אבן תיימיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אבן תימיה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תקי א-דין אחמד אבן תיימיה
תאריך לידה 1263
תאריך פטירה 1328 (בגיל 65 בערך)
זרם חנבלי
תחומי עניין מד'הב

תקי אד-דין אחמד אִבּ‏ן תיימיה (ערבית: ابن تيمية‎ ) הוא תאולוג ופרשן אסלאמי סוני שחי בחורן (22 בינואר 1263 - 1328) , באזור טורקיה הגובל בסוריה של היום. ידוע בכינוי שיח' אל-אסלאם.

הוא היה מהאסכולה החנבלית המחמירה, הגורסת כי יש לחיות לפי החוק הכתוב בקוראן ובחדית' ובכך היה מהוגי הדעות עליהם הסתמכו הסלפים. כתב את הלכותיו בתקופה שבה שלטו הממלוכים והמונגולים במזרח התיכון. נהג לבקר את המונגולים על קביעת חוקים אזרחיים, יאסה, בנוסף לשריעה האסלאמית. הוא הוסיף כי צריך לנהל ג'יהאד נגד אותו משטר. הוגים אסלאמיים פונדמנטליסטים נוהגים לסמוך את דבריהם על ספרי ההלכות שכתב, זאת למרות שפסק כי עדיף שלטון רע מאשר אנרכיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן תיימיה (בשמו המלא: תָקִי אל-דין אבו אל-עבאס אחמד בן עבד אל-חלים בן עבד אל סָלאם בן תיימיה אל-חָרַאנִי) נולד ב-1263 בחורן למשפחה של תאולוגים ידועים. מסמכים מהמאה ה-15 מעידים על כך שהוא נצר לשושלת הערבית בנו עמיר. אביו היה מורה ידוע במד'הב (בית ספר) החנבלי. באותו אופן הישגיו האקדמים של סבו של אבן תיימיה היו ידועים גם כן.

בגלל הפלישה המונגולית, משפחתו של אבן תיימיה עברה לדמשק ב-1268, שאז נשלטה על ידי הממלוכים ממצרים. בתקופה זאת אביו נתן דרשות במסגד עומייד ואבן תיימיה הלך בדרכו בכך שלמד עם מיטב המלומדים של זמנו, ביניהם הייתה אישה, זאינאב בינת מאקי אשר ממנה למד חדית'. אבן תיימיה היה תלמיד שקדן והביא עצמו להכרות עם המדעים הדתיים והחילוניים כאחד. הוא השקיע את עצמו בספרות הערבית אך למד לעומק גם דקדוק ומילונאות כמו מתמטיקה וקליגרפיה.

באשר ללימודי קודש הוא למד מאביו את הפילוסופיה של המשפט והגיע להיות הנציג של המד'הב החנבלי. אף על פי שנותר נאמן למד'הב החנבלי כל ימי חייו, אשר את הלכותיו הוא למד ושינן, רכש אבן תיימיה ידע נרחב באסכולות האיסלאמיות, הקוראן והחדית'. נוסף על כל אלה למד אבן תיימיה כלאם וסופיות, עליהן מאוחר יותר מתח ביקורת נוקשה.

האומץ של אבן תיימיה התבטא פעמים מספר, ביניהן כאשר הלך עם משלחת עולמאית לראזאן, לח'אן הטטרי לדרוש את הפסקת התקיפות כנגד המוסלמים. אף לא אחד מהעולאמאים עלה בפיו לדרוש את הפסקת התקיפות מלבד אבן תיימיה אשר אמר:"אתה טוען להיות מוסלמי ויש לך עמך מופתים, אימאמים ושייח'ים אך פלשת אלינו והגעת עד ארצנו לשם מה? בזמן שאביך וסבך, הולגו היו חילונים, הם לא תקפו ושמרו את הבטחותיהם. אך אתה הבטחת והפרת זאת."

רדיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל הישירות, הדיבור הגלוי והעמדות הפוריטניות של אבן תיימיה הוא נכלא מספר פעמים על קונפליקטים ומחלוקות עם המשפטנים והתאולוגים בני זמנו. ב-1293 הוא נכנס לוויכוח עם הרשויות המקומיות על כך שמחה על פסיקות דתיות כנגד נוצרי שהואשם בהעלבת מוחמד. ב-1298 הוא הואשם בהאנשה של האל, ובכך שהטיל ספק בכלאם.

אבן תיימיה הוביל את ההתנגדות לפלישה המונגולית לדמשק ב-1300. בשנים שבאו לאחר מכן אבן תיימיה היה מעורב במספר פעילויות וכחניות כנגד השלטון השיעי בלבנון ובתי ספר לתאולוגיה סופית, עליהם הכריז כאפיקורסים. ב-1306 נכלא אבן תיימיה במבצר בקהיר ל-18 חודשים עקב האשמות שלקח חלק בהאנשה. הוא נאסר שוב מאוחר יותר ב-1308 למספר חודשים.

אבן תיימיה בילה את 15 שנותיו האחרונות בדמשק, כאשר מעגל תלמידים מכל שכבות האוכלוסייה הקיף אותו. המפורסם שבתלמידיו, אבן קים אלג'וזיה (מת ב-1350), נאשם יחד עם אבן תיימיה מאוחר יותר על מעשים משותפים. מאוגוסט 1320 ועד פברואר 1321 אבן תיימיה נכלא עקב הוראות מקהיר במבצר דמשק על תמיכתו בדוקטרינה שתקשה על גברים מוסלמים להתגרש מנשותיהם.

ביולי 1326 , הממשל בקהיר הורה לרתק את אבן תיימיה לתאו בכלא על כך שגינה את הביקורים בקברי קדושים על אף שאסרו עליו לעשות כך. אבן תיימיה נפטר בתאו בדמשק בלילה שבין ה-26 ל-27 בספטמבר 1328 בגיל 65. אבן תיימיה נקבר בבית הקברות הסופי בדמשק.

אבן תיימיה היה ידוע בזכרונו המדהים ובידע האנציקלופדי שלו.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יהאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן תיימיה היה ידוע במסירותו לג'יהאד, או, איך שהוא נהג לקרוא לו:

האופן הטוב ביותר שאדם מסוגל להתמסר לאלוהים. העולמא מסכימים בכך שהם מכריזים את הג'יהאד לעליון על החג' (עליה לרגל למכה), התפילה והצום, כמו שכתוב בספר ובסונה.

במהלך המלחמה של הממלוכים נגד המונגולים הוציא אבן תיימיה פתווה אשר מכריזה כי ג'יהאד כנגד המונגולים הוא לא רק מותר אלא אף מצווה דתית מכיוון שהמונגולים הם אינם מוסלמים אמיתיים. הוא ביסס את ההחלטה שלו על כך שעל אף שהמונגולים המירו את דתם לאסלאם סוני הם עשו זאת בעזרת "חוקי אדם" (יאסה) ולא בעזרת חוק איסלאמי (שריעה) ולכן הם נמצאו למעשה בתקופת ג'אהליה.

מד'הב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן תיימיה טען שמיטב חכמי האסלאם של זמנו התדרדרו למצבים שנוגדים את התובנות הבסיסיות ביותר שיש לקוראן ולסונה להציע. רעיונותיו המרכזיים:

  1. חיזוק עקרון ייחוד האל ( בערבית תווחיד, קרי תַוְחיד توحيد) באסלאם
  2. הוקעה של אמונות אשר מקומן לא באסלאם (לפי שיטתו של אבן תיימיה)
  3. חידוש מחשבה אסלאמית נכונה ומדעים הדומים לה

אבן תיימיה החזיק באמונה שיש ששלושת הדורות הראשונים של האסלאם (מוחמד, אלצחאבה והמאמינים שלהם) הם המודלים הטובים ביותר לחיקוי שיש לאסלאם להציע. אופי חייהם, יחד עם הקוראן הציג מדריך, כביכול, מושלם לחיים. כל סטייה מאופי חיים זה הוצגה כחידוש, וככזה אסורה.

פרשנות של הקוראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשנות של אבן תיימיה לקוראן הייתה מילולית ביותר. הוא תמך באיפיונו של אללה - "היו לו יד ופנים, שהוא אהב ושנא, שהוא עלה וירד בזמן שנשאר על הכס אי שם במרומים"‏[1] מתנגדיו טענו שאבן תיימיה עסק באלילות ותפס את ה"ידיים והרגליים" של אללה בצורה מילולית מדי. אבן תיימיה מצידו התנגד להם וטען כי הידיים והרגליים של אללה לא דומים כלל לידיים והרגליים שניתן למצוא ביצירה. חלק ממקטריגיו המוסלמים טענו כי בדבריו יש סתירה לייחוד האל (توحيد, תווחיד).

סופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן תיימיה היה מבקר מחמיר ביותר של הסופיות האיסלאמית וטען שהשריעה נוגעת לפשוטי העם כמו לחכמי הדת כאחד. רבים מאמינים כי אבן תיימיה דחה על הסף את האני מאמין שהיה בשימוש אצל רוב הסופים, טענה אשר נתמכת בכתביו אשר קוראים להוקיע הן את האשעריה והן את המועתזילה אשר גרסאות שלה נמצאות היום בשימוש.

שיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונותו של אבן תיימיה כללה גם תפיסה של האסלאם השיעי בתור כפירה. חלק מאמונה זאת התבטא בפיתוח הפרכה רשמית של השיעיות, חלקה בשימוש אצל מוסלמים סונים עד היום. אבן תיימיה תמך באלימות כנגד מוסלמים שיעים ונאמר שהוא הציג יסודות למאבקים בין הפלגים בעתיד. נוסף על כך הוא דחה את תפיסת השלטון השיעית על בסיס טיעונים של פרשנות מילולית של הקוראן. עמדה ספציפית זאת גרמה לכך שאבן תיימיה ידוע לשמצה בקרב מוסלמים שיעים ולעתים אף זוכה לתואר נאסיבי (בערבית: ناصبي, כינוי גנאי באסלאם השיעי לאדם שהתנגד לעלי אבן אבו טאלב).

לא מוסלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן תיימיה התנגד נחרצות לשאילה של מנהגים מהנוצרים או מדתות לא מוסלמיות אחרות. הוא התנגד לחגיגת יום הולדתו של מוחמד ולבניית קברים סביב קדושים סופים מכיוון שהאוכלוסייה המקומית לא ידעה את מקור המנהגים הללו, ובכך לא יכלה להבין את הרוע הטמון בהם.

מסגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהיה תומך נלהב של ייחוד האל (توحيد), התנגד אבן תיימיה לנתינת כל תוקף של קדושה למסגדים כדי שלא יציבו אתגר לקדושת שני המסגדים החשובים ביותר באסלאם (מכה, מסג'ד אל-חראם, ומדינה), במיוחד לא למסגד אל-אקצא שבירושלים.

ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מה יכולים אויבי לעשות לי? גן העדן שלי הוא בליבי; לכל מקום שאלך יבוא עימי, בלתי נפרד ממני. עבורי, הכלא הוא מקום של נופש (דתי); הוצאה להורג היא ההזדמנות למות קדושים וגלות היא רק בבחינת טיול"
  • "חטאים הם כמו שלשלאות ומנעולים המונעים מהכלוא שלהם מלטייל בגן האמונה השלמה ולהנות מפירות המעשים הטובים שלו"
  • "הכלוא האמיתי הוא האחד שליבו מוסתר מאללה, והאסיר הוא זה שנתן לתאוותו לשלוט בו"

קבלה בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן תיימיה אשר היה תומך נלהב של הסלפיזם נכלא עקב פתווה שנכתבה על ידי שופטים סונים בשנת 726 לספירה המוסלמית אשר האשימה את אבן תיימיה בעמדות סוטות ולא אורתודוקסיות. ארבעת השופטים שחתמו על הפתווה היו מארבעת המד'הבים הסונים המרכזיים. הפתווה הזאת נמצאת תחת מחלוקת מכיוון שמלומדים מאותם מד'הבים תקפו אותה בעבר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האנציקלופדיה לאסלאם ולעולם המודרני, 2004, ע' 339

Fatwa of Mardin by Ibn Yaymiyya