תסמונת התשישות הכרונית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 65: שורה 65:


== טיפול במחלה ==
== טיפול במחלה ==
לתסמונת התשישות הכרונית אין טיפול או תרופה שהוכחו כיעילים, ולפיכך הטיפול מתמקד בניהול המחלה, בהקלה על התסמינים ובתמיכה נפשית וגופנית.
עדיין לא נמצא מרפא למחלה, ולפיכך הטיפול מתמקד בהקלה על התסמינים ובתמיכה נפשית וגופנית עד שהמחלה תחלוף מאליה. הטיפול עשוי לכלול [[פעילות גופנית]] מבוקרת, תרופות אנטי דיכאוניות הפועלות על מערכת העצבים המרכזית, ושינוי התזונה והרגלי האכילה. כיוון שהמחלה עשויה להימשך זמן רב, והיא פוגעת בצורה קשה בתפקוד היומיומי, החולים עלולים לפתח דיכאון ותחושת תסכול שמכבידה עוד יותר על מצבם. לפיכך יש חשיבות רבה לתמיכה נפשית והבנה מהסביבה הקרובה.

=== ניהול המחלה ===
היבט חשוב בניהול המחלה הוא קביעת קצב (pacing) או ״ניהול פעילות״ - אסטרטגיה המבוססת על העובדה שהתסמינים נוטים להחמיר בעקבות מאמץ נפשי או פיזי.<ref name=":4">{{קישור כללי|כתובת=https://www.cdc.gov/me-cfs/treatment/index.html|כותרת=Treatment of ME/CFS {{!}} Myalgic Encephalomyelitis/Chronic Fatigue Syndrome (ME/CFS) {{!}} CDC|אתר=www.cdc.gov|תאריך=2021-02-11|שפה=en-us|תאריך_וידוא=2022-08-21}}</ref> ניתן לנהל את הפעילות על פי קצב תלוי-סימפטומים, שבו ההחלטה להפסיק (ולנוח או לשנות פעילות) נקבעת על ידי מודעות עצמית להחמרת התסמינים, או על פי קצב מותנה-בזמן, שנקבע על פי לוח זמנים קבוע של פעילויות שהמטופל מעריך שהוא או היא מסוגלים להשלים מבלי לעורר את תחושת המחלה לאחר מאמץ (PEM). לפיכך, העיקרון מאחורי האסטרטגיה הוא הימנעות ממאמץ יתר והחמרה של הסימפטומים. המטרה אינה לטפל במחלה בכללותה. מי שמחלתם יציבה יחסית עשויים להגביר בהדרגה את רמות הפעילות והפעילות הגופנית, אך על פי עקרון קביעת הקצב, חייבים לנוח או להפחית את רמות הפעילות אם יתברר כי הם חרגו מגבולותיהם.<ref name=":5">{{קישור כללי|כתובת=https://www.nice.org.uk/guidance/ng206/chapter/recommendations#managing-mecfs|כותרת=Recommendations {{!}} Myalgic encephalomyelitis (or encephalopathy)/chronic fatigue syndrome: diagnosis and management {{!}} Guidance {{!}} NICE|אתר=www.nice.org.uk|תאריך_וידוא=2022-08-21}}</ref> שימוש במוניטור לדופק לניטור וניהול רמות הפעילות מומלץ על ידי מספר ארגוני מטופלים,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://solvecfs.org/using-a-heart-rate-monitor-to-prevent-post-exertional-malaise-in-me-cfs/|הכותב=Ani Vahradyan|כותרת=Using a Heart Rate Monitor to Prevent Post-Exertional Malaise in ME/CFS|אתר=Solve ME/CFS Initiative|תאריך=2019-08-15|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-08-21}}</ref> וה-CDC רואה בכך דרך שימושית עבור אנשים מסוימים כדי לסייע במניעת PEM.<ref name=":4" />

בעוד ש[[פעילות גופנית]] מומלצת במספר מחלות כרוניות אחרות, במקרה של תסמונת התשישות הכרונית ההמלצה היא לא לעסוק בפעילות אירובית. לטיפול בכאבים מומלץ לעשות תרגילי התמתחות, תנועה והתעמלות, ולהשתמש במשככי כאבים.<ref name=":4" />

היבט חשוב נוסף הוא תזונה מאוזנת ומוטבעת. מומלץ להתייעץ עם מומחה לגבי התזונה המתאימה ותוספים.<ref name=":5" /><ref name=":4" />

כיוון שהמחלה עשויה להימשך זמן רב, והיא פוגעת לעיתים בצורה קשה בתפקוד היומיומי, טיפול פסיכולוגי או ייעוץ עשויים לעזור למטופלים בהתמודדות הנפשית עם המחלה והכאב הנלווה אליה.<ref name=":5" /><ref name=":4" />

=== טיפולים ===
מספר טיפולים לא-תרופתיים שהוצעו הם

התוצאות של ניסויים קליניים עד כה היו מאכזבות במידה רבה.<ref>{{צ-מאמר|שם=Systematic review of randomized controlled trials for chronic fatigue syndrome/myalgic encephalomyelitis (CFS/ME)|קישור=https://doi.org/10.1186/s12967-019-02196-9|כתב עת=Journal of Translational Medicine|שנת הוצאה=2020-01-06|עמ=7|כרך=18|doi=10.1186/s12967-019-02196-9|מחבר=Do-Young Kim, Jin-Seok Lee, Samuel-Young Park, Soo-Jin Kim}}</ref>


=== טיפול בפעילות גופנית ===
=== טיפול בפעילות גופנית ===

גרסה מ־23:10, 21 באוגוסט 2022

תסמונת התשישות הכרונית
Chronic fatigue syndrome
תחום נוירולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם Human herpesvirus 7, Human herpesvirus 6, Borna disease virus, incognita, וירוס אפשטיין בר עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים post-exertional malaise, כאבי מפרקים, כאב גרון, elevated tumor necrosis factor, elevated interleukin-2, elevated interleukin-4, קשר לימפה, elevated transforming growth factor-β, כאבי שרירים, night sweats, כאב ראש, כאב כרוני מפושט, ערפול מוחי, צמרמורת, elevated c-reactive protein עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/235980 
DiseasesDB 1645
MeSH D015673
MedlinePlus 001244
סיווגים
ICD-10 G93.3
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

תסמונת התשישות הכרונית (באנגלית: CFS - Chronic Fatigue Syndrome) הידועה גם כאנצפלומיאליטיס מיאלגית (ME - myalgic encephalomyelitis) היא תסמונת מורכבת המתאפיינת בתשישות ממושכת שמחמירה לאחר כל פעילות רגילה או מאמץ קל, גופני או מנטלי, ושאינה חולפת לאחר מנוחה, תופעה הנקראת PEM - Post-exertional malaise (אנ') (״תחושת מחלה לאחר מאמץ״). עקב מאפיין זה הציעה ב-2015 האקדמיה הלאומית לרפואה את השם SEID - systemic exertion intolerance disease (״מחלת אי-סבילות מערכתית למאמץ״).[1] בעבר הייתה ידועה גם בשמות CFIDS - Chronic Fatigue and Immune Disfunction Syndrome ו-PVFS — Post-viral Fatigue Syndrome.

תסמינים נוספים הנפוצים במחלה הם קושי לשבת או לעמוד, כאבים, בעיות קוגניטיביות, הפרעות שינה, ורגישות לאור וקולות.[2] הגורם לתסמונת אינו ידוע, ואין לה טיפול או תרופה שהוכחו כיעילים.

ידוע כי נשים נוטות ללקות בתסמונת זו באחוז גבוה יותר מאשר גברים. היא פורצת לרוב בין גיל 20–40, ונפוצה ביותר בגילאים 40–60.[3] אין אפיון סוציו-אקונומי ללוקים בתסמונת, והכינוי שלה בעבר, 'מחלת היאפים', נתגלה כבלתי מבוסס.

תסמינים

התסמינים הנפוצים במחלה הם תשישות אשר לא חולפת לאחר מנוחה, חולשה, כאבי ראש, כאבי שרירים ופרקים, סיבולת גוף נמוכה, בעיות קוגניטיביות (פגיעה בזיכרון ובריכוז), תסמונת המעי הרגיז, אלרגיות, אובדן משקל או עליית משקל, בלוטות לימפה רגישות, בעיות שינה, דיכאון, חרדה ועוד. אדם יכול לסבול מאחד או מכמה תסמינים בבת אחת ותחושותיו יכולות להשתנות לאורך תקופה (הוספת/הורדת תסמינים).

אבחון תסמונת העייפות הכרונית הוא בעייתי משום שהתסמינים אינם ספציפיים, כלומר, לא ניתן לייחס אותם לתקלה במערכת כלשהי בגוף, אשר לה הם אופייניים, וכל אחד מהתסמינים יכול להופיע במגוון מחלות אחרות. בעבר נחשבה כתסמונת דומה לדאבת השרירים ואף נטען ששתי התסמונות הן התבטאויות שונות במעט של אותו גורם, אולם מחקרים העלו שיש להבדיל ביניהן.[4] לתסמונת התשישות הכרונית אין מבחן דיאגנוסטי פשוט והתפרסמו כעשרים הגדרות קליניות שונות.[2]

גורמים

הסיבה או הגורמים ל-ME/CFS עדיין לא ידועים. על פי ארגון הבריאות העולמי וה-ICD היא מסווגת כמחלה נוירולוגית.[5] הסברה הנפוצה היא ששילוב של מספר גורמים מביא להתפתחות המחלה.[6][7] אלה עשויים לכלול:

זיהומים נגיפיים וחיידקיים

חלק מהחולים, אך לא כולם, מפתחים את התסמונת בעקבות מחלה כמו-ויראלית אקוטית. יתכן שאצל אנשים מסוימים זיהום עלול להוביל לשינויים במערכת החיסון התורמים להתפתחות המחלה. תשישות פוסט-ויראליות מתרחשת בכאחד מכל עשרה אנשים שנדבקו בנגיף אפשטיין-בר, נגיף רוס ריבר (אנ') או נגיף Coxiella burnetti (הגורם הגורם לקדחת Q). אנשים עם זיהומים אלה שהיו להם תסמינים חמורים במהלך המחלה היו בסבירות גבוהה יותר מאלה עם תסמינים קלים לפתח מאוחר יותר ME/CFS. זיהומים אחרים שנחקרו בקשר ל-ME/CFS כוללים את נגיף ההרפס האנושי (HHV-6),, אנטרו-וירוסים (אנ'), אדמת, Candida albicans, נגיפי בורנה (אנ'), מיקופלזמה ורטרו-וירוסים. עם זאת, ב-ME/CFS, לא נקבע תפקיד סיבתי לגורם זיהומי ספציפי.[7]

טראומה פיזית או רגשית

חלק מהמטופלים מדווחים על תאונה, טראומה, חוסר תנועה, ניתוח או מתח רגשי משמעותי לפני הופעת התסמינים.[7]

גנטיקה

לקרובי משפחה של החולים בתסמונת יש סיכוי מוגבר לחלות בה,[8] ומחקרי תאומים מראים שיעורים גבוהים יותר של ME/CFS בתאומים זהים מאשר תאומים לא-זהים, דבר המרמז שגורמים גנטיים עשויים להגביר את הסיכון למחלה. עם זאת, לא נמצאו אסוציאציות גנטיות ספציפיות.[7]

גורמים סביבתיים

קיים חשד שחשיפה לעובש או לרעלים עלול לפעול כטריגר לתסמונת. עם זאת, לא הוכח קשרים של גורמים סביבתיים ספציפיים עם ME/CFS.[7]

פתופיזיולוגיה

תסמונת התשישות הכרונית היא מחלה ביולוגית, לא הפרעה פסיכולוגית. מטופלים עם ME/CFS אינם מעמידים פני חולים, ואינם מחפשים רווח משני.[7] לחולים אלו יש שינויים פתופיזיולוגיים מרובים המשפיעים על מספר מערכות. לא ידוע אם שינויים אלו מתרחשים לפני הופעת המחלה או כתוצאה ממנה. התסמונת מתאפיינת בשינויים נוירולוגיים, אימונולוגיים, אנדוקריניים ומטבוליים. למשל, מחקרים רבים מצאו הפרעה נרחבת של מערכת העצבים האוטונומית כולל שינויים מורפולוגיים, אי תקינות של החומר הלבן ופגיעה בתפקוד רשתות עצביות.[9] פגיעה בתפקוד המערכת החיסונית נפוצה מאוד, בעיקר הפעילות של תאי הרג טבעיים.[10] אצל חלק גדול מהחולים בתסמונת, אך לא כולם, נמצאה חריגוּת בתפקוד ציר ה-HPA.[11] ממחקרים שונים עולה גם כי אצל החולים בתסמונת יש פגיעה במטבוליזם האנרגטי ברמה התאית שנגרמת מתפקוד לא תקין של המיטוכונדריה,[2] אך אין אחידות בממצאים אלה בכל במחקרים.[12]

אבחון

לפי הערכות שנעשו בארה"ב, עד 91% מחולי ה-ME/CFS אינם מאובחנים. חולים שכן אובחנו מדווחים בדיעבד על תהליכים שלקחו שנים, ועל אבחונים שגויים שהם קיבלו בדרך. האבחון השגוי הנפוץ ביותר הוא של דיכאון.[13]

בעבר, האבחון של ME/CFS נעשה על דרך השלילה. דוח מקיף מאת האקדמיה הלאומית לרפואה (NAM) משנת 2015 קבע כי שיטה זו גרמה לאבחונים איטיים ושגויים, וכי שיש לאבחן ME/CFS בהתקיים כל התסמינים הבאים:

  • ירידה או פגיעה משמעותית ביכולת לעסוק בפעילות שקדמה למחלה, הנמשכת לפחות שישה חודשים ומלווה בתשישות. התשישות הינה קשה, חדשה, איננה תוצאה של מאמץ מתמשך ואיננה חולפת בעקבות מנוחה.
  • תחושת מחלה לאחר מאמץ (Post Exertional malaise - PEM), שבה פעילות גופנית או קוגניטיבית גורמת להחמרה מאוחרת וממושכת בתסמינים ולירידה בתפקוד.  
  • שינה לא מרעננת ומגוון הפרעות שינה.
  • ליקויים קוגניטיביים (לעיתים קרובות מתוארים כ"ערפול מוחי" - "Brain Fog") ו/ או אי סבילות לעמידה (תסמינים המופיעים בעמידה ומשתפרים בשכיבה - Orthostatic Intolerance).

מומחים לתסמונת בעולם עשויים לתקף את האבחנה גם על פי קריטריונים קודמים:

  • הקריטריונים הקנדיים לאבחנת ME/CFS משנת 2003 ( 2003 ME/CFS Canadian Consensus Criteria)
  • הקריטריונים הבינלאומיים משנת 2011 (International Consensus Criteria 2011).

בעבר האבחון של ME/CFS נעשה גם באמצעות הקריטריונים של ה-CDC (״הגדרות פוקודה״) משנת 1994. קריטריונים אלו ספגו ביקורת משמעותית מחוקרים ורופאים מטפלים משום שלא כללו PEM כתנאי הכרחי לאבחון.[14]

שכיחות ואפידמיולוגיה

שיעור ההיארעות לפי גיל ומגדר, ממחקר מ-2014 בנורווגיה.

בהיעדר מבחן דיאגנוסטי פשוט לתסמונת, ובגלל ההגדרות הקליניות השונות, שיעורי ההימצאות של ME/CFS משתנים בהתאם ל"הגדרות המקרה ושיטות האבחון".[15] על פי הקריטריונים של ה-CDC משנת 1994, שיעור ההימצאות הוא 0.89%,[15] אך שיעורי ההימצאות על פי הגדרות אחרות נעים בין 0.1% ל-2.5%.[2][5][16] גורם נוסף לאי הוודאות לגבי מספר החולים בתסמונת הוא שבעקבות המחלה החולים נוטים לפרוש חברתית: אחד מתוך ארבעה מרותק למיטה או לביתו לכל החיים, ורבים מהם באופן זמני בזמן התפרצות אקוטית.[2] מעריכים כי בין 17 ל-24 מיליון איש חולים במחלה בעולם. מבחינה דמוגרפית, יותר נשים מאובחנות, אך השיעור נע בין פי 1.5 או 2[15] ועד פי 6.[2]

לשיעור ההיארעות על פי גיל יש שני שיאים, אחד בגיל 10-19 ואחר בגיל 30-39 שנים. ההשפעה נראית גם אצל נשים וגם אצל גברים, אבל היא בולטת יותר אצל נשים.[17]

טיפול במחלה

לתסמונת התשישות הכרונית אין טיפול או תרופה שהוכחו כיעילים, ולפיכך הטיפול מתמקד בניהול המחלה, בהקלה על התסמינים ובתמיכה נפשית וגופנית.

ניהול המחלה

היבט חשוב בניהול המחלה הוא קביעת קצב (pacing) או ״ניהול פעילות״ - אסטרטגיה המבוססת על העובדה שהתסמינים נוטים להחמיר בעקבות מאמץ נפשי או פיזי.[18] ניתן לנהל את הפעילות על פי קצב תלוי-סימפטומים, שבו ההחלטה להפסיק (ולנוח או לשנות פעילות) נקבעת על ידי מודעות עצמית להחמרת התסמינים, או על פי קצב מותנה-בזמן, שנקבע על פי לוח זמנים קבוע של פעילויות שהמטופל מעריך שהוא או היא מסוגלים להשלים מבלי לעורר את תחושת המחלה לאחר מאמץ (PEM). לפיכך, העיקרון מאחורי האסטרטגיה הוא הימנעות ממאמץ יתר והחמרה של הסימפטומים. המטרה אינה לטפל במחלה בכללותה. מי שמחלתם יציבה יחסית עשויים להגביר בהדרגה את רמות הפעילות והפעילות הגופנית, אך על פי עקרון קביעת הקצב, חייבים לנוח או להפחית את רמות הפעילות אם יתברר כי הם חרגו מגבולותיהם.[19] שימוש במוניטור לדופק לניטור וניהול רמות הפעילות מומלץ על ידי מספר ארגוני מטופלים,[20] וה-CDC רואה בכך דרך שימושית עבור אנשים מסוימים כדי לסייע במניעת PEM.[18]

בעוד שפעילות גופנית מומלצת במספר מחלות כרוניות אחרות, במקרה של תסמונת התשישות הכרונית ההמלצה היא לא לעסוק בפעילות אירובית. לטיפול בכאבים מומלץ לעשות תרגילי התמתחות, תנועה והתעמלות, ולהשתמש במשככי כאבים.[18]

היבט חשוב נוסף הוא תזונה מאוזנת ומוטבעת. מומלץ להתייעץ עם מומחה לגבי התזונה המתאימה ותוספים.[19][18]

כיוון שהמחלה עשויה להימשך זמן רב, והיא פוגעת לעיתים בצורה קשה בתפקוד היומיומי, טיפול פסיכולוגי או ייעוץ עשויים לעזור למטופלים בהתמודדות הנפשית עם המחלה והכאב הנלווה אליה.[19][18]

טיפולים

מספר טיפולים לא-תרופתיים שהוצעו הם

התוצאות של ניסויים קליניים עד כה היו מאכזבות במידה רבה.[21]

טיפול בפעילות גופנית

בשנים האחרונות בוצעו מספר מחקרים הבודקים האם פעילות גופנית מתונה יכולה להועיל לחולים בתסמונת העייפות הכרונית. מבין המחקרים, נסקרו 5 מחקרים בהם הטיפול היה מבוקר כפול סמיות. נמצא שלאחר 12 שבועות, אלה שטופלו בפעילות גופנית היו פחות עייפים מאלה שבקבוצת הביקורת. עם זאת, בקבוצת המטופלים בפעילות גופנית היו יותר כאלה שפרשו מהמחקר. כמו כן נמצא שמטופלים בפעילות גופנית היו פחות עייפים מכאלה שקיבלו טיפול בפרוזאק (fluoxetine). מסקנות הסקירה הן שקיימות עדויות מעודדות לכך שפעילות גופנית יכולה להועיל לחולים, ואין ראייה לכך שהטיפול יכול לקלקל את תוצאות הטיפול, בממוצע. לכן יש להציע למטופלים הסובלים מהתסמונת טיפול בפעילות גופנית. עם זאת נדרשים מחקרים נוספים בנושא כדי להעריך את היעילות של הטיפול. [22]

טיפול בתרופות אנטי-רטרוויראליות

עקב הממצאים הקושרים בין XMRV וסוגים אחרים של MLV-related viruses לבין תסמונת התשישות הכרונית עלתה אפשרות - אם יוכח שווירוסים אלו הם הגורם למחלה - לטפל בחולים באמצעות תרופות אנטי-רטרוויראליות שחלקן נמצא כבר היום בשימוש על ידי חולי איידס לצורך הפחתת העומס הנגיפים של HIV בגוף - הפחתה אשר הפכה את מרבית החולים באיידס מחולים סופניים לחולים כרוניים. המטרה בחולי תסמונת התשישות הכרונית תהיה גם היא הפחתת העומס הנגיפי של XMRV או סוגים אחרים של MLV-related viruses בגוף, אם יוכח במחקרים קליניים כי הפחתה זו מועילה. נכון לספטמבר 2010, בוצעו שלושה מחקרים הבודקים את יעילותן של תרופות ומרכיבים כנגד XMRV במבחנה. מחקרי אלה מעידים כי לארבע מהתרופות המאושרות כבר היום לשימוש בבני אנוש הנגועים ב-HIV יעילות נגד XMRV במבחנה. שלושת המחקרים מצאו יעילות של התרופה zidovudine (AZT) נגד הווירוס. שניים משלושת המחקרים מצאו יעילות לשלוש תרופות נוספות: raltegravir, tenofovir disoproxil fumarate ו-adefovir (המחקר שלא מצא יעילות לשלוש תרופות אלה לא בדק את יעילותן של שתיים מן התרופות, ובדק את יעילותה של התרופה tenofovir disoproxil fumarate בריכוזים נמוכים יותר מבמחקרים המקבילים. ייתכן כי לכן התקבלו התוצאות השליליות שהניב המחקר בהיבט זה). בנוסף, במחקרים אלו נמצאו ארבעה רכיבים רפואיים היעילים נגד XMRV במבחנה שטרם קיבלו את אישור ה-FDA לשימוש בבני אדם: AZddA (3'-azido-2',3'-dideoxyadenosine), AZddG (3'-azido-2',3'-dideoxyguanosine), L-000870812 ו-elvitegravir, תרופה אשר בכל הנוגע ליכולותיה לטיפול בהידבקות ב-HIV נמצאת בשלב השלישי והאחרון של ניסויים קליניים.[23][24][25][26] עד כה עוד לא נערכו מחקרים הבודקים את יעילותן של התרופות הנ"ל נגד XMRV בגוף האנושי (וכאמור, עוד לא הוכח כי XMRV הוא מחולל מחלה), כאשר ייתכן מצב שבו התרופות אינן יעילות בגוף האדם נגד הווירוס - ובכל אופן, בשלב זה ועד לביצוע מחקרים מסודרים בנושא - כל שימוש בתרופות אלה לטיפול בחולי תסמונת התשישות הכרונית הוא נסיוני בלבד וטומן בחובו את פרופיל תופעות הלוואי המשמעותי הקיים בתרופות מסוג זה.

טיפול בסוכר D-ריבוז

המבנה הכימי של ריבוז

המיטוכונדריה היא האברון בתא אשר מייצר את האנרגיה אשר דרושה לתפקודו. החלשות המיטוכונדריה יכולה לגרום לעייפות. המיטוכונדריה יכולה להיות מוחלשת על ידי שלל רעלנים וזיהומים אשר חודרים לגופנו. D-ריבוז הוא סוג של סוכר, חד-סוכר ממשפחת הפנטוזות. הוא מופיע באופן טבעי בכל תאי הגוף ומהווה מולקולת מפתח בתהליך יצירת האנרגיה במיטוכונדריה. ההגיון המנחה הוא שאספקת ריבוז טהור בכמויות גדולות תסייע לגוף בתהליך הפקת האנרגיה. במחקר בו נוסה הטיפול בריבוז (בעזרת תוסף מזון הנקרא Corvalen), כ-66% מהמטופלים חוו שיפור בעזרתו, הייתה עלייה ממוצעת של 45% באנרגיה, ושל 30% בשיפור מצב החולים על פי הפרמטרים שנמדדו. [27]

טיפול בפוספוליפידים

טיפול זה מתבסס על כך שהיכולת של תא לתפקד נמדדת, בין השאר, ביכולת שלו לתקשר עם תאים אחרים, דבר הדורש מממברנת התא להיות נוזלית למחצה. נפוץ מאוד שנגרם לתאים נזק על ידי רדיקלים חופשיים, אשר מפחיתים את רמת הנוזליות של הממברנה. הדבר פוגע ביכולת התקשורת בין התאים ובתפקודם. לכן הגיוני שאם נגן על שלמות מעטפת התא (הממברנה), נשפר את בריאות התא ואת יכולתו להפיק אנרגיה. הדבר יעזור למיטוכונדריה לתפקד טוב יותר על ידי שיפור העברת המסרים ממנה החוצה ואליה מהתאים הסמוכים ויאפשר העברת חומרים טובה יותר בין התאים. דרך אחת לשפר את שלמות הממברנה היא על ידי אספקה שוטפת של ליפידים (שומנים) לתא, שיחליפו את השומנים שנפגעו בממברנה. נמצא שטיפול בפוספוליפידים יכול להוריד את רמת העייפות במטופלים ב-33% בממוצע, לאחר 8 שבועות של לקיחת תוסף מזון (ששמו NT Factor) המכיל פוספוליפידים [28]

חיזוק מערכת החיסון

נגיף אפשטיין בר

כפי שצוין, ברבים מהחולים ניתן לזהות את הנגיפים EBV\CMV ואחרים. אך לא ברור האם הדבר מרמז על זיהום פעיל בגוף, או פגיעה במערכת החיסונית. נמצא שבחולים אלה מספר פרמטרים חיסוניים בבדיקת הדם אינם תקינים: גדל מספר תאי ה-T של מערכת החיסון מסוג CD8, וקטן מספר תאי ה-NK (הנקראים natural killer cells). בלוטת התימוס היא האיבר המרכזי השולט במערכת החיסון ואחראית בין השאר על יצירת תאי ה-T שאחראים על התגובה החיסונית בגוף. נמצא שטיפול בחולים בעזרת תוסף מזון (ששמו Proboost) המכיל את החלבון A של בלוטת התימוס (Thymic Protein A), שיפר רבים מהסימפטומים של המחלה, ביניהם שינה טובה יותר, ירידה בדיכאון, שיפור בזיכרון ועוד. כמו כן השתפרו פרמטרים רבים הקשורים לתפקוד מערכת החיסון. [29] במחקר אחר עם התוסף נמצא שבחולים בעלי רמת נוגדנים גבוהה של הנגיף EBV (אפשטיין בר), שימוש בתוסף הוריד באופן משמעותי את רמת הנוגדנים והביא לשיפור בסימפטומים.[30]

טיפול בקורטיזול

המבנה הכימי של קורטיזול

במרץ 2008 פורסם מאמר בכתב העת המדעי Journal of Chronic Fatigue Syndrome. לטענת המאמר, חולים במחלות סובלים ברובם המוחלט (קרוב ל-100%) מהיפואדרנליזם (תת-פעילות של בלוטת יותרת הכליה), אשר לא ניתן לאבחנה בבדיקות הדם הדינמיות המקובלות. לטענתו, הם יכולים לשפר רבות את מצבם בעזרת טיפול הורמונלי בהורמון קורטיזול במינון נמוך (5–15 מ"ג ליום שבו לא נצפו תופעות לוואי). הטיפול מוצע עבור חולים בתסמונת, אשר הסימפטומים מהם הם סובלים כוללים גם סימפטומים אופייניים לחוסר בקורטיזול (אף אם בדיקות הדם אינם מראות זאת), כגון לחץ דם נמוך וסימפטומים אופייניים נוספים. המאמר מפרט בהרחבה מדוע ללקיחת מינונים נמוכים של קורטיזול אין תופעות לוואי לא בהפחתת מסת העצם, לא בדיכוי מערכת החיסון ולא בדיכוי הפרשת הקורטיזול של הגוף, כפי שידוע שקיימות בלקיחת מינונים גבוהים. הטיפול נבדק על יותר מ-4000 חולים כחלק מטיפול משולב, ונמצא שאינו מזיק ומאוד בטיחותי. לאחר טיפול משולב שבו נכלל קורטיזול במינון זה, רמות האנרגיה עלו ביותר מפי 2 עד הפגישה הרביעית עם הרופא, ולאחר מכן המשיכו לעלות עוד.[31]

הטיפול המשולב

בחולים בתסמונת העייפות הכרונית (ובחולי פיברומיאלגיה) נמצאו ליקויים רבים בתפקוד ההיפותלמוס. ליקויים אלה יכולים לגרום לשינה לקויה, חוסר בהורמונים מסוימים (אך לא ברמה בה ימצא החוסר בבדיקות מעבדה שגרתיות), וליקויים במערכת החיסון. לכן הגיוני שביצוע טיפול משולב לחולה אשר יטפל בכל הליקויים במקביל, יראה שיפור משמעותי בחולה, יותר מכפי שיושג על ידי טיפול בכל אחד מהליקויים בנפרד. לשם כך בוצע מחקר בו השתתפו חולים בעייפות כרונית ופיברומיאלגיה. לחולים ניתנו, לכל אחד באופן אינדיבידואלי על פי קריטריונים שנקבעו מראש, תרופות שונות. התרופות שניתנו: כדורים לשיפור השינה, מולטי ויטמין, כדורי ברזל, ויטמין B12, תירוקסין, קורטיזול, DHEA, טסטוסטרון, אסטרוגן, אוקסיטוצין, ועוד. ההורמונים ניתנו על פי קריטריונים מאוד ליברליים. כלומר הטווח הנורמלי היה צר בהרבה מהטווחים הסטנדרטיים. כלומר, רוב החולים למעשה לא היו "זכאים" לטיפול ההורמונלי על פי רמות ההורמונים שנמדדו והשוואתן לטווח ה"תקין" הסטנדרטי. בסיום המחקר, 30 מתוך 33 המטופלים אמרו כי חל שיפור במצבם. 12 מתוך 33 מטופלים אשר קיבלו פלצבו (טיפול דמה) גם אמרו כי מצבם השתפר. במעקב לטווח הארוך אחרי החולים, נראה שיפור לאורך זמן, אף על פי שהחולים הורידו את רוב הטיפולים שקיבלו בהתחלה. [32]

התרופה ואלציט

המבנה הכימי של ואלציט (Valganciclovir)

במקרה שבגוף קיים זיהום הנובע מהנגיפים EBV (אפשטיין בר), HHV-6, או CMV, ניתן לתת טיפול בעזרת התרופה ואלציט (valganciclovir), והדבר לעיתים מביא להחלמה מלאה. התרופה הופכת בגוף למולקולה אשר מעכבת את שכפול הנגיף CMV. בתאים בגוף אשר נגועים ב-CMV, התרופה מעכבת ייצור DNA באופן מוגבר, ביחס לתאים בריאים. [33][34]

טיפול אנטיביוטי

במקרים מסוימים, אם מאותר הגורם לזיהום בגוף אשר גרם למחלה, ניתן בעזרת הטיפול האנטיביוטי המתאים להביא להבראה מלאה מהמחלה. גורם זה יכול להיות מיקופלסמה, בורליה בורגדורפרי (מחלת ליים) או אחרים. [35][36] [37]

ספרות ומחקר

בשנת 2013 הוציאה לאור האנתרופולוגית ד"ר עדי פינקלשטיין את סיפרה "לכסות בשקוף". הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט של המחברת שנכתבה במסגרת לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרה של ד"ר עדי פינקלשטיין עוסק בהתנסות של נשים החולות בתשישות כרונית ובפיברומיאלגיה. הספר מביא את חווית הסבל הגופני כפי שזו מתוארת בעיקר על ידי הנשים החולות, מאבקן היומיומי לקיים את שגרת החיים ומערכת היחסים המורכבת שלהן עם הממסד הרפואי והגוף הפוליטי. במרכזו של הספר מצויה הטענה שהמצבים הגופניים המיוצגים בשתי המחלות, והנשים החולות בהן, מערערים על תפיסות יסוד בשאלות אפיסטמולוגיות ואונטולוגיות הנוגעות לגוף, כמו גם זאת שהמקרה הנוכחי מהווה דוגמה לאוזלת היד של ההסדרים החברתיים והפוליטיים הקיימים על מנת לתת מענה למגוון של מצבי חולי כרוני המאפיינים את הגוף האנושי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

כתבות בעיתונות

הערות שוליים

  1. ^ The Lancet, What's in a name? Systemic exertion intolerance disease, The Lancet 385, 2015-02-21, עמ' 663 doi: 10.1016/S0140-6736(15)60270-7
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Emily Wood, Katherine H. Hall, Warren Tate, Role of mitochondria, oxidative stress and the response to antioxidants in myalgic encephalomyelitis/chronic fatigue syndrome: A possible approach to SARS-CoV-2 ‘long-haulers’?, Chronic Diseases and Translational Medicine 7, 2021-03-01, עמ' 14–26 doi: 10.1016/j.cdtm.2020.11.002
  3. ^ Epidemiology | Presentation and Clinical Course | Healthcare Providers | Myalgic Encephalomyelitis/Chronic Fatigue Syndrome (ME/CFS) | CDC, www.cdc.gov, ‏2021-04-27 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Is chronic fatigue syndrome the same illness as fibromyalgia: evaluating the ‘single syndrome’ hypothesis
  5. ^ 1 2 Mateo Cortes Rivera, Claudio Mastronardi, Claudia T. Silva-Aldana, Mauricio Arcos-Burgos, Myalgic Encephalomyelitis/Chronic Fatigue Syndrome: A Comprehensive Review, Diagnostics 9, 2019-09, עמ' 91 doi: 10.3390/diagnostics9030091
  6. ^ Ashley Elizabeth Muller, Kari Tveito, Inger Johanne Bakken, Signe A. Flottorp, Potential causal factors of CFS/ME: a concise and systematic scoping review of factors researched, Journal of Translational Medicine 18, 2020-12-14, עמ' 484 doi: 10.1186/s12967-020-02665-6
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 Etiology and Pathophysiology | Presentation and Clinical Course | Healthcare Providers | Myalgic Encephalomyelitis/Chronic Fatigue Syndrome (ME/CFS) | CDC, www.cdc.gov, ‏2021-09-28 (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ Joshua J. Dibble, Simon J. McGrath, Chris P. Ponting, Genetic risk factors of ME/CFS: a critical review, Human Molecular Genetics 29, 2020-09-30, עמ' R117–R124 doi: 10.1093/hmg/ddaa169
  9. ^ Rebekah Maksoud, Stanley du Preez, Natalie Eaton-Fitch, Kiran Thapaliya, A systematic review of neurological impairments in myalgic encephalomyelitis/ chronic fatigue syndrome using neuroimaging techniques, PloS One 15, 2020, עמ' e0232475 doi: 10.1371/journal.pone.0232475
  10. ^ Natalie Eaton-Fitch, Stanley du Preez, Hélène Cabanas, Donald Staines, A systematic review of natural killer cells profile and cytotoxic function in myalgic encephalomyelitis/chronic fatigue syndrome, Systematic Reviews 8, 2019-11-14, עמ' 279 doi: 10.1186/s13643-019-1202-6
  11. ^ Cara Tomas, Julia Newton, Stuart Watson, A review of hypothalamic-pituitary-adrenal axis function in chronic fatigue syndrome, ISRN neuroscience 2013, 2013, עמ' 784520 doi: 10.1155/2013/784520
  12. ^ Sean Holden, Rebekah Maksoud, Natalie Eaton-Fitch, Hélène Cabanas, A systematic review of mitochondrial abnormalities in myalgic encephalomyelitis/chronic fatigue syndrome/systemic exertion intolerance disease, Journal of Translational Medicine 18, 2020-07-29, עמ' 290 doi: 10.1186/s12967-020-02452-3
  13. ^ Lucinda Bateman, Alison C. Bested, Hector F. Bonilla, Bela V. Chheda, Myalgic Encephalomyelitis/Chronic Fatigue Syndrome: Essentials of Diagnosis and Management, Mayo Clinic Proceedings 96, 2021-11, עמ' 2861–2878 doi: 10.1016/j.mayocp.2021.07.004
  14. ^ Beyond Myalgic Encephalomyelitis/Chronic Fatigue Syndrome: Redefining an Illness, Washington, D.C.: National Academies Press, 2015-03-16, ISBN 978-0-309-31689-7
  15. ^ 1 2 3 Eun-Jin Lim, Yo-Chan Ahn, Eun-Su Jang, Si-Woo Lee, Systematic review and meta-analysis of the prevalence of chronic fatigue syndrome/myalgic encephalomyelitis (CFS/ME), Journal of Translational Medicine 18, 2020-02-24, עמ' 100 doi: 10.1186/s12967-020-02269-0
  16. ^ Joanna Słomko, Julia L. Newton, Sławomir Kujawski, Małgorzata Tafil-Klawe, Prevalence and characteristics of chronic fatigue syndrome/myalgic encephalomyelitis (CFS/ME) in Poland: a cross-sectional study, BMJ Open 9, 2019-03-01, עמ' e023955 doi: 10.1136/bmjopen-2018-023955
  17. ^ Inger Johanne Bakken, Kari Tveito, Nina Gunnes, Sara Ghaderi, Two age peaks in the incidence of chronic fatigue syndrome/myalgic encephalomyelitis: a population-based registry study from Norway 2008-2012, BMC medicine 12, 2014-10-01, עמ' 167 doi: 10.1186/s12916-014-0167-5
  18. ^ 1 2 3 4 5 Treatment of ME/CFS | Myalgic Encephalomyelitis/Chronic Fatigue Syndrome (ME/CFS) | CDC, www.cdc.gov, ‏2021-02-11 (באנגלית אמריקאית)
  19. ^ 1 2 3 Recommendations | Myalgic encephalomyelitis (or encephalopathy)/chronic fatigue syndrome: diagnosis and management | Guidance | NICE, www.nice.org.uk
  20. ^ Ani Vahradyan, Using a Heart Rate Monitor to Prevent Post-Exertional Malaise in ME/CFS, Solve ME/CFS Initiative, ‏2019-08-15 (באנגלית אמריקאית)
  21. ^ Do-Young Kim, Jin-Seok Lee, Samuel-Young Park, Soo-Jin Kim, Systematic review of randomized controlled trials for chronic fatigue syndrome/myalgic encephalomyelitis (CFS/ME), Journal of Translational Medicine 18, 2020-01-06, עמ' 7 doi: 10.1186/s12967-019-02196-9
  22. ^ Edmonds M, McGuire H, Price J. Exercise therapy for chronic fatigue syndrome. Cochrane Database of Systematic Reviews 2004, Issue 3. Art. No.: CD003200. DOI: 10.1002/14651858.CD003200.pub2.
  23. ^ Singh IR, Gorzynski JE, Drobysheva D, Bassit L, Schinazi RF, 2010 Raltegravir Is a Potent Inhibitor of XMRV, a Virus Implicated in Prostate Cancer and Chronic Fatigue Syndrome PLoS ONE 5(4): e9948. doi:10.1371/journal.pone.0009948
  24. ^ Smith RA, Gottlieb GS and Miller AD, 2010 Susceptibility of the human retrovirus XMRV to antiretroviral inhibitors Retrovirology 2010 7:70. doi:10.1186/1742-4690-7-70
  25. ^ Sakuma R, Sakuma T, Ohmine S, Silverman RH, and IkedaY, 2009 Xenotropic murine leukemia virus-related virus is susceptible to AZT Virology 5;397(1):1-6. doi:10.1016/j.virol.2009.11.013
  26. ^ הודעה לתקשורת של חברת Gilead Phase III Clinical Trial of Elvitegravir July 22, 2008
  27. ^ Teitelbaum JE, Johnson C, St Cyr J. The use of D-ribose in chronic fatigue syndrome and fibromyalgia: a pilot study. J Altern Complement Med. 2006 Nov;12(9):857-62. PMID 17109576.
  28. ^ Ellithorpe, R.R. Settineri, R. Nicolson, G.L. Pilot Study: Reduction of Fatigue by Use of a Dietary Supplement Containing Glycophospholipids. Journal of the American Nutraceutical Association. Vol. 6 No. 1, 2003, 23-28
  29. ^ Rosenbaum, M.E. Vojdani, A. Susser, M. Watson, C.M. Improved Immune Activation Markers in Chronic Fatigue and Immune Dysfunction Syndrome (CFIDS) Patients Treated with Thymic Protein A. Journal of Nutritional & Environmental Medicine (2001) 11, 241–247.
  30. ^ Neil H. Riordan, James A. Jackson, Hugh D. Riordan. Pilot Study of the Effects of Thymus Protein on Elevated Epstein-Barr Virus Titers. Townsend Letter for Doctors & Patients February/March 1998.
  31. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם hormoneandlongevitycenter.com
  32. ^ Teitelbaum, J.E. Bird, B. Greenfield, R.M. Weiss, A. Muenz, L. Gould, L. EFFECTIVE TREATMENT OF CHRONIC FATIGUE SYNDROME AND FIBROMYALGIA-A RANDOMIZED, DOUBLE-BLIND, PLACEBO-CONTROLLED, intent to treat STUDY. Journal of Chronic Fatigue Syndrome Vol. 8, No. 2, 2001. PP3-28.
  33. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם montoya
  34. ^ Lerner AM, Beqaj SH, Deeter RG, Fitzgerald JT.Valacyclovir treatment in Epstein-Barr virus subset chronic fatigue syndrome: thirty-six months follow-up. In Vivo. 2007 Sep-Oct;21(5):707-13. PMID 18019402.
  35. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם a6
  36. ^ Garth L. Nicolson, Marwan Nasralla, Joerg Haier and Nancy L. Nicolson. Diagnosis and Treatment of Chronic Mycoplasmal Infections in Fibromyalgia and Chronic Fatigue Syndromes: Relationship to Gulf War Illness. Biomed. Therapy 1998; 16: 266-271
  37. ^ Nasrala M et al. The Pathogenesis and Treatment of Mycoplasmal Infections. Antimicrobics and Infectious Disease Newsletter 1999;17(!!);81-88

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תסמונת_התשישות_הכרונית&oldid=34527321"