אווירון (חברה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דב הוז ויצחק בן יעקב משוחחים עם הטייס הראשי של חברת אווירון ליד מטוסו

אווירון הייתה חברת התעופה הראשונה שהוקמה ביישוב למטרת טיסות פנים ולמעשה כזרוע האוויר הביטחונית של היישוב. החברה נוסדה בשנת 1936, במהלך מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, כחברת תעופה ראשונה ביישוב, שהפעילה טיסות בקווי פנים בארץ בין תל אביב, חיפה וטבריה. מקימי החברה - הסוכנות היהודית, ההסתדרות הכללית והוועד הלאומי, ראו בה חברת תעופה בשירות משימות הביטחון של היישוב.

החברה הקימה בשנת 1938 בית ספר לטייס בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן, וב-20 ביולי 1939 נערך טקס ענידת הכנפיים לתשעת הבוגרים הראשונים. במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הופעלו מטוסי החברה במשימות סיור וקישור, התרעה מפני מתקפות של כנופיות ערבים, העברת ידיעות ליישובים מבודדים ופינוי נפגעים.

בנובמבר 1947 הועברו מטוסי החברה לרשות "שירות האוויר" של ההגנה, היחידה שהיוותה יסוד לחיל האוויר, והוטסו משדה התעופה בלוד לשדה דב שבתל אביב.

הקמת החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס נוסעים של חברת אווירון בשדה התעופה בלוד בשנת 1947

ביוני 1936 יצא מייג'ור דז'מבינסקי, טייס פולני שהיה מיודד עם איש הקלוב הארצישראלי לתעופה צבי הלברשטט, מפולין במטוסו הפרטי כדי להגיע לארץ ישראל ולהתעניין בנושא התעופה האזרחית המתפתחת במקום. תחת זאת, דווקא אצל תושבי הארץ התעורר עניין בנושא בזכות נחיתתו רבת-הרושם בפאתי תל אביב. דז'מבינסקי הופגש עם ראשי 'ההגנה' אליהו גולומב ודב הוז, שהתרשמו מאוד מיכולתו של האווירון לגמוא מרחק רב ולנחות במגרש שהוכן עבורו בזריזות. גולומב והוז התרשמו עד כדי כך שבאותו החודש חתמו על חוזה רכישה של שני דאונים ומטוס קל מתוצרת פולנית.

לאחר הזמנת המטוס, על רקע מאורעות תרצ"ו, דב הוז ויצחק בן יעקב, שני אנשי 'ההגנה' שהתעניינו בתעופה, רשמו תוכנית להקמת חברת תעופה עברית שתפעל בחסות המוסדות הלאומיים. למעשה תהיה החברה המסחרית רק כיסוי למטרתה האמיתית, שהיא סיוע אווירי במצבי חירום ליישובים מנותקים (כאמור, החשאיות הייתה נחוצה מתוקף היותה של ארץ ישראל שטח מנדט בריטי). בעיצומם של המאורעות, ביולי 1936, המוסדות הלאומיים אישרו את תוכניתם של הוז ובן יעקב, והוקמה חברת 'אווירון' בראשותם. למעשה, הייתה זו התגשמות תוכניתו של יצחק צ'יזיק, שנפסלה שנתיים קודם לכן נוכח עדיפותה הכלכלית של תוכניתו של רוטנברג. באופן סמלי המטוס שרכש צ'יזיק עם דב הוז ונותר בלונדון יובא לארץ ישראל עם הקמת 'אווירון', והוא עמד לרשות החברה יחד עם המטוס הפולני שנרכש לאחר נחיתתו של דז'מבינסקי בתל אביב.

קורסי הטיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורס טיס ראשון של חברת אווירון בעמק הירדן, 1938

יצחק בן יעקב, שותפו של דב הוז להנהלת 'אווירון', הבין עם הקמת החברה כי ההון החומרי שיועמד לרשותו לא יהיה גדול, ולכן פנה להון האנושי של החברה - כלומר, הכשרת טייסים. קורס הטיס הראשון של החברה נפתח במרץ 1938 ליד קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן (הרחק מעיניהם הבולשות של השלטונות), וחניכיו היו חברי הקלוב הארצישראלי לתעופה שעסקו בדאייה כהכנה להכשרתם כטייסים (בכך באה לידי מימוש אסטרטגיית השלבים של נדב - דאייה, ואחריה טיסה - ומוצה הקשר בין הקלוב לבין 'אווירון'). חרף קשיים לוגיסטיים ופיננסיים שפקדו את הקורס, ביולי 1939 סיימו תשעה חניכים את קורס הטיס העברי הראשון. ההצלחה הביאה לפתיחתו של הקורס השני, שבמהלכו פרצה מלחמת העולם השנייה והוצאה פקודה מטעם ממשלת המנדט שאסרה כל טיסה אזרחית בשמי הארץ (למרות האיסור התירו הבריטים לקורס להסתיים). קורסי הטיס של 'אווירון' התחדשו רק בשנת 1943 בשדה התעופה רמלה, ונמשכו עד פירוק החברה בשנת 1948, ובסיכומם הוכשרו כ-140 טייסים ארצישראליים.

משימות לאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד קורס הטיס של 'אווירון', הופעלו מטוסי החברה גם במשימות אחרות. כאמור, מראשית דרכה היו לחברה יעדים לאומיים, והרווח הכלכלי היה יעד משני בחשיבותו. הצד המסחרי של החברה כלל רק קו סדיר אחד בין לוד לבין חיפה, וכן שירות 'טקסי אווירי' (שירות טיסות מיוחדות, ששימש אף הוא למשימה לאומית - הטסת מנהיגי היישוב ליעדים שונים בעולם). לעומת זאת, הצד הביטחוני של 'אווירון' היה ענף - מטוסי החברה היו חגים מעל קבוצות חקלאים ופועלים במקומות מרוחקים ושומרים עליהם (למשל, מפעל הקמת 'גדר הצפון' שחצצה בין שטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל לבין שטח המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון), מקשרים יישובים מרוחקים למרכז היישוב היהודי בדרך האוויר על ידי אספקת מזון, תחמושת וכוח אדם או פינוי פצוע לבית חולים בעיר, מלווים את העלייה לקרקע בימי 'חומה ומגדל' (בייחוד בהקמת חניתה במרץ 1938) ומסייעים בתצפית למבצעי 'פלוגות השדה' שהוקמו כי לעמוד אל מול ההתקפות הערביות.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שכוח המאורעות בשנת 1939, חברת התעופה נדרשה פחות להגנת היישוב. בנוסף, התפרקותן של חברות התעופה הביא להגדלת צי המטוסים של 'אווירון'. שני הגורמים הללו אפשרו לחברה לפתח יותר את הצד המסחרי שלה. מנהליה, אנשי 'ההגנה' דב הוז ויצחק בן יעקב, הגישו בקשות שונות לממשלת המנדט - העברת בסיס החברה מלוד לשדה התעופה בתל אביב, פתיחת נתיבי אוויר בינלאומיים והפעלת קו טיסה לצמח - כדי להגדיל את היצע הטיסות. מלבד פתיחת הקו לצמח (שהחל לפעול באפריל 1940 בטיסות סדירות פעמיים בשבוע) בקשותיהם לא אושרו. בחלוף הזמן, עם התקרבות מלחמת העולם השנייה לאזור המזרח התיכון, נסגר חלון ההזדמנויות העסקי שנפתח בפני החברה עם היפסקות המאורעות. החזית התקרבה ביותר לשטח המנדט ביוני 1940, כאשר איטליה שחלשה על לוב הכריזה מלחמה על בעלות הברית, והצבא הבריטי נערך בהתאם והעביר את כל תחום התעופה בארץ ישראל לשליטתה של מפקדת חיל האוויר הבריטי בירושלים. טיסות החברה הופסקו, וקורס הטיס השני שפתחה נמשך תחת תנאים מגבילים.

בשלהי שנת 1940 נהרגו הוז ובן יעקב, חלוצי התעופה העברית, בתאונת דרכים. את מקומו של יצחק בן יעקב, המנהל למעשה של החברה, מילא אורי מיכאלי. עד תום המלחמה מיכאלי נפגש כמה פעמים עם מייג'ור גמבלי, ראש מחלקת התעופה האזרחית בממשלת המנדט, כדי לאפשר את חידוש טיסות החברה. השבתת הטיסות הופסקה לסירוגין, ובכל פעם שמיכאלי ביקש לחדש את הפעילות הוא נאלץ לשוב למייג'ור גמבלי למשא-ומתן חוזר ונשנה. במקביל לקיפאון בפן המסחרי של החברה שרר קיפאון גם בפעילותה הביטחונית, ובפרט בתהליך אימון הטייסים העבריים שהופסק עד שנת 1943.

בנובמבר 1947 הועברו מטוסי החברה לרשות "שירות האוויר" של ההגנה, היחידה שהוותה יסוד לחיל האוויר, והוטסו משדה התעופה בלוד לשדה דב בתל אביב. החברה פורקה סופית ב-1948.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדו אמבר ואחרים, שורשי חיל האוויר, משרד הביטחון, 1997.
  • דוד אביר וגרשון ריבלין, ברום שחקים, הוצאת מערכות, 1960.
  • אביגדור שחן, כנפי הניצחון, עם הספר, 1966.
  • דני שלום, כנפי מלחמה כנפי שלום, הד ארצי, 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]