לדלג לתוכן

פרידל שטרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרידל שטרן
Friedel Stern
לידה 16 בינואר 1917
לייפציג, גרמניה
פטירה 29 באוקטובר 2006 (בגיל 89)
תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה עינת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
מקום לימודים בית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה קריקטורה, איור
פרסים והוקרה פרס דוש לקריקטורה (2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון בכניסה לביתה של פרידל שטרן בתל אביב

פרִידְל שטֶרן (Friedel Stern;‏ 16 בינואר 1917, לייפציג, גרמניה29 באוקטובר 2006, תל אביב-יפו, ישראל) הייתה קריקטוריסטית, מעצבת גרפית, עיתונאית ומורה לאמנות ישראלית ילידת גרמניה, מחלוצות תחום הקריקטורה בישראל. הקריקטורות שיצרה, שעסקו בחיי היום-יום, הציגו את ישראל מנקודת מבט הומוריסטית וביקורתית. על יצירתה זכתה בשנת 2004 בפרס דוש לקריקטורה.

פרידל שטרן נולדה בשנת 1917 לפייבל (1879-1930) וללואיזה לבית רוזנפלד (1883-1942) בעיר לייפציג שבגרמניה, הבכורה במשפחה בת ארבעה ילדים (היו לה עוד אח ושתי אחיות). לאביה הייתה חנות לבדים עם מספר סניפים. בעקבות המשבר הכלכלי בסוף שנות ה-20 הוא פשט רגל וכל הסניפים נסגרו, למעט חנות אחת, אותה ניהלה האם בעקבות מותו של האב בתאונה. לאחר סיום לימודיה התיכוניים החלה לימודים בבית הספר הגבוה לאמנות שימושית בלייפציג.

משפחתה לא הייתה בעלת תודעה ציונית, אולם עם התגברות האנטישמיות בגרמניה, עברה הכשרה חקלאית בווסטפליה ב-1935, בעידוד אמה. הפסיקה את לימודי האמנות והצטרפה לקבוצה יהודית של הצופים.[1] בזכות ההכשרה זכתה לסרטיפיקט ועלתה לארץ ישראל בשנת 1936 בגפה עם קבוצה זו. בתחילה נשלחה לקיבוץ כפר המכבי. לאחר זמן עזבה אותו ועברה להתגורר בחיפה, שם עבדה כמבשלת ועוזרת בית ולמדה רישום בשיעורי ערב אצל פ"ק הֶניך (Hoenich). בסוף שנות ה-30 למדה עיצוב ואמנות ב"בצלאל החדש" בירושלים.

בימי מלחמת העולם השנייה נמנתה עם מתנדבי היישוב לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי כאחות. לאחר שנת 1940 נשלחה לשרת בבית ספר לקצינים בעזה והצטרפה לצבא השחרור באיטליה, שם צורפה ליחידת הסוואה.[2] בתקופת המלחמה יצרה שטרן רישומים ואיורים המתארים את הווי החיילים הבריטים. בשנת 1944 הציגה מרישומיה בתערוכת ""אמני כוחות הברית" שהתקיימה במצרים. על שירותה בצבא זכתה שטרן בצל"ש מטעם מלך בריטניה.[3] אמה הצליחה לארגן את יציאת ילדיה מגרמניה לפני השואה, אולם גורשה בידי הנאצים ב-1942 מלייפציג ונספתה בשואה.

לאחר שחרורה מהצבא הבריטי ב-1945 חזרה שטרן לארץ ישראל והחלה לעבוד כשרטטת מפות מטעם "מחלקת המדידות של ארץ ישראל (Survey of Palestine, שהייתה לימים למחלקת המדידות). אחד מחידושיה היה שרטוט של מפות ארץ ישראל המלוות באיורים. קובץ מפות כזה יצא בשנת 1953 תחת השם "Israel in 14 Pictorial Maps".[4]

בשנת 1946 פרסמה לראשונה קריקטורות בעיתון "במחנה", ביטאון "ההגנה". אז עוצבה גם החתימה שלה, שהורכבה משמה הפרטי, "פרידל", וציור של כוכב (סמל) (פירוש שם משפחתה בגרמנית, "שטרן"); חתימה זו נועדה להבדיל אותה מיוסי שטרן, שכיהן כעורך הגרפי של העיתון. בעקבות הצלחת פרסום זה החלה לפרסם את יצירותיה בקביעות בעיתונים כגון "דבר", "דבר השבוע" ו"לאשה".

החל בשנות החמישים פרסמה שטרן כתבות עיתונאיות שדרכן בחנה את החברה הישראלית בצורה ביקורתית. עבור חלק מכתבות אלו "התחזתה" לטיפוסים שונים, פעמים רבות תוך שימוש בתחפושות. בשנת 1956, לדוגמה, התחזתה לעולה ממרוקו וטופלה בדי-די-טי. בכתבות אחרות עבדה ככרטיסנית באוטובוס, כעולה באולפן עברית ועוד.[5] את חוויותיה תיארה בעיתונות הישראלית בכתבות המלוות בקריקטורות. בשנת 1958 פרסמה את ספרה "בקיצור: ישראל", שעסק בחוויות התיירות בישראל.

במקביל לעיסוקה בעיתונות, שימשה שטרן כמעצבת גרפית. בשנות ה-50 וה-60 עיצבה כרזות לשירות הבולאי ולדואר ישראל. בשנת 1960 יצרה את סדרת "דואר אוויר נוף 2" – סדרה של 10 בולים של דואר ישראל (הסדרה השלישית של בולי דואר אוויר), שעסקו בערים ובאתרים בארץ ישראל.[6] (בכך הייתה לאישה השנייה שעיצבה בולים בישראל, אחרי מרים קרולי).[7] בין עבודותיה הנוספות: כרטיסי ברכה לרגל יום העצמאות (הוצאת קרן היסוד, 1958), כרזה למוסד לביטוח לאומי (שנות ה-50), אלבום אוסף "ארצות ועמים בתמונות" (תחילת שנות ה-60), כרזה לתחרות הנבל (שנות ה-60). סגנון העיצוב שלה התבסס על קו גאומטרי-מינימליסטי, שתאם את רוח התקופה.[8]

במשך שנים רבות הייתה שטרן אישה יחידה בתחום הקריקטורות בישראל. בשונה מקריקטוריסטים אחרים בני דורה, שטרן מיעטה לעסוק בנושאי פוליטיים או צבאיים. ייחודה היה בעיסוק בנושאים הלקוחים מחיי היום-יום, שהציגו את החברה הישראלית בצורה גרוטסקית או אבסורדית.[9] מבחינה אמנותית, יצירותיה של שטרן מאופיינות בשימוש בקו גאומטרי, תוך שימוש מועט יחסית במשטחי צבע.

בין השנים 1962–1992 שימשה שטרן כמרצה לרישום במחלקה לעיצוב גרפי ובמחלקה לקדרות ב"בצלאל". במשך שנים רבות התנדבה בארגון נכי צה"ל ובבית הלוחם. על התנדבותה זו זכתה באות הנשיא למתנדב לשנת 1999. בשנת 2004 זכתה בפרס דוש לקריקטורה.

בין פברואר לאפריל 2005 נערכה תערוכה של יצירותיה בעיר לייפציג, שבה אף נכחה, לזכר 70 שנים מאז שנאלצה לעזוב את גרמניה.

שטרן, שלא נישאה מעולם, נפטרה בתל אביב-יפו בשנת 2006, מעט לפני יום הולדתה ה-90. היא נקברה בבית העלמין בקיבוץ עינת.

ספרייתה נתרמה לספריית בית אריאלה בתל אביב, ועזבונה האמנותי נתרם בשנת 2010 למוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון. החל ב-2012 מקיים המוזיאון תחרות קריקטורות דו שנתית בשם "התחרות לקריקטורה הומוריסטית ע"ש פרידל שטרן", המנציחה את זכרה.

במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה בתל אביב נקבעה לוחית זיכרון על ביתה של פרידל שטרן ברחוב יהואש 8 בתל אביב.

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
* Israel in 14 Pictorial Maps, Kerem Hayesod, 1953
  • בקיצור: ישראל, תל אביב: הוד, 1958,[12] (אלבום קריקטורות על התרשמות התיירים מישראל)
  • עלי-תאנה, תל אביב: מודן, 1983. (אלבום קריקטורות)
  • גברים גברים, המדריך הקטן לחקר גברים, המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון, 2022.

ספרים שאיירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סביב, סביב בתל אביב; ציורים: פ. שטרן; חרוזים: דוד טוב, תל אביב: ש. זימזון, 1949.
  • חברים חדשים; חרוזים: בן ישראל הדני (שלמה סקולסקי); ציירה: פ. שטרן, תל אביב: ש. זימזון, [תשי"-?]. (לילדים)
  • שמואל רוזן, 'מי יודע?; ציורים: פרידל שטרן, תל אביב: צבר, תשי"ח.
  • ישראל: מפות מדברות; הוכנו והודפסו על ידי מחלקת המדידות, משרד העבודה; מצוירות על ידי פרידל שטרן, תל אביב: ליאון המדפיס, תשי"ח.
  • שמואל רוזן, בסימן שאלה; ציורים: פרידל שטרן, תל אביב: קוץ, 1960.
  • ארצות ועמים בתמונות, פרסום "צח", [תחילת שנות ה-60]. (אלבום אוסף)
  • מעשה בדֻבּוֹן "לא רוצה"; ציירה פ’ שטרן; עבד מאנגלית בן ישראל הדני (שלמה סקולסקי), תל אביב: ש' זימזון, 1952. (לילדים) אותו הספר בדיוק אוייר גם זמן רב מאוחר יותר על ידי הילה מעוז.
  • מרגלית בנאי, פיצפונת, הוצאת מסדה, 1965
  • מרגלית בנאי, פיצפונת והג'ינג'ים, הוצאת קרני, 1968

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לאה אילני, 'אשה כוכב' (ריאיון עם פרידל שטרן), ניב הגמלאי 185 (1998), 10–12.
  • ששון גואטה, '"תמיד רציתי שיאמרו על הקריקטורות שלי, "אוי זה חזק! אוי זה אכזרי!", אבל זה אף פעם לא קרה, כי זה לא אני. אני עוסקת בהומור"' (ריאיון עם פרידל שטרן), קרדיט: המגזין לעיצוב ולתקשורת חזותית בישראל 18 (2003), 6–9.
  • עודד באומן, 'בלי פוליטיקה', MB: יקינתון 214 (2007), יז.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלה:

  • מפגש עם פרידל שטרן (הרצאה), הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, תל אביב, 26 באוגוסט 2006: חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4

כתבות עיתונאיות מפרי עטה:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יעל חן, "הצד המצחיק של דג הפילה", מעריב, סגנון, 10 בפברואר 1999, עמ' 20.
  2. ^ ירמי פינקוס, "לא נרגעת", העיר, 13 במרץ 2003, עמ' 51.
  3. ^ צביה כהן (עורכת), התנדבנו לצבא הבריטי: חיילות ארצישראליות במלחמת העולם השנייה, תל אביב: משכל, 2005, עמ' 145.
  4. ^ שיחה עם פרידל שטרן, ב' חשון תשס"ד, 28 באוקטובר 2003, באתר המרכז למיפוי ישראל
  5. ^ מיכל מעוז, "ראיתי ייקית שמחה", אנשים, 26 בספטמבר 1983, עמ' 22.
  6. ^ דואר אוויר נוף 1960-2, באתר התאחדות בולאי ישראל; 8 בולי נוף חדשים יופיעו בשנת העשור, מעריב, 11 באוקטובר 1957; א. לינדנבאום, בשולי הבולים | צפת, טבריה ואשקלון בבולי דואר חדשים, דבר, טור 1, 1 בינואר 1960; חיים לנגלבן, בולים ובולאים | אם אשכחך טחנת הרוח... או: ירושלים של פרידל, חרות, 6 באוקטובר 1961 שטרן ביצעה עבודות גרפיות נוספות עבור השירות הבולאי ודואר ישראל. ב-1957 ציירה את המדפיס ומכונת ההדפסה שעיטרו את גלוית תערוכת הבולים הבינלאומית "תַבִּיל", שנערכה בתל אביב (8 בולי נוף חדשים יופיעו בשנת העשור, מעריב, 11 באוקטובר 1957).
  7. ^ שמואל בן ישראל, בולים ובולאים | סדרה שלישית של בולי דואר-אוויר, חרות, 16 באוקטובר 1957
  8. ^ ירמי פינקוס, הייתי תיירת בארץ: פרידל שטרן, חולון: המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, 2012, עמ' 19.
  9. ^ אירית מלר, לא רק הומור, חיפה: מוזיאון מאנה-כץ, 1999, עמ' 6.
  10. ^ רחל אנגל, תערוכות | תערוכת פרידל שטרן, מעריב, טור 4, 24 במרץ 1972 (ביקורת קצרה).
  11. ^ מרב יודילוביץ', הפנים של פרידל, באתר ynet, 8 בינואר 2007; ערב לכבוד האמנית פרידל שטרן, באתר וואלה, 8 בינואר 2007; ערב לציון יום הולדת 90 לקריקטוריסטית פרידל שטרן ז"ל, באתר nana10‏, 10 בינואר 2007.
  12. ^ רחל אנגל, על פסלים ועל קריקטורות, מעריב, 23 במאי 1958.