קרול ברנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרול ברנט
Carol Creighton Burnett
קרול ברנט בבית הלבן, 2005
קרול ברנט בבית הלבן, 2005
לידה 26 באפריל 1933 (בת 90)
סן אנטוניו, טקסס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Carol Creighton Burnett עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1955
מקום לימודים
בן או בת זוג ג'ו המילטון (4 במאי 19631984) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קרי המילטון, ארין המילטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Hasty Pudding Woman of the Year (1969)
  • פרס לוסי (1997)
  • היכל התהילה של קליפורניה (2009)
  • פרס קריסטל (1980)
  • אגדה חיה של ספריית הקונגרס
  • פרס אמי לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית (1997)
  • פרס עולם התיאטרון (1960)
  • גביע הכסף לנשות השנה של לוס אנג'לס טיימס (1967)
  • פרס מארק טוויין להומור אמריקני (2013)
  • פרס הורשיו אלג'ר
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
  • מדליית החירות הנשיאותית
  • פרס מרכז קנדי
  • פרס אמי לבידור בפריים טיים
  • פרס גילדת שחקני המסך למפעל חיים
  • פרס פיבודי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ברנט עם דיק ואן דייק ב-1977

קרול קרייטון ברנטאנגלית: Carol Creighton Burnett; נולדה ב-26 באפריל 1933) היא שחקנית, קומיקאית וזמרת אמריקאית. ברנט, הקומיקאית המצליחה ביותר בשנות ה-70, זכתה במהלך הקריירה שלה כשחקנית בחמישה פרסי גלובוס הזהב, שישה פרסי אמי ובפרס גראמי.[1] ידועה בעיקר בזכות הסדרה הקומית על שמה "המופע של קרול ברנט".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנט נולדה בסן אנטוניו ללואיס, סופרת ולתומאס בארנט, מנהל תיאטרון. עזבה את ביתה בגיל צעיר בשל בעיית אלכוהוליזם של הוריה, ועברה להתגורר ביחד עם אחותה כריס אצל סבתה. לאחר שהוריה התגרשו עברה להתגורר עם סבתה ליד בית אמה שבהוליווד. עבדה למשך תקופה קצרה כסדרנית בקולנוע.

ברנט למדה עיתונות ב"אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס", במהלך השנה הראשונה שלה באוניברסיטה החליפה ברנט את מקצועות הלימוד, ללימודי ספרות אנגלית ותיאטרון במטרה להפוך למחזאית. על מנת להתקבל לקורס המחזאות היה עלייה לקחת שיעורי משחק, בהם הראתה יכולות קומיות ומוזיקליות מרשימות שהוצגו גם בחזות מטעם האוניברסיטה.

ברנט שקיבלה עזרה כלכלית בלתי צפויה עזבה באמצע לימודיה ונסעה לניו יורק במטרה להפוך לשחקנית. באותו הזמן אביה נפטר מאלכוהול ואמה נפטרה בתחילת ההצלחה שלה כשחקנית.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחילה את דרכה בניו יורק במספר עבודות מזדמנות וחלקה את דירתה עם ארבע בנות נוספות. התגלתה בסיטקום "סטנלי" לצד הקומיקאי היהודי-אמריקאי באדי האקט ובמחזמר "היה היה פעם מזרן". ברנט התפרסמה לראשונה בתחילת שנות ה-60 כשזכתה בפרס אמי על הופעתה בסדרה הקומית-מוזיקלית של הקומיקאי גארי מור "המופע של גארי מור".

שיחקה בתחילת דרכה גם לצידה של חברתה ג'ולי אנדרוז בספיישל הקומי–מוזיקלי המצליח של מייק ניקולס "Julie and Carol at Carnegie Hall", ההופעה זיכתה אותה בפרס אמי שני. ברנט הייתה לחברה טובה של השחקנית לוסיל בול והופיעה כאורחת בתוכניתה "המופע של לוסי", בול אף הציעה להפיק לברנט סיטקום בכיכובה.

בשנת 1967 עלתה לאוויר התוכנית הקומית המוצלחת בכיכובה, "המופע של קרול ברנט" שזכתה בסוף שנות ה-60 ושנות ה-70 בלא פחות מ-25 פרסי אמי. יוצרי הסדרה לא האמינו ביכולתה של ברנט להוביל את התוכנית, בטענה שתוכנית בידור מוצלחת חייבת להיות מוגשת בידי גברים. ברנט הצליחה לשבור את המוסכמויות השמרניות והובילה בהצלחה יתרה את התוכנית בכל 11 שנותיה.

ברנט הייתה לקומיקאית המצליחה והמוערכת ביותר בשנות ה-70 עם זכיות בחמישה פרסי גלובוס הזהב לשחקנית הקומית הטובה ובשלושה פרסי אמי. בסוף כל תוכנית נהגה ברנט למשוך באוזנה, סימן הוקרה לסבתה שגידלה אותה וצפתה בה מהבית.

בשנת 1997 זכתה בפרס אמי השישי שלה בזכות הופעות אורח בקומדיית המצבים "משתגעים מאהבה", בתפקיד טריז סטמפל אמה של ג'יימי באקמן (הלן האנט). בשונה משאר בנות תקופתה, המשיכה ברנט להיות מעורבת בהפקות וב-2009 אף הייתה מועמדת לפרס אמי על תפקיד אורח בסדרה "חוק וסדר: מדור מיוחד".

בשנת 2019 דיבבה את כיסא רול ברנט בסדרה "מזלגוני שואל שאלה".

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנט התפרסמה לראשונה בהוליווד ב-1972 לצידו של וולטר מתאו בדרמה הקומית "פיט וטילי", על התפקיד הועמדה לפרס גלובוס הזהב בקטגוריה קומית/מוזיקלית. ב-1974 שיחקה בדרמה הקומית של בילי ויילדר "כותרת ראשית". ב-1978 שיחקה בקומדיה השחורה של רוברט אלטמן "חתונה" והועמדה לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר של גלובוס הזהב.

בתחילת שנות ה-80 הועמדה פעמיים ברציפות לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הקומית/מוזיקלית הטובה ביותר על הופעותיה בקומדיה של אלן אלדה "ארבע העונות" בתור עורכת המגזין העסקים קייט בורג'ס ובקומדיה המוזיקלית של ג'ון יוסטון "אנני" בתור אגת'ה האניגן, המנהלת השיכורה והאכזרית של בית היתומים. ב-1980 זכתה בפרס קריסטל למצוינות נשים בקולנוע.

ב-1992 הופיעה בקומדיה של פיטר בוגדנוביץ' "נתפסים על חם" בתפקיד השחקנית דוטי אוטלי. ב-2008 דיבבה בסרט האנימציה "הורטון שומע מישהו" את דמותו של הקנגורו סוואר. ב-2009 שיחקה בקומדיה "בוגרת" בתור מאורין סבתה של בוגרת הקולג' ריידן מאלבי (אלקסיס בלדל).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנט חוותה בחייה שלוש מערכות נישואים, הראשונים היו לחבר ילדותה השחקן דון סארויין ונמשכו שבע שנים. בשנת 1963 התחתנה עם מפיק הטלוויזיה ג'ון המילטון איתו עבדה בתוכנית "המופע של גארי מור", לזוג נולדו שלוש בנות המפיקה ג'ודי המילטון, הזמרת ארין המילטון והשחקנית קארי המילטון שנפטרה בשנת 2002 ממחלת סרטן המוח כשהיא בת 38. לפני מות בתה, השתיים יצרו את המחזה "זרועות הוליווד" שעלה כשלושה חודשים לאחר פטירתה של המילטון. ברנט וג'ו המילטון התגרשו לאחר 21 שנות נישואים. משנת 2001 נשואה ברנט בפעם השלישית בחייה למתופף בריאן מילר.

פרסי הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 קיבלה כהוקרה על עבודתה בטלוויזיה את פרס פיבודי. ב-2003 קיבלה כהוקרה על תרומתה לתחום הבידור האמריקאי את פרס מרכז קנדי. ב-2005 קיבלה ברנט באופן אישי מנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש את מדליית החירות הנשיאותית. בשנת 2009 הוכנסה ברנט להיכל התהילה של מדינת קליפורניה ביחד עם הבמאי ג'ורג' לוקאס והפוליטיקאי ופעיל זכויות הלהט"ב הארווי מילק. כוכב הטלוויזיה על שמה שבשדרת הכוכבים של הוליווד הוצב בכניסה ל"תיאטרון הוליווד הפסיפי", בו עבדה לפני שהתפרסמה. ב-2015 זכתה בפרס גילדת שחקני המסך למפעל חיים. ב-2019 הוחלט לקרוא על שמה את פרס גלובוס הזהב למפעל חיים בתחום הטלוויזיה, והיא התכבדה להיות הזוכה הראשונה בו.[2]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוכב הטלוויזיה של קרול ברנט בשדרת הכוכבים של הוליווד

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Carol Burnett, GRAMMY.com, ‏2019-11-19 (באנגלית)
  2. ^ דודי כספי, הלילה: טקס גלובוס הזהב ה-76, באתר ישראל היום, 6 בינואר 2019