מעון גילעם
 | |
| מוסד חינוכי | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1966–הווה (כ־58 שנים)  |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 32°49′15″N 35°08′15″E / 32.820972222222°N 35.137444444444°E |
|
(למפת הגליל המערבי רגילה)   מעון גילעם | |
  | |
מעון גילעם או מעון גיל-עם הוא מוסד לשיקום עבריינים צעירים הפועל במסגרת רשות חסות הנוער של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. המוסד שוכן מצפון-מזרח לקריית אתא.
פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרת המעון היא קידום בני הנוער המגיעים אליו מבחינה לימודית, מקצועית וטיפולית עד לשילובם בקהילה. למקום מגיעים בני נוער בגילאי 12-21, שהופנו בצו בית משפט לאחר ביצוע עבירות חמורות. רבים מהם נחשבים נוער בסיכון, נפלטו ממסגרות אחרות, וסובלים מקשיים בתחום הרגשי, החברתי או המשפחתי.
המעון כולל שני מרחבי פעילות:[1]
- מרחב המגן (סגור) – בו מטופלים בני נוער במצב שיקומי חמור יחסית.
- מרחב פתוח - כולל את מרחב הקידום, בו נערך ביסוס הטיפול בבני הנוער והכנתם לקראת שילובם בהוסטל; והוסטל, בו נערכת השלמת התהליך הטיפולי בשילוב פעילות בקהילה והכנת בני הנוער לשילובם חזרה אל הקהילה.
בצוות המעון פועלים מורים, מדריכים חינוכיים ומקצועיים, עובדים סוציאליים, פסיכולוג, פסיכיאטר וצוות רפואי, כמו כן צות מתנדבי שנת שרות בשליחות הצופים, אשר עושים ככל האפשר להעשרת הנוער במעון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעברת גיל עם
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקום שבו שוכן המוסד התקיימה בשנות ה-50 של המאה ה-20 מעברת "גיל עם"[2]. המעברה הוקמה ב-1950 על ידי הסוכנות היהודית כדי לקלוט עולים בעלייה ההמונית, ובשיאה חיו בה 700 - 800 משפחות מעולי רומניה וצפון אפריקה. ב-1954 הוקמה בגילעם מועצה מקומית, בשל ריחוקה היחסי מרשות מקומית קיימת ומתוך תקווה לפתח אותה, אך המועצה לא הצליחה לשפר את מצב התושבים במעברה, ואלו הקימו לעצמם ועד מקומי עצמאי[3]. מצבה העגום של המעברה הוביל לכך שכל מי שהייתה בידו אפשרות נטש אותה, וב-1958, כשנותרו בה רק כ-200 משפחות מעוטות יכולת, סופח שטח המעברה למועצה המקומית כפר אתא. ב-1959 הועברו אחרוני דיירי המעברה לשיכון עמידר ג' בכפר אתא[4]. לאחר פירוק המעברה התיישבו בשטח שבטים בדואים[5].
מעון גיל עם
[עריכת קוד מקור | עריכה]המעון הוקם ב-1966 כמעון סגור בלבד, וכלל מספר מבני מגורים, בתי מלאכה ומבני שירותים נוספים, המוקפים חומת בטון. שוכנו בו כ-30 בני נוער. בתחילה הוא הופעל בהתאם לתפיסה התפתחותית ופסיכואנליטית, לפיה עבריינות נוער היא תסמין למצוקה רגשית חמורה הנובעת מרקע סביבתי קשה, ולפיכך הטיפול התמקד בעברם של בני הנוער ובשורש של מניעי פעולתם (באמצעות פסיכותרפיה ועבודה סוציאלית), ופחות בהתנהגותם בהווה. בתקופה זו הועלתה ביקורת כלפי התנהלות המעון, לאחר שנמצא כי בני הנוער בו פעלו ללא מגבלות, במעין תת-תרבות עבריינית, והתרחשו בו אירועי אלימות קשה בין בני הנוער ובינם לבין המדריכים. ב-1972 נסגר המעון בהוראת שר הסעד לצורך ארגון מחדש.[6]
המעון נפתח מחדש ב-1974, והופעל בהתאם לתפיסה חדשנית יחסית בארץ במוסדות מסוג זה באותה תקופה - כלכלת אסימונים. זוהי שיטת טיפול התנהגותי, לפיה שינוי בהתנהגות מושג כאשר הסביבה פועלת באופן מתוכנן ועקבי בתגובה לכל פעולה של הנער - קבלת חיזוק חיובי על התנהגות רצויה (כך שהנער ירצה לחזור שוב ושוב על התנהגות זו כדי לקבל את החיזוק שוב), וחיזוק שלילי או עונש על התנהגות לא רצויה (כדי שהנער יפחית התנהגות זו כדי להימנע מכך). צוות המעון ערך רשימה מפורטת של התנהגויות מצופות לאורך סדר היום, ומערכת חיזוקים וקנסות על כל התנהגות, תוך שימוש ב"גילים" - אסימונים שווי כסף בהם יכלו בני הנוער לרכוש שירותים, מצרכים, אפשרויות בידור ואפשרויות תעסוקה כדאיות יותר, ובסופו של דבר אף להגיע לשחרור מוקדם יותר מהמעון והמרת ה"גילים" שנחסכו לכסף.[6]
השיטה ספגה ביקורת, בדומה לביקורות שהופנו לכלל השיטות בתחום הטיפול ההתנהגותי ועיצוב התנהגות - מכניזם קר ומנוכר של חיזוקים ועונשים בדומה לזה המופעל על חיות מעבדה; פעילות המתמקדת בתקנון ההתנהגויות בלבד ואי יצירת קשר אישי בין המדריכים לנערים או הפיכתם למודל הזדהות עבורם; התרגלות המביאה לירידה הדרגתית ביעילות השיטה עבורם; עיסוק בהתנהגות שטחית שאינה מוטמעת באופן מעמיק באישיות בני הנוער; עיסוק בהתנהגויות יומיומיות קטנות ושוליות לצד חוסר התעסקות במניעים הפנימיים העמוקים של בני הנוער להתנהגות העבריינית שהביאה אותם אל המעון מלכתחילה; חוסר טיפול בסביבה החיצונית החברתית-משפחתית שלהם אליה הם חוזרים בתום שהותם במעון; ביקורת על חלק מהעונשים כגון שימוש ב"חדר פסק-זמן" ומתן עונשים ללא בירור מעמיק של סיבות ההתנהגות (למשל פסק זמן ונטילת כל ה"גילים" שנצברו עד כה לאחר איחור בחזרה מחופשה בבית וזאת ללא בירור האם יש סיבות מוצדקות לכך); ועוד.[6]
נערכו מחקרים מועטים על יעילות השיטה בגילעם. מצד אחד, נמצא כי השיטה הביאה להצלחה בהתנהלות המוסד ובתפקוד בני הנוער בו, ואלימות בני הנוער בו פחתה באופן משמעותי. לצד זאת, ובדומה לממצאים על שיטות דומות ברחבי העולם, נמצא כי ההתנהגויות הספציפיות שרכשו בני הנוער פחתו ונעלמו מספר חודשים לאחר יציאתם מהמעון. כן נמצא כי כ-65% מבני הנוער שנבדקו חזרו לפעילות עבריינית ולבתי הסוהר לאחר שחרורם.[6]
בהמשך לביקורת שספגה השיטה, נערכו בה מספר שינויים לאורך השנים. המדריכים נדרשו ליצירת קשר בלתי-פורמלי ואישי יותר עם בני הנוער, ולגמישות רבה יותר בהפעלת התקנון. במהלך סוף שנות ה-70 הוקמה לצד המעון הסגור יחידת המרחב הפתוח, כולל שלב הקידום (אליו עברו בני נוער שצברו 16,000 "גילים" ויצאו מהמרחב הסגור), ושלב ההוסטל, שהיווה הכנה ליציאה חזרה לקהילה. במרחבים אלו הופעלה שיטת ה"גילים" פחות על התנהגויות יומיומיות ספציפיות ויותר על הרגלים חברתיים כלליים ונורמות מקובלות, במטרה להגביר את ההכללה בהטמעת דרכי ההתנהגות הרצויות עבור בני הנוער, לקראת חזרתם לקהילה (בה אין "גילים").
המעון כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחילת שנות ה-2000 מושם דגש רב יותר על פרויקטים של הקהילה במסגרת המעון, ופעילויות לשילוב בני הנוער במסגרת הקהילה.[7]
בשנים האחרונות עולה ביקורת על התנהלות המעון, ופורסמו בתקשורת מספר אירועי אלימות חמורה והתעללות של מדריכים כלפי בני הנוער במוסד.[8][9] כן נטען כי מספר העובדים מועט וקוצץ עם השנים, וכי קיימת פגיעה בתנאי העסקתם, ומצב זה מקשה על התנהלות המעון.[10]
כל נער שמגיע למעון נמצא כשלושה חודשים באבחון והסתכלות על מנת לקצוב את זמן השהייה שלו במעון.
קיים בית ספר בתוך המעון, הילדים לומדים על-פי מסגרת הלימודים של תוכנית היל"ה, ברמה שבה הם נמצאים וללא קשר לגילם. חלקם לומדים ברמה המקבילה לרמה הנדרשת מבוגר 12 שנות לימוד, הכוללת גם היבחנות במספר יחידות בגרות בחלק מהמקצועות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי ינאי, אסימוני החופש, מחשבות 45, פברואר 1977, עמ' 3–11
- מעון גילעם משרד הרווחה – כליאת ילדים בבידוד ימים שלמים ומתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח
- נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גיל עם, באתר רשות חסות הנוער
- ^ גילעם - שפרעם, באתר העמותה למורשת המעברות
- ^ דורשים לפרק מעברת גילעם, הארץ, 24 באפריל 1957
- ^ חיים ברנשטיין, תושבי גיל עם - לשיכוני קבע, הצופה, 27 באוגוסט 1959
- ^ יואל דרויש, בנייה בלתי חוקית ביישובי המיעוטים, דבר, 22 בספטמבר 1963
- ^ 1 2 3 4 צבי ינאי, אסימוני החופש, מחשבות 45, פברואר 1977, עמ' 3–11
- ^ גיל-עם, באתר משרד הרווחה
- ^ אסתי אהרונוביץ, ניב חכלילי, כמו חיות בג'ונגל, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2006
- ^ קישורים לכתבות על אירועי אלימות במעון גילעם, באתר "רווחה ופסיכיאטריה בישראל"
- ^ איריס מיזן, מעון ללא עובדים, באתר nana10, 2 בדצמבר 2008