צלאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכי אסלאם
אסלאם
Mosque02.svg
פורטל אסלאם
מונחים בסיסיים · כל הערכים

הצלאהערבית: الصلاة, תרגום: "תפילה"; הגייה מקורבת בעברית: סָלָא) היא אחד מחמשת עמודי האסלאם.

התפילה והצדקה לרוב מגיעות יחד. במכתבים אשר כתב מוחמד לשבטים השונים ניכר כי שתי מצוות אלו הן חלק אינטגרלי מן ההתאסלמות.

התפילה אמנם מוזכרת בקוראן אך לא כמצוות יסוד (כמו יתר המצוות). עם זאת, המצווה נחשבת לעליונה במעלה וכמצווה יסודית אשר על כל מוסלמי וכל מתאסלם לקבל על עצמו.

מקור התפילה באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נביאי ישראל המוקדמים כמו כן ישמעאל ובני ביתו מוצגים כמקיימים את מצוות התפילה והצדקה, כלומר הן חלק מהדת אשר קדמה למוחמד, הן מצוות מן הדת הנצחית. ישנם פסוקים בקוראן המגנים את אלו אשר לא מבצעים מצוות כראוי, אלו הנרפים בתפילתם, אשר אינם מקיימים אותה מתוך אמונה אלא מתוך צביעות, נקראים "מֻנָאפִקוּן" - צבועים, אלמנט הסגידה מפריע להם "סג'וד", הצמדת המצח לקרקע, כאשר הישבן גבוה מן הראש, לדעת המנאפקון זו היא פעולה מבזה, הם אינם מוכנים למחול על גאוותם. סרוב הסגידה מוזכר בקוראן, אנשים אלו יקבלו את ענשם ביום הדין, כאשר ירצו לסגוד בעולם הבא, לא יוכלו, גבם יתפס וגופם יתאבן - על פי הפרשנים.

הקוראן מגן על הסגידה והופך אותה למצב טבעי, גם הצללים סוגדים לאללה, ההשתחוות הופכת לסימן הזיהוי של המאמינים, אשר קשים כלפי האחרים אך רוחמים אחד כלפי השני, הסימן במצחם, מהתפילה ניכר על פניהם ואור מיוחד קורן מהם, פסוק 48 שורה 29 קובע כי סמל זה במצח נקבע עוד טרם האסלאם ומאיר אותם כצדיקים.

יש המחברים את המנהג למנהגי הטהרה של היהודים ויש הטוענים כי הוא התקיים בצורה מסוימת עוד מתקופה הג'היליה. באופן כללי, ההיסטוריונים המודרניים שוללים את קיומו של מנהג דומה מתקופת הג'הליה.

חמש התפילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מוסלמי חייב להתפלל חמש תפילות ביום, ואלו הן:

  1. ט'הר (צהריים, 4 רכעות): מהרגע בו השמש באמצע השמים ומתחילה תנועתה מערבה ועד הרגע בו העצם וצילו שווים באורכם.
  2. עצר (מנחה, 4 רכעות): מתום תפילת אלט'הר,כלומר, ברגע שהעצם והצל שווים באורכם ועד שאורך הצל הוא כפליים מאורך העצם.
  3. מע'רב (ערב, 3 רכעות): מעת שקיעת השמש ועד מועד סוף היום (רגע קצר מאוד)
  4. עשאא' (לילה, 4 רכעות): מחשיכה מוחלטת ועד תום אשמורת ראשונה של הלילה.
  5. פג'ר (השחר, 2 רכעות): מעלות השחר ולא יאוחר מזריחת השמש.

הקִבְלַה (כיון התפילה) היא לכיוון מכה, כלומר על המתפלל לעמוד ופניו לכיוון הקיבלה, המסומן במוסדות דת באמצעות גומחה בקיר הקרויה מִחראב.

מרכיבי התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל תפילה מורכבת מ"רכעות". הפעולות החשובות ברכעה הן אמירת סורת אל-פאתחה בעמידה, לאחריה סגידה, ואז שתי כריעות עם נגיעת המצח ברצפה. בסוף הכריעה הראשונה חוזרים למצב של ישיבה, ולאחר השנייה נעמדים ומתחילים את הרכעה החדשה.

כאשר מסיימים עם רכעות התפילה, מברכים ברכות חובה: ה"תשהד" (תשהוד) ברכה על שלום הנביא, עלינו, אוהבינו, אמירת השהאדה וברכות לאללה. נאמר כי לתשהד קדושה מיוחדת, כי הנביא לימד אותה כמו הוא קורא סורה מן הקוראן. אחרי כל זה מותרות ברכות רשות "דֻעאא'" למעוניינים וגרסה מורחבת של התשהד, מזיזים את הראש ימינה ושמאלה וזה מוציא אותנו ממצב האחראם.

ההיטהרות לתפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיטהרות לפני התפילה נקראת "וֻדוּאְ". לפי המסורת כאשר נתנה מצוות התפילה הגיע המלאך גבריאל אל מחמד, רקע ברגלו על האדמה ומים פרצו החוצה. גבריאל היטהר וכך למד מחמד כיצד להיטהר בעצמו. אחר כך שב לביתו ולימד את ח'דיג'ה (אשתו הראשונה של מחמד) כיצד להיטהר בעצמה.

בקוראן, הוודוא אינו מופיע. קיימת סורה מדנית (אשר נכתבה באלמדינה) המספרת על שני מאמינים אשר בקשרו להתפלל ועליהם לרחוץ את פניהם וידיהם עד מרפקיהם, לנגב את ראשם ולרחוץ רגליהם עד הקרסוליים.

הצלאה (תפילה), אחת מחמשת עמודי האסלאם

ישנם דיונים הלכתים רבים בנוגע למידת ההיטהרות, כמה פעמים צריך, האם טרם כל תפילה, או שדי בפעם אחת ביום? אלו שטענו כי יש צורך טרם כל תפילה הפיצו גרסה שונה של הקוראן. בשיעה יש צורך להיטהר טרם כל תפילה, בסונה אין צורך. ישנם דיונים בשאלה אם צריך לשטוף או מספיק רק לנגב, ושאלות בנוגע לטיב המים. בעת מסע למשל אם הנעליים אטומות מספיק, לפי הסונה, ניתן פשוט לנגב את הנעליים, זהו מנהג אשר שיעה שוללת, למעשה היא יצאה נגדו באופן כה מובהק עד כי יש מסורת המספרת כי עאישה (אשתו הצעירה והאהובה של הנביא) אמרה כי היא מעדיפה שיכרתו את שתי רגליה מאשר לנגב את הנעליים.

ישנן מסורת המשבחות את מבצעי ומקפידי ההיטהרות, כי זו היא פעולה המטהרת ומשחררת מחטאים. (חטאי הפה, היד - אזורים אשר שוטפים).

במידה ואין מים בנמצא, ניתן לשטוף באמצעות חול נקי, פעולה זו נקראת "תימם" (תימום). נאמר כי האל אינו רוצה להעיק על מאמיניו רק לטהרם: "כל הארץ נתנה למחמד כמסגד ומקום טהרה".

התפתחות מנהגי התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת יום השישי במסגד ברהט

הזמנים לתפילות אינם מצוינים באופן ברור בקוראן, כמו כן ניכר כי טרם נתנו 5 התפילות הקיימות היום, מצווה הייתה לקיים שתי תפילות בלבד, תפילות אלו היו: אלפג'ר - תפילת השחרית יש המחליפים אותה בתפילת אלדוחא או בתפילת הלילה - עשאא'. אלעצר - תפילת המנחה. מאוחר יותר התווספה בקוראן תפילה נוספת - התפילה התיכונה.

ככל הנראה התפללו את אלעשאא' ואת תפילת אלעצר. כאשר ניתנה המצווה להתפלל פעמים ביום כבר הייתה נהוגה תפילת אלעשאא'- לילה.

עניין שהעסיק חוקרי הלכה רבים הוא השאלה הכיצד נקבע מספר התפילות ביום. משכך, קיימת מסורת הלכתית, הנשענת על חדית' מסוים, כי בראשית האסלאם צווה המוסלמי להתפלל 50 תפילות ביום, אשר הורדו ל-5 לאחר משא ומתן בין מוחמד לאללה (בדומה למשא ומתן בין אברהם לאלוהים באשר למספר הצדיקים בסדום), ונאמר כי חמש התפילות יחשבו כ-50. לעומת זאת, היסטוריונים מודרניים מצביעים על הרצון להבדיל את בני העדה המוסלמית מהיהודים (3 תפילות ביום) ומהנוצרים הנזירים (7 תפילות ביום), ועל כן הוחלט על 5 תפילות.

התפילה יכולה להיות אישית, אך בתנאים מסוימים מומלץ לגבר מוסלמי לבצע צלאה בצוותא כשלפניו אימאם. נוסף על התפילות היומיות ישנן תפילות מיוחדות המתבצעות ביום שישי (יום אל-ג'ומעה), עיד אל-פיטר ועיד אל-אצ'חא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alive to God: Muslim and Christian Prayer (London: Oxford University Press, 1970)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]