אבולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נגיף האבולה מבעד למיקרוסקופ אלקטרוני

קדחת דימומית אבולה, או בקיצור אֶבּוֹלַה (Ebola), היא מחלה מדבקת, קשה וקטלנית, אשר נכון לשנת 2014 אין לה חיסון. המחלה פוגעת בבני אדם ובכמה יונקים עילאיים ונגרמת על ידי נגיף האבולה. היא גורמת לדימומים באיברים הפנימיים, בעור ומתוך פתחי הגוף, ומכאן שמה "קדחת דימומית". מחלות נוספות הגורמות לקדחת דימומית הן קדחת לאסה ומרבורג.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולת ההדבקה והקטלניות הגבוהה של הנגיף, וכן זמן הדגירה הקצר של המחלה, הם הגורמים העיקריים לעובדה כי מגיפות האבולה נשארות מוגבלות בהיקפן ואינן הופכות למגיפות בקנה מידה גדול. שכן נשאי המחלה אינם מספיקים לחשוף אנשים רבים למחלה, לפני שהם מתים ממנה, ובכך זו למעשה "מגפה המשמידה את עצמה". זאת בניגוד למשל למחלות אחרות כגון שפעת, שבה התמותה נמוכה ולכן יכולת ההדבקה גבוהה, או איידס, שהיא מחלה בעלת תקופת דגירה הנמדדת בשנים.

גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבולה נתגלתה לראשונה ב-1976, ומאז גילויה גרמו זנים (strains) שונים של אבולה למגיפות עם שיעור תמותה הנע בין 50 ל-90 אחוזים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בגבון, באוגנדה ובסודאן.

הנגיף נקרא על שמו של נהר האבולה בזאיר שבאפריקה, קרוב למקום בו הייתה ההתפרצות הידועה הראשונה של המחלה ב-1976. מתוך 602 מקרים שאובחנו מתו 397.

שני המינים שזוהו ב-1976 היו אבולה-זאיר (EBO–Z) ואבולה-סודאן (EBO–S). ההתפרצות בסודאן הראתה שיעור תמותה נמוך יותר — 50% — בהשוואה ל-90% של המין אבולה-זאיר. ב-1990 זוהה מין נוסף ברסטון שבוירג'יניה, ארצות הברית, בקופים שיובאו מהפיליפינים; המין נקרא "אבולה-רסטון". נראה כי מין זה התפשט באוויר אך לא גרם למוות של בני אדם; אף על פי שאצל 4 אנשים זוהה הנגיף, איש לא חלה.

התפרצויות מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרצויות נוספות התרחשו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (1995 ו-2003), בגבון (1994, 1995 ו-1996), באוגנדה (בשנת 2000 - 224 בני אדם מתו מהמחלה) ובסודאן (2004). מין נוסף זוהה ממקרה של אדם אחד בחוף השנהב ב-1994, EBO–CI. התפרצות נוספת של זן חדש התרחשה במאי 2005 בעיירה אטומבי שברפובליקה של קונגו, ובעקבותיה הוטל הסגר על העיירה. הייתה זו ההתפרצות הרביעית של המחלה שם, והועלה החשד שהגורם לה הוא אכילת פגרי חיות על ידי התושבים. 37 בני אדם מתו כתוצאה מהתפרצות זו.

ב-2012 הודיעו ממשלת אוגנדה וארגון הבריאות העולמי על התפרצות אבולה ברובע קיבאלה שבמדינה. לפי הדיווחים, 20 בני אדם נדבקו במחלה ו-14 מהם נפטרו.

מתוך כ-2,300 מקרי אבולה שזוהו עד לשנת 2005 בעולם, שני שליש מהחולים מתו (כ-1500 מתים). בעלי החיים שנשאו את המחלה בין ההתפרצויות לא זוהו.

ההתפרצות של מערב אפריקה (2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התפרצות האבולה במערב אפריקה (2014)

בינואר 2014 פרצה במחוז קונאקרי בגינאה מגפת אבולה הנחשבת לאלימה והקשה ביותר של הנגיף מאז גילויו כאשר עד יוני 2014 נרשמו כ-330 מקרי מוות במערב אפריקה. המגיפה אף התפשטה למאלי, ליבריה וניגריה.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגיף האבולה הוא מאוד קטן, וצורתו כצורת תולעת (מכונה גם "מקל רועים מעוקל" בעגה). משתייך למשפחת הנגיפים החוטיים (נגיפי פילו) הוא בדרך כלל מועבר בדם על ידי המקרופאג'ים, וכשהוא יוצא מהם - הם מתים.

המחלה מועברת במגע ישיר בין נוזלי גוף, בדומה לדרך ההדבקה של איידס. תקופת הדגירה נמשכת בין יומיים לבין שלושה שבועות. התסמינים הראשונים הם חום גבוה (מעל 39 מעלות צלזיוס), כאבי ראש, גרון, שרירים, בטן ופרקים, סחרחורת, תשישות ובחילה. תסמינים אלו, האופייניים גם לדיזנטריה, שפעת ומחלות אחרות, מקשים על זיהוי נכון של המחלה.

בהמשך מתחילים דימומים מכל פתחי הגוף. צואה, שלשול וקיא מכילים דם, העיניים אדומות, נקודות אדומות מופיעות על העור כתוצאה משטפי דם פנימיים, דימום מתרחש מהפה, מהאף, מפי הטבעת, מאיברי המין ומנקבים בעור שנעשו כתוצאה מזריקות. לחץ הדם נמוך והדופק מהיר וחלש. קיים ריכוז גבוה של חלבון בשתן. מוות מתרחש כשבוע עד שבועיים לאחר הופעת התסמין הראשון, בדרך כלל כתוצאה מדימום פנימי חמור ומכשל של איברים ומערכות בגוף. המחלה חשוכת מרפא.

נגיף האבולה עורר פחד רב בציבור, במיוחד בעולם המערבי. מספר סרטי קולנוע וספרים בשנות ה-90 התבססו על פעולת הנגיף ועל התסמינים שהוא מעורר ותיארו - באופן שגוי - מחזות אימה. רבים מאמינים כי תסמיני המחלה נוראיים בצורה קיצונית: חולים יורקי דם, בעלי עור נוזלי ונמס ופנים חסרות הבעה וחיוורות כסיד. המציאות רחוקה מכך: דימום חיצוני מסיבי מתרחש רק אצל מיעוט זעיר של החולים; הדימום לרוב מתון ואיטי. התסמין העיקרי הוא תשישות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נגיף מרבורג - הנגיף המחולל את קדחת מרבורג הדימומית. הן המחלה והן הנגיף קשורים לאבולה והמקור שלהם הוא ככל הנראה באוגנדה ומזרח קונגו. הפונדקאי המקורי של הנגיף לא ידוע, אך יש המשערים כי מדובר בעטלף פירות מצרי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.