אה"מ ריפאלס (1916)
 | |
| אה"מ ריפאלס בתמרונים בשנות ה-20 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | סיירות המערכה מסדרת רינואון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
ג'ון בראון ושות'  |
| הוזמנה | 30 בדצמבר 1914 |
| תחילת הבנייה | 25 בינואר 1915 |
| הושקה | 8 בינואר 1916 |
| תקופת הפעילות | 18 באוגוסט 1916 – 10 בדצמבר 1941 (25 שנים) |
| אחריתה | הוטבעה על ידי מטוסים יפנים |
| מיקום |
55°53′52″N 4°24′16″W / 55.897786°N 4.404423°W |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם השנייה (המערכה באוקיינוס האטלנטי) מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 27,600 טון, מקסימלי: 32,740 טון |
| אורך | 228.7 מטר |
| רוחב | 27.5 מטר |
| שוקע | 8.2 מטר |
| מהירות | 31.5 קשרים |
| גודל הצוות | 967–1,222 |
| טווח שיוט | 7,400 ק"מ |
| הנעה | 4 טורבינות קיטור בהספק 112,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| שריון |
חגורת השריון: 3–6 אינץ' (76–152 מ"מ) סיפונים: 1–2.5 אינץ' (25–64 מ"מ) ברבטות: 4–7 אינץ' (102–178 מ"מ) צריחי התותחים: 7–9 אינץ' (178–229 מ"מ) מגדל הניווט: 10 אינץ' (254 מ"מ) מחיצות: 3–4 אינץ' (76–102 מ"מ) |
| חימוש | 6 תותחי 15 אינץ' (381 מ"מ), 17 תותחי 4 אינץ' (102 מ"מ), 6 תותחי 2 פאונד (40 מ"מ), 2 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
| מטוסים | 4 מטוסים ימיים |
  | |
אה"מ ריפאלס הייתה השנייה מבין שתי אוניות בסדרה של סיירות המערכה של הצי המלכותי שנבנתה במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא הונחה במקור כגרסה משופרת של אוניות המערכה מסדרת רוונג'. בנייתה הופסקה עם פרוץ המלחמה בטענה שהיא לא תהיה מוכנה בזמן. אדמירל לורד פישר, עם מינויו ללורד הים הראשון, קיבל אישור להתחיל מחדש את בנייתה כסיירת מערכה שניתן לבנות ולהכניס לשירות במהירות. מנהל הבנייה הימית (DNC), יוסטס טניסון-ד'איינקור, יצר במהירות עיצוב חדש לחלוטין כדי לעמוד בדרישותיו של אדמירל לורד פישר והבונים הסכימו לספק את האוניות תוך 15 חודשים. הם לא ממש עמדו ביעד השאפתני הזה, אבל האונייה נמסרה כמה חודשים לאחר קרב יוטלנד ב-1916. ריפאלס, ואחותה אה"מ רינואון, היו אוניות הראשה המהירות ביותר בעולם עם כניסתן לשירות.
ריפאלס השתתפה בקרב מפרץ הלגולנד השני ב-1917, הקרב היחיד שבו השתתפה במהלך המלחמה. היא שופצה פעמיים בין המלחמות; השיפוץ של שנות ה-20 הגדיל את הגנת השריון שלה וביצע שיפורים קלים יותר, בעוד שהשיפוץ של שנות ה-30 היה הרבה יותר יסודי. ריפאלס ליוותה את סיירת המערכה הוד במהלך השייט של שייטת השירות המיוחד בשייט מסביב לעולם בשנים 1923 עד 1924 והגנה על הספנות הבינלאומית במהלך מלחמת האזרחים בספרד בשנים 1936 עד 1939.
האונייה בילתה את החודשים הראשונים של מלחמת העולם השנייה בציד אחר פושטות סחר גרמניות ורצי המצור. היא השתתפה במערכה בנורווגיה באפריל עד יוני 1940 וחיפשה את אוניית המערכה הגרמנית ביסמרק ב-1941. ריפאלס ליוותה שיירת חיילים סביב כף התקווה הטובה מאוגוסט עד אוקטובר 1941 והועברה לפיקוד הודו המזרחית. היא שובצה בנובמבר לכוח Z, שהיה אמור להרתיע את התוקפנות היפנית נגד נחלות בריטיות במזרח הרחוק. ריפאלס ובת זוגה, אוניית המערכה פרינס אוף ויילס, הוטבעו על ידי מטוסים יפניים ב-10 בדצמבר 1941 כאשר ניסו ליירט נחיתות במלאיה הבריטית.
בדצמבר 2023, הוקמה אנדרטה בחוף Teluk Cempedak, לזכרן של ריפאלס ופרינס אוף ויילס. האנדרטה נחשפה על ידי המלך עבדאללה מפהנג.
תכנון ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדמירל לורד פישר הציג לראשונה את דרישותיו עבור האוניות החדשות למנהל הבנייה הימית (DNC) ב-18 בדצמבר 1914, עוד לפני שהספינות אושרו. הוא רצה חרטום ארוך, גבוה ומתרחב, כמו בפרה-דרדנוט אה"מ רינואון, אך גבוה יותר, ארבעה תותחי 15 אינץ' בשני צריחים תאומים, חימוש נגד טרפדת של עשרים תותחי 4 אינץ' (102 מילימטרים) מותקנים גבוה ומוגנים במגני תותחים בלבד, מהירות של 32 קשר באמצעות דלק נפט, ושריון בקנה מידה של סיירת המערכה אינדפטיגבל. אולם תוך מספר ימים, פישר הגדיל את מספר התותחים לשישה והוסיף שני צינורות טורפדו. שינויים קלים באומדן הראשוני בוצעו עד 26 בדצמבר ותכנון ראשוני הושלם ב-30 בדצמבר.
במהלך השבוע שלאחר מכן מחלקת ה-DNC בחנה את החומר שנמסר עבור שתי סיירות המערכה והחליטה במה ניתן להשתמש בעיצוב החדש. החומר השמיש הועבר לבנאים, שקיבלו מספיק מידע מהמחלקה של ה-DNC כדי להניח את שדרית שתי האוניות ב-25 בינואר 1915, הרבה לפני השלמת החוזים המשתנים ב-10 במרץ.
לריפאלס היה אורך כולל של 794 רגל 2.5 אינץ' (242.1 מטרים), רוחב של 89 רגל 11.5 אינץ' (27.4 מטרים), ושוקע מקסימלי של 29 רגל 9 אינץ' (9.1 מטרים). הדחק האונייה היה 26,854 טונות ארוכות (27,285 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-31,592 טונות ארוכות (32,099 טונות) במעמס מלא. טורבינות הקיטור שלה בראון-קרטיס עם הנעה ישירה תוכננו לייצר 112,000 כוחות סוס (84,000 קילוואט), שיעניקו לאונייה מהירות של 32 קשרים (59 קמ"ש). עם זאת, במהלך ניסויים בשנת 1916, הטורבינות של ריפאלס סיפקו 118,913 כוחות סוס (88,673 קילוואט), מה שאפשר לה להגיע למהירות של 31.73 קשרים (58.76 קמ"ש). האונייה נשאה בדרך כלל 1,000 טונות ארוכות (1,016 טונות) של מזוט, אך הייתה בעלת קיבולת מקסימלית של 4,289 טונות ארוכות (4,358 טונות). בתפוסה מלאה, היא יכלה להפליג במהירות של 18 קשרים (33 קמ"ש) לטווח של 4,000 מיילים ימיים (7,410 ק"מ).
האונייה הרכיבה שישה תותחי BL 15 אינץ' Mk I בקליבר 42 בשלושה צריחים תאומים המונעים הידראולית, המסומנים 'A', 'B' ו-'Y' מלפנים לאחור. החימוש המשני שלה כלל 17 תותחי BL 4 אינץ' Mark IX, בחמישה צריחים משולשים ושני צריחים בודדים. בנוסף, האונייה הרכיבה זוג תותחי QF 3 אינץ' 20 cwt נגד מטוסים שהותקנו על סיפון המקלט לצד הארובה האחורית. היא הרכיבה שני צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), אחד מכל צד לפני הברבטה 'A'.
חגורת השריון בקו המים של רינואון של שריון מוצק קרופ הייתה בעובי 6 אינץ' (152 מילימטרים) באמצע האונייה. צריחי התותחים שלה היו מוגנים עם לוחות בעובי 7–9 אינץ' (178–229 מילימטרים) עם גגות 4.25 אינץ' (108 מילימטרים). כפי שתוכנן, סיפוני הפלדה בעלי מתיחה גבוהה נעו בין 0.75–1.5 אינץ' (19–38 מילימטרים) בעובי. לאחר קרב יוטלנד בשנת 1916, בזמן שהאונייה עדיין הושלמה, נוסף סנטימטר נוסף של פלדה בעלת מתיחה גבוהה על הסיפון הראשי מעל המחסנים. לריפאלס הותקנה בליטה רדודה נגד טורפדו המשולבת בגוף האונייה אשר נועדה לפוצץ את הטורפדו לפני שהוא פוגע בגוף האונייה ולשחרר את הפיצוץ התת-מימי אל פני השטח ולא לתוך האונייה.
למרות תוספות אלו, האונייה עדיין הורגשה פגיעה מדי לאש צוללת, וריפאלס הוחזרה למספנה ברוזית' בין 10 בנובמבר 1916 ל-29 בינואר 1917 ונוסף לה שריון אופקי, במשקל של כ-504 טונות ארוכות (512 טונות), שנוסף לסיפונים מעל מחסני התחמושת ומעל גלגל ההיגוי. ריפאלס הייתה אוניית הראשה הראשונה שהצטיידה בסיפון טיסה כאשר סיפון טיסה ניסיוני הותקנה על צריח 'B' בסתיו 1917. מנהיג הטייסת פרדריק רוטלנד המריא בסופווית' פאפ ב-1 באוקטובר. סיפון טיסה נוסף נבנה על צריח 'Y' ורוטלנד המריא ממנה ב-8 באוקטובר. האונייה נשאה מטוס קרב אחד ומטוס סיור.
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריפאלס הונחה על ידי ג'ון בראון, קליידבנק, סקוטלנד ב-25 בינואר 1915. האונייה הושקה ב-8 בינואר 1916 והושלמה ב-18 באוגוסט 1916, לאחר קרב יוטלנד. הבנייה שלה עלתה 2,829,087 ליש"ט (168,660,000 ליש"ט בשער 2024). היא שירתה בצי הגדול בים הצפוני במהלך השנתיים הנותרות של מלחמת העולם הראשונה. ריפאלס החליפה את לאיון כאוניית הדגל של שייטת סיירות המערכה הראשונה למשך המלחמה.
קרב מפרץ הלגולנד השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך 1917 האדמירליות הפכה מודאגת יותר מהמאמצים הגרמניים בים הצפוני לטהר נתיבים דרך שדות המוקשים שהונחו על ידי בריטניה שנועדו להגביל את פעולות צי הים הפתוח והצוללות הגרמניות. פשיטה ראשונית על כוחות שליית מוקשים גרמניים ב-31 באוקטובר על ידי כוחות קלים השמידה עשר ספינות קטנות והאדמירליות החליטה על מבצע גדול יותר להשמדת שולות המוקשים והסיירות הקלות המלוות שלהם. בהתבסס על דיווחים מודיעיניים החליטה האדמירליות ב-17 בנובמבר 1917 להקצות למבצע שתי שייטות סיירות קלות, שייטת הסיירות הראשונה בחיפוי של שייטת סיירות המערכה הראשונה המחוזקת (למעט רינואון) ורחוק יותר, אוניות המערכה של שייטת אוניות המערכה הראשונה.
האוניות הגרמניות, ארבע סיירות קלות של כוח הסיור II, שמונה משחתות, שלוש פלגות של שולות מוקשים, שמונה פורצות נתיבים (מכמורות מלאות שעם, המשמשות לפוצץ מוקשים מבלי לשקוע) ושתי מכמורות לסימון הנתיב הסוחף, זוהו בשעה 7:30 בבוקר, בצללית השמש העולה. סיירת המערכה הקלה קורייג'וס והסיירת הקלה קארדיף פתחו באש בתותחים הקדמיים שלהם שבע דקות מאוחר יותר. הגרמנים הגיבו בהנחת מסך עשן יעיל. הבריטים המשיכו במרדף, אך איבדו את עקבותיהם של רוב הספינות הקטנות יותר בעשן וריכזו אש על הסיירות הקלות ככל שההזדמנות אפשרה. ריפאלס ניתקה זמן לא רב לאחר מכן ודהרה קדימה במלוא המהירות כדי לירות לעבר ספינות האויב. היא פתחה באש בערך בשעה 9:00, השיגה פגיעה בודדת בסיירת הקלה SMS קניגסברג במהלך הקרב. כאשר אוניות המערכה הגרמניות SMS קייזר ו-SMS קייזרין נצפו בסביבות השעה 9:50 הבריטים הפסיקו את המרדף וריפאלס חיפתה על נסיגתם, בסיוע ערפל כבד שירד בסביבות השעה 10:40. האונייה ירתה בסך הכל 54 פגזי 15 אינץ' במהלך הקרב והשיגה פגיעה אחת בסיירת הקלה קניגסברג שהפחיתה את מהירותה באופן זמני.
ב-12 בדצמבר 1917, ניזוקה ריפאלס בהתנגשות עם סיירת המערכה HMAS אוסטרליה. האונייה נכחה בכניעת צי הים הפתוח בסקפה פלו ב-21 בנובמבר 1918.
תקופת בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
_profile_drawing.png)
ריפאלס החלה בשיפוץ גדול בפורטסמות' ב-17 בדצמבר 1918 שנועד לשפר באופן דרסטי את הגנת השריון שלה. חגורת השריון הקיימת שלה בעובי 6 אינץ' הוחלפה בחגורה בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים) בלוחות שנעשו עודפים על ידי הסבת אוניית המערכה אלמירנטה קוקראנה (שהוזמנה במקור על ידי צ'ילה ונרכשה לאחר תחילת המלחמה) לנושאת המטוסים איגל. השריון המקורי הותקן בין הסיפון הראשי לסיפון העליון, מעל השריון החדש. ציפוי נוסף בעל מתיחה גבוהה נוספה לסיפונים מעל מחסני התחמושת. הבליטה נגד טורפדו של האונייה הועמקה ועובדה מחדש בהתאם לזו שהותקנה על אוניית המערכה ראמיליס. הבליטה כיסתה את גופה מחדר הטורפדו השקוע אל מחסן התחמושת "Y", שהתאים הפנימיים שלו היו מלאים בצינורות ריסוק. הבליטות הוסיפו 12 רגל 8 אינץ' (3.9 מטרים) לרוחב שלה ו-1 רגל 4 אינץ' (0.4 מטרים) לשוקע שלה. השיפוץ הוסיף כ-4,500 טונות ארוכות (4,600 טונות) להדחק שלה והעלה את גובהה המטאצנטרי ל-6.4 רגל (2 מטרים) במעמס מלא. נוספו גם שלושה מדדי טווח 30 רגל (9.1 מטרים) וכן שמונה צינורות טורפדו בתושבות תאומות על הסיפון העליון. שני סיפוני הטיסה הוסרו. שיפוץ זה עלה 860,684 ליש"ט.
ריפאלס נכנסה לשירות מחדש ב-1 בינואר 1921 והצטרפה לשייטת סיירות המערכה של הצי האטלנטי. בנובמבר 1923, הוד, מלווה בריפאלס ומספר סיירות מסדרת דני של שייטת הסיירות הקלות הראשונה, יצאו לשייט עולמי ממערב למזרח דרך תעלת פנמה. הם חזרו הביתה עשרה חודשים מאוחר יותר בספטמבר 1924. זמן קצר לאחר חזרתה הוסרו שני תותחי הנ"מ של הספינה ושני צריחי תותחי ה-4 אינץ' היחידים שלה והוחלפו בארבעה תותחי נ"מ QF 4 אינץ' Mark V. שייטת סיירות המערכה ביקרה בליסבון בפברואר 1925 כדי להשתתף בחגיגות ואסקו דה גאמה לפני שהמשיכה לים התיכון לתרגילים. מגרש סקווש נוסף בצד הימני בין הארובות, וסאונה ואמבט קצף על הסיפון עבור הסיור של נסיך ויילס באפריקה ובאמריקה הדרומית שנמשך ממרץ עד אוקטובר. עם שובה, היא שופצה מנובמבר 1925 עד יולי 1926 ונוספה לה עמדת שליטה בזווית גבוהה (HACP) לחלק הקדמי שלה.
שיפוצים בשנות ה-30[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שריפאלס השלימה את השיפוץ שלה ב-1926, היא נשארה בתפקיד, מלבד שיפוץ קצר מיולי עד ספטמבר 1927, עם שייטת סיירות המערכה של הצי האטלנטי עד שהוצאה משירות ביוני 1932 לפני תחילת שיפוצה באפריל 1933. רוב השכבות הקיימות של פלדה בעלת מתיחה גבוהה שהיוו את השריון האופקי של האונייה הוחלפו בלוחות שריון לא מוצקים בעובי 2.5–3.5 אינץ' (64–89 מילימטרים) ומגדל הפיקוח על הטורפדו הוסר מהמבנה האחורי. מעוט קבוע החליף את הצריח המשולש של תותחי 4 אינץ' באמצע האונייה והאנגר נבנה בכל צד של הארובה האחורית כדי לאכלס שניים ממטוסי פיירי III של האונייה. ניתן היה לשאת מטוס נוסף אחד על הסיפון ואחר על המעוט עצמו. מעל כל האנגר הותקנו עגורנים חשמליים כדי לטפל במטוס.
ארבעת תותחי הנ"מ בקוטר 4 אינץ' הועברו, זוג אחד לצד הארובה האחורית בגובה גג ההאנגר והזוג השני לצד הארובה הקדמית על סיפון המצודה. ארבעה אבות-טיפוס של תותחים דו-תכליתיים QF 4 אינץ' נוספו בצריחים Mark XVIII עם תותחים כפולים לצד התורן המרכזי. שני צריחים Mark VI של תותחי 2 פאונד הותקנו על הרחבות של פלטפורמת מגדל הניווט לצד הארובה הקדמית. מעל אלה נוספו זוג צריחים מרובעים Mark II* למקלעי 0.5 אינץ' ויקרס Mark III. צריחים אלו יכלו להנמיך ל-10° ולהגביה למקסימום של 70°. המקלעים ירו פגזים במשקל 1.326 ounce (37.6 גרם) במהירות לוע של 2,520 רגל לשנייה (770 מטר לשנייה). זה העניק לתותח טווח מקסימלי של כ-5,000 יארד (4,600 מטרים), למרות שהטווח האפקטיבי שלו היה רק 800 יארד (730 מטרים). ריפאלס קיבלה שני מנהלי בקרת אש לתותחי הנ"מ של מערכת בקרה גבוהה בזווית גבוהה, אחד Mark II בחלק הקדמי ואחד Mark I* המותקן על הדום מעל המבנה האחורי. שני צינורות הטורפדו השקועים הוסרו והחללים הפנויים חולקו והפכו למחסנים.
ריפאלס שובצה לצי הים התיכון כשהיא נכנסה לשירות מחדש באפריל 1936. היא העבירה 500 פליטים מוולנסיה ומפלמה דה מיורקה למרסיי, צרפת בסוף 1936 לאחר תחילת מלחמת האזרחים בספרד. האונייה נכחה סקירת צי לרגל הכתרת המלך ג'ורג' השישי בספיטהד ב-20 במאי 1937. ריפאלס נשלחה לחיפה ביולי 1938 כדי לשמור על הסדר במהלך המרד הערבי. היא נבחרה להעביר את המלך והמלכה במהלך סיורם בקנדה במאי 1939 והיא שובצה בין אוקטובר 1938 למרץ 1939 לתפקיד זה. תותחי הנ"מ התאומים בקוטר 4 אינץ' הוחלפו בשני תותחי Mark V נוספים ונוספו שני צריחי מקלעים נוספים בקוטר 0.50. המלך והמלכה נסעו בסופו של דבר על סיפונה של אוניית RMS אמפרס אוף אוסטרליה בזמן שריפאלס ליוותה אותם במחצית הראשונה של המסע.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת מלחמת העולם השנייה, הייתה ריפאלס חלק משייטת סיירות המערכה של צי הבית. היא סיירה מול החוף הנורווגי ובים הצפוני בחיפוש אחר ספינות גרמניות, כמו גם כדי לאכוף את המצור במשך החודשים הראשונים של המלחמה. בתחילת המלחמה, הצריח המשולש של תותחי 4 אינץ' הוחלף עם צריח 8 קנים 2 פאונד. בסוף אוקטובר היא הועברה להליפקס עם נושאת המטוסים פיוריוס כדי להגן על שיירות ולחפש פושטות סחר גרמנות. ריפאלס ופיוריוס יצאו לפעולה מהליפקס ב-23 בנובמבר בחיפוש אחר אוניית המערכה הגרמנית שרנהורסט לאחר שהטביעה את סיירת הסוחר החמושה Rawalpindi, אך ריפאלס ניזוקה בים סוער בסערה ונאלצה לחזור לנמל. ריפאלס ליוותה את השיירה שהביאה את רוב דיוויזיית הרגלים הקנדית הראשונה לבריטניה בין 10 ל-23 בדצמבר 1939 והוצבה מחדש לצי הבית. בפברואר 1940, היא ליוותה את נושאת המטוסים ארק רויאל בחיפוש עקר אחר שישה רצי מצור גרמניים שפרצו מוויגו, ספרד.
על ריפאלס הוטל לתמוך בפעולות בעלות הברית במהלך המערכה בנורווגיה באפריל-יוני 1940. ב-7 באפריל, ריפאלס, יחד עם מרבית צי הבית, קיבלה הוראה לצאת לים כדי ליירט את מה שנחשב לעוד ניסיון לפרוץ לצפון האוקיינוס האטלנטי. האונייה נותקה למחרת כדי לחפש ספינה גרמנית שדווחה על ידי המשחתת גלואווורם, אך המשחתת הוטבעה על ידי הסיירת הגרמנית אדמירל היפר לפני שריפאלס הגיעה אליה והיא קיבלה הוראה להיפגש עם אחותה רינואון דרומית לאיי לופוטן, מול החוף הנורווגי. ב-12 באפריל, נצטוותה ריפאלס לחזור לסקפה פלו כדי לתדלק והיא ליוותה שיירת חיילים עם שובה. בתחילת יוני נשלחה האונייה לצפון האוקיינוס האטלנטי לחפש פושטות סחר גרמניות ולא נטלה חלק בפינוי נורווגיה.
בליווי רינואון ושייטת הסיירות הראשונה, ניסתה ריפאלס ליירט את אוניית המערכה הגרמנית גנייזנאו כשהפליגה מטרונדהיים לגרמניה ביולי. עד מאי 1941 ליוותה האונייה שיירות וחיפשה ללא הצלחה ספינות גרמניות. ב-22 במאי, ריפאלס הוסטה מליווי שיירת WS8B כדי לסייע בחיפוש אחר אוניית המערכה הגרמנית ביסמרק, אבל היא נאלצה להפסיק את החיפוש מוקדם ב-25 במאי מכיוון שכמות הדלק נגמרה. האונייה שופצה ביוני-אוגוסט וקיבלה שמונה תותחים אוטומטיים אורליקון 20 מילימטרים (0.79 אינץ') וכן מכ"ם ירי שטח מסוג 284. ריפאלס ליוותה שיירת חיילים סביב כף התקווה הטובה מאוגוסט עד אוקטובר והועברה לפיקוד הודו המזרחית.
כוח Z[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 1941 החליט וינסטון צ'רצ'יל לשלוח קבוצה קטנה של אוניות ראשה מהירות יחד עם נושאת מטוסים מודרנית אחת לסינגפור, כדי להרתיע את התוקפנות היפנית הצפויה. בנובמבר, ריפאלס שהייתה באוקיינוס ההודי נצטוותה להפליג לקולומבו, ציילון כדי להיפגש עם אוניית המערכה החדשה פרינס אוף ויילס. נושאת המטוסים אינדומיטבל, שהוקצתה להצטרף אליהם, התעכבה כאשר עלתה על שרטון בקריביים. פרינס אוף ויילס וריפאלס והמשחתות המלוות שלהם היוו את כוח Z, שהגיע לסינגפור ב-2 בדצמבר 1941. בערב 8 בדצמבר יצא כוח Z לניסיון להשמיד שיירות חיילים יפניות ולהגן על אגפי הצבא מול הים מפני נחיתות יפניות בעורפם.
כוח Z זוהה במהלך אחר הצהריים של 9 בדצמבר על ידי הצוללת היפנית I-65, ומטוסים ימיים מכמה סיירות יפניות הבחינו באוניות הבריטיות מאוחר יותר באותו אחר הצהריים ועקבו אחריהן עד רדת החשיכה. האדמירל סר טום פיליפס החליט לבטל את הפעולה מכיוון שהיפנים קיבלו התראה. כוח Z פנה לאחור במהלך הערב, לאחר שניסה לרמות את היפנים שהם פונים לסינגורה. בשעה 00:50 ב-10 בדצמבר, קיבל אדמירל פיליפס אות על נחיתת אויב בקואנטן ושינה את המסלול בהתאם כך שיגיע זמן קצר לאחר עלות השחר.
הצוות של I-58 הבחין בכוח Z בשעה 02:20, דיווח על מיקומם וירה חמש טורפדות, שכולם החטיאו. בהתבסס על דיווח זה שיגרו היפנים 11 מטוסי סיור לפני עלות השחר כדי לאתר את כוח Z. מספר שעות לאחר מכן שוגרו 86 מפציצים מהמשט האווירי ה-22 שבסיסו בסייגון נושאים פצצות או טורפדות. הצוות של מפציץ סיור מיצובישי G3M זיהה את הבריטים בשעה 10:15 ושלח בקשר במספר דיווחים. הטייס נצטווה לשמור על קשר ולשדר אות הכוונה ששאר המפציצים היפנים יכולים לעקוב אחריו.
.jpg)
ההתקפה הראשונה החלה בשעה 11:13 כאשר פצצות 250 קילוגרם (551 ליברות) הוטלו משמונה G3Ms מגובה של 11,500 רגל (3,505 מטרים). סיירת המערכה נפגעה על ידי שתי פצצות, ולאחר מכן נפגעה על ידי פצצה שלישית שחדרה דרך ההאנגר והתפוצצה על הסיפון המשוריין למטה. זה גרם למספר נפגעים וגרם נזק למטוס הימי סופרמרין וולרוס של האונייה, שנדחף לאחר מכן על הצד כדי להסיר סכנת שריפה. ירי נ"מ פגע בחמישה מהמפציצים היפנים, שניים נפגעו כל כך קשה שהם חזרו מיד לסייגון. בהתקפות שלאחר מכן, ריפאלס טופלה במיומנות על ידי הקפטן שלה, ביל טננט, שהצליח להימנע מ-19 טורפדות כמו גם מהפצצות שנותרו מה-G3Ms. עם זאת, ריפאלס נתפסה אז בהתקפת מלקחיים מסונכרנת על ידי 17 מפציצי טורפדו מיצובישי G4M ונפגעה על ידי ארבע או חמש טורפדות ברצף מהיר. התותחנים על הריפאלס הפילו שני מטוסים וגרמו נזק כבד לשמונה נוספים, אך נזקי הטורפדו התבררו כקטלניים. בשעה 12:23, ריפאלס נטתה בצורה קשה שמאלה, התהפכה במהירות ושקעה בירכתיים עם אובדן של 508 קצינים ומלחים. המשחתות אלקטרה ו-ומפייר הצילו את הניצולים, כולל קפטן טננט.
שרידי האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר ההריסות הוגדר כ'מקום מוגן' בשנת 2002 במסגרת חוק ההגנה על שרידי צבא משנת 1986, 60 שנה לאחר טביעתה. ניצולים תיארו חמש פגיעות טורפדו בריפאלס, ארבע בצד השמאלי ואחת בצד הימני. ארבעת הפגיעות בצד השמאלי היו לכאורה: שתיים באמצע האונייה, אחת ליד הצריח האחורי ואחת ליד המדחפים. הפגיעה בצד הימני הייתה באמצע האונייה. משלחת צלילה משנת 2007 יכלה לאשר רק שתיים מהפגיעות על ידי בדיקת שרידי האונייה: הפגיעה בצד האחורי ליד המדחפים והפגיעה הימנית באמצע האונייה. לרוע המזל, בזמן המשלחת, החלק באמצע האונייה של השרידים בצד השמאלי נקבר בקרקעית האוקיינוס ולכן לא ניתן לאשר את הפגיעה הנטענת שם. עם זאת, האזור שליד הצריח האחורי השמאלי היה נגיש ולא נמצא שם שום סימן לפגיעת טורפדו - כפי שתואר על ידי ניצולים. באוקטובר 2014, ה"דיילי טלגרף" דיווח כי גם פרינס אוף ויילס וגם ריפאלס "ניזוקו באופן נרחב" עם חומרי נפץ על ידי סוחרי גרוטאות מתכת. במאי 2023, דווח כי הספינה הסינית, צ'ואן הונג 68, אספה את שרידי האונייה באופן בלתי חוקי בגלל הפלדה בעלת הרקע הנמוך שלה.
