משה דוברושקה
 | |
| שער ספר השעשוע מאת משה דוברושקה, 1775 | |
| לידה |
12 ביולי 1753 ברנו, ממלכת הבסבורג  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
5 באפריל 1794 (בגיל 40) פריז, הרפובליקה הצרפתית הראשונה |
| מדינה |
אוסטריה, צרפת |
| שם עט |
Franz Thomas von Schönfeld, Junius Frey |
| שפות היצירה |
גרמנית, עברית, יידיש, איטלקית, אנגלית, צרפתית, ארמית |
  | |
משה דוברושקה (Moses Dobruška; ברנו 12 ביולי 1753 – פריז 5 באפריל 1794) היה אדם רב זהויות שהחל את דרכו כמשכיל ופרנקיסט יהודי, המשיך כאציל ומשורר נוצרי בשם פרנץ תומאס אדלר פון שונפלד (Franz Thomas Edler von Schönfeld) והוצא להורג כמהפכן צרפתי בשם זיגמונד גוטלוב יוניוס פריי (Sigmund Gottlob Junius Brutus Frey).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמשכיל יהודי – משה דוברושקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד לזלמן ושינדל דוברושקה, משפחה יהודית מברנו שבמרקיזות מוראביה. האב זלמן היה סוחר עשיר שירש מאביו יעקב משה יליד דוברושקה (אנ') מונופול על מכירת טבק במדינה. האם שינדל הייתה בת דודתו של יעקב פרנק מיסד הפרנקיזם, ושבתאית ידועה, שאף ארחה בביתה למשך תקופה מסוימת את פרנק ואת בנימין וולף אייבשיץ. מלבד משה היו לזוג אחד עשר ילדים נוספים. משה שהיה מוכשר מאחיו, נועד על ידי אביו להיות רב, אך הוא עצמו העדיף להחליף את לימודי התלמוד בלימודי שפות וכתיבת שירה. בנוסף לעברית וליידיש למד משה גם גרמנית, צרפתית, אנגלית ואיטלקית. ב-1773 נישא משה לעלקא, אחיינית אשתו של יהודי החצר חיים אדלר פון פופר (אנ') שאומצה על ידו כבת, והזוג עבר להתגורר בפראג. ב-1774 מת זלמן דוברושקה, ואשתו המשיכה לנהל את עסקיו ואף ניהלה סלון ספרותי שבו נטלו חלק גם נוצרים. היא כונתה על ידי הלוחם בשבתאים רבי יעקב עמדין בשם "הזונה דאברישקי" ו"המופקרת מברין".[1]
כשנה לאחר נישואיו פרסם משה מחזה פרי עטו בגרמנית, ובאותה השנה הוציא לאור את חיבורו הראשון בעברית "ספר השעשוע", פירוש על ספר "בחינת עולם" של ידעיה הפניני. בהקדמת החיבור העביר ביקורת על הזנחת הלימודים הכלליים והפילוסופיה בקרב היהודים ועל כך שלדבריו הם מתגאים בבורותם. דוברושקה כתב ששלח את הספר ליחזקאל לנדא רבה של פראג באמצעות בנו שמואל לנדא, והרב שיבח את החיבור ואמר עליו "דברי פי חכם חן ושפתיים יישק כי טוב מאוד הוא". בחיבור הזכיר לשבח את משה מנדלסון, את ספרו פיידון (1767) ואת פירושו לקהלת (1770).[2] הספר נועד לשמש כדוגמה לסדרת ספרים שתכנן להוציא, ולעודד החתמת פרענומעראנטן, אך התוכנית לא יצאה אל הפועל.
כמשורר נוצרי – פרנץ תומאס שונפלד
[עריכת קוד מקור | עריכה]פחות משנה לאחר הוצאת הספר, בהשפעת קרוב משפחתו יעקב פרנק שהגיע לעיר ברנו בשנת 1773 וניהל בה קהילה לאחר שחרורו מהמאסר בצ'נסטוחובה, החליטו משה ומשפחתו להמיר את דתם. בכ"ד בכסלו ה'תקל"ו (17 בדצמבר 1775) הוטבל משה לנצרות קתולית בקתדרלת ויטוס הקדוש שבפראג יחד עם עלקא אשתו ובתם מרים. הוא אימץ את השם פרנץ תומאס, אשתו נקראה וילהלמינה ובתם – מריאנה. הם בחרו את שם המשפחה שונפלד בעקבות אחיו הגדול של משה, קרל, שאימץ שם זה עם התנצרותו מספר שנים קודם. בעקבות ההתנצרות הדיר חמיו של משה, חיים פופר את בתו וחתנו מעזבונו, אך לבסוף התפשר להעניק להם באופן חד פעמי 3,000 גולדן. גם שאר אחיו של משה הלכו בעקבותיו ומלבד שתי אחיות כולם התנצרו בשנים שלאחר מכן.
בסקירה ביוגרפית שפרסם איגנץ דה לוקה (גר') בשנת 1778, נאמר שהצעיר היהודי נמשך מנערותו לשירה הגרמנית והתעניין ביצירותיו של המשורר השווייצרי סלומון גסנר (אנ'). הוא שכנע את אביו שהסכים לו לבסוף ללמוד שפות ולימודים כלליים ואף העניק לו 1,500 פורינטים לצורך קניית ספרים. וכבר ב-1773 פרסם הנער מספר שירים בגרמנית.[3] לדברי גרשם שלום סקירה זו מבוססת על דברי דוברושקה עצמו והיא "מלאה דברים דמיוניים ובדויים".
ביולי 1778 הועלה תומאס עם כמה מאחיו לאצולה ונקרא מאז "פרנץ תומאס פון שונפלד". הוא שימש כעוזרו של מייקל דניס (אנ') בניהול הספרייה הלאומית של אוסטריה ושימש גם כצנזור. הוא התקרב ליוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שאף הטיל עליו שליחויות, ובעת מותה של אמו הקיסרית מריה תרזה ב-1780 הדפיס קינה על מותה ודברי ברכה לבנה יוזף הקיסר החדש.
ב-1783 הקים יחד עם היהודי המשכיל אפרים יוסף הירשפלד (גר') והברון הנוצרי הנס אקר (גר') את האחים האסייתים (גר') – לשכת בונים חופשיים שהייתה מהראשונות לקבל לשורותיה יהודים, ואליה הצטרפו בין השאר יהודי החצר מברלין דניאל איציג, הרב ברוך משקלוב והדוכס פרדיננד מבראונשווייג (אנ'). על אף התנצרותו לא זנח את עברו השבתאי ובאידאולוגית הקבוצה שילב מוטיבים קבליים מתורת השבתאות. יוסף פרנץ מוליטור (אנ') שכתב סקירה על הקבוצה, זיהה את שונפלד כנכדו של הרב יהונתן אייבשיץ. לדברי גרשם שלום מדובר בטעות שמקורה בעובדה שאייבשיץ אכן היה "סבו הרוחני" ובין השאר קיבל שונפלד את תורותיו השבתאיות מהספר "ואבוא היום אל העין" של אייבשיץ שחלקו אף פורסם בגרמנית על ידי שונפלד.[4]
בשנים שלאחר מכן עודד שונפלד את הקיסר יוזף השני לפעול נגד האימפריה העות'מאנית, דבר שאכן קרה במלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית שהחלה ב-1788. במלחמה זו שימש שונפלד כספק מרכזי לצבא האימפריה הרומית הקדושה והתעשר מאוד. באותה שנה הוא פרסם ספר שירים בשם Davids Kriegsgesaenge (שירי המלחמה של דוד המלך) והקדיש אותו לצבאו של יוזף השני. בהקדמת הספר הודיע על תוכניתו לפרסם פירוש לספר תהילים ושיבח את תרגום התהילים של משה מנדלסון ושל יוהאן גוטפריד הרדר.
באוקטובר 1784, עזב שונפלד את "האחים האסייתים". ייתכן שהסיבה לכך הייתה יחסו השלילי של הקיסר יוזף לקבוצות השוליים של הבונים החופשיים שקיומן באוסטריה נאסר לבסוף לפי פקודתו בסוף 1785. בשנים שלאחר מכן עבר מרכז הקבוצה לחלופין בין המבורג, בראונשווייג ושלזוויג ובראשה עמד לבסוף קרל, נסיך הסן-קאסל.
עם מותו של יוזף השני ב-1790 והתמנות אחיו לאופולד השני תחתיו, פרסם שונפלד אודה על הקיסר המנוח וחוברת שירה בגרמנית ובאיטלקית לכבוד מחליפו. ב-27 באוגוסט 1791 ליווה שונפלד את הקיסר לאופולד לטירת פילניץ (אנ') שם חתם עם פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה על הצהרתם על תמיכה בלואי ה-16 נגד ההפיכה בצרפת.
כשלושה חודשים לאחר מכן מת יעקב פרנק באופנבך ושונפלד שהגיע לעיר הוזכר כאחד היורשים הפוטנציאלים להנהגת הפרנקיסטים. לבסוף, מלבד כמה משפחות שראו בשונפלד יורשו ואף גלגולו של פרנק, הכירו רוב הפרנקיסטים באווה פרנק כמנהיגת התנועה.
כמהפכן צרפתי – זיגמונד גוטלוב יוניוס פריי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע מרץ 1792 נסע שונפלד עם אחיו עמנואל ובנו יוסף לצרפת. בתחילה לשטרסבורג ולאחר מכן לפריז. עם הגעתו למדינה שינה את שמו לזיגמונד גוטלוב פריי ולאחר מכן הוסיף לעצמו גם את השם יוניוס על שמו של המצביא הרומי יוניוס ברוטוס. כבר עם הגעתו לצרפת עלו שאלות על נסיבות עזיבתו את אוסטריה והפניית עורף לידידו הקיסר. שונפלד-פריי עצמו טען כי התפתח משבר ביחסיו עם הקיסר[5] שבעקבותיו נמלט מהממלכה לחיי חירות בצרפת המשוחררת, ואילו מתנגדיו העלו את החשד שנשלח על ידי הקיסר לשליחות ריגול נגד תומכי ההפיכה בצרפת.
בשטרסבורג, הצטרף פריי ליעקובינים, והפגין תמיכה קיצונית בערכי המהפכה והחירות. בכתביו מאותה תקופה אף תקף במילים בוטות את ידידו לשעבר הקיסר יוזף על מלחמתו בעות'מאנים והקרבת חיי אלפים בעקבות "יצר הכיבוש" שלו. הוא פרסם מאמרים פובליציסטים בעיתון היעקוביני Journal de la Montagne, ופיזר כסף רב עבור ערכי המהפכה.
ביוני עזב פריי את שטרסבורג שהייתה לטעמו עדיין רחוקה מחירות ועבר לפריז. בפריז השתתף בהסתערות על ארמון המלוכה ואף קיבל על כך ציון לשבח. זמן קצר לאחר מכן הגישו הוא ואחיו בקשה לאזרחות צרפתית אך זו לא התקבלה. הוא הפגין פטריוטיות רבה, הקפיד על לבישת בגדי היעקובינים ולא יצא מביתו בלי לחבוש את הכובע האדום ולעטות את המעיל המזוהה איתם. ביתו ברחוב אנז'ו (צר') היה מקום מפגש לחברי הוועידה הלאומית. בנוסף פיזר כסף רב לצדקה, אימץ תינוק יתום, וביוני 1793 אף הפיץ על חשבונו ספר פילוסופי ברוח המהפכה שכתב לכבוד העם הצרפתי.
בפריז הצטרפה אליו ולאחיו גם אחותו בת ה-22 אסתר שהתנצרה כשנה קודם לכן והפכה לליאופולדינה פון שונפלד ולאחר מכן לליאופולדינה פריי. האחים הציגו את האחות כקטינה בת 16 וטענו לאפוטרופסות עליה. בינואר 1793 ארחו האחים בביתם את הפוליטיקאי הצרפתי פרנסואה שאבו (אנ') חבר הוועידה הלאומית. יוניוס הראה לשאבו את הספר הפילוסופי שהחל לכתוב, ושאבו התלהב וראה בפריי את "אחד מגדולי הפילוסופים של אירופה". האחים הציעו לשאבו לשאת את אחותם והבטיחו לו נדוניה של 200,000 לירות (אנ'), וב-5 באוקטובר אכן נחגגו נישואי פרנסואה לליאופולדינה.
באפריל 1794 נעצר הגיס שאבו בחשד למעורבות בפרשת הפירוק (צר') של חברת הודו המזרחית הצרפתית, ומספר ימים לאחר מכן נעצרו גם האחים פריי ומזכירם עורך הדין הדני יוהאן פרידריך דידריכסן (דנ'). בנוסף לחשדות בשחיתות עלה נגד יוניוס החשד שבא לצרפת כמרגל אנטי מהפכני, ולצורכי הטעיה פיזר לטובת המהפכה כספים שקיבל מחצר המלוכה ההבסבורגית. יוניוס עצמו טען שהכסף הוא כספו האישי שנשלח לו מווינה על ידי אשתו. טענות הריגול לא הוכחו, אך הספיקו החשדות האחרים נגדו ונגד מקורביו כדי לשפוט אותם בחומרה.
בין 2 ל-5 באפריל הם נשפטו (צר') ביחד עם ז'ורז' דנטון בבית הדין המהפכני (אנ') ונידונו לעונש מוות. ב-16 בז'רמינל שנה 2 לפי הלוח המהפכני הצרפתי (5 באפריל 1794), בוצע גזר הדין, וראשם של הארבעה ועשרה מעורבים נוספים נערף בגיליוטינה.
בספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותו של משה דוברושקה מופיעה בספר "ספרי יעקב" של הסופרת הפולנייה כלת פרס נובל אולגה טוקרצ'וק, שיצא לאור ב-2014 ותורגם לשפות רבות ואף לעברית. דמותו מופיעה גם ברומן ההיסטורי L'Inconnu de la Bastille של הסופרת הצרפתייה אנני ג'יי (אנ') מ-2008.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Telimon und Thryse: ein Schäferspiel in einem Aufzuge פראג, 1774 (עותק דיגיטלי)
- Die zwo Amaryllen ein Schäferspiel in einem Aufzuge פראג 1774 (עותק דיגיטלי)
- ספר השעשוע פירוש על ספר "בחינת עולם" של ידעיה הפניני, פראג ה'תקל"ה (עותק דיגיטלי)
- Auf den Tod M. Theresien קינה על מותה של מריה תרזה וינה, 1780 (עותק דיגיטלי)
- Davids Kriegsgesaenge וינה ולייפציג 1788 (עותק דיגיטלי)
- Philosophie sociale פריז 1793 (עותק דיגיטלי)
- Les aventures politiques du père Nicaise, ou, L'antifédéraliste פריז 1793 (דף הספר באתר "גוגל ספרים"
)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סילבנה גראקו, Il sociologo eretico: Moses Dobruska e la sua Philosophie פירנצה 2021 (באיטלקית) מסת"ב 9783110758825
- יעקב וינשל, "יוניוס ברוטוס פריי: שבתאי על גרדום המהפכה" בתוך האומה, חוברות 1–2 (ה'תשכ"ב), עמודים 97–121, 241-294
- גרשם שלום, קריירה של פראנקיסט: משה דוברושקה וגלגוליו, ציון, לה (ה'תש"ל) עמודים 127–181, באתר JSTOR
- צבי וולמוט, "הפרנקיסט היעקביני שהועלה לגרדום יחד עם דנטון" הארץ 30.07.1971
- ק. ורצבך (אנ'), הערך Schönfeld, Franz Thomas בתוך Biographisches Lexikon des Kaiserthums Oesterreich כרך 31 (1876) עמודים 151–152 (עותק דיגיטלי)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה דוברושקה, דף שער בספרייה הלאומית- "משה דוברושקה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- משפחת דוברושקה - שונפלד, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- משה דוברושקה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עמדין יעקב ישראל בן צבי, התאבקות, באתר אוצר החכמה
- ^ דאברושקי משה בן זלמן, ספר השעשוע, פראג ה'תקל"ה, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- ^ Ignaz de Luca, Das gelehrte Österreich: ein Versuch כרך 1 מהדורה 2 עמודים 105–107
- ^ גרשם שלום במאמרו המצוין להלן
- ^ לאופולד, שמת בינתיים, או בנו פרנץ שעלה לשלטון ב-1 במרץ 1792