אברהם מרדכי אלתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אברהם מרדכי אלתר
האדמו"ר מגור
Imrei Emes.jpg
רבי אברהם מרדכי אלתר
חיבורו העיקרי אמרי אמת
תאריך לידה ז' בטבת תרכ"ו
מקום לידה גור, פולין
תאריך פטירה ו' סיון תש"ח
ירושלים
מקום קבורה ישיבת שפת אמת, ירושלים
מקום מגורים גור (עד 1940), ירושלים
לוחית זיכרון לרב אברהם מרדכי אלתר ליד ישיבת אמרי אמת בבני ברק
ישיבת אמרי אמת בבני ברק
מימין לשמאל: מאיר אלתר, אברהם מרדכי אלתר, חנוך צבי הכהן לוין, ישראל אלתר

רבי אברהם מרדכי אלתר (ז' בטבת ה'תרכ"ו - שבועות תש"ח, 1866 - 1948), היה בנו הבכור של רבי יהודה אריה לייב אלתר, ה"שפת אמת". במשך 43 שנה שימש כאדמו"ר של חסידות גור וכאחד ממנהיגי היהדות החרדית כולה. בימיו הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה, ויש האומדים[1] את מספר חסידיו לפני השואה ביותר ממאה אלף. נודע כתלמיד חכם גדול וכביבליוגרף. בספרייתו שאבדה בשואה היו עשרות אלפי ספרים. מכונה האמרי אמת על שם ספרו שיצא לאור אחר פטירתו.‏[2]

רבי אברהם מרדכי הנהיג את עדתו בין שתי מלחמות העולם, אחת התקופות הקשות ליהדות פולין החרדית שנאבקה בתופעות המודרנה והחילון שחדרו לפולין בעוצמה רבה. הוא פעל לביצור חיי הדת בצד הקמת מוסדות וארגונים חדשים בהתאם לרוח התקופה. היה ממייסדי אגודת ישראל ועמד בראש מועצת גדולי התורה של התנועה. גבולות השפעתו חרגו אף מעבר לחסידות גור. לפעילותו במשך שנותיו הארוכות כאדמו"ר יש חלק מרכזי בעיצוב פניה של חסידות גור ושל היהדות החרדית כולה עד היום.

ביקר בארץ ישראל חמש פעמים והתכונן לעלות אליה, אבל נאלץ לחזור בלחץ חסידיו בפולין. בהשפעתו עלו מאות משפחות מחסידי גור בתקופת העלייה הרביעית. ב-1940 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הצליח להימלט מפולין ולהגיע לארץ ישראל. רבים מצאצאיו ומחסידיו נספו בשואת יהודי פולין.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה גור הסמוכה לוורשה בז' בטבת ה'תרכ"ו (1866) לרבי יהודה לייב אלתר וליוכבד רבקה (קמינר), ונקרא על שם סבו. אבי סבו, רבי יצחק מאיר אלתר, האדמו"ר הראשון מגור, עדיין היה חי והוא שימש כסנדק בברית. כעבור כמה חודשים נפטר רבי יצחק מאיר ורבי יהודה לייב שהיה אז בן 19 החל לכהן כרב העיירה גור ולאחר ארבע שנים גם כאדמו"ר של חסידות גור. אברהם מרדכי גדל בחצר אביו ששכר עבורו מחנכים ומורים מיוחדים שעוד זכו להסתופף בחצרו של רבי מנחם מנדל מקוצק.

בשנת 1881 בהיותו בן 15 נישא לחיה ראדע יהודית, בתו של רבי נח שחור מביאלה. החתונה התקיימה בי"ז באדר א' ואורחים רבים באו לאירוע החשוב. לימים סיפר ידידו, ישראל ארטן על דברי ה"שפת אמת" לבנו תחת החופה: "זכור בני, ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".‏[3] אחר חתונתו עבר להתגורר בביאלה כאשר חותנו מפרנס אותו בשנים הראשונות. בתקופה זו היה שקוע בלימוד ובכתיבה. כבר בתקופה זו החל להתפרסם כגדול בתורה, בעל כשרון והתמדה מפליאים. בשנת תרמ"ב (1882) נולד לו בנו הראשון מאיר וכעבור חמש שנים נולד בנו יצחק. לפרנסתו החל לעסוק במסחר במקביל ללימודיו שמילאו את רוב יומו.

במכתב נדיר משנת תרמ"ו (1886) אשר כתב לו אביו ונשלח כתגובה למכתב קודם, ניתן ללמוד על עיסוקיו ועל הלך רוחו באותה תקופה. בדברי ה"שפת אמת" במכתב זה מצויים כמה מאפיינים המגדירים את שיטתו ואת דרכה המיוחדת של חסידות גור, אותה המשיך גם בנו, רבי אברהם מרדכי, כאשר התמנה הוא לאדמו"ר.

"...ואני מבקשך בני אהובי שלא תלך כלל בדאגות רק לשמוח בחלקך. תהילה לאל אשר זכית להיות עוסק בתורה ומצות ולא שם חלקך מיושבי קרנות... ולא נכון לאברך כמוך לילך תמיד בהתבוננות ומחשבות רק לעסוק בתורה ומצות כי הרבה יותר ויותר זוכה האדם על ידי תורה מעל ידי שכלו ורעיונותיו בפרט בימי הנעורים. כפי רוב עסק התורה יטהרו מחשבותיך ולא תדאג רק קוה אל ה' תמיד כי הוא בוראך והוא יעזור לך בוודאי, ותשמור הפשוט של כל מצוה ומצוה ולא לבקש גדולות רק לשמוח בקיום מצות ה' כעל כל הון... ותקח לך מידת הזריזות... שלא לילך בטלית על הכתף ברעיונות רק לזכור בזריזות שהיא מצות הבורא ב"ה. כי ברגע אחד בזריזות יעלה לך יותר מכל אלו החשבונות. רק איזה מינוטין ביום להתבונן ביראת ה'... ובטוח אני שאם תלך בדרך הזה תעלה ותצלח בכל אשר תפנה, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ולא לפרוש מן הציבור, כי כדאי לבטל אף דבר טוב בעבור שיהיה שווה לכל, כי ה' בוחן לבבות וכל התנועות שמבחוץ יצא שכרן בהפסדן; ואשר אמרת שתלך לבית החסידים אם כי אינך מרגיש תועלת - טוב מאוד להיות מעורב עם החסידים..."

פעילותו כאדמו"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז התמונה רבי אברהם מרדכי אלתר, ה"אמרי אמת". לצדו בניו רבי מאיר (שנספה בשואה) ורבי ישראל (לימים האדמו"ר מגור)

בה' בשבט תרס"ה (1905) נפטר ה"שפת אמת" בפתאומיות כשהוא בן 58 שנים. החסידים רצו להכתיר את רבי אברהם מרדכי מיד אך נתקלו בסירוב. כעבור ארבעה חודשים בשבועות של אותה שנה החל לנהל "שולחנות" ולומר דברי תורה לחסידים. הוא סירב לקחת כסף מהחסידים והמשיך להתפרנס ממסחר.

תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לאחת החסידויות הגדולות בפולין, ואולי הגדולה שבהם. על פי אומדנים הגיע מספר החסידים ערב השואה ליותר ממאה אלף. כדי להנהיג את העדה הגדולה ברחבי פולין ובארצות אחרות נעזר רבי אברהם מרדכי באחיו ובבני משפחתו ששימשו כרבנים ובתפקידים נוספים. הוא עודד את חסידיו למעורבות בחיים הציבוריים בתוך הקהילה ומחוצה לה. הקשר עם חסידיו הרבים נשמר גם על ידי אגרות ששלח בעניינים ציבוריים ופרטיים.

בשבתות ובחגים הייתה העיירה גור מתמלאת באלפי חסידים. קו רכבת מיוחד שהעמידה ממשלת פולין המה חסידים שמגמת פניהם הייתה לגור בעיקר ערב החגים ובימים הנוראים.[4] רבי אברהם מרדכי היה ידוע בייחסו המיוחד לבחורים ולילדים רכים אותם טיפח במיוחד ודאג לחינוכם. אחד המשפטים המפורסמים שנאמרו בתקופת הנהגתו היה: "לגור נוסעים כעשרת אלפים חסידים שאוכלים ביום הכיפורים ואינם מניחים תפילין"[5] על חינוך האברכים הצעירים היה מופקד בנו, רבי ישראל אלתר שהיה החוט המקשר בין האדמו"ר לראשי החבורות ("קומנדנטים") בבתי החסידים של גור ברחבי פולין.

הנהגת החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדבר הראשון שעשה כאדמו"ר היה להנהיג תפילת שחרית בזמן המתאים לפי ההלכה, ולא כמנהג שהשתרש עוד מימי פשיסחא וקוצק לדחות את התפילה עד לשעה מאוחרת כדי לאפשר הכנה מתאימה. תקנה נוספת שתיקן ונהוגה עד היום היא ההפסקה באמצע התפילה בשבת לצורך לימוד תורה. שינויים אלו לא התקבלו בכל מקום בבת אחת, אך בכוח מנהיגותו הפכו במשך הזמן להרגל. הוא עצמו היה מודע לקושי בקבלת התקנות והבין את הצורך שלא לכפות את שינוי הסדרים באופן מיידי. במכתב משנת תרפ"ו הוא כותב לחסידיו באחת העיירות: "והנני לדרוש ולבקש לבל לגרום זה איזה מחלוקת, כי יודע אני כי לא בכל המקומות יש לנהוג כן ולא כל האנשים".

בשנת תרס"ח פנה בקול קורא לחסידיו גם לאלו "הטרודים רוב היום בפרנסה", לקבוע שיעור גמרא בכל יום בין מנחה למעריב. בפנייתו הוא מבקש "ולא יראה ולא ימצא על כל פנים בשעה זו בבתי החסידים שום הולך בטל, ואפילו הקובעים עיתים לתורה שעות הרבה בלילה אל יוציאו את עצמם מהכלל בשעה זו". במכתב אחר פנה לחסידיו ש"יקבעו שיעור בלימוד ביום שבת קודש" וביקשם "להודיענו אם מתמלא מבוקשי בכל הנ"ל".

אחד הדברים עליהם הקפיד במיוחד הוא מניעת מחלוקות ומריבות. לחסידיו במכתב משנת תרפ"ט כתב: "באתי הפעם לבקש מכולכם דרישה אחת ששקולה עלי נגד הרבה דרישות ובקשות... והוא האהבה ואחוה ושלום שיהיה ביניכם... כי הכל תלוי באחדות".

אגודת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם מרדכי אלתר נודע בגישתו החיובית כלפי התיישבות חרדית בארץ ישראל ובפעולותיו להגשמת מטרה זו. כבר בשנת תרע"ג (1913) בכינוס אדמו"רי פולין שנערך בעיירה גרבטקה (מחוז ראדום) הביא להחלטה על הקמת יישובים חסידיים בארץ ישראל. בקול קורא שפורסם בשבט תרע"ח (1918) נאמר כי אחת ממטרות אגודת ישראל בפולין תהיה "להשתדל לטובת יישוב ארץ ישראל על ידי פעולות מעשיות" באמצעות הקמת מחלקה מיוחדת לצורך יישוב הארץ ברוח התורה. את הכרוז ניסח רבי יצחק מאיר לוין, חתנו של רבי אברהם מרדכי, שהיה החותם הראשון על הכרוז.

הראשון מבין חמשת ביקוריו בארץ ישראל היה באביב תרפ"א (1921). בביקור זה נפגש עם הנציב העליון הרברט סמואל, עם הרב קוק ועם הרב יוסף חיים זוננפלד. אחת ממטרות הביקור הייתה לעמוד על המצב הרוחני והכלכלי בארץ ולבחון את האפשרויות המעשיות להתיישבות חרדית בארץ. את רשמי הביקור ניתן למצוא במכתבו לחסידיו שכתב בז' באייר "מעל הספינה" בדרכו חזרה:

"הנה פחד ורחב ללבי והתענגתי מזיו כבודה... הנני שבע רצון מאוד בראותי כי יכולים גם לבוא אל המנוחה ולהתענג שמה בדרכי היהדות כאשר הורונו אבותינו ואבות אבותינו. ומי אשר חננו השי"ת בהון, יוכל בלי שום ספק למצוא שמה פרנסתו במנוחה שלמה ולשמור היהדות כראוי באין מעצור, אולם גם אלו שאין יכולין ואין חפצין להשתקע בארץ הקודש, דעתי - כדי לעזור לאחיהן בני ישראל החרדים להתיישב שמה - יפרישו כל אחד מהונו סכום מסוים ולהקנות לו שם חבל נחלה, והוא נושא פירות גם בעולם הזה... ולקשט עצמי מקודם עשיתי מיד עם החבורה שבאתי עמה ואיזה מיקירי ירושלים השתתפות על יסוד חברת מניות וקנינו בעיר יפו חלקת אדמה כעשרים אלף אמה לבנות שמה בנינים וחנויות ובמשך שנה יגמרו הבנינים. לכן אקוה ואבקש שממני יראו וכן יעשו, כי הגיעה השעה לעשות דברים ממשיים בפועל, וגדולה מזאת הבאתי בכמה עניינים הצעות נכבדות עבור אגודת שלומי אמוני ישראל שעליהם להוציאם אל הפועל, ונכון שתהיה אסיפה של מועצת גדולי התורה... למען הגדיל עבודת היישוב בארץ הקודש בפעולות ממשיות... בטח כבר ידעתם, כי בוויען על האסיפה של מועצת גדולי התורה החליטו שהאגודה תעסוק בעבודה ממשית בכל המקצועות ביישוב ארץ ישראל, מבלי הבט על התנאים המתחלפים ובאים. וכן היא באמת דעתי, אשר מצוות יישוב ארץ ישראל... איננה דבר התלוי בזמן, רק בהיכולת והאפשרות, ולכן גם עתה צריכים להשתמש בהאפשרות של עכשיו ולעבוד בכל עוז, כי בריבוי העולים החרדים לארץ ישראל תגדל השפעתם שמה, וזה יגרום שמירת קדושת הארץ..."

בהמשך המכתב סיפר על מפגשו עם הנציב העליון ועל ביקוריו בירושלים ובחברון. המכתב פורסם לראשונה ב"דגלנו", ביטאון צעירי אגודת ישראל בפולין‏[6] ועשה רושם רב. באותה שנה החלה גם הפעילות להקמת העיר בני ברק ורבי אברהם מרדכי עודד את יצחק גרשטנקורן מייסד העיר להמשיך בתוכניותיו על אף הקשיים, והבטיח לעודד את חסידיו שיצטרפו לאגודה שהקים גרשטנקורן.‏[7]

פעילות זו שלו ושל אגודת ישראל הביאה להתנגדות מצד האדמו"ר מחב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון שסבר כי אין לשתף פעולה כלל עם התנועה הציונית החילונית. גם האדמו"ר מבעלז הביע התנגדות לעלייה ולהתיישבות בארץ.‏[8] למרות זאת המשיך ה"אמרי אמת" לעודד חסידים בעלי יכולת כלכלית לעלות לארץ ישראל,‏[9] ובהשפעתו עלו מאות משפחות מחסידי גור בתקופת העלייה הרביעית.

בשנת תרפ"ד ביקר פעם נוספת בארץ, והסביר כי "כמו חסיד שמוכרח למדי פעם לבקר את רבו" כך הוא "מוכרח בכל כמה שנים לבקר את האם - ארץ ישראל".‏[10] לנסיעה זו הצטרפו גיסו רבי חנוך צבי לוין מבנדין, חתנו יצחק מאיר לוין והאדמו"ר מסוקולוב-קוצק רבי יצחק זליג מורגנשטרן. ביקור זה נמשך כשישה שבועות שבהם ביקרו בירושלים, צפת, טבריה, חברון, ותל אביב ועודדו את החסידים העולים שנתקלו בקשיי פרנסה. לאחר חזרתו לפולין אמר: "דעתי היא, שאם יעלו עכשיו לארץ ישראל כחמש מאות משפחות אמידות מאנשי שלומנו, נכבוש את הארץ בחומר וברוח".‏[11]

בשנת תרפ"ה הוקמה ישיבת שפת אמת בירושלים. בשנת תרפ"ז ביקר פעם נוספת בארץ ישראל יחד עם גיסו רבי צבי חנוך לוין. בשנת תרצ"ב (1932) ביקר בארץ בפעם הרביעית. בפעם הזו הגיע דרך היבשה, דרך ווינה, קושטא, ביירות וחיפה. לנסיעה זו הצטרף בנו רבי ישראל אלתר והיא נמשכה כחמישה שבועות. באלול תרצ"ה (1935) נסע לארץ ישראל בפעם החמישית. בפסח תרצ"ו (1936) כבר נמנע מלחגוג יום טוב שני של גלויות כיון שראה עצמו כתושב ארץ ישראל. בלחץ חסידיו חזר בכל זאת לפולין שם נשאר עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, אז הצליח להימלט ולעלות לארץ ישראל.

בביקוריו בארץ קשר קשרי ידידות עם הרב קוק, אף שלא הסכים עם דרכו. לאחר ביקורו הראשון בארץ, כתב עליו במכתבו המפורסם מהאנייה בז' באייר תרפ"א: "והרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול, ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא דעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע הלכה כמותו, ומזה באו הדברים הזרים שבחיבוריו". בביקור נוסף, בשנת 1927, הוציאו נגדו קיצוניים פשקוויל על קשריו עם הרב קוק. הרב יוסף חיים זוננפלד ו"ועד העיר האשכנזי" התנערו מפשקוויל זה‏[12].

תקופת השואה - מבצע ההצלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כיבוש פולין יצא עם בני משפחתו לורשה, במטרה להסתתר בה מהגרמנים שהיו מעוניינים בלכידתו, בהנחה שבעיר הגדולה יקל עליו להתחבא מפניהם. בהפצצה האחרונה לפני כיבוש ורשה נפגע הבית שבו הסתתר הרבי, ונהרג אחיינו שהיה גם חתנו, רבי יצחק מאיר אלתר. הגרמנים אכן חיפשו, גם בגור[13] וגם בורשה את "הוואנדער רבי אלתר" (רבי אלתר המופלא). בנו הבכור, רבי מאיר נחשד על ידי הגרמנים כי הוא הרבי ושלחו לו הזמנה לחקירה. הוא הסתתר, ובתגובה חתם הגסטפו את ביתו עד להתערבותו של אדם צ'רניאקוב וחברים נוספים ביודנראט ששכנעו את הגרמנים שאין זה הרבי אותו הם מחפשים. ב-20 בינואר 1940 כתב צ'רניאקוב ביומנו: "הזמנה אל האס-אס יחד עם הרב אלתר, שלא מצאוהו בביתו. את דירתו של אלתר סגרו וחתמו. המשפחה נעלמה". כעבור ארבעה ימים כתב: "נאמר לי שעליו להופיע בין-שבוע ושלא יעשה לו כל רע. כמו כן ליוויתי את הרב אלתר אל האס-אס. יצא בשלום".

אירועים אלו הגבירו את חששם של החסידים כי לנאצים יש עניין מיוחד בתפיסתו של הרבי. הוא נרשם בשם בדוי והועבר מדירה לדירה. במקביל הועברה ידיעה על מצבו לארצות הברית באמצעות מכתב שהעביר ד"ר חיים שושקס שיצא מפולין לארצות הברית. במכתב נאמר כי "נחוץ להציל בהקדם את אדמו"ר שליט"א. זהו פיקוח נפש ממש". מכתב זה גרם לחסידיו בארצות הברית בראשות רבי מנחם מנדל כשר לפעול להצלתו. הם גייסו רבנים, סנטורים ודיפלומטים שונים כדי לפעול להצלת הרבי. הם הצליחו להעביר עשר ויזות איטלקיות עבור הרבי, אשתו, בניו רבי ישראל ורבי פנחס מנחם, שלושת חתניו, אחד הנכדים‏[14] שהתייתם בהפצצה על ורשה, רופא מלווה, משה פראגר ואדם נוסף שהיה מעורב ביוזמת ההצלה. בנו רבי שמחה בונים כבר היה תושב ארץ ישראל ולא נזקק לויזה. בורשה נותרו בנו הבכור רבי מאיר שסירב לעזוב, בנותיו, כלותיו ועשרות נכדיו.

למרות חשאיות מבצע ההצלה והסתרת מועד היציאה, דבר יציאתו התפרסם ומאות חסידים המתינו ליד ביתו וליד תחנת הרכבת. בראש חודש ניסן ת"ש (אפריל 1940) יצא רבי אברהם מרדכי ברכבת מורשה, דרך קרקוב, וינה וטריסט, ובחול המועד פסח עלה על אונייה בדרכו לארץ ישראל. [15]

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"אמרי אמת" ב"כינוס אזעקה של רבני ישראל להצלתה של יהדות אירופא" בבית הכנסת החורבה בירושלים נובמבר 1942, לאחר שהגיעו ידיעות ראשונות על רצח יהודי פולין (לידו עומד בנו רבי שמחה בונים אלתר)

לאחר שהחלו להגיעו לארץ ישראל השמועות הראשונות על רצח יהודי פולין כונסה עצרת זעקה ותפילה בבית הכנסת החורבה בירושלים. רבי אברהם מרדכי שהיה ראשון הנואמים אמר: "צריך לעורר רחמי שמיים... צריך להתחזק בעצמנו... צריך לקוות להשם יתברך על הישועה השלימה".‏[16]

לאחר הכרזת האו"ם מכ"ט בנובמבר על הקמת מדינה יהודית הזכיר את מאמר חז"ל לפיהם גאולתם של ישראל באה קמעה קמעא כמו אילת השחר שזורחת מעט מעט.‏[17]

קברו של ה"אמרי אמת". לצדו קבור בנו הצעיר רבי פנחס מנחם אלתר

בשמונה שנותיו האחרונות בארץ ישראל סבל רבי אברהם מרדכי אלתר מחולשה וממחלות שונות. הוא נפטר בשבועות תש"ח בעיצומה של מלחמת השחרור. בגלל המלחמה לא ניתן היה לקוברו בבית הקברות בהר הזיתים במערה שרכש שנים קודם לכן, והוא נקבר בקבורה זמנית בחצר ישיבת שפת אמת במרכז העיר ירושלים סמוך לשוק מחנה יהודה.‏[18] בנו וממלא מקומו, רבי ישראל אלתר, הספידו במילים: "לא היה בדורות האחרונים כמוך, שהכניס כל כך הרבה אמונה בלבות כל כך הרבה המונים".‏[19] עשרות שנים לאחר מכן חפץ בנו רבי שמחה בונים אלתר להעביר את קברו ל"מערת גור" בהר הזיתים, אך לבסוף חזר בו. ‏‏[20] לימים נקבר לצידו בנו הצעיר, רבי פינחס מנחם אלתר.

רבי אברהם מרדכי אלתר השאיר אחריו צוואה המכילה הוראה מפורשת בקשר לזהות מחליפו. על פי הצוואה המקורית שנכתבה בשנת תרצ"ו היה אמור למלא את מקומו אחיו, רבי משה בצלאל אלתר, אולם בשנת תש"א אחר בואו לארץ ישראל הוסיף לצוואתו: "כל זה נכתב קודם השערוריות אולם כאשר פנים חדשות בא אני מוסר ההנהלה לבני מ' ישראל שיחיה".‏[21]

על שמו המושב בני רא"ם הסמוך לצומת ראם ('מסמיה'), "ישיבת אמרי אמת" בבני ברק וכן רחוב "אמרי אמת" בבית שמש.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם מרדכי אלתר היו נשוי פעמיים. היה נשוי לבתו של נח שחור מביאלה. בשנת 1922 נפטרה אשתו והוא נישא בשנית לאחייניתו פייגה, בתו של הרב יעקב מאיר בידרמן, שילדה לו את בן זקוניו פנחס מנחם. לרבי אברהם מרדכי היו חמישה בנים וארבע בנות. שלושת מבניו שימשו כאדמו"רים זה אחר זה. האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה אלתר הוא נכדו.

  • רבי מאיר, נרצח בטרבלינקה עם בני משפחתו.
  • רבי יצחק, נפטר בצעירותו בי"ז בחשוון תרצ"ה, חתן הרב ברוך קמינר (גיסו של ה"שפת אמת").
  • רבי ישראל אלתר, בעל ה"בית ישראל" (1894-1977). כיהן כאדמו"ר מ-1948.
  • רבי שמחה בונים אלתר, בעל ה"לב שמחה" (1898-1992). אביו של האדמו"ר הנוכחי. כיהן כאדמו"ר מ-1977.
  • רבי פינחס מנחם אלתר, בעל ה"פני מנחם" (1926-1996). בנו של אשתו השנייה. כיהן כאדמו"ר מ-1992.
  • חתנו, רבי יצחק מאיר אלתר, שהיה בן אחיו רבי משה בצלאל אלתר, נהרג בתחילת מלחמת העולם השנייה מפגיעת פגז.
  • דבורה מאטל, אשתו של רבי יצחק מאיר לוין, בנו של רבי חנוך צבי הכהן לוין מבנדין.
  • בריינדל, אשתו של הרב שלמה יוסקוביץ', נשיא "אגודת ישראל" בורשה.
  • אסתר, אשתו של רבי יצחק פישל היינה. נכדתם היא אסתר פרבשטיין.

ספרייתו וכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"אמרי אמת" התפרסם גם כאיש ספר. בספרייתו היו עשרות אלפי כרכים והוא היה בקיא בהם. רבי שאול משה זילברמן מוויערושוב העיד בשמו שלא היה מכניס אף ספר לספרייה לפני שהיה עובר עליו. ביבליוגרפים מקצועיים התייעצו עמו.

כתבי יד רבים שכתב במשך כחמישים שנה, הוחבאו באדמה בוורשה בפולין בפרוץ המלחמה, אך לא נמצאו עד היום למרות המאמצים והחיפושים הרבים שנערכו במקום. לאחר פטירתו הוציא נכדו, רבי בנימין אלתר ליקוטים מתורתו כפי שרשמו החסידים בסדרת הספרים "אמרי אמת", הכוללת חמישה כרכים על חמישה חומשי תורה ושני כרכים נוספים בעניינים שונים בשם "אמרי אמת - ליקוטים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם מרדכי סגל ואהרן סורסקי, ראש גולת אריאל תולדות חייו של בעל ה"אמרי אמת"
  • צבי יצחק אברמוביץ, "האדמו"ר מגור - ביבליוגרף מובהק", תגים א', תשכ"ט, 94-96
  • אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות - כב, ירושלים תשכ"ו
  • בנימין מינץ, רבינו זצ"ל מגור, תל אביב תש"י 1950
  • משה פראגר , נס ההצלה של הרבי מגור, הוצאת ישורון, 1959
  • דפנה שרייבר, בין חסידות לפוליטיקה, האדמו"ר מגור בעלי האמרי אמת, והמפנה הפוליטי בחסידות פולין. עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסתר פרבשטיין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 68.
  2. ^ בשם הספר רמוזים ראשי התיבות של שמו אברהם מרדכי. בספר משלי בפרק כ"ב מופיע הפסוק: "להודיעך קשט אמרי אמת, להשיב אמרים אמת לשלחיך"
  3. ^ אמרי אמת, לקוטים
  4. ^ בסתר רעם, שם
  5. ^ הכוונה לילדים קטנים שאינם חייבים לצום או להניח תפילין. אם כי יש שהבינו משפט זה באופן אחר (בסתר רעם, שם)
  6. ^ דגלנו, תרפ"א, חוברת ח
  7. ^ יצחק גרשטנקורן, זכרונותי על בני ברק, ירושלים תש"ג, עמ' נב
  8. ^ ראש גולת אריאל, עמ' תכ"ב-תכ"ג
  9. ^ יצחק אלפסי, רבי אברהם מרדכי אלתר מגור ויחסו לארץ ישראל, בתוך תפארת שבתפארת, הוצאת סיני, עמ' 215
  10. ^ ברומרג, האדמו"ר מגור, עמ' קי"א בשם בנו, רבי פנחס מנחם אלתר
  11. ^ ברומרג, האדמו"ר מגור, עמ' קלג
  12. ^ מלחמה לחרדים ברבי מגור, דבר, 4 ביולי 1927
  13. ^ בגור הם אף ירו על דחת הכניסה לשער החצר. הדלת עם חורי הכדורים קיימת עד היום בבית הקברות בגור (חסידות גור, הוצאת מכון שם עולם, עמ' 28)
  14. ^ בנימין מנחם אלתר בן חתנו רבי יצחק מאיר אלתר. הוויזה הייתה מיועדת לסבו רבי משה בצלאל אלתר שוויתר עליה בשביל נכדו.
  15. ^ על מבצע ההצלה ותחושות הציבור היהודי בפולין בעקבותיו בספרה של אסתר פרבשטיין בסתר רעם, שער ראשון (א. פרבשטיין היא נינתו של ה"אמרי אמת"). ובחוברת הנהגה רבנית בתקופת השואה - חסידות גור, ממנהיג למנהיגות חזון ודרך עד לאחר השואה, הוצאת מכון שם עולם, תשס"ד 2004
  16. ^ ראו: רבני ארץ-ישראל אל עם ישראל ואל אומות העולם, דבר, 30 בנובמבר 1942
  17. ^ על פי תלמוד ירושלמי ברכות, א, א. יצחק אלפסי, רבי אברהם מרדכי אלתר מגור ויחסו לארץ ישראל. אהרן סורסקי, פאר ישראל, חלק א, עמ' רנט
  18. ^ החצר והמערה, מסע בתמונות, אתר בחדרי חרדים
  19. ^ אהרן סורסקי, פאר ישראל, עמ' רסז
  20. ^ חג השבועות - 58 שנים להסתלקות ה´אמרי אמת´: גילויים חדשים על מקום קבורתו, אתר צופר‏
  21. ^ לשון הצוואה בירחון הפרדס (שנה כ"ב חוברת י"א). בתש"א היה אחיו, רבי משה בצלאל אלתר, עדיין חי.
  22. ^ כותב המאמר עצמו היה מחסידי גור והכיר את האמרי אמת עוד בפולין קודם השואה
אדמו"רי גור

יצחק מאיר אלתרחנוך הניך הכהן לויןיהודה אריה ליב אלתראברהם מרדכי אלתרישראל אלתרשמחה בונים אלתרפינחס מנחם אלתריעקב אריה אלתר