נוריס (כפר)
תמונה של עמק יזרעאל כיום | |
טריטוריה | המנדט הבריטי |
---|---|
מחוז | מחוז שומרון |
נפה | נפת ג'נין |
שפה רשמית | ערבית |
שטח | 6,256 (1,945) דונם עות'מאני (1945) |
תאריך נטישה | 19 באפריל 1948 |
יישובים יורשים | עין חרוד |
דת | מוסלמים |
אוכלוסייה | |
‑ בכפר | 570 (1945) |
קואורדינטות | 32°32′06″N 35°21′49″E / 32.53511111°N 35.36358333°E |
אזור זמן | UTC +2 |
נוריס (בערבית: نورِِِس) היה כפר פלסטיני בנפת ג'נין המנדטורית. ב-1945, גרו בנוריס כ-570 תושבים. הכפר רוקן מתושביו במלחמת העצמאות ב-29 במאי 1948 במסגרת מבצע גדעון.[1] המושב נורית נבנה באזור של נוריס ב-1950.
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוריס התמקם בעמק יזרעאל, כ-9 קילומטרים צפון-מזרחית לג'נין ודרום-מערב לרכבת העמק. הוא היה מקושר בעזרת מסילות בוץ לכפרים זירעין ואל-מאזר (אנ').[2]
היו כמה מעיינות צפונית לנוריס, ואחד החשובים בהם היה מעיין חרוד, אחד הגדולים במנדט הבריטי.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמצאו בכפר כמה שרידים מתקופת הברונזה,[3] וכך גם כלי חרס מהתקופה הביזנטית.[4]
נוריס כונה על ידי הצלבנים כ-"נורית". בסמוך, הממלוכים הביסו את המונגולים בקרב עין ג'אלות (1260).[2]
התקופה העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1517 נכלל הכפר באימפריה העות'מאנית, וב-1596, נמצאו רשומות מס בלק מנג'יה (המשנה) של ג'נין תחת ליווה (מחוז) של לג'ון, ושם היה רשום כי גרו שם כ-16 משקי בית מוסלמים; לפי הערכות, 88 אנשים. הם שילמו מס קבוע של 25% על מספר מוצרים, ביניהם חיטה, שעורה, זיתים, עיזים וכוורות; בסך של 7,500 אקצ'ה.[5]
הכפר נכבש ונשרף על ידי חיילי נפוליאון, לאחר קרב הר תבור ב-1799.[6] פייר ז'קוטין קרא לכפר "נוורס" על המפה שלו מאותה מסע.[7]
הנוסע הבריטי ג'יימס סילק בקינגהאם ביקר באתר בתחילת המאה ה-19.[2][8] בקינגהאם ציין שיש עוד כמה יישובים באופק, וכתב "כולם מאוכלסים על ידי מוחמדים."[8] בשנת 1838 ציין אדוארד רובינסון את נוריס במהלך מסעותיו באזור,[9] הממוקם במחוז ג'נין, הנקרא גם "חריתה אש- שמליה".[9]
בשנת 1882, הקרן לחקר ארץ ישראל תיאר את הכפר כקטן, ממוקם על אדמה סלעית, חבוי הרבה בין הגבעות, כ-180 מטר מעל עמק.[10] לנוריס היה בית ספר יסודי לבנים, שנוסד תחת העות'מאנים ב-1888, ומסגד. כמה חורבות עתיקות נותרו וטרם נחקרו נכון ל-1992.[2]
תקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הייתה לנוריס אוכלוסייה של 364, כולם מוסלמים.[11]
חלק משטח הכפר נרכש על ידי הקהילה היהודית במסגרת רכישת סורסוק. ב-1921, על פי הדיווחים, היו בכפר 38 משפחות דיירים, ו-224 אנשים מתוך אוכלוסייה כוללת של 364 (מפקד 1922) עיבדו 5,500 דונם מתוך שטח כפר של 27,018.[12] באותה שנה מכרה משפחת סורסוק חלק מאדמות הכפר לחברה לפיתוח קרקעות פלסטין (שכיום נקראת "הכשרת היישוב"[13]). קבוצה של 35 צעירים יהודים החלה לעבד את האדמה, שהפכה לליבה של קיבוץ עין חרוד.[14]
חלק מתושבי נוריס קיבלו פיצוי כספי ועזבו את הכפר.[12] אלו שנשארו חכרו גוש קרקע לתקופה של שש שנים עם אפשרות לרכוש עם פקיעת החכירה. הם שילמו דמי שכירות בשיעור של 6% מהצעת המכר שפורסמה על הקרקע, אך מאוחר יותר, לבקשת החקלאים בנוריס, שונה הדבר לחמישית מסך התשואה בתפוקה החקלאית של הקרקע.[12] לאחר שחוזה החכירה המקורי של שש שנים הסתיים, דיווחים ב-1928 הראו שאף כפריים לא רכשו את הקרקע שהושכרה להם. חוזי השכירות הוארכו לשלוש שנים תוך העברת הבעלות לקרן הקיימת לישראל[12]. בשנת 1921 עיבד החקלאי הממוצע 24 דונם, עד 1929 זה הצטמצם באופן דרסטי ל-4.4, אם כי האוכלוסייה גדלה באופן משמעותי.[12] במפקד האוכלוסין של 1931, מנתה נוריס 429 נפשות ובכפר מוקמו 106 בתים מתועדים.[15]
על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, היו לנוריס 570 תושבים מוסלמים[16] עם 163 בתים, אם כי השטח היה קטן בהרבה ממה שהיה לפני 1920, עם שטח של 6256 דונם. התושבים, הועסקו בעיקר בחקלאות דגנים, אם כי חלק מהקרקעות הוקצו להשקיה ולגידול זיתים.[16][17][18]
מלחמת העצמאות ותוצאותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-19 באפריל 1948, מטה הפלמ"ח הורה על השמדת "בסיסי אויב באל-מזאר, נוריס וצירין".[1] ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מציין כי השמדת הכפרים הייתה "חלק בלתי נפרד" מפעולות ההגנה בתקופה זו, אולם הוא גם כותב כי תושבי נוריס לא הורחקו סופית עד סוף מאי.[19][1]
בעקבות המלחמה השתלב האזור במדינת ישראל. ב-1950 הוקם קיבוץ נורית מצפון-מערב לאתר הכפר.[20] ההיסטוריון הפלסטיני וליד חאלדי תיאר את הכפר ב-1992 כ-"אתר מכוסה עצי אורן ואלון, זרוע ערימות אבנים. חלק מהאדמה שמסביב מגודרת ומשמשת כשטח מרעה, בעוד שחלק אחר מעובד. ליד האתר צומחים קקטוסים ועצי זית ותאנה."
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מפת עמק יזרעאל, 1926[21], עם סימון אדמות נוריס העברית בבעלות 'הקרן הקימת לישראל'. באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Research Fellow Truman Institute Benny Morris, Benny Morris, Morris Benny, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited, Cambridge University Press, 2004, ISBN 978-0-521-00967-6. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 Khalidi, 1992, p. 338
- ^ Volume 121 Year 2009 Nuris, Survey, www.hadashot-esi.org.il
- ^ Dauphin, 1998, p. 777
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 161. Quoted in Khalidi, 1992, p. 338
- ^ Eric H. Cline, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age, University of Michigan Press, 2002, ISBN 978-0-472-06739-8. (באנגלית)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org
- ^ 1 2 James Silk Buckingham, Travels in Palestine through the countries of Bashan and Gilead, east of the River Jordan, including a visit to the cities of Geraza and Gamala in the Decapolis, London, Longman, Hurst, Rees, Orme and Brown, 1821
- ^ 1 2 Edward Robinson, Eli Smith, Biblical researches in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea : a journal of travels in the year 1838, Boston : Crocker, 1841
- ^ C. R. (Claude Reignier) Conder, Horatio Herbert Kitchener Kitchener, Edward Henry Palmer, Walter Besant, The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology, London : Committee of the Palestine exploration fund, 1881-1883
- ^ Palestine Census ( 1922)
- ^ 1 2 3 4 5 Kenneth W. Stein, The Land Question in Palestine, 1917-1939, UNC Press Books, 2017-03-01, ISBN 978-1-4696-1725-1. (באנגלית)
- ^ מפה משנת 1922, בהוצאת חברת הכשרת היישוב עם סימון אדמת נוריס כאדמת יהודים, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ Zeev Sternhell, The Founding Myths of Israel: Nationalism, Socialism, and the Making of the Jewish State, Princeton University Press, 2009-10-07, ISBN 978-1-4008-2236-2. (באנגלית)
- ^ E. Mills, Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas, 1932
- ^ 1 2 JENIN Sub-district, web.archive.org
- ^ Khalidi, 1992, p. 338
- ^ Village Statistics, Government of Palestine. 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 99
- ^ Research Fellow Truman Institute Benny Morris, Benny Morris, Morris Benny, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited, Cambridge University Press, 2004, ISBN 978-0-521-00967-6. (באנגלית)
- ^ Khalidi, 1992, p. 339
- ^ המפה מתוך הספר "אוצר הארץ"