אווריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אווריס
מדינה / טריטוריה מצרים
קואורדינטות 30°47′15″N 31°49′17″E
אווריס בכתב חרטומים
O7 t
pr
D56 t
niwt

אווריס (יוונית עתיקה Αὔαρις, מצרית קדומה ḥw.t wr.t), הייתה בירת החיקסוס (השושלת ה-15) במצרים (1640-1530 לפנה"ס מכוייל) מזוהה היום כמעט בוודאות עם תל א-דבע (תל הצבועים) שבצפון-מזרח דלתת הנילוס, בהצטלבות המחוזות (Nomes) ה-8, ה-14, ה-19 וה-20. העיר יושבה בין 1783 ל-1550 לפנה"ס, עד הריסתה בידי יעחמס הראשון מייסד השושלת ה-18. מאוחר יותר נקרא האתר פרעה-נפר והיה ככל הנראה חלק מהעיר רעמסס[1].

החפירות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופות החפירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010 הצליחו לזהות בעזרת טכנולוגיית מיפוי במכ"ם את קווי המתאר של העיר, כולל רחובות, בתים, נמל, ואת זרוע הנילוס שחצה את העיר.

תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר בתל א-דבע, מכסה שטח של כ-2 קילומטרים רבועים. האתר הרוס כיום, אך החפירות הראו שבעבר הוא היה מרכז מסחר מפותח עם נמל עמוס שיכול להכיל יותר מ-300 ספינות בעונת המסחר. חפצים שנחפרו מתקופת החיקסוס זוהו כחפצי-יבוא מכל המרחב האיגאי הקדום. במקדש היו אפילו ציורי קיר בסגנון מינואי. קבר לבני-בוץ התגלה מערבית למקדש ובו נמצאו מנחות קבורה כגון חרב נחושת.

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיירת מהגרים מכנען המובלים בידי פקידים מצריים, בשיירה ציד, נגן, בהמת המשא של המהגרים היא חמור, על החמור מפוח כחלק מציודו של נפח, חלק מהמהגרים מביטים אחור לכנען
ציור קיר המעיד על השפעה ואולי אף על נוכחות מינואית (כריתים) באווריס

יסוד העיר ועלייתם של הכנענים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נוסדה ככל הנראה בימי השושלת ה-,10 בערך בשנת 2000 לפנה"ס, על גדות הזרוע המזרחית של הנילוס. החל מהשושלת ה-12 (1900 לפנה"ס לערך) התחילה להתיישב בעיר אוכלוסייה שהגרה לשם מכנען ובעלת מאפיינים של תרבות הברונזה תיכונה II A. המהגרים מכנען היו רועי צאן, חיילים, מלחים ובעלי מלאכה בשירותו של פרעה. בקברי התקופה נפוץ החמור כמנחת קבורה, דבר שהיה נפוץ בקרב החיקסוס.[דרוש מקור]

בתקופת השושלת ה-13 (1770 לפנה"ס) טיפסו המהגרים מכנען בהיררכיה החברתית, וצברו עושר רב. הוקם רובע מיוחד שבו על פי השקפת החוקרים ישבו המהגרים וריכזו בידיהם את הסחר של מצרים עם המזרח‏[2].

באותה תקופה נבנו בעיר מקדשים במאפיינים כנעניים, ובפתחו של אחד מהם נמצא שריד גזע עץ אלון, אשר שימש ככל הנראה לצורך פולחן האשרה. ככל הנראה זוהתה האשרה עם האלה המצרית חתחור, ואילו הבעל זוהה עם האל המצרי סת[3].

אווריס בירת החיקסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת החיקסוס (1650 - 1550 לפנה"ס) העיר הגיעה לשטח של 2,500 דונם ושמשה כמרכז שלטונם במזרח הדלתא. לקראת סוף התקופה נבנתה בעיר מצודה, ככל הנראה עקב ההדרדרות במצב הביטחוני, ועלייתן של השושלות ממצרים העליונה שישימו קץ לשלטונם של החיקסוס.

פרעה-נפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף השושלת ה-17 (בערך שנת 1568 לפנה"ס) הטיל קאמוס, הפרעה האחרון של השושלת הזו מצור על אווריס אך לא הצליח להכניע את החיקסוס. כ-18 שנים לאחר מכן, בערך בשנת 1550 לפנה"ס כבש אחיו יעחמס הראשון את אווריס ושם קץ לשלטון החיקסוס. חלק גדול מהעיר ננטש, המצודה נהרסה, על חורבותיה קם מחנה צבאי ובסמוך לו נבנו מתקני איכסון (סילו) גדולים. מאוחר יותר נבנו באתר המחנה הצבאי שני מקדשים בסגנון מינואי, ויחד עם העיר מדרום והנמל שנבנה במפרץ הנילוס היווה האתר חלק מפרעה-נפר - הבסיס המרכזי של הצבא המצרי כלפי מזרח וכלפי האימפריה החיתית, שהיה חלק מהעיר רעמסס.

אחריתה של העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהשושלות ה-20 - 21 החלק הדרומי של העיר רעמסס הפך להיות מקור לחומרי בניין לבירות החדשות של מצרים ואנדרטאות ופסלים רבים הועברו משם לערים אחרות. בהמשך שבו הפלחים המצרים לעבד את אדמות העיר, ומיקומה נשכח עד החפירות בראשותו של מנפרד ביטאק.

אווריס והארכאולוגיה המקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהמאה ה-17 לפנה"ס התחילו קבוצות גדולות של מהגרים מאזור כנען להתיישב במזרח דלתת הנילוס. קבוצות אלו נקראו על ידי המצרים החיקסוס, ואווריס הייתה מרכזם. על פי הכהן וההיסטוריון המצרי מנתון היו החיקסוס אבותיהם של עם ישראל. זיהוי זה מקובל היה גם על יוסף בן מתתיהו[4], וארץ גושן זוהתה כמזרח דלתת הנילוס[5].

שלטונם של החיקסוס באזור נמשך עד המאה ה-15 לפנה"ס, אז שבר את שלטונם פרעה יעחמס הראשון ובנו אמנחותפ הראשון כבש והחריב את אווריס. על חורבותיה הוקם מחנה צבאי, ככל הנראה לצורך שליטה בתושבי האזור הכבוש. בראש התל נבנו מתקני האחסנה המזכירים את "ערי המסכנות" שבמקרא, ואווריס הפכה לחלק מהעיר רעמסס המוזכרת בסיפורי השיעבוד במצרים וכן מוזכר הנילוסיאור) הזורם לא הרחק ממנה‏[6].

הקשר לתרבות המינואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט לתרה וכרתים, שני האתרים היחידים, פרט לאווריס, בהם נמצאו חפצים של התרבות המינואית הם תל כברי בישראל ואללח' בטורקיה. מנפרד ביטאק שיער שהיה קשר קרוב עם שליטי אווריס, ושהבניינים המפוארים המעוטרים בציורי קיר, איפשרו למינואים לקיים פולחנים במצרים. הארכיאולוג הצרפתי איב דואו הציע שהייתה קולוניה מינואית על אי בדלתא המצרית[7].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אווריס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tell el-Dabca באנגלית
  2. ^ late 12th Dynasty and early 13th Dynasty באנגלית
  3. ^ http://www.auaris.at/html/areal_a2_en.html
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יד.
  5. ^ במאי סרטי התעודה שמחה יעקובוביץ' טוען בסרטו פענוח יציאת מצרים כי בני ישראל התגוררו באווריס, בסיוע ממצאים של מנפרד ביטאק.
  6. ^ מבוא לספר שמות: ההיבט ההיסטורי - כניסת שמיים מערבים למצרים פרופ' מיכאל הלצר
  7. ^ Duhoux, Yves (2003). Des minoens en Egypte? "Keftiou" et "les îles au milieu du Grand vert". Liège: Univ. Press. ISBN 90-429-1261-8.