אברהם ברוך ארטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אברהם ברוך ארטן (1889, תר"ן, קרקוב, פולין1977, תשל"ח, ירושלים, ישראל) היה עסקן ציבור חרדי, וקודם לכן איש עסקים ופעיל ציוני-דתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרקוב לאמסטרדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקרקוב למשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור. אביו, ישראל יעקב ארטן, היה ממקורביו של האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר. בילדותו (שנת 1900) עזבה אחותו הבכורה את הבית והתנצרה, בפרשה שנודעה בשם פרשת ארטן.

עם התבגרותו הפסיק להקפיד על שמירת מצוות, עבר למינכן והחל עוסק במסחר. באחת מחופשותיו במעיינות החמים בבאדן באדן יצר קשרים אישיים עם המשורר הלאומי ביאליק. לימים, ארטן הקים וטיפח את גינתו בבית ביאליק בתל אביב.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לאמסטרדם, שם סחר בבורסה המקומית ועסק בפעילות במועדון הכדורגל "היהודי" אייאקס אמסטרדם. בשנת 1924 החליט לעלות לארץ ישראל. בעת עלייתו היה מזוהה עם תנועת המזרחי הדתית-לאומית.

ארץ ישראל - התקופה הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עלייתו לארץ התיישב ארטן בתל אביב. היה שותף במספר מיזמים כלכליים. בשנת 1924 פתח את חנות הזרעים הראשונה בארץ ישראל ברחוב אלנבי בתל אביב. במהלך השנים נפתחו לחנות סניפים בחיפה, אנטוורפן, ביירות ואלג'יר.

חנות הזרעים של ארטן ברחוב העצמאות בחיפה

בשנת 1925 היה ממקימי בית הספר הדתי-יסודי לבנות "תלפיות" (שבו למדו בנותיו), ובשנת 1929 סייע להפיכתו לתיכון במתכונת גימנסיה.

בשנת 1932 הגיע להסכם עם קבוצת רודגס (לימים מקימי קבוצת יבנה) על נטיעת פרדס על שטח של 300 דונם שהיו בבעלותו באזור פתח-תקוה (כיום שכונת כפר אברהם). נטיעת הפרדס יצרה סכסוך אודות תחומי סמכות בין ההסתדרות הכללית לתנועת ה'פועל המזרחי'.[1].

ארטן תרם לעיריית תל אביב קרקעות בבעלותו לצורך הקמת "החווה החקלאית" הקיימת עד היום במתחם ראש ציפור בגני יהושע.[דרוש מקור]

בשנת 1930 הקים בנק בן סניף אחד, "בנק בלגיה-פלשתינה", ששכן גם הוא ברחוב אלנבי. הבנק נסגר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ארץ ישראל - התקופה החרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 עלה ארטן לירושלים והחל מתקרב לחוגי אגודת ישראל. הוא התיישב בשכונת בית וגן. לימים תרם ארטן חלק מקרקעותיו בשכונה לטובת הקמת ישיבת קול תורה, ועצי הברוש שבחצר הישיבה ניטעו על ידו. באותה תקופה רכש הרב יצחק אייזיק שר מידי ארטן שלושה דונם וחצי בפסגת שכונת גבעת רוקח בבני ברק והקים עליו את ישיבת סלובודקה.

בתחילת שנות החמישים היה ארטן ממובילי המאבק בחילון העולים החדשים ובמיסיון הנוצרי. היה ממקימי "חבר הפעילים - יד לאחים". בשנת 1952 עמד בעידודם של החזון איש והרב יצחק זאב סולובייצ'יק בראש הוועד נגד גיוס בנות לצבא ולשירות לאומי, שארגן בין היתר את הפגנת הנשים הגדולה שנערכה מול הכנסת באותה עת.

לקראת סוף שנות החמישים הקצין ארטן את עמדותיו ביחס למדינת ישראל. היה מקורב לרב יצחק זאב סולובייצ'יק. בשנת 1959 התמנה ליו"ר ארגון "אתרא קדישא" ועמד בראשו עד תחילת שנות ה-70. בשנת 1960 היה מעורב בפרשת חטיפתו של הילד יוסל'ה שוחמכר מהוריו החילוניים. ביוזמתו של ארטן הועבר הילד בחשאי משכונת מאה שערים לידי חברו הרב בנימין מנדלסון, רב המושב קוממיות ומשם לחו"ל[דרוש מקור].

עם זאת, ארטן נקט בעמדות לא שגרתיות ביחס ל"חברת הלומדים" החרדית. הוא התנגד לאי יציאת גברים לעבודה ולכך שנשים יעסקו בהוראה בלבד.

נפטר בשנת 1977 בירושלים בהיותו בן 88. על שמו נקרא גן אברהם בשכונת בית וגן, שכחבר ועד השכונה נלחם ארטן על שמירתו כ"ריאה ירוקה" בשכונה והוא עצמו נטע את עציו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תורת המידות - סדרת ספרי ליקוטים העוסקים במידות הנפש השונות מן התורה ועד החסידות. את הספרים הוציא בין השנים 1943 - 1950 יחד עם אביו. כמו כן סייע לאביו להוציא לאור את ספר האמרות של הרבי מקוצק אמת ואמונה.
  • הגלות הרביעי בארצנו הקדושה - ספר אנטי-ציוני חריף שהוציא בשנת 1970. בספר תוקף ארטן את המדינה הציונית ואומר שהיא שואפת לבולל את היהודים בתרבות המערבית הקלוקלת.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים פלס, "התפתחות הקיבוץ הדתי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה", שרגאי, כתב עת לחקר הציונות הדתית והעליות לארץ ישראל. ג, 1985. עמ' 163-162