יחסי איחוד האמירויות הערביות – איראן
| יחסי איחוד האמירויות הערביות – איראן | |
|---|---|
|
|
| |
| איחוד האמירויות הערביות | איראן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 83,600 | 1,648,195 |
| אוכלוסייה | |
| 11,133,570 | 91,853,280 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 504,173 | 401,505 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 45,284 | 4,371 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית פדרלית | רפובליקה אסלאמית |
יחסי איחוד האמירויות הערביות–איראן (בערבית: العلاقات الإماراتية الإيرانية, בפרסית: روابط امارات متحده عربی و ایران) הם היחסים המורכבים בין איחוד האמירויות הערביות ובין הרפובליקה האסלאמית של איראן. היחסים בין שתי המדינות היסטוריים, וראשיתם מאות שנים לפני הקמת איחוד האמירויות המודרנית. עד ניתוק היחסים של מדינות חצי האי ערב עם איראן, המדינות קיימו יחסים דיפלומטיים מלאים, עם שגרירויות הדדיות, והיו בעלות קשרים כלכליים הדוקים.
יש קהילה משמעותית של איראנים באיחוד האמירויות הערביות, המתגוררים בעיקר באמירות דובאי. קהילה דוברי ערבית כשפת אם מתגוררת במחוזות הדרומיים של איראן וחלק מהמחוזות חולקים קשרים היסטוריים עם החופים הדרומיים של המפרץ הפרסי בהם נכללות האמירויות.
ב-28 בנובמבר 2013 ביקר באיראן שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות.[1]
מסחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעסקים איראניים יש נוכחות גדולה באיחוד האמירויות הערביות. כ-8,000 סוחרים וחברות מסחר איראנים רשומים באיחוד האמירויות, על פי מועצת העסקים האיראנית המקומית. הפרסים האתניים מהווים כ-10% מאוכלוסיית דובאי, המונה 2 מיליון תושבים.[2] המסחר בין דובאי לאיראן שילש את עצמו ל-12 מיליארד דולר בשנים 2005 עד 2009.[3] היצוא של איחוד האמירויות לאיראן גדול פי ארבעה מהיבוא מאיראן.[4]
חילוקי דעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעשורים האחרונים היו חילוקי דעות לגבי הריבונות בשלושה איים במפרץ הפרסי: אבו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן.[5] איחוד האמירויות ואיראן טוענות כי הן מנסות למצוא פתרון לנושא זה על פי כללי המשפט הבינלאומי. באשר לתוכנית הגרעין האיראנית, האמירויות ואיראן מאמצות את עיקרון אי ההתערבות בעניינים הפנימיים אחת של השנייה. האמירויות הצהירו כי הן מעדיפות לא להפריע לתוכנית הגרעין האיראנית כל עוד איראן תמשיך לפתח אותה למטרות שלום בלבד. גם איחוד האמירויות וגם איראן קוראות לפירוק נשק להשמדה המונית מהמזרח התיכון.
קונפליקטים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איחוד האמירויות הערביות מסרב לריבונותה של איראן על פני שני איים במפרץ הפרסי, ואילו איראן רואה בהם חלק בלתי נפרד: טונב הקטן (הנקרא טונב א-צע'רה בערבית וטונב א-קוצ'אק בפרסית) וטנב הגדול (המכונה טונב אל-כבירה בערבית וטונב א-בוזורג בפרסית). האיים נמצאים בשליטה איראנית מאז נובמבר 1971, בעקבות יציאת הכוחות הבריטיים מהמפרץ הפרסי, וכמה ימים לפני הכרזת העצמאות של איחוד האמירויות הערביות בדצמבר 1971.
- איחוד האמירויות הערביות חולק על ריבונותה של איראן על אבו מוסא (המכונה ג'זירת אבו מוסא בערבית וג'זירה יא אבו מוסא בפרסית), אי במפרץ הפרסי, עד שהוסכם במזכר הבנות משנת 1971, שבו סוכם שהמדינות ישלטו יחדיו על האי בחלקו הדרומי בלבד בשביל עניינים אזרחים. האי היה בשליטה איראנית עד שבריטניה השתלטה עליו ב-1908. בסוף שנות ה-60 העבירה בריטניה את הממשל של האי לאמירות שארג'ה, אחת משבע האמירויות שיתאחדו בעתיד. ב-30 בנובמבר 1971 (יומיים לפני הקמתה הרשמית של איחוד האמירויות הערביות), איראן ושארג'ה חתמו על מזכר הבנות כדי לנהל במשותף חלק מהאי על סמך מפה שסופחה למזכר, דבר המאפשר לאיראן להציב כוחות צבאיים ולאמירות שארג'ה לתחזק מספר מוגבל של שוטרים באי. עם זאת, איראן נקטה בצעדים חד צדדיים מאז 1992, כולל הגבלות גישה והצטברות צבאית על האי, וכן לגרש את העובדים הזרים שפעלו מאיחוד האמירויות בבית הספר, המרפאה ותחנת הכוח.
- איראן מתחה ביקורת על איחוד האמירויות על שאפשרה לצרפת לפתח את בסיס הקבע הראשון שלה במפרץ הפרסי[6] ורואה באישור של איחוד האמירויות להציב את הכוחות הצבאיים של המערב בשטחה כאיום על ביטחונה הלאומי.
- שם ליגת העל של איחוד האמירויות הערביות שונה כי נתפס כמעורר את המחלוקת על שם המפרץ הפרסי.[7]
הקפאת היחסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2016 הוציאה ערב הסעודית להורג 47 אנשים באשמות טרור, כולל את נימר א-נימר, שייח' סעודי שיעי שעודד להפיכת המשטר הסעודי (לכאורה בדרכי שלום)[8]. ההוצאה להורג גרמה הפגנות אלימות באיראן: מפגינים זועמים הציתו את השגרירות הסעודית בטהראן, והתפרעו בקונסוליה במשהד כחלק מהמתקפה על הנציגויות הדיפלומטיות הסעודיות באיראן[9]. בעקבות זאת הודיעה סעודיה על ניתוק היחסים עם איראן, וגירוש הדיפלומטים האיראניים משטחה.[10] מדינות נוספות שהן בעלות בריתה של ערב הסעודית, ובהן בחריין, כווית ואיחוד האמירויות, עשו כמוה או השיבו את שגריריהן מטהראן.[11]. עם זאת, בניגוד לערב הסעודית, בחריין ותימן שניתקו לחלוטין את היחסים עם איראן, עם האמירויות איראן עדיין מקיימת יחסים מוגבלים, ושתי המדינות שומרות על שגרירות אחת אצל השנייה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "وزير خارجية الإمارات يزور إيران" (בערבית). נבדק ב-2018-04-21.
- ^ Editorial, Reuters. "MIDEAST MONEY-Sanctions sap Dubai's role as Iran trade hub". U.S. (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-04-21.
- ^ - Bloomberg.com, 2010-03-21
- ^ Iran Inventment January 2012 - Volume 6, No 64, January 2012 (ארכיון)
- ^ United Arab Emirates - Foreign Relations, countrystudies.us
- ^ "Iran slams UAE over French military base". Tehran Times (באנגלית אמריקאית). 2009-05-26. נבדק ב-2018-04-21.
- ^ Gulf rivalry between Iran, UAE transfered to the football pitch, Hürriyet Daily News (באנגלית)
- ^ רועי קייס, הוצאה להורג מטלטלת את יחסי סעודיה-איראן, באתר ynet, 2 בינואר 2016
- ^ גרדיאן, רויטרס, אי-פי, שגרירות סעודיה בטהראן הוצתה לאחר שהוציאה להורג איש דת שיעי, באתר הארץ, 3 בינואר 2016
- ^ רויטרס, אי-פי, לאחר ההסתערות על השגרירות: סעודיה מנתקת את קשריה עם איראן, באתר הארץ, 3 בינואר 2016
- ^ קייס, רועי (2016-04-01). "אחרי סעודיה: בחריין ניתקה יחסיה עם איראן". Ynet. נבדק ב-2018-04-21.
