לדלג לתוכן

יאפטוס (ירח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יאפטוס
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג ירח
ירח של שבתאי
תאריך גילוי 25 באוקטובר 1671
מגלה ג'ובאני דומניקו קאסיני עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם יאפטוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מסלוליים
ציר חצי-ראשי 3,560,820 ק"מ
אקסצנטריות 0.0286125
זמן הקפה 79.3215 ימים
נטיית מסלול 15.47°
מאפיינים פיזיים
רדיוס קו משווה 734.5 קילומטר
ממדים 1460 ק"מ
שטח פנים 6,700,000 קמ"ר
מסה ‎1.805635±0.000375×1021ק"ג
צפיפות ממוצעת 1.08 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה 0.223 מטר/שנייה2
זמן סיבוב עצמי 79.3215 ימים
נטיית ציר הסיבוב
אלבדו 0.6
בהירות נראית 10.2 עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפייני אטמוספירה
לחץ אטמוספירי 0 פסקל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רכס ההרים בקו המשווה

יאפטוס (אנגלית: Iapetus) הוא אחד מירחי כוכב הלכת שבתאי. יאפטוס הוא הירח השלישי בגודלו במערכת ירחי שבתאי. הירח התגלה על ידי ג'ובאני דומניקו קאסיני בשנת 1671.

יאפטוס נצפה לראשונה על ידי ג'ובאני קאסיני באוקטובר 1671. קאסיני צפה בירח ממערב לשבתאי. בחלוף כמה חודשים ניסה לצפות ביאפטוס מצידו המזרחי של שבתאי, אך לא הצליח לזהותו. רק בשנת 1705 הצליח קאסיני לצפות ביאפטוס בצד המזרחי של שבתאי בעזרת טלסקופ מתקדם יותר, ומצא אותו עמום יותר בשתי יחידות עוצמת הארה.

קאסיני שיער כי ליאפטוס יש צד בהיר וצד כהה, וכי הוא נמצא במצב של הקפה סינכרונית עם שבתאי. כתוצאה מכך הצד הבהיר של יאפטוס פונה אל כדור הארץ כשהירח נמצא מערבית לשבתאי, ואילו הצד הכהה פונה אל כדור הארץ כשהוא נמצא מזרחית לשבתאי. השערותיו של קאסיני התגלו מאוחר יותר כנכונות. החלק הכהה של יאפטוס נקרא על שמו של קאסיני.

קוטרו 1,460 ק"מ (לשם השוואה - קוטרו של הירח שלנו, הוא כ-3,474 ק"מ). מרחקו משבתאי כ-3,561,300 קילומטרים.

פני השטח של יאפטוס מתייחדים בתופעה יוצאת דופן: חציים האחד בהיר מאוד ואילו חציים השני כהה מאוד. קיימות שתי השערות המנסות להעלות הסברים אפשריים לתופעה זו. האחת מנסה להסביר את התופעה באמצעות ירח אחר של שבתאי – פבה. פבה עשוי מחומר כהה. ייתכן שגופים קטנים מן החלל פגעו בפבה ופגיעתם גרמה להתזת חומר ממנו החוצה, לחלל. חומר זה הגיע לירח יאפטוס, הצטבר עליו בהדרגה והאזורים שכוסו בו הפכו לכהים. כך נוצר החלק הכהה של יאפטוס. השערה אחרת טוענת שהתפרצויות של חומר כהה מתוך פנים הירח יאפטוס עצמו הן שגרמו לכך. ההתפרצויות גרמו להתזת חומר כהה על-פני הירח ולהפיכתם של האזורים עליהם נחת החומר, לכהים.

ליאפטוס רכס הרים בקו המשווה. רכס זה נמשך לאורך כ-1,300 ק"מ, רוחבו כ-20 ק"מ, והגובה הממוצע הוא כ-13 ק"מ. הפסגות הגבוהות של רכס זה מתנשאות לגובה של יותר מ-20 ק"מ, מה שמציב אותם ברשימת ההרים הגבוהים ביותר במערכת השמש. הרכס אינו רציף וכולל גם פסגות מבודדות. הרכס התגלה על ידי הגשושית קאסיני-הויגנס בשנת 2004. לאורך הרכס ניתן למצוא מכתשי פגיעה רבים מה שמעיד על כך שהרכס אינו צעיר.

תאוריה אחת למקורם של הרים אלו היא שבצעירותו, יאפטוס סבב מהר יותר סביב עצמו. מהירות הסיבוב, יחד עם הקפתו את שבתאי, נתנה לכדור צורה פחוסה שהגדילה את שטחו. מאוחר יותר הואטה מהירות הסיבוב של הכדור ופני השטח שלו קפאו. כתוצאה מכך פני השטח של הירח הקר קטנו והחומר העודף נערם באזור קו המשווה.

יאפטוס קרוי על שמו של הטיטאן יאפטוס מן המיתולוגיה היוונית. בטרם קיבל את שמו נקרא "שבתאי 8".

קאסיני קרא ל-4 הירחים שגילה (טתיס, דיוני, ריאה ויאפטוס) "הכוכבים של לואי" כאות כבוד למלך לואי ה-14.

מסלול יאפטוס סביב שבתאי הוא בלתי-רגיל. אף-על-פי שהוא אחד מירחי שבתאי הגדולים הוא רחוק משבתאי. מסלולו הוא המשופע ביותר מבין הירחים הטבעיים של שבתאי. רק בירחיו הלא-טבעיים של שבתאי (שנלכדו בכוח משיכתו מאוחר יותר) יש שיפועי מסלול חדים יותר, כדוגמה פובה (הסיבה לכך אינה ידועה).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאפטוס בוויקישיתוף