פלישת גרמניה הנאצית לפולין

המערכה בפולין

ויילון (Wieluń),‏ 1 בספטמבר 1939
מערכה: הזירה האירופית: 1939–1941
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
סוג העימות	מבצע צבאי
תאריכים	1 בספטמבר 1939 – 6 באוקטובר 1939 (36 ימים)
קרב אחרי	פלישת גרמניה הנאצית לפולין
מקום	פולין
תוצאה	ניצחון גרמני וסובייטי מכריע
הצדדים הלוחמים פולין ברית המועצות סלובקיה מפקדים אדוארד רידז שמיגלי פדור פון בוק (קבוצת ארמיות צפון) גרד פון רונדשטט (קבוצת ארמיות דרום) מיכאיל קובליוב (החזית הבלארוסית) סמיון טימושנקו (החזית האוקראינית) פרדיננד צ'טלוש (מחנה ברנולאק) כוחות 39 דיוויזיות 16 בריגדות 4,300 תותחים 880 טנקים 400 מטוסים סה"כ: 950,000 חיילים גרמניה: 56 דיוויזיות 4 בריגדות 10,000 תותחים 2,700 טנקים 1,300 מטוסים ברית המועצות: 33+ דיוויזיות 11+ בריגדות סלובקיה: 3 דיוויזיות סה"כ: 1,800,000 גרמנים +800,000 סובייטים 50,000 סלובקים סה"כ כולל: +2,650,000 חיילים אבדות 66,000 הרוגים 133,700 פצועים 694,000 שבויים גרמניה: 16,343 הרוגים 27,280 פצועים 320 נעדרים סלובקיה: 37 הרוגים 11 נעדרים 114 פצועים ברית המועצות:1475 מתים ונעדרים 2383 פצועים סהכ אבדות 47,963

המערכה בפולין (בפולנית: Wojna obronna 1939 roku, ובתרגום לעברית: "מלחמת ההגנה של 1939"; בגרמנית: Polenfeldzug, ובתרגום לעברית: "המערכה בפולין") כללה את פלישתן של גרמניה הנאצית וברית המועצות לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה.

המתקפה החלה ב-1 בספטמבר 1939, שבוע בלבד לאחר החתימה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, והסתיימה ב-6 באוקטובר 1939 לאחר שגרמניה וברית המועצות כבשו למעשה את כל פולין. מערכה זו הייתה יריית הפתיחה של מלחמת העולם השנייה באירופה, לאחר שבריטניה וצרפת מימשו את התחייבותן בברית ההגנה שלהם עם פולין והכריזו מלחמה על גרמניה ב-3 בספטמבר 1939. לאחר המערכה בפולין השתררה תקופה של שקט יחסי באירופה - תקופת המלחמה המדומה.

בעקבות תרמית ההתקפה על תחנת הרדיו בגלייביץ פלשו כוחות גרמניים לפולין מצפון מדרום וממערב. מאחר שהצבא הפולני לא יכול היה להגן על גבולותיה הארוכים של פולין הוא נסוג מזרחה. הפולנים ניהלו מלחמת השהייה נואשת בתקווה לעכב את הגרמנים עד בוא העזרה מבעלות הברית אך זו לא באה. בעקבות התבוסה הפולנית בקרב על בזורה (Battle of Bzura) נסוג הצבא הפולני מדרום מזרח פולין. ב-17 בספטמבר 1939 פלש הצבא האדום לחלקה המזרחי של פולין. הסובייטים פעלו בשיתוף פעולה עם הנאצים, תוך מילוי חלקם בחלק הסודי של הסכם ריבנטרופ–מולוטוב (חלוקת אירופה לאזורים בשליטה סובייטית ובשליטה גרמנית). דבר זה הבטיח להיטלר את החזית המזרחית ואיפשר לו להפנות את כוחותיו לעבר המערב ללא חשש ממתקפה רוסית במזרח. הממשלה והפיקוד הפולני העליון הבינו שההגנה על פולין נכשלה והורו לחיילים להתפנות לרומניה הנייטרלית.

בתחילת אוקטובר השתלטו גרמניה וברית המועצות למעשה על כל פולין. הממשלה הפולנית (שמעולם לא נכנעה) יחד עם שאריות הצבא וחיל האוויר שלה התפנו לרומניה והונגריה השכנות. לאחר מכן רבים מהם הצטרפו לצבא הפולני בצרפת, בסוריה ובבריטניה.

במהלך מבצע ברברוסה כבשו הגרמנים את השטחים הפולניים שהיו בשליטת הרוסים, והרוסים כבשו אותם בחזרה בשנת 1944. במהלך המלחמה נהרגה יותר מ-15% מאוכלוסיית פולין.

המערכה בפולין סימנה את קיצה של הרפובליקה השנייה של פולין ותחילת מלחמת העולם השנייה.

רקע

האידאולוגיה הנאצית ראתה לעצמה מטרה לכבוש שטחים באירופה ולהחיל בהם את "הסדר החדש". על פי החזון הנאצי, המדינה הגרמנית עצמה תתרחב מזרחה לכיוון פולין וברית המועצות כדי לאפשר מרחב מחיה (Lebensraum) לעם הגרמני. לאחר עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה הוא התמקד בביסוס שלטונו והציג את גרמניה כמדינה שוחרת שלום. ב-26 בינואר 1934 חתמה גרמניה עם פולין על הסכם אי התקפה לתקופה של עשר שנים.

למרות ההסכם פעלה גרמניה להשיג את מטרות ההתפשטות שלה. ב-1933 פרשה מוועדת פירוק החימוש ומחבר הלאומים. ב-1935 הכריז היטלר כי מבחינתו חוזה ורסאי מבוטל וגרמניה תחזור להתחמש ולהגדיל את צבאה. במרץ 1938 אוחדה אוסטריה עם גרמניה באנשלוס. בעקבות ועידת מינכן סופח חבל הסודטים בצ'כיה לגרמניה ובמרץ 1939 סופחה שאר צ'כיה לגרמניה. בשלב זה פנתה גרמניה לכיוון פולין. באוקטובר 1938 החלו הגרמנים להעלות דרישות תוקפניות חוזרות ונשנות לקבל לידיהם את "המסדרון הפולני" ואת דנציג. ביקורו של יואכים פון ריבנטרופ, שר החוץ הגרמני, בוורשה בינואר 1939 לא הביא לפתרון המשבר. ב-31 במרץ הכריזה בריטניה על ערבותה לגבולות פולין, ויוזף בק ביקר בלונדון. בעקבות הביקור ביטל היטלר ב-28 באפריל 1939 את חוזה אי ההתקפה הגרמני פולני, שנחתם ב-1934.

שר החוץ הרוסי ויאצ'סלב מולוטוב חותם על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. מאחוריו עומדים שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ (צד שמאל) ויוסיף סטלין (מימין).

באוגוסט 1939 נחתם חוזה אי-התקפה בין רוסיה לגרמניה, שכונה "הסכם ריבנטרופ–מולוטוב". ההסכם קבע בסעיף סודי כי עם פרוץ המלחמה יחולקו שטחים בין תחום השפעתה של ברית המועצות לתחום השפעתה של גרמניה: בתחום השפעתה של ברית המועצות יהיו פינלנד, אסטוניה, לטביה, מזרח פולין וחלק מרומניה ובתחום השפעתה של גרמניה יהיו ליטא ומערב פולין.

הצדדים היריבים

גרמניה

לגרמניה היה יתרון מספרי משמעותי על פני פולין. בנוסף הצבא הגרמני התחזק מאוד לפני תחילת המערכה. לצבא היבשה של הוורמאכט היו כ-2,400 טנקים מאורגנים ב-6 דיוויזיות פאנצר, אשר עשו שימוש בדוקטרינת לחימה חדשה. לפי הדוקטרינה דיוויזיות אלו יפעלו בשיתוף עם יחידות אחרות בצבא במטרה להבקיע את קו ההגנה של האויב, לבודד יחידות אויב ולהשמידן. לאחר מכן כוחות רגלים, חלקם משוריינים, יחזרו על אותו דפוס פעולה. הלופטוואפה (חיל האוויר) יספק הגנה טקטית ואסטרטגית במיוחד באמצעות מפציצי צלילה שיתקיפו את קווי ההגנה והתקשורת של האויב. הדוקטרינה החדשה כונתה מלחמת בזק (בליצקריג), אולם היסטוריונים נוטים לגרוס שהפעולות הגרמניות במהלך המערכה היו יותר שמרניות ועשו שימוש בשיטות ידועות. האסטרטגיה של הוורמאכט תאמה יותר את תפיסת החיסול (בגרמנית Vernichtungsgedanken). לפי תפיסה זו ההתמקדות היא בכיתור על מנת ליצור כיסים מבודדים בשורות האויב.

מטוסים מלאו תפקיד מרכזי במערכה. מפציצים תקפו ערים והביאו לאבדות כבדות בנפש בקרב האוכלוסייה האזרחית. מטרתם הייתה לשבור את המורל של האוכלוסייה האזרחית. כוחות הלופטוואפה הורכבו מ-1,180 מטוסי קרב, 290 מפציצי צלילה "שטוקה", 290 מפציצים רגילים (בעיקר מדגם היינקל He 111), ו-240 מטוסי צי. בסך הכול לגרמניה היו קרוב ל-3,000 מטוסים, שני שלישים מהם היו מודרניים. חצי מהכוח האווירי נפרס בחזית הפולנית. הלופטוואפה השתתף במלחמת האזרחים בספרד וכתוצאה מכך היה בין חילות האוויר המנוסים, המאומנים והמצוידים ביותר נכון לשנת 1939.

כמו כן, לגרמנים הייתה רשת סוכני מודיעין טובה אשר דיווחה על מרבית תנועות הצבא הפולני. גרמניה נהנתה מסיועם של גרמנים רבים אשר התגוררו בפולין (ושל מיעוטים אחרים) והיא הכירה היטב את רשת הרכבות הפולנית כיוון שמהנדסים גרמנים בנו אותה.

פולין

טנק קל פולני (7TP)

בין השנים 1936 ו-1939, השקיעה פולין רבות בתיעוש. הכנות למלחמת מגננה מול גרמניה נמשכו שנים רבות, אולם רוב התוכניות הניחו שהמלחמה לא תחל לפני 1942. כדי לגייס כספים לפיתוח תעשייתי, פולין מכרה את רוב הציוד המודרני שייצרה. השריון של צבא פולין היה מועט ונחות לעומת השריון הגרמני, ובנוסף יחידות השריון פוזרו בחיל הרגלים ולא היו מסוגלות לנהל לוחמה אפקטיבית.

מבחינת ניידות אופרטיבית ואסטרטגית לקה הצבא הפולני (כמו מרבית צבאות העולם בעת ההיא) במיכון ומינוע, כמות המכוניות הייתה קטנה ומרבית הניוד בוצע ברגל. בעקבות כך, ואף על פי שלצבא הפולני היו בערך מיליון חיילים, היו פחות ממחציתם ממונעים עד 1 בספטמבר. נסיבות אלו היו מכבידות במיוחד כאשר היה צורך להגן על 3,000 ק"מ של גבול אל מול עוצבות משוריינות וממונעות.

הצבא הפולני הסדיר מנה ערב המלחמה 282,877 חיילים. התקן המלא של הצבא הפולני, כולל אנשי מילואים, כלל כ-1,350,000 לוחמים. ממשלת פולין אשר חשדה בכוונות הגרמנים, החלה כבר ב-1 באוגוסט בגיוס עוד 465,000 אנשי מילואים, תהליך אשר הואץ במהלך החודש עם הסירוב לאפשר העברת כוחות רוסים דרך פולין במקרה של עימות עם גרמניה ב-14 באוגוסט, ולאחר חתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב ב-23 באוגוסט.

עם פרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר הוכרז על גיוס כללי, אולם עקב תוכנית ההונאה הגרמנית וההפתעה, השלים הצבא הפולני רק את גיוסם של כמיליון חיילים. מספר רב של מגויסים לא הצליח להגיע ליחידותיהם עקב התקדמותו המהירה של הצבא הגרמני, ובנוסף, חייבי גיוס רבים מבין המיעוטים הגרמנים והאוקראינים השתמטו מהגיוס.

סדרי הכוחות

גרמניה

ערך מורחב – סדר כוחות הצבא הגרמני במערכה בפולין

הכוח הגרמני הפולש מנה שתי קבוצות ארמיות שכללו 5 ארמיות ועתודה כללית (בעוצמה של 14 דיוויזיות חי"ר, דיוויזיית שריון ו-2 דיוויזיות הרריות). צבא היבשה הגרמני בכללו היה בפיקוד גנרל ולטר פון בראוכיטש. המתקפה הונחתה משלושה כיוונים במקביל, שלזיה/מוראביה מדרום, פומרניה ממערב ופרוסיה המזרחית מצפון.

הכוחות הגרמנים רוכזו ב-2 קבוצות ארמיות:

• קבוצת ארמיות צפון בפיקוד פדור פון בוק
  • הארמייה הרביעית (גינטר פון קלוגה)
  • הארמייה השלישית (גאורג פון קיכלר)
  • צי האוויר הראשון (אלברט קסלרינג)

קבוצת הארמיות צפון כללה 19 דיוויזיות חי"ר, 2 דיוויזיות ממונעות ו-2 דיוויזיות שריון. עוצמתו המשוריינת של כוח זה מנתה כ-600 טנקים ו-200 שריוניות.

• קבוצת ארמיות דרום בפיקוד גרד פון רונדשטט
  • הארמייה השמינית (יוהנס בלסקוביץ)
  • הארמייה העשירית (ולטר פון רייכנאו)
  • הארמייה ה-14 (וילהלם ליסט)
  • צי האוויר הרביעי (אלכסנדר להר)

קבוצת הארמיות דרום כללה 18 דיוויזיות חי"ר, 4 דיוויזיות חי"ר סלובקיות, דיוויזיה הררית אחת, 2 דיוויזיות ממונעות, 4 דיוויזיות ממונעות קלות ו-4 דיוויזיות שריון. כמו כן, בקבוצת ארמיות דרום רוכזה עוצמת השריון הגרמנית הגדולה ביותר, שמנתה כ-2,000 טנקים וכ-800 שריוניות.

בסך הכל כלל הצבא הגרמני 1.8 מיליון חיילים, 2,800 טנקים, 10,000 קני ארטילריה ו-2,085 מטוסי-קרב (מאורגנים בשני "ציי אוויר" - אחד עבור כל קבוצת ארמיות).

פולין

סדר הכוחות של הצבא הפולני כלל 6 ארמיות מרחביות, ומספר איגודי כוחות של קורפוסים עצמאיים, ובנוסף, במהלך המערכה הוקמו עוצבות נוספות. עוצמתו הכוללת של הצבא הפולני כללה 30 דיוויזיות חי"ר סדירות, 9 דיוויזיות חי"ר מילואים, 2 חטיבות ממונעות, 11 חטיבות פרשים ו-3 חטיבות הרריות. כמו כן כלל הצבא הפולני 771 מטוסי-קרב (מהם 421 ביחידות פעילות), 2,500 תותחים ומרגמות, 211 טנקים עם תותח, 403 טנקי סיור קלים ושריוניות, ו-80 גוררי תותחים זחליליים. תוכנית המגננה: בעת שלום נערך הצבא הפולני ב-5 ארמיות מרחביות וארמיית עתודה אחת אולם במהלך 1939, עם עליית המתח באירופה הכינו הפולנים תוכנית מגננה חדשה שכונתה תוכנית Z‏ (Zached) "מערב". על פי תוכנית זו מרבית עוצבות הצבא הפולני נערכו כלפי מערב בהיערכות קדמית במגמה להגן על כל שטחה של פולין וריבונותה מול המתקפה הגרמנית הממשמשת ובאה. תוכנית המגננה הפולנית התבססה על הגנת שטח המדינה כולה, הכלת הצבא הגרמני התוקף והשמדתו במתקפת נגד כוללת אשר תונחת במקביל למתקפה הבריטית-צרפתית ממערב.

על פי תוכנית זו אורגנו מחדש ארמיות הצבא הפולני כלהלן:

• הארמייה הקרפטית הוקמה ביולי 1939 בפיקודו של מייג'ור-גנרל קז'ימייז' פבריצ'י (Fabrycy) לאחר שגרמניה סיפחה את צ'כוסלובקיה והקימה את ממשלת הבובות הסלובקית. משימתה הייתה להגן על מעברי הרי הקרפטים. בתחילה כללה ארמייה זו 2 חטיבות מאולתרות ועוד מספר יחידות קטנות בלבד אולם במהלך המערכה נוספו לה כוחות נסוגים מארמיית קרקוב.
• ארמיית קרקוב הוקמה במרץ 1939 בפיקודו של גנרל אנטוני שזילינג (Szylling) והיוותה נדבך מרכזי בתוכנית ההגנה הפולנית. משימתה הייתה להשהות את ההתקדמות הגרמנית תוך נסיגה מזרחה לרגלי הרי הקרפטים. היא כללה 5 דיוויזיות חי"ר, דיוויזיה הררית, חטיבת פרשים, וחטיבת חי"ר הררית עצמאית.
• ארמיית לובלין, ארמייה מאולתרת שהוקמה לאחר פרוץ הקרבות, ב-4 בספטמבר בפיקודו של גנרל טדיאוש פיסקור (Piskor). היא כללה חטיבה ממונעת ומספר יחידות קטנות נוספות. משימתה הייתה הגנה על לובלין, סנדומייז' ונהר הויסלה העליון.
• ארמיית לודז', הוקמה במרץ 1939 בפיקודו של גנרל יוליוש רומל. ארמייה זו נועדה להוות דרג שני לארמיות קרקוב ופוזנן. אולם בשל היערכות קדמית מדי, היא מצאה עצמה מעורבת בקרבות מהיום הראשון ללא אפשרות לשתף פעולה עם הארמיות השכנות לה. היא כללה 4 דיוויזיות חי"ר ו-2 חטיבות פרשים.
• ארמיית מודלין, הוקמה במרץ 1939 להגנת הבירה, ורשה, מצפון. משימת הארמייה הייתה להגן על מערכים מבוצרים בקרבת הגבול עם פרוסיה המזרחית באזור מלוואה (Mlawa) ואחר כך לסגת לכיוון נהר נראוו (Narew). בפיקוד בריגדיר גנרל אמיל קרוקוביץ'-פרזדרזימירסקי (Krukowicz-Przedrzymirski). הארמייה כללה 2 דיוויזיות חי"ר ו- 2 חטיבות פרשים.
• ארמיית פומורז'ה, הוקמה במרץ 1939 בפיקודו של גנרל פומורזה (Pomorze). משימתה הייתה להגן על הערים טורון ובידגושץ' ולנהל מבצעי השהיה ב"פרוזדור הפולני" (פרוזדור דנציג). הארמייה כללה 2 דיוויזיות חי"ר (במסגרת איגוד כוחות "מזרח" של גנרל בולטוק, Boltuc), חטיבת פרשים וחטיבת משמר.
• ארמיית פוזנן, בפיקודו של גנרל טדיאוש קוטרזבה (Kutrzeba). משימתה להגן על האגף של "פולין הגדולה" ולסגת לעבר מערכי ההגנה המבוצרים של נהר הורטה (Warta). הארמייה כללה 4 דיוויזיות חי"ר ו-2 חטיבות פרשים.
• ארמיית פרוסי, בפיקודו של גנרל סטפן דב-ביארנקי (D?b-Biernacki). הוקמה בקיץ 1939 כעתודת המפקדה הכללית. היא נועדה לקלוט את גלי המגויסים האחרונים ולתמוך בארמיות השכנות פוזנן וקרקוב. הארמייה כללה 2 קורפוסים, אולם בשל ההתקדמות הגרמנית המהירה נכנסו שני גייסות מאולתרים אלו ללחימה בנפרד ומרבית היחידות לא הצליחו להשלים את הגיוס. הארמייה כללה 6 דיוויזיות חי"ר, חטיבת פרשים וגדוד טנקים.
• ארמיית ורשה, הוקמה רק 10 ימים לאחר הפלישה הגרמנית ב-10 בספטמבר על בסיס יחידות שונות שנסוגו לעבר ורשה ומודלין. במקור היא כללה 25 גדודי חי"ר ו-40 טנקים, אולם מאוחר יותר היא תוגברה בכוחות מהארמיות מודלין ולודז'. מפקדה היה גנרל ולריאן קוזמה (Cuzma) אולם המפקד בפועל היה יוליוס רומל (מפקד ארמיית לודז').

מהלך המלחמה

הפלישה הגרמנית

פריסת הדיוויזיות הגרמניות והפולניות נכון ל-1 בספטמבר 1939

התוכנית הגרמנית במקור הייתה לתקוף את פולין כבר ב-26 באוגוסט, אולם יום קודם דחה היטלר את המתקפה והיא אושרה על ידו לבסוף ב-31 באוגוסט. קדמו לפלישה כמה פעולות הטעיה ופרובוקציות גרמניות (למשל ההתקפה על תחנת הרדיו בגלייביץ).

ב-1 בספטמבר 1939 פלש צבא גרמניה הנאצית לפולין ללא כל הכרזת מלחמה. הגרמנים פתחו את המערכה בהפצצה אווירית על שדות התעופה וצומתי תחבורה חשובים בפולין. ההפצצות הגרמניות שיבשו את דרכי הקשר של הפולניים במטרה למנוע מצבא פולין אפשרות תנועה. לאחר ההפצצה האווירית בוצעה התקפת שריון מסיבית, ולאחר מכן התקפה של חיל הרגלים הגרמני שכיתר את הכוח הפולני וגרם לו לאבדות קשות. כל פעולת התנגדות שבאה מצד הפולנים נתקלה בהפצצה אווירית גרמנית שגרמה להרס בעיר ובסביבותיה.

המתקפה החלה בשעה 04:40 עם הפצצת ויילון, התקפה אווירית על העיר ויילון. מעל 1,200 אנשים נהרגו בגיחת הפצצה זו אשר בישרה את העתיד לבוא. בשעה 04:45 פתחה ספינת המערכה הגרמנית "שלזוויג-הולשטיין" (שהייתה בביקור של "רצון טוב" בנמל החופשי גדנסק) באש מתותחי 355 המ"מ שלה על מחנה ובסיס הצבא הפולני בווסטרפלטה (Westrplatte). שעה מאוחר יותר חצו ראשוני החיילים הגרמנים את הגבול. כעבור 48 שעות, ב-3 בספטמבר, הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה.

הכוחות הפולנים התנגדו לפלישה הגרמנית בכל כוחם, אך מלכתחילה היה מצבם האסטרטגי חמור, שכן גרמניה וצ'כוסלובקיה שהייתה לפרוטקטורט גרמני לאחר הסכם מינכן הקיפו את מערב המדינה משלושה עברים. פולין הייתה הזירה הראשונה בה השתמשו הגרמנים במלחמת בזק (בליצקריג) – התקדמות מהירה של ארמיות משוריינות, ושימוש במפציצי צלילה על מנת לשבור את קו ההגנה של האויב, להתקדם אל עורפו, לכתר את כוחותיו ולהשמידם במהירות. טקטיקה זו כללה אף מרכיב מובנה של הפצצות טרור על אוכלוסייה אזרחית. אל מול עוצבות הטנקים הגרמניות עמד הצבא הפולני המבוסס על עוצבות פרשים. הצבא הפולני וחיל האוויר הפולני לא היו ערוכים להתמודד כנגד הצבא הממוכן וההתקפי ביותר בעולם, המצויד במיטב המכשור המודרני. הגרמנים נהנו מעדיפות מספרית וטכנולוגית בים, באוויר וביבשה.

בניגוד לתעמולה הגרמנית, חיל האוויר הפולני לא הושמד על הקרקע. הטייסים הפולנים נלחמו בלופטוואפה הגרמני והסבו לו אבדות רבות בימים הראשונים למלחמה, אך הנחיתות המספרית והאיכותית נתנה את אותותיה ועד 14 בספטמבר פסקה ההתנגדות האווירית כמעט לגמרי. חלק מכוחות האוויר הפולנים הצליחו לברוח למדינות אחרות ונלחמו בגרמנים בהמשך המלחמה.

הגרמנים תקפו את פולין משלושה עברים, מסלובקיה בדרום, מגרמניה במערב ומפרוסיה בצפון, מתקפה קונצנטרית זו הושלמה בהמשך, על ידי המתקפה הרוסית ממזרח ב-17 בספטמבר. כבר ביומיים הראשונים של המתקפה הגרמנית, היה הצבא הפולני מעורב בלחימה אינטנסיבית (קרבות מלואה (Mlawa), ופומרניה) תוך נסיגה והשהיה, במגמה להכיל את המתקפה הגרמנית וליצור רצועת הגנה חדשה קרוב יותר לוורשה. ב-3 בספטמבר הצליחו הגרמנים לנתק את "פרוזדור דנציג", ועל אף שבאותו יום הכריזו מעצמות המערב מלחמה על גרמניה, בפועל הן לא עשו דבר להקלת הלחץ על הפולנים.

הממשלה הפולנית חזתה כי הגרמנים יתקיפו בכוח מוגבל, על מנת לכבוש את השטח השנוי במחלוקת באזור "המסדרון", ולאחר מכן ידרשו הפסקת אש. לאור תחזית זו ריכזו הפולנים את כוחותיהם לאורך הגבול המערבי, על מנת להגן על האזור התעשייתי העיקרי מסביב לערים פוזנן, ולודז'. דבר זה איפשר לגרמנים פעולה בתנועת מלקחיים, עת חלק מן הכוחות פורצים מזרחה מפומרניה וחלק מן הכוחות פורצים מערבה מפרוסיה המזרחית, ועד שהחליטו ראשי הצבא להסיג את החיילים אל קו הנהר ויסלה היה כבר מאוחר מדי.

העוצבות הפולניות אשר נסוגו ברגל לא הצליחו ליצור רצועות הגנה חדשות ואף לא מערכי ביניים, מאחר שהעוצבות הממונעות והמשוריינות הגרמניות, על אף שהיו מעטות במספר, עקפו אותן וחדרו לאגפים שלהן ולעורף. יחידות ועוצבות פולניות רבות כותרו והושמדו תוך ניסיון לסגת או להיערך מחדש. כבר ב-5 בספטמבר הבין הפיקוד העליון הפולני את משמעות החדירות הגרמניות המהירות, העריך כי מצבו חסר תקווה, ותלה יהבו בהתערבות צבאות בריטניה וצרפת. עוצבות פולניות רבות המשיכו להילחם בכיתור בנחישות רבה. ב-6 בספטמבר החלה ארמיית קרקוב בפיקודו של גנרל סוסנקובסקי (Sosnkowski), לסגת מזרחה תחת איום של איגוף מצפון. באותו יום נכנע גנרל פיוטרוב טריבונלסקי (Trybunalski) עם ארמיית פרוסי לאחר כישלון תוכנית מתקפת הנגד הפולנית. שבוע לאחר תחילת המתקפה הגרמנית, לאחר הגנת גבורה והסבת אבדות כבדות לגרמנים נפל המתחם המבוצר הימי הפולני של וסטרפלאטה. חיילי המבצר נכנעו בראש מפקדם רס"ן סוצ'רסקי (Sucharski). יום לאחר מכן, ב-8 בספטמבר כבר הגיעו הגרמנים לפאתי הבירה - ורשה.

ב-9 בספטמבר החלו הקרבות המרים והעקובים מדם ביותר במערכה כולה. קרב בזורה, אשר כלל מתקפת נגד פולנית דו-ארמיונית במגמה להגן על ורשה, והתרחש במרחב קוטנו, לוויץ וסוצ'קזואה. הארמיות פומרוז'ה ופוזנן על אף היותן בסכנת כיתור על ידי הארמייה הגרמנית השמינית תקפו בעוצמה רבה ובהפתעה. בתחילה האירה ההצלחה פנים לפולנים אשר הסבו אבדות כבדות לגרמנים. הפולנים הצליחו להדוף את הגרמנים, אך לא הצליחו לשמר את התנופה ורציפות הפעולה, בשל חוסר אספקה של תחמושת ומזון, ובשל האירועים בגזרות האחרות. בנוסף, מהירות הכוחות הגרמניים הפכו את המשך המבצעים לחסר תוחלת, וב-16 בספטמבר החלו הפולנים נהדפים לעבר וורשה. הקרב הסתיים ב-20 בספטמבר תוך השמדה כוללת של הכוחות הפולנים (תחת פיקודו של גנרל טדיאוש קוטז'בה (Kutrzeba), אולם הם הצליחו לדחות במעט את כיבוש הבירה. בקרב בזורה היו מעורבות 18 דיוויזיות גרמניות מהארמיות הרביעית, השמינית והעשירית עם סיוע אוויר הדוק. רק מעט מהיחידות הפולניות הצליחו לפרוץ ולסגת אל תוך ורשה. ב-10 בספטמבר נכנסו הגרמנים לפוזנן לאחר שארמיית פוזנן נסוגה מהעיר.

ב-14 בספטמבר הייתה העיר ורשה נתונה במצור. בתוך שבוע היה הצבא הפולני כלא היה. רובו הושמד בתנועת המלקחיים שסגרה עתה על ורשה, ואחרי היתר רדפו היחידות הממונעות הגרמניות. תנועת מלקחיים נוספת כיתרה את היחידות הפולניות שהצליחו להימלט מן הכיתור הראשון, דרומית לברסט ליטובסק. ב-17 בספטמבר עדיין היו חיילים בודדים שגילו התנגדות בתוך כיסי הכיתור, אך ההתנגדות הפולנית המאורגנת הייתה כלא הייתה.

ב-18 בספטמבר אירע קרב השריון המשמעותי היחיד במערכה. הקרב התרחש בקרבת העיר טומשוב-לובלסקי כאשר 80 טנקים פולנים נתקלו בטנקים גרמניים.

כבר ב-7 בספטמבר הגיעה דיוויזיית הפאנצר ה-4 לפאתי ורשה. ההתקפה הגרמנית הראשונה על הבירה נערכה ב-9 בספטמבר, אולם עד ל-24 בספטמבר נהדפו כל ההתקפות הגרמניות על העיר. ב-25 בספטמבר החלו הגרמנים בהפצצה והפגזה של הבירה הפולנית ללא הבחנה. אולם שתי התקפות גרמניות ב-25 וב-27 בספטמבר נהדפו תוך אבדות. ב-28 בספטמבר נכנעה העיר בשל תנאי החיים הקיצוניים בעיר והעדר אספקה.

במקביל התנהל הקרב על מודלין (שעל הגנתה פיקד גנרל ויקטור טומה - Thommee), אשר החזיקה מעמד אל מול כל התקפות הגרמנים במשך 20 יום (בין 10 - 29 בספטמבר). ב-29 בספטמבר נכבשה אף היא, בשל היעדר אספקה ובשל כיבוש ורשה.

בלילה של 18 בספטמבר, עברו הנשיא הפולני והפיקוד העליון של הצבא את הגבול לרומניה בליווי גדוד הטנקים המודרני היחיד של הצבא (שצויד בטנקי רנו R-35) ועוד יחידות. הם הושמו מייד במעצר, (אולם שוחררו מאוחר יותר, וב-30 בספטמבר כבר הוקמה ממשלת פולין הגולה בפריז).

באותו יום נפגשו הכוחות הגרמנים והרוסים על אדמת פולין, וחלוקת המדינה התרחשה הלכה למעשה. ורשה גילתה התנגדות חזקה, והופצצה מן האוויר בהפצצה כבדה ב-27 בספטמבר שגבתה קורבנות אזרחיים רבים. יחידות פולניות גילו התנגדות בוורשה עוד במהלך חודש אוקטובר 1939. בחבליה ההרריים של פולין החלו יחידות צבא להתארגן באופן מחתרתי ללוחמת פרטיזנים.

ב-2 באוקטובר נכנעו מגיניה הפולנים של הל (Hel) תחת פיקודו של תת-אדמירל אונרוג (Unrug). הקרב האחרון במערכה התקיים בין 2 - 5 באוקטובר בסביבות העיר קוק (Kock) בו נלחם איגוד הכוחות העצמאי של פולסיה בפיקודו של גנרל פרנצ'יזק קליברג (Kleeberg). ב-6 באוקטובר 1939 הניחו אחרוני החיילים הפולנים את נשקם.

הנשיא הפולני איגנצי מושצ'יצקי העביר את סמכויותיו לממשלת פולין הגולה בפריז בטרם חצה את הגבול אל רומניה שם נעצר. אלפי חיילים נוספים חצו את הגבולות אל רומניה ובולגריה במטרה להגיע אל מדינות המערב, ולהמשיך שם בלחימה. אלפים נוספים נפלו בשבי הגרמני, ובשבי הרוסי. אלו גם אלו לא שפר גורלם. בחודש אוקטובר 1939 המדינה הפולנית לא הייתה עוד.

הפלישה הסובייטית

ערך מורחב – פלישת ברית המועצות לפולין

מצב הכוחות בפולין אחרי 14 בספטמבר 1939.

ב-17 בספטמבר 1939 נע הצבא האדום מערבה, אל תוככי פולין. על פי הנספח הסודי להסכם ריבנטרופ מולוטוב חולקה פולין בין הנאצים ובין ברית המועצות כאשר קו הגבול מקביל בערך לקו קרזון ההיסטורי מ-1919. ב-18 בספטמבר נפגשו צבאות הרוסים והנאצים בברסט ליטובסק.

הפלישה הסלובקית

בפיקודו של הגנרל פרדיננד צ'טלוש פלש הצבא הסלובקי לפולין באמצעות 3 דיוויזיות:

• הדיוויזיה הראשונה בפיקודו של הגנרל אנטונין פולאניץ
• הדיוויזיה השנייה בפיקודו של הקולונל אלכסנדר צ'נדרליק
• הדיוויזיה ה20 בפיקודו של אלוף-משנה איוון אימרו

חזית המערב

בריטניה וצרפת כיבדו את ערבותם לפולין בהכרזת מלחמה על גרמניה, אך לפעולה זו לא הייתה כל השפעה על הצבאות הגרמנים השועטים לתוככי פולין. ההסכם הצבאי הצרפתי פולני, שנחתם ב-19 במאי 1939 דיבר במפורש על כך שהצבא הצרפתי יתקוף את גרמניה אם תותקף פולין (בעוד שהערובה הבריטית הייתה כללית ובלתי מפורשת). הוורמאכט היה עסוק בהתקפה על פולין, והצרפתים נהנו מעדיפות מספרית מכרעת בגבולם עם גרמניה, אך הצרפתים לא נקטו בכל פעולה שהיה בה כדי לסייע לפולנים המותקפים. תשע דיוויזיות (מתוך 102 שהיו מוכנות לפעולה) של צבא צרפת נכנסו אל שטח גרמניה בחבל הסאר, התקדמו לעומק של שמונה קילומטרים וכבשו כעשרים כפרים נטושים, ללא התנגדות כלשהי. "מתקפת הסאר" לא הביאה להסטת חייל גרמני אחד מפולין אל המערב. חיל האוויר הבריטי, השליך כרוזים על אדמת גרמניה, במבצע שכונה על ידי הגנרל אדוארד ספירס "לוחמת קונפטי". משנראה כי הגרמנים מביסים את פולין, ובקרוב יוכלו לשוב ולהפנות חיילים אל המערב, הורה המטה הכללי הצרפתי על נסיגה, וב-4 באוקטובר שבו הכוחות הצרפתים אל העמדות בהם החזיקו טרם המתקפה.

אבדות אזרחיות

בשנת 1939 מנתה אוכלוסיית פולין 34,775,000 אזרחים. במהלך המלחמה נהרגו 400,000 חיילים מקרב הצבא, 2,200,000 אזרחים וכן 3,000,000 יהודים במסגרת השואה. סה"כ נהרגו 5,600,000 איש שהיוו כ-16% מכלל האוכלוסייה. כ-500 אזרחיים גרמנים נהרגו.

אבדות צבאיות

בזמן המלחמה הגרמנים איבדו 16,343 חיילים, 32 אלף נפצעו ו-236 טנקים הושמדו. בנוסף לכך, הסובייטים איבדו 1,475 איש ו-2,383 נפצעו. הפולנים איבדו 66,000 איש ו-133,700 פצועים. 30,000 פליטים פולניים ברחו לרומניה ו-60,000 ברחו לצרפת, ששם הוקם הצבא הפולני מחדש. מספר השבויים הפולנים הגיע ל-675,000 בערך, כשהגרמנים תפסו 420,000 שבויים והסובייטים תפסו כ-250,000 בערך.

לאחר המלחמה

ערך מורחב – היסטוריה של פולין: מלחמת העולם השנייה

קברים של חיילים פולניים בבית הקברות הצבאי פובונזקי, ורשה.

לאחר כיבושה של פולין, ניתנו על ידי אדולף היטלר שני צווים (ב-8 באוקטובר וב-12 באוקטובר 1939) אשר סיפחו לגרמניה חלקים נרחבים ממערב פולין. חלקים אלו כללו את אזור המסדרון הפולני והעיר החופשית דנציג, וכן את פרוסיה המערבית ושלזיה העילית, שסופחו לפולין בהסכם ורסאי, אך גם חלקים אשר היו פולנים ללא עוררין, הן מבחינת ההיסטוריה שלהם והן מבחינת הרכב אוכלוסייתם, לרבות העיר לודז', שהייתה העיר השנייה בגודלה בפולין. שטחם של חלקים אלו היה 94,000 קמ"ר ואוכלוסייתם 10 מיליון נפש, רובם הגדול פולנים.

על פי תנאי הסכם ריבנטרופ מולוטוב, אשר אושררו בהסכם מיום 28 בספטמבר 1939, סיפחה ברית המועצות לשטחה את כל השטח שממזרח לנהרות פיסה, נַרֶב, הבוג המערבי וסן, פרט לאזור שמסביב לוילנה אשר נמסר לליטא, ואזור סובאלקי אשר סופח אף הוא לגרמניה. באזורים אלו חיה אוכלוסייה מעורבת של פולנים, אוקראינים, בלארוסים ויהודים. השטח הכולל (לרבות השטח שנמסר לליטא) של השטחים שבשליטת ברית המועצות היה 201,000 קמ"ר, ואוכלוסייתו 13,500,000 נפש. רצועת אדמה צרה שהייתה חלק מהונגריה לפני 1914 ניתנה לסלובקיה.

ראו גם

• היסטוריה של פולין: מלחמת העולם השנייה
• מלחמת בזק
• ועידת יאלטה
• פשעי המלחמה של הוורמאכט

לקריאה נוספת

• ריצ'רד אוברי, הספירה לאחור לקראת המלחמה, הוצאת עם עובד תשע"ח
• Robert Forczyk, Case White: The Invasion of Poland 1939, OSPREY, 2019

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של פלישת גרמניה הנאצית לפולין
• ה. צ., ‏רשמים מהצבא הרוסי בפלישתו לפולין, מערכות גיליון 1, אפריל 1940
• יובל מלחי, כיבוש פולין, בפודקאסט "מלחמת העולם השנייה", באתר הטלוויזיה החינוכית
• הפלישה לפולין בארכיון העיתונים (באנגלית)
• הפלישה לפולין באתר נתונים על מלחמת העולם השנייה (באנגלית)
• סטטיסטיקות גרמניות על האבדות במלחמה (באנגלית)
• נתונים אודות אבדות הצדדים הלוחמים (באנגלית)
• הסכם ההגנה ההדדי בין בריטניה לפולין (באנגלית)
• אתר עם ציר זמן של האירועים במלחמה (באנגלית)
• מלחמת העולם, 1939-1945 - קרבות - פולין, דף שער בספרייה הלאומית