השחתת איבר המין הנשי – הבדלי גרסאות
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד |
עדכון |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{לעדכן|כל הערך=כן}} |
{{לעדכן|כל הערך=כן}} |
||
[[קובץ: |
[[קובץ:https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/d/dc/FGM_prevalence_UNICEF_2016.svg|שמאל|ממוזער|350px|היקף תופעת מילת ה[[נשים באפריקה]] ובמזרח התיכון. נתונים על פי [[יוניצף]], 2016]] |
||
[[קובץ:FGC Types.svg|שמאל|ממוזער|250px|סוגים שונים של מילת נשים, מול מצב נורמלי]] |
[[קובץ:FGC Types.svg|שמאל|ממוזער|250px|סוגים שונים של מילת נשים, מול מצב נורמלי]] |
||
{{תמונה מוסתרת|כותרת='''איבר מין של אישה בת 21 שעברה מילה מסוג IV'''|תמונה=Intersex individual with type IIIb circumcision.jpg|רוחב=250}} |
{{תמונה מוסתרת|כותרת='''איבר מין של אישה בת 21 שעברה מילה מסוג IV'''|תמונה=Intersex individual with type IIIb circumcision.jpg|רוחב=250}} |
||
גרסה מ־20:08, 8 ביולי 2020
שגיאות פרמטריות בתבנית:לעדכן
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. | |
.jpg)
מילת נשים היא מנהג שבמהלכו מבוצע חיתוך או כריתה של חלק מאיבר המין הנשי מסיבות חברתיות ותרבותיות, ונפוץ במדינות אפריקאיות ומוסלמיות.[1] ישנם ארבעה סוגי מילת נשים בדרגות שונות של חומרה.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Classification of female genital mutilation, World Health Organization וגם שמאל=כן. הצורה הקלה ביותר כוללת חיתוך בעורלת הדגדגן, כפי שנהוג במלזיה, אך צורות אחרות כוללות הסרה חלקית או מלאה של כל עורלת הדגדגן, השפתיים החיצוניות, השפתיים הפנימיות ואף כריתת הדגדגן. במקרים הקיצוניים ביותר של הניתוח ישנה סגירה חלקית של הפות באמצעות תפרים. בתלות בניתוח הספציפי, עלולה מילת נשים למנוע מנשים את היכולת ליהנות ממין או אוננות ולהגיע לאורגזמה, או גורעת מיכולת זו. במדינות מסוימות באפריקה מבוצעת מילת נשים מטעמים תרבותיים אסתטיים והיגייניים.
ארגונים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי, וכן ארגוני נשים במדינות האמורות לעיל וברחבי העולם, משקיעים מאמצים רבים לעקור את המנהג מהשורש, אך הוא עדיין נפוץ. במדינות רבות מילת נשים אסורה על-פי חוק. האיסור המוחלט שהוטל על מילת נשים במצרים ובאריתראה בשנת 2007 נחשב להישג גדול של הנאבקים במנהג, שכן במדינות אלה רוב הנשים נימולות.
מילת הנשים נפוצה בעיקר בעשרים ושמונה מדינות אפריקניות,[1] בפרט באזורים המוסלמיים בצפון-מזרח אפריקה, בקרן אפריקה, ובמערב אפריקה. מילת נשים נהוגה גם בקרב הבדואים והכורדים במזרח התיכון, למעט בישראל.[2] ברוב המקרים מבוצעת המילה בילדות צעירות, בגילאי 3 - 13. בארצות מוסלמיות בשאר חלקי המזרח התיכון ובמרכז אסיה מנהג זה כמעט שאינו קיים. ההיסטוריון היווני מהמאה החמישית לפנה"ס הרודוטוס כתב, כי מילת נשים הייתה נהוגה בימיו בקרב המצרים, הפיניקים, החתים[דרושה הבהרה] והכושים, אך לא ידע לומר מה מקור המנהג.[2]
סיבות למילת נשים
הנימוקים המסורתיים למילת נשים משתנים מאזור לאזור ומקהילה לקהילה, ולא נמצא להם ביסוס מדעי. בין ההסברים שתועדו בספרות:[2]
- נשים שלא נימולו נחשבות טמאות, מזוהמות או בלתי מסוגלות לשלוט בדחפיהן המיניים.
- אמונה שלפיה ילדים נולדים עם מרכיבים משני המינים - העורלה נחשבת נקבית ואילו הדגדגן נחשב זכרי. לפיכך יש להסיר מרכיבים אלה בתקופת ההתבגרות כדי להבהיר את הזהות המינית של המתבגר/ת.
- הדגדגן עלול להרעיל תינוקות בשעת הלידה.
- גברים מסרבים לשאת נשים שלא נימולו משום שהם מאמינים שינאפו בבעליהן, משום שהדגדגן כולא את הפין בזמן המשגל או משום שלא ניתן לחדור לנשים כאלה.
- שימור הבתולין הנשיים, שליטה מינית בנשים.
- שיעבוד האישה להוריה תחילה ולבעלה בהמשך.
- איבר מין נשי נימול הוא נקי ואסתטי יותר.
היבט רפואי
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: פסקה זו מציגה הליך אחד כאילו הוא מייצג (והוא לא) ובקושי כוללת היבטים רפואיים..מילת נשים מבוצעת בדרך כלל בידי אישה מבוגרת, שמבצעת את החיתוך שמסיר את הדגדגן והשפתיים הפנימיות של הנרתיק. השפתיים החיצוניות נתפרות זו לזו ונותר פתח חדירה זעיר לתוך הנרתיק. לאחר התפירה רגלי האישה נקשרות זו לזו על מנת לאפשר לפצע להחלים. החיתוך נעשה לעיתים עם כלים בלתי מעוקרים, אשר יכולים לגרום לזיהומים קשים ולבעיות גיניקולוגיות בעתיד. בעת לידה, השפתיים החיצוניות נפרמות מכיוון שהפתח שמתירה המילה צר מדי. לאחר מכן השפתיים החיצוניות נתפרות שוב.
צורה מוקצנת יותר של מילת נשים הייתה נהוגה בקרב שבט הפיטה-פיטה, שבט שנכחד כבר (מקהילות התושבים המקוריים של אוסטרליה) ובני הקוניבו שחיו על נהר אוקיאלי בפרו. אצל הפיטה-פיטה היה קורע גבר זקן את חיץ הנקביים המפריד בין פתח הנרתיק לבין פי הטבעת של הנערה, בהגיעה לגיל בגרות מינית. לאחר מכן היו אונסים אותה כמה גברים צעירים בזה אחר זה.[3] אצל הקוניבו בפרו אישה מבוגרת היא החותכת את חיץ הנקביים ולאחר הנחת עשבי מרפא מוחדר עצם פאלי מחרס לנרתיק.[3]
היקף התופעה
מילת הנשים נפוצה בעיקר במזרח התיכון, בקרן אפריקה, במערב אפריקה, במחוזות מסוימים באינדונזיה ובקהילות מהגרים ממדינות אלו.[4]
מעריכים כי במצרים, סומליה, סודאן, אוגדן ומאלי נימולות מעל 95% מהנשים.[5] באתיופיה אסר הרודן מנגיסטו היילה מריאם על מילת נשים וחייב מילת גברים (גם בקרב ערלים מבוגרים). ההערכה של ארגון אמנסטי היא שמספר הנשים הנימולות בעולם הוא מעל 130 מיליון. מדי יום נימולות ברחבי העולם כ-8,000 נשים.[6]
יחס העולם למילת הנשים
פעילים למען זכויות האישה מתנגדים נחרצות למנהג של מילת נשים.
העולם המערבי רואה במילת נשים כהתעללות וכפגיעה בכבוד האישה וגופה. המום באיבר המין הנשי גורם לבעיות גופניות ונפשיות אצל הילדות הצעירות, בעיות הנגררות גם לחייהן הבוגרים וגורמות להן לרתיעה ממגע באיברי המין, ולהרגשה שהן מוענשות מעצם המילה. נלווה לכך הכאב שנובע מקריעת התפרים עם יחסי המין שמבוצעים לראשונה בליל הכלולות. מקרי מוות כתוצאה ממילת נשים נחשבים למקרי רצח נשים.
אחת הפעילות המרכזיות ממוצא סומלי נגד הטלת המום באברי המין היא ווריס דירי. דירי עברה את האקט בילדותה, עברה בשנים שאחר כך מסומליה ללונדון, הפכה לדוגמנית-על ולאחר מכן לדוברת מטעם האו"ם נגד התופעה. פעיל אחר, ממוצא גרמני, הוא רודיגר נברג, שב-2006 נחשף לטקס מילת הנשים באפריקה ובעקבות כך יזם כנס, שנערך באוניברסיטת אל-אזהר שבקהיר, בו גינו אנשי דת מוסלמים סונים את טקס מילת הנשים. גינוי זה נחשב למהפכני באסלאם.
באריתראה, מדינה בקרן אפריקה, נאסרה מילת נשים ב-31 במרץ 2007. ההערכה היא ש-90% מהנשים באריתראה עברו מילה, רובן המכריע בידי נשים שאין להן הכשרה רפואית.[7]
ב-12 בדצמבר 2009, אישר הפרלמנט באוגנדה חוק נגד מילת נשים הקובע 10 שנות מאסר על הפרתו, ובמקרים חמורים כגון מוות כתוצאה מהמילה, נקבע עונש של מאסר עולם.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Uganda bans female circumcision, CNNWorld 12-12-2009. וגם שמאל=כן.
באפריל 2017 הוגשו אישומים ראשונים בארצות הברית בגין ביצוע מילת נשים. הנאשמים הם שני רופאים ומספר נשים משיקגו שביצעו או חתרו לביצוע מילה בכמעט מאה בנות במשך עשור. קו ההגנה של הנאשמים נסמך על חופש הפולחן והדת ועל הטענה כי הרופאים לא כרתו חלקים מהפות אלא רק שרטו את רירית איבר המין.[8]
ב-2 במאי 2020 חוקק הפרלמנט של סודאן חוק האוסר את מילת הנשים וקבע עונש של עד 3 שנות מאסר על הפרתו.[9]
מילת נשים באסלאם
המילה (הן של נשים והן של גברים) נקראת בערבית "ח'יתאן" (ختان). ישנם מקורות בחדית' המצדדים במילת נשים. אלו טוענים שמסורת המילה לשני המינים היא אות למנהג קדמוני מימי אברהם והגר. פוסקי הלכה קדומים באסלאם הסכימו שמילת נשים היא מנהג מוסלמי, אך בניגוד למילת גברים, הנחשבת לחובה דתית (واجب "ואג'ב"), מילת נשים נחשבת על ידי רוב הפוסקים להמלצה בלבד (مندوب "מנדוב") על-פי החדית': "המילה היא חובה לגברים וסגולה לנשים" (ألختان سـُنـّة للرّجال، مكرّمة للنـّساء).[10] אבו בכר אלביהקי שחי במאה ה-10 לספירה[11] קבע כי החדית' הזה אינו מהימן. בניגוד למילת גברים, שנועדה לבטא את ביטולו של המאמין מול האל, מילת נשים נועדה לרסן את יצרן המיני של הנשים וכך לשמור על צניעותן.
יש סוגים שונים של מילת נשים, מלאה או חלקית. על פי החדית' מייעץ הנביא למוהלת אום עטיה "ערכי מילה לנשים, אך אל תגזימי, שהרי (מילה חלקית) מוצאת חן ביותר בעיני הבעל ומאירה את פניה (של האישה) בצורה הטובה יותר".[12] הנביא מורה למוהלת לכרות רק את ערלת הדגדגן ולהימנע מכריתת הדגדגן עצמו. כריתה מלאה מזהיר הנביא, תביא לאיבוד תאוותה המינית של האישה ואף לסכן את חייה.
מילת נשים היא כיום מעשה שנוי במחלוקת בין מאמיני האסלאם. היא נהוגה בידי מוסלמים ולא-מוסלמים במזרח אפריקה ובעמק הנילוס, בשבטים הבדואים של סיני וירדן, וכן בחלקים מחצי האי ערב ובדרום-מזרח אסיה. ברוב האזורים האלה, המנהג קודם לאסלאם. מוסלמים רבים באפריקה רואים את המנהג כנוהג שמקורו בחוק המוסלמי, אך אין זה כך בהכרח. בקרב הקהילה הבינלאומית נחשבת מילת הנשים, בניגוד למילת הגברים, למעשה מגונה, בפרסומים רשמיים של גופים בינלאומיים לרוב משתמשים במושג "השחתת איבר המין הנשי" בשל הברוטאליות והנזק הבריאותי והנפשי שמילת נשים עלולה לגרום.
במצרים, שם עוברות רוב הנערות מילה, הוציא הנשיא חוסני מובארכ תקנה בשנת 1996 האוסרת על מילת נשים, אלא במקרים של צורך רפואי, ולפי המלצת רופא. תקנה זו נתקלה בהתנגדותם של חוגים אסלאמיים שראו בה הפרה של השריעה ולכן מנוגדת לחוקת מצרים, בית המשפט העליון של מצרים דחה את עתירת התובעים וקבע שאין בשריעה הלכה ברורה בנושא זה, היות שמסורות החדית' הקשורות לנושא אינן נחשבות מהימנות בהלכה המוסלמית (בטרמינולוגיה הדתית המוסלמית נקרא מקור הלכתי כזה דעיף ضعيف, כלומר "חלש"). אי לכך, אין באיסור על מילת נשים משום הפרה של הנוהג הדתי, לדעת בית המשפט המצרי. גם בקרב המנהיגות הדתית במצרים הדעות חלוקות: הפוסקים הרשמיים - שייח' אל אזהר הדוקטור מוחמד סיד טנטאווי והמופתי של מצרים נצר פריד - רואים במעשה נוהג חברתי שאינו קשור לדת. לעומתם השיח' יוסוף אל קרדאווי, המקובל כפוסק בקרב התנועות האסלאמיות, תומך במילה חלקית ובהשארת זכות ההחלטה על המילה בידי ההורים. האיסור מ-1996 לא מנע בפועל את מילת הילדות והנערות שכן קל היה למצוא רופא שיאשר את המילה. ביוני 2007 החליט שר הבריאות המצרי לאסור כליל מילת נשים, אחרי סערה ציבורית עקב מותה של ילדה בת 12 ממינון יתר של חומר הרדמה שניתן לה בניתוח המילה.[13][14]
מילת נשים בישראל
ההיסטוריון שייע כהן כתב, בהתבסס על הספרות היהודית מכל התקופות, שמילת נשים מעולם לא הייתה נהוגה בקרב היהודים.[15] מצד שני קיימת עדות יחידה של ההיסטוריון היווני הקדום סטראבון לפיה היהודים, בדומה למצרים, נוהגים למול את בניהם ו"לקטוע" את בנותיהם.[16] עדות זו נסתרת, בין השאר, בידי עדות של פילון האלכסנדרוני, פילוסוף יהודי שחי בדורו של סטראבון במצרים וכתב שהיהודים מלים את הזכרים בלבד. כהן ייחס את דברי סטראבון או להיכרות שלו עם מנהג של קהילה יהודית עתיקה מסוימת שלא השתמר במקורות אחרים, או, מה שלדבריו מסתבר הרבה יותר, לטעות הנובעת מהזיהוי של סטראבון את היהודים כקרובים אתנית למצרים.
מילת נשים אינה נהוגה בישראל והיא יכולה להוות עבירה פלילית של גרימת חבלה חמורה ועוולה אזרחית של תקיפה. ניתן למצוא נשים שעברו מילה בילדותן בשתי קבוצות אוכלוסייה בישראל:
- אצל שבטי בדואים-מוסלמים בנגב, שבקרבם נהגו בעבר למול את רקמת ערלת הדגדגן בלבד. תופעת המילה נמוגה והולכת בקרב הבדואים בעשורים האחרונים.[17]
- בדומה לשכנים החבשים נהגו חלק מיהודי אתיופיה לבצע מילת נשים בטקס שאינו דתי. המילה, בקרב ביתא ישראל, יכולה להתבצע בידי אישה יהודיה בלבד.[18] במדגם שפורסם בשנת 1997 נמצאה ב-42 מתוך 113 נשים שנבדקו עדות למילה מסוג כלשהו.[19] מילת הנשים פסקה כליל עם העלייה לישראל.[19] המדגם לא פורסם בתקשורת הישראלית מחשש לתגובתה של החברה ליוצאי אתיופיה.
בפסק דין של בית המשפט העליון נפסק שאיום במילת נשים יכול לעלות כדי רדיפה שתקים לילדה או לאישה המאוימת מעמד של פליטה מכוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים. בפסק הדין מצוין כי פסיקה דומה נקבעה כבר לפני שנים רבות בארצות הברית, בקנדה ובבריטניה, המכירות בכך שזו עילה מבוססת למתן מעמד פליט.[20]
ראו גם
- ח'יתאן - מילה באסלאם
- מילה (ניתוח)
- סירוס
- כריכת רגליים
- מחוך
קישורים חיצוניים
נטע אחיטוב, לשבור את המילה: האם דווקא כלכלנים יצליחו לעצור את מילת הנשים בשבט המסאי?, באתר הארץ, 11 בפברואר 2016- רועי נחמיאס, בלי לומר מילה: סודן הכואב של מוסלמיות בריטניה, באתר ynet, 31 ביולי 2010
- אביטל להב, בדואים בנגב כבר לא מלים נשים, באתר ynet, 23 בפברואר 2009
הערות שוליים
- ^ דוח של ארגון הבריאות העולמי
- ^ 1 2 3 Female Genital Mutilation (FGM) in Africa and Around the World
- ^ 1 2 Female genital mutilation “is part of the Sunna of the Prophet” (תמונות קשות לצפייה)
- ^ In-Depth: Razor's Edge - The Controversy of Female Genital Mutilation
- ^ הערכת שכיחות מילת הנשים באפריקה
- ^ גיל ירון, בזכות גרמני נחוש: אנשי דת מוסלמים נגד מילת נשים, ynet
- ^ סוכנויות הידיעות, אריתראה אסרה על הנוהג הרווח של כריתת דגדגן, באתר הארץ, 5 באפריל 2007
- ^ First-ever federal charges of female genital mutilation seen as landmark, PBS NewsHour (באנגלית אמריקאית)
- ^ היסטוריה בסודאן: מילת נשים הוצאה מחוץ לחוק, באתר וואלה! NEWS, 3 במאי 2020
- ^ המדובר בחדית' המיוחס לשדאד בן אוס (شداد بن أوس), מבני לווייתו של מוחמד, אשר מת בירושלים בשנת 58 להג'רה (סוף המאה ה-7 לספירה).
- ^ أبو بكر البيهقي - חכם הלכה מוסלמי פרסי מהאסכולה השאפעית, נולד בשנת 384 להג'רה.
- ^ הפולמוס בנושא מילת נשים במצרים, חנה בית-הלחמי
- ^ מצרים: איסור מוחלט על מילת נשים, באתר ynet
- ^ דיווח באנגלית באתר אל-ג'זירה על איסור מילת נשים במצרים
- ^ Shaye J. D. Cohen, "Why Aren't Jewish Women Circumcised? Gender and Covenant In Judaism", University of California Press, 2005, pg. 58-63
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 17, פרק 2, 5.
- ^ אביטל להב, בדואים בנגב כבר לא מלים נשים, באתר ynet
- ^ שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, כולל "שולחן האורית" - מדריך הלכתי לביתא ישראל, עורך אברהם ונגרובר, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 268–266
- ^ 1 2 Nimrod Grisaru, Simcha Lezer and R. H. Belmaker, "Ritual Female Genital Surgery Among Ethiopian Jews", Archives of Sexual Behavior, Vol. 26, No. 2, 1997, pp. 211-215
- ^ בר"מ 5040/18 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים, ניתן ב־9 בפברואר 2020