רות מנזה

רות מנזה
	רות מנזה (1976)
לידה	4 בפברואר 1933; תל אביב
פטירה	12 ביוני 1988 (בגיל 55); בית חולים בילינסון
מוקד פעילות	ישראל
סוגה	פסנתרנית קונצרטים ומלווה
כלי נגינה	פסנתר
בן זוג	אלברט כהן
צאצאים	עדי כהן, שרון כהן

רות מנזה (4 בפברואר 1933 – 12 ביוני 1988) הייתה פסנתרנית ישראלית.

קורות חיים

רות מנזה נולדה בתל אביב. אמה הייתה עקרת בית ילידת פולין ואביה, יליד האימפריה האוסטרו-הונגרית, היה פקיד. היא הייתה השלישית מתוך חמישה ילדים, עליהם כפתה אמם נגינה בשני כלי נגינה לפחות.

היא התחילה לנגן בפסנתר בגיל 5, ולמדה אצל פאולה זיק בלומברג. כאשר ניגנה עבור פרופסור ליאו קסטנברג, הוא החליט לקבלה כתלמידה, אף על פי שלמשפחתה לא היה כסף לשלם עבור השיעורים. מאוחר יותר למדה אצל פרנק פלג. בתקופה זו החלה לנגן באבוב, ולמדה אצל אליהו טורנר, האבובן הראשי בתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

רות ואחיה המשיכו להתפתח כמוזיקאים ולהופיע בקונצרטים, הם נודעו בשם "משפחת מנזה המוזיקלית". רות ניגנה באבוב באופרה הישראלית בגיל 16.

בשנים 1951–1953 שירתה בגלי צה"ל כעורכת מוזיקלית. הופיעה כסולנית,^[1] מלווה והייתה חברה בהרכבים קאמריים בתל אביב, בירושלים ובשידורי רדיו. הופיעה גם מספר פעמים כסולנית בתזמורת קול ישראל (שלימים הפכה לתזמורת הסימפונית ירושלים).

לימודים בארצות הברית

ב-1953 עברה מנזה לארצות הברית כדי להמשיך את לימודיה האקדמיים. היא קיבלה דיפלומה בפסנתר מבית הספר ג'וליארד בשנת 1957, שם ניתנה לה מלגה מ-1954 עד 1957. היא הייתה תלמידתו של הפסנתרן והמורה אדוארד שטויירמן בתקופה זו. בג'וליארד ליוותה בכיתות הלימוד של נגנים וזמרים מחברי הסגל, כולל מאק הארל (אנ'), לוטה לאונרד ומריון פרשל (אנ') ממחלקת הזימרה; ליאונרד רוז, צ'לו, ברנרד גרינהאוס (אנ'), צ'לו, ויליאם פרימרוז, ויולה. במהלך הקיץ של 1955 ו-1956, מנזה הייתה המלווה של פסטיבל המוזיקה ובית הספר של אספן באספן (קולורדו), וליוותה בכיתותיהם של סיימון גולדברג, אדל אדיסון (אנ'), לסלי צ'אבאי (אנ') ואחרים. היא עבדה כפסנתרנית בפסטיבל שייקספיר-תחת-הכוכבים באנטיוכיה ב-1957, בקונצרטים של תיאטרון ומוזיקה קאמרית בטולדו וב-Yellow Springs, אוהיו.

לאחר שסיימה את לימודיה בג‘וליארד, אורגן עבורה קונצרט צדקה על מנת שתרכוש פסנתר כנף, בו נאסף סכום של 2000 דולר. היא רכשה פסנתר וספסל מחברת בולדווין (אנ'), אשר היו שייכים ושימשו באופן בלעדי למשך שנה את המנצח והמלחין לאונרד ברנשטיין, שלימים נהיה עמיתה וחברה הקרוב.

קריירה מקצועית

לאחר ג'וליארד, מנזה זכתה להכרה נרחבת כפסנתרנית מלווה בשל הופעותיה עם הרכבי מוזיקה קאמרית בארצות הברית. היא ליוותה אמנים ידועים רבים בקונצרטים פומביים, כולל רג'ינלד קל, קלרינט, ג'וזף איגר, קרן יער, וולטר טרמפלר (אנ'), ויולה, רומן טוטנברג, כינור וקלאוס אדם (אנ'), צ'לו. ב-1957 חזרה ארצה, שם המשיכה את הקריירה שלה בנגינה בקונצרטים וברסיטלים קאמריים ותזמורתיים, הקלטות לרדיו ולטלוויזיה ואף בנגינה באבוב בתיאטרון. בזמן שניגנה בהפקה של ״זעקי ארץ אהובה״ מאת קורט וייל בתיאטרון הלאומי הבימה בתל אביב, היא הכירה את בעלה, השחקן אלברט כהן, שהופיע במחזמר. הם נישאו ב-1959. חלק מהנגנים שליוותה באותן שנים היו: הכנרים אייזיק שטרן, צבי צייטלין (אנ'), אלכסנדר טל; הויולנים לינה לאמה (אנ'), דניאל בנימיני; הצ'לנים עוזי ויזל, טובי סאקס, צבי הראל, יעקב מנזה, אמיל ויינשטיין; החלילנים אורי טפליץ, אורי שוהם; האבובן אליהו טורנר; הקלרניתן יונה אטלינגר; הבסוניסט מרדכי רכטמן; הרביעייה הישראלית החדשה וחמישיית הנשיפה התל אביבית. כסולנית הופיעה עם תזמורת קול ישראל בקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של בטהובן. באותן שנים החלה להופיע גם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

הקשר עם לאונרד ברנשטיין

בשנת 1963 הגיע לישראל המנצח והמלחין לאונרד ברנשטיין כדי לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בביצועה של הבכורה העולמית של הסימפוניה השלישית של ברנשטיין, "קדיש". מנזה הייתה הפסנתרנית ביצירה וכן הדריכה את סולנית המצו-סופרן ג'ני טורל, והמספרת, השחקנית חנה רובינא. בעקבות הבכורה, ברנשטיין הזמין את מנזה לסייע בחזרות לסימפוניה שלו בניו יורק,^[2]בקונצרטים האחרים שלו באירופה ובארצות הברית ועם ההקלטות של היצירה. בבוסטון סייעה למנצח שארל מינש בהכנות החומרים ובעבודה עם הסולנים. מבוסטון נסעה לניו יורק ועבדה עם ברנשטיין ועם אברהם קפלן, מנצח המקהלה. לאחר סיום הקונצרטים הכינה מנזה עם קפלן, לבקשת ברנשטיין, את פרטיטורת הפסנתר של הסימפוניה, שראתה אור בהוצאת שירמר (אנ'). ברנשטיין ומנזה טיפחו קשר אישי ומקצועי קרוב אשר נמשך עד ימיה האחרונים של מנזה.

ב-1968 הציגה מנזה את המנצח דניאל אורן, אז בן 13, בפני ברנשטיין, שבחר בו לבצע את קטע סולו הנער במזמורי צ'יצ'סטר.

במרץ–אפריל 1977 חגגה התזמורת הפילהרמונית הישראלית את חייו ויצירתו של לאונרד ברנשטיין בשורה של מופעים סימפוניים וקאמריים במסגרת פסטיבל לאונרד ברנשטיין. מנזה הופיעה בקונצרטים רבים בסדרה, בין היתר בקונצרט פסנתר בארבע ידיים עם ברנשטיין עצמו, ובסימפוניה השנייה של ברנשטיין, ״תקופת החרדה״ (אנ'), בה ניגנה מנזה את תפקיד הפסנתר הסולני בניצוחו של לוקאס פוס. הקונצרט הועבר בשידור חי בקול ישראל והופעתה של מנזה זכתה לביקורות נלהבות.^[3]

ליווי מוזיקאים

עם האמנים שאיתם עבדה מנזה בקביעות ברסיטלים ובקונצרטים קאמריים וסימפוניים, נמנים הכנרים אייזיק שטרן, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן, שלמה מינץ, סילביה מרקוביצ'י (אנ'),^[4] גיל שחם, הנריק שרינג, עברי גיטליס, רוג'יירו ריצ'י (אנ'), איונה בראון (אנ'), יהונתן בריק^[5], גיא בראונשטיין (אנ'), רועי שילוח, חגי שחם, מרים פריד (אנ'), אורי פיאנקה; הצ'לנים יו-יו מה, לין הארל ואחיה יעקב מנזה; הזמרים כריסטה לודוויג, לוצ'אנו פברוטי, מונסראט קאבאייה, שירלי ורט (אנ'), אוולין ליר (אנ'),^[6] ניקולא תג'ר, רפאל אריה, נתניה דברת, רמה סמסונוב, גילה ירון, מירה זכאי, רוזלין ברק, מרים לרון, מרדכי בן שחר, ביביאנה גולדנטל, אפרים בירן; החלילנים ז'אן-פייר רמפל, אראלה תלמי; הקלרניתנים עלי אבן, ריצ'רד לסר, שרון קם; האבובנית סמדר שזר; נגני הקרן יעקב מישורי, מאיר רימון; הטרומבוניסט ריי פרנס; החצוצרן אילן אשד; נגני כלי ההקשה אלון בור, חן צימבליסטה; נגן הטובה שמואל הרשקו; הקונטרבסיסטים טליה קלינג (אחותה) וטדי קלינג (גיסה); הויולנית מירה מנזה (אחייניתה); המנצחים זובין מהטה, יואב תלמי, אריה ורדי, שלום רונלי-ריקליס.

מלחינים בני-זמנה כגון צבי אבני, אנדרה היידו, ויוסי מר-חיים ביקשו את עזרתה של מנזה לנגן עבורם את יצירותיהם החדשות מתוך הפרטיטורות שכתבו. כמו כן, השתתפה במספר רב של הקלטות בכורה של קטעים חדשים, הן בהקלטות שיצאו כאלבומים והן לרדיו עבור קול ישראל.

מנזה הייתה חברה בתזמורת הקאמרית הישראלית בהדרכת המנצח גארי ברתיני, והופיעה עם התזמורת בקונצרטים בארץ ובחו"ל. היא הופיעה בהדרכת ברטיני עם מקהלת רינת (המקהלה הקאמרית הישראלית). היא גם הופיעה עם התזמורת הסימפונית ירושלים והייתה הפסנתרנית בסמינר טוסקניני ובתחרות הצ'לו הבינלאומית של פבלו קזלס. כמו כן, עבדה כמדריכת זמרים ביצירות ווקאליות ומקהלה רבות בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ובמקומות אחרים. היא הקליטה עם הפילהרמונית הישראלית, בניצוחו של לורין מאזל, את פטרושקה מאת סטרווינסקי עבור דקה רקורדס, ועם לאונרד ברנשטיין, את הסוויטה שלו, Fancy Free (אנ'), עבור דויטשה גרמופון^[7]

בהופעת סולנית נוספת ביצעה מנזה את הקונצ'רטו בדו מינור לפסנתר, חצוצרה ותזמורת כלי מיתר מאת שוסטקוביץ' (אנ') עם התזמורת הסימפונית חיפה.

היא ניגנה שנים רבות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית כפרילנסרית, ומשנת 1983 הועסקה כחברה מלאה בתזמורת.

מחלה ומוות

בשנת 1984 גילתה מנזה שהיא סובלת מטרשת נפוצה. השפעת המחלה על מערכת העצבים השפיעה ישירות על הנגינה שלה, אך היא המשיכה להופיע. ברנשטיין, אשר ידע ממנזה שבגלל מחלתה היא מתקשה לפעמים לנגן בשטף ביד ימין, כתב את תפקיד הפסנתר ביצירתו, "משחקי יובל", בהזמנת התזמורת הפילהרמונית הישראלית לרגל חגיגות יום השנה ה-50 שלהם, כמעט כולו ליד שמאל בלבד. המלחין נועם שריף כתב באותה תקופה עבורה קטע לפסנתר, כחלק מיצירתו, "מחיה המתים", שבוצעה גם היא על ידי הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה.

כשחזרה מביקור בסוויטה של ברנשטיין במלון הילטון, שהגיע ביוני 1988 לתל אביב כדי לנצח שוב על "משחקי היובל" להקלטה לדויטשה גרמופון, היא מעדה בכניסה לביתה ושברה את עצם הירך. רות נותחה בבית החולים בילינסון, ושבועיים לאחר מכן, ב-12 ביוני 1988, נפטרה מתסחיף ריאתי.^[8] היא הובאה לקבורה בבית העלמין הדרום,^[9] בהלווייתה השתתפו כמעט 1000 אנשים.

ב-22 באפריל 1989 ארגנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית קונצרט לזכרה במוזיאון תל אביב. כמה מנגני התזמורת ניגנו מחוות למנזה, ואורח הכבוד היה לאונרד ברנשטיין, שהגיע במיוחד מניו יורק כדי להשתתף בקונצרט. ברנשטיין הקדיש את הבכורה העולמית של יצירתו, "אריות וברקרולות" (אנ'), לזכרה של מנזה,^[10]^[11] והבכורה נערכה באותו לילה, כשבסיומה נשא למנזה מהבמה הספד, באנגלית ובעברית.

משפחה

מנזה נולדה למשפחה מוזיקלית, ויצרה משפחה נוספת עם בעלה, השחקן והזמר אלברט כהן, איתו גם עבדה לפעמים כפסנתרנית, בין היתר במופע שלו ״עלי שלכת״, בו שר משיריו של איב מונטאן, בהפקת התיאטרון הקאמרי של ״שלושת הוצמך״ בה היא ניגנה והוא כיכב, כמדריכה מוזיקלית שלו בתפקידו כסוויני טוד בהפקה של התיאטרון הקאמרי של המתח-זמר ״סוויני טוד״. יחד נולדו להם שני ילדים: עדי כהן, מלחין קולנוע ופרופסור במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון ארה״ב; ושרון כהן, במאי דיבוב, מתרגם ושחקן בעל חברה ואולפן הקלטות.

אחיה הבכור והיחיד של מנזה, יעקב, היה צ'לן שניגן ברביעייה הישראלית החדשה ובתזמורת הפילהרמונית הישראלית; בתו, מירה מנזה, ניגנה בויולה בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון; אחותה הגדולה, רחל, ניגנה בקונטרבס; בתה, עמליה, ניגנה בפסנתר ובצ'מבלו והיא מטפלת בילדים בעזרת מוזיקה; אחותה הצעירה, טליה, ניגנה בקונטרבס בתזמורת הפילהרמונית הישראלית; בעלה, טדי, היה תלמיד שלה ולימים הפך לנגן הקונטרבס הראשון בתזמורת הפילהרמונית הישראלית; בנם, נמרוד, מנגן בקונטרבס בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. אחותה הצעירה של מנזה, אבישג, הייתה האחות היחידה שלא הפכה למוזיקאית אלא לאמנית חזותית. בנה של מנזה, שרון, גם הוא סקסופוניסט, וניגן פעם כמוזיקאי אורח בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, ויחד עם שאר חברי משפחת מנזה ניגנו באותו קונצרט 6 בני משפחת מנזה: שרון, רות, יעקב, טליה, טדי ושמואל הרשקו, נגן הטובה של התזמורת, שהיה נשוי אז לבתו של יעקב, מירה.

ילדי מנזה ממשיכים את מסורת המשפחה. מלבד היותו מוזיקאי בעצמו, עדי נשוי לזמרת האופרה והמורה לפיתוח קול בבת מרום, בנם, ליל, לומד קומפוזיציה באוניברסיטת תל אביב, ובתם, נות, היא פסנתרנית וזמרת אופרה צעירה. לשרון שלושה ילדים: לני כהן, בתו מנישואיו לאסנת בוקופצר, היא קולנוענית, מתרגמת, במאית דיבוב ומוזיקאית, ומיחסיו עם הצ'לנית חגית גלזר, גבריאל, שהוא צ'לן צעיר, ועלמה, שהיא כנרת צעירה.

לקריאה נוספת

עדית נאמן, "ברנשטיין שמע, ופרץ בבכי", ידיעות אחרונות, 15 ביוני 1988

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רות מנזה בוויקישיתוף

רות מנזה, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
רות מנזה, באתר ספוטיפיי
רות מנזה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רות מנזה, באתר Discogs (באנגלית)
רבקה מיכאלי מראיינת את רות מנזה ומשפחתה ב"סיבה למסיבה", באתר יוטיוב
הדס מנור, הפסנתרנית רות מנזה כהן הלכה לעולמה אחרי מחלה ממושכת, מעריב, 15 ביוני 1988
חנה ידור, כל הכשרון הזה, מעריב, 21 ביוני 1988
קונצרט - ויקטור יורן, רות מנזה כרזה

הערות שוליים

^ משה גורלי, רות מנזה, דבר, 28 באוגוסט 1953
^ תלווה את "קדיש" בארה"ב, מעריב, 22 בדצמבר 1963
^ נתן מישורי, "ברנשטיין בחיפוש אחר האמונה והמוזיקה", הארץ, 30 במרץ 1977
^ קונצרט לטובת נפגעי הרעש ברומניה, על המשמר, 16 במרץ 1977
^ Yehonatan Berick and Ruth Mense, סרטון באתר יוטיוב, 1982 בערך
^ א. פרנקנברג, אבלין ליר, היום (עיתון ישראלי), 22 באוגוסט 1969;
אוליה זילברמן, רות מנזה כמלווה של אבלין ליר, מעריב, 26 באוגוסט 1969
^ בשנת 2023 השתמשו בהקלטה זו (של רות מנזה מנגנת את Fancy Free עם הפילהרמונית בניצוח לאונרד ברנשטיין), בסרט ״המאסטרו״ עם ברדלי קופר, על חייו של ליאונרד ברנשטיין.
^ הדס מנור, הפסנתרנית רות מנזה כהן הלכה לעולמה אחרי מחלה ממושכת, מעריב, 15 ביוני 1988
^ רות מנזה באתר GRAVEZ
^ על היצירה ״אריות וברקרולות״ באתר של לאונרד ברנשטיין, עם ההקדשה לזכרה של רות מנזה
^ חנה ידור, ברנשטיין לזכר רות מנזה, מעריב, 21 במרץ 1989

[1] משה גורלי, רות מנזה, דבר, 28 באוגוסט 1953

[2] תלווה את "קדיש" בארה"ב, מעריב, 22 בדצמבר 1963

[3] נתן מישורי, "ברנשטיין בחיפוש אחר האמונה והמוזיקה", הארץ, 30 במרץ 1977

[4] קונצרט לטובת נפגעי הרעש ברומניה, על המשמר, 16 במרץ 1977

[5] Yehonatan Berick and Ruth Mense, סרטון באתר יוטיוב, 1982 בערך

[6] א. פרנקנברג, אבלין ליר, היום (עיתון ישראלי), 22 באוגוסט 1969;
אוליה זילברמן, רות מנזה כמלווה של אבלין ליר, מעריב, 26 באוגוסט 1969

[7] בשנת 2023 השתמשו בהקלטה זו (של רות מנזה מנגנת את Fancy Free עם הפילהרמונית בניצוח לאונרד ברנשטיין), בסרט ״המאסטרו״ עם ברדלי קופר, על חייו של ליאונרד ברנשטיין.

[8] הדס מנור, הפסנתרנית רות מנזה כהן הלכה לעולמה אחרי מחלה ממושכת, מעריב, 15 ביוני 1988

[9] רות מנזה באתר GRAVEZ

[10] על היצירה ״אריות וברקרולות״ באתר של לאונרד ברנשטיין, עם ההקדשה לזכרה של רות מנזה

[11] חנה ידור, ברנשטיין לזכר רות מנזה, מעריב, 21 במרץ 1989

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]