אלברטוס מגנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלברטוס מגנוס
AlbertusMagnus.jpg
אלברטוס מגנוס בפרסקו משנת 1352, טרוויזו (איטליה)
תאריך לידה 1193 או 1206 בלאוינגן (בוואריה)
תאריך פטירה 15 בנובמבר 1280 בקלן
קדוש עבור הכנסייה הקתולית
ביאטיפיקציה 1622
קנוניזציה 1931 על ידי פיוס האחד עשר
מקום פולחן עיקרי כנסיית אנדראס הקדוש, קלן
חג 15 בנובמבר
פטרון של סינסינטי (אוהיו); חובשים, מדעי הטבע, פילוסופים, מדענים, סטודנטים, יום הנוער העולמי

אלברטוס מגנוס (1193 או 1206, לאוינגן - 15 בנובמבר 1280, קלן), הידוע גם כקדוש אלברט הגדול או כאלברט מקלן, היה נזיר וכומר דומיניקני שנודע בזכות כתביו המדעיים וניסיונו לקדם דו-קיום בין הדת והמדע. אלברטוס מגנוס נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים והתאולוגים הגרמנים של ימי הביניים וכבר בחייו התייחסו אליו בני זמנו, כמו רוג'ר בייקון, כ"אלברטוס מגנוס", בשל המוניטין שיצא לו במחקר והגות. אלברטוס מגנוס היה הראשון אשר ניסה לשלב את הפילוסופיה האריסטוטלית במחשבה הנוצרית של ימי הביניים, בעקבותיהם ובהשפעתם של פילוסופים מוסלמים שניסו לשלב את הפילוסופיה האריסטוטלית עם המחשבה המוסלמית, כמו אבן סינא, אבן באג'ה ואבן רושד. ב-15 בדצמבר 1931 הכריז עליו האפיפיור פיוס האחד עשר כקדוש. הכנסייה הקתולית מחשיבה אותו כאחד ממורי הכנסייה, תואר אשר ניתן ל-33 איש בלבד.