וב-1 בנובמבר בה השתתפו גם ג'ון מקיין ואשתו. לתוכנית של ה-18 באוקטובר היה הרייטינג הגבוה ביותר ב-SNL מאז 1994. ב-2009 קיבלה פיי פרס אמי על הופעתה כפיילין בקטגוריה "הופעת האורח הטובה ביותר בסדרת קומדיה". באפריל 2010 וב-8 במאי 2011 היא שבה לחקות את פיילין בתוכנית. אנטרטיינמנט ויקלי: "הופעתה החריגה של פיי בתוכנית עשתה נעלה אמיתית לטלוויזיה".

עבודות נוספות

הדמיון בין טינה פיי לשרה פיילין אפשר לפיי לשחק את דמותה של פיילין בצורה משכנעת יותר.

בשנת 2000 העלו פיי וחברתה לSNL רייצ'ל דראץ' מופע אוף ברודוויי תחת השם "Dratch & Fey" שהציג ב"Upright Citizens Brigade Theater in" בניו יורק. ההפקה קיבלה ביקורות חיוביות. טים טאונסנד מ"Wall Street Journal" כתב שהחלק הכיף במופע היה "לראות כמה נוח להן אחת עם השנייה". הוא סיכם את הביקורת בכך שההפקה "לא על שתי נשים מצחיקות[...]דראץ' ופיי פשוט מצחיקות. נקודה".

ב-13 באוגוסט 2007 פיי ביצעה הופעת אורח בתוכנית הילדים "Sesame Street" בפרק "The Bookaneers". ב-25 בנובמבר 2007 היא הופיעה כשופטת אורחת באחד מפרקי תוכנית ערוץ האוכל "Iron Chef America". היא הופיעה בקמפיין של חברת וולט דיסני, "שנה של מיליון חלומות", בתור טינקר בל. פיי הופיעה בפרסומות של אמריקן אקספרס.

Tina Fey 3 Bossypants 2011 Shankbone.jpg 5.3.10SarahPalinByDavidShankbone.jpg

ב-10 באפריל 2010 היא הנחתה את אחת מתוכניות SNL, וקיבלה על הופעתה מועמדות לפרס אמי בקטגוריה "שחקנית האורח הטובה ביותר בקומדיה".

ב-5 באפריל 2011 היא השיקה את ספרה, "Bossypants", שקיבל ביקורות חיוביות מהניו יורק טיימס.

בשנת 2015 יצרה בשיתוף עם רוברט קרלוק את סדרת הטלוויזיה הקומית "קימי שמידט הבלתי שבירה" בכיכובה של אלי קמפר ושודרה בנטפליקס במשך 4 עונות ואפילו בסרט על הסדרה.

בשנת 2021, שוב לצד קרלוק יצרה את הסיטקום "אדוני ראש העיר" לרשת NBC, והיא אף כתבה 3 פרקים.

בתקשורת

ב-2001 אנטרטיינמנט ויקלי נכללה פיי ברשימת הבדרניות המוצלחות של השנה על עבודתה ב"Weekend Update". היא נכללה ברשימה זו גם ב-2007 ודורגה במקום השני ברשימה ב-2008. ב-2009 הגיעה פיי למקום החמישי ברשימת "15 הבדרנים הטובים ביותר בשנות ה-2000" של המגזין. היא נכללה ברשימת "100 הסלבריטאים המשפיעים ביותר" מטעם פורבס בשנים 2008 (מקום 99), 2009 (מקום 86) ו-2010 (מקום 90).

ב-2007 הניו יורק פוסט כלל אותה כאחת מ-50 הנשים הניו יורקריות המשפיעות ביותר, כשהיא במקום ה-33. פיי נכללה ברשימת "100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם" מטעם טיים מגזין בשנים 2007 ו-2009. היא נבחרה על ידי ברברה וולטרס כאחת מ"עשרת האנשים המעניינים ביותר לשנת 2008".

פיי דורגה במקום ה-80 ברשימת "100 הנשים הלוהטות" מטעם מגזין מקסים בשנת 2002. היא נכללה ברשימת "50 האנשים היפים ביותר" מטעם מגזין פיפל ב-2003, וכמו כן נכנסה גם לרשימת "100 הנשים היפות ביותר" של המגזין בשנים 2007, 2008 ו-2009. ב-2007 היא דורגה במקום ה-7 ברשימת "100 הנשים הלוהטות" מטעם AfterEllen.com, ובשנה העוקבת היא דורגה במקום הראשון.

פילמוגרפיה נבחרת

• ילדות רעות (2004) - גב' נורברי
• איש השנה (2006) - עצמה
• בייבי מאמא (2008) - קייט הולברוק
• פוניו על הצוק ליד הים (2009) - ליסה (דיבוב)
• המצאת השקר (2009) - שלי
• דייט לילי (2010) - קלייר פוסטר
• מגה-מוח (2010) - רוקסן ריצ'י (דיבוב)
• החבובות - מבוקשות (2014) - נדיה
• מכאן אני ממשיך (2014)
• אחיות (2015)
• כתבת אמריקאית (2016)
• נשמה (2020) - 22 (דיבוב)
• רדופים בוונציה (2023)
• מי הרג את מגי מור? (2023)
• ילדות רעות: המחזמר (2024) - גם תסריטאית ומפיקה

סדרות ותוכניות טלוויזיה

• סאטרדיי נייט לייב (1998-2006; 2008; 2010)
• רוק 30 (2013-2006) - ליז למון
• קימי שמידט הבלתי שבירה (2015 - 2018)
• אהבה מודרנית (2019)
• בנות לנצח (2021)
• רק רוצחים בבניין (2021)
• מליגן (אנ') (2023)

קישורים חיצוניים

• טינה פיי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• טינה פיי, ברשת החברתית Goodreads
• טינה פיי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• טינה פיי, באתר AllMovie (באנגלית)
• טינה פיי, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• טינה פיי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• טינה פיי, באתר Last.fm (באנגלית)
• טינה פיי, באתר AllMusic (באנגלית)
• טינה פיי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• טינה פיי, באתר Discogs (באנגלית)
• טינה פיי, באתר Songkick (באנגלית)
• טינה פיי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טינה פיי, באתר People
• יניב חלילי, ביץ' זה השחור החדש, פנאי פלוס, 16.7.2008
• סוכנויות הידיעות, בזכות פאלין: טינה פיי קוטפת עוד אמי, באתר nrg‏, 13 בספטמבר 2009
• רותה קופפר, התנועה לשימור טינה פיי, עכבר העיר, 14 באפריל 2010
• אבנר שביט, טינה מצליח, וואלה!, 7 במאי 2010
• רותה קופפר, לטינה פיי יש תשובות לכל השאלות החשובות, באתר הארץ, 29 באפריל 2011
• אלסנדרה סטנלי, הניו יורק טיימס, איך נהפכה טינה פיי לפורצת דרך?, באתר הארץ, 4 בפברואר 2013
• כריס איירס, סאנדיי טיימס, חנונית, אבל לפניך: ריאיון עם טינה פיי, באתר nrg‏, 27 במרץ 2014
• דודי כספי, בית ספר לאחיות, באתר ישראל היום, 1 בינואר 2016

טיפה פיי – פרסים