נקדימון אלטשולר

אין תמונה חופשית

נַקדִימון אַלטשוּלֶר (ט"ו בשבט תרנ"ג, 1 בפברואר 1893 – כ' בטבת תש"מ, 9 בינואר 1980) היה איכר איש רחובות ופעיל התיישבות. בשנות ה-40 היה נציג פיק"א וקק"ל בסוריה, וכן איש המחלקה הערבית והמחלקה הסורית בפלמ"ח. לאחר קום המדינה היה איש הסוכנות היהודית.

ביוגרפיה

נקדימון אלטשולר היה מילדיה הראשונים של המושבה רחובות. הוריו, מחלה ויצחק זאב אלטשולר, היו מחלוצי העלייה הראשונה וממייסדי רחובות. למד בבית הספר ברחובות ובבית הספר למל בירושלים.

בין השנים 1910–1911 עבד בסג'רה כמדריך קבוצת הפועלות.

במלחמת העולם הראשונה הסתיר יחד עם חברו מרדכי בשיסט את יוסף לישנסקי, חבר מחתרת ניל"י הפצוע שנמלט מאנשי השומר, ביקב הנטוש ברחובות. זמן קצר לאחר מכן נמלט לישנסקי לכיוון נבי רובין ובדואים מהאזור הסגירוהו לטורקים.

בין השנים 1919–1923 נסע להולנד ללמוד גידול וטיפוח בהמות חלב ותעשיית גבינות. כששב לארץ ישראל, עבד במשך שלוש שנים במקוה ישראל כמדריך בתחום זה.

בשנות ה-30 עסק ביבוא זבל אורגני מהמדינות הערביות השכנות בשביל החקלאות העברית בארץ ישראל. בסוף שנות ה-30 סייע למשה סמילנסקי ברכישת קרקעות בנגב.

בין השנים 1940–1943 שימש קצין הביטחון של מפעל האשלג בצפון ים המלח. הוא שלט בשפה הערבית והכיר את מנהגי הערבים והבדואים. הוא התגורר בחברת הערבים בקלי"ה, והיה ממונה על איסוף ידיעות מודיעיניות ועל קשר עם אנשי ההגנה.

בשנת 1943 גויס על ידי דוד בן-גוריון, שעמד בראש הסוכנות היהודית, לשמש נציג פיק"א וקק"ל בסוריה, ששוחררה אז משלטון וישי על ידי צבא צרפת החופשית. תפקידו היה לפקח על רישום הקרקעות של היהודים בחורן במסגרת ה"קדסטר" (רישום קרקעות) שערכו הצרפתים בסוריה. במסווה זה סייע ללוחמי המחלקה הערבית של הפלמ"ח, ביניהם ירוחם כהן ומנשה הראל, שנשלחו לארגן את העלייה הבלתי ליגאלית מסוריה. הוא השתתף עמם בארגון העלייה הבלתי ליגאלית, ועסק באיסוף ידיעות על המתרחש בסוריה ובעיראק. הוא סיכן את עצמו ורכב בלילות לקיבוץ עין גב כדי להעביר את המידע לטדי קולק, מוכתר היישוב, ולקבל ממנו הוראות וכסף עבור הלוחמים, שעסקו בהברחת יהודים לארץ ישראל.

באותה תקופה הוא קיים קשר עם מנהיג הכורדים בדמשק ועם האמיר ראזק עבד אל-קאדר, נינו של עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, שהובא לסוריה על ידי הצרפתים מתוך כוונה שלא התממשה להמליכו על דמשק^{[דרוש מקור]}. לימים, לאחר הקמת המדינה, פעל ראזק עבד אל קאדר בשירות המוסד הישראלי באירופה.

בשנים 1943–1946 התגורר אלטשולר בסאחם אל ג'ולן והיה היהודי היחידי בגולן. פעילותו בחורן נמשכה עד שנת 1946, כאשר הצרפתים החלו לעזוב את המקום והסיכוי לאחיזה היהודית בחורן אבד.

לאחר הקמת המדינה עבד בסוכנות היהודית ועסק בהתיישבות. נפטר ברחובות בשנת 1980.

ידידותו עם רחל המשוררת

אלטשולר היה אהוב נעוריה של רחל המשוררת כשהגיעה לרחובות בימיה הראשונים בארץ ישראל. על תמונתה, שהעניקה לו, רשמה הקדשה: "לנקדימון, אהבת נעורי, הלא תזכרני? – רחל".

היה האחרון שנפרד מרחל לפני מותה, לפי בקשתה, על אם הדרך מרחובות לתל אביב. יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה אלטשולר וביקשה שיעמיסו אותה על עגלה ויביאו אותה אליו. אלטשולר, שהיה אז בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון".

בשיחה עם אורי מילשטיין, נכד אחותה של רחל, אמר אלטשולר שאין הוא סולח לעצמו על שלא טיפל ברחל בלובשטיין בימי מחלתה.

הנצחת דמותו בספרות העברית

דמותו של נקדימון אלטשולר הונצחה בסיפור של משה סמילנסקי "נקדימון" ("העולם", 1907). סמילנסקי מתאר את אלטשולר כילד פרא עצמאי, משוטט בוואדיות וניזון מענבים בכרמים, שקדים בגנים ואבטיחים בגני הירק. אהבתו נתונה לסוסים, שעליהם היה דוהר בלי רשות הבעלים, "יש אשר ירכב לא כדרך בני אדם אלא להפך: פניו אל אחורי הסוס ואחוריו אל פניו".

כעבור תשעים שנה, בשנת 1996, תיאר אותו גם ס. יזהר בנובלה "ריצה אצל הים". לדעת נכדתו, ד"ר מור אלטשולר, היחס המיוחד של יזהר לנקדימון אלטשולר נבע מכך שהוא ראה בו זכר ושריד למשפחות הוותיקות סמילנסקי, וייץ ואלטשולר, חלוצי העלייה הראשונה והעלייה השנייה, וכמו כן הוא ראה בו בבואה של יחיעם ויץ, שהיה אחיינו של אלטשולר ובן דודו של יזהר.

משפחתו

בשנת 1927 נישא לחיה לבית אפשטיין, נצר לעליית החסידים בשנת 1777. אביה, חיים דוד אפשטיין, נולד בטבריה והיה בן-נינו של חיים-דוד "הקטן", ראש הכוללים של טבריה. אמה פרל לבית יפה נולדה בחברון, מצאצאי ישראל יפה, "המדפיס מקאפוסט".

שני בניו הם גדעון אלטשולר, אביהן של ד"ר מור אלטשולר ובשמת סלע; ובנימין אלטשולר, אביו של גילעד אלטשולר, מהמייסדים והבעלים של חברת ההשקעות "אלטשולר שחם".

לקריאה נוספת

• ד"ר מור אלטשולר, היליד בסיפוריו של ס. יזהר – פיוס מאוחר, על סבא נקדימון אלטשולר

קישורים חיצוניים

• נקדימון אלטשולר, באתר הפלמ"ח