אליפות העולם בטיסה - רד בול אייר רייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרוץ האוויר של רד בול הוקם בשנת 2003 על ידי חברת רד בול בע"מ, והוא סדרה של מרוצי אוויר בינלאומיים בה המתחרים צריכים לעבור מסלול מכשולים מאתגר בזמן המהיר ביותר. הטייסים טסים באופן אישי נגד השעון, ועליהם להשלים פניות חדות דרך סלאלום ולטוס בין עמודי אוויר המכונים "שערי אוויר". האליפות מחולקת לשתי קבוצות: קבוצה עליונה (מאסטר קלאס), בה טסים 14 טייסים שמתחרים בקבוצות שונות האחד נגד השני, והקבוצה השנייה (צ'לנג'ר קלאס), בה מתחרים 10 טייסים שאינם מתחרים בשם קבוצה מסוימת אלא טסים על מטוסים שמסופקים להם על ידי רד-בול. קבוצה זו מהווה מעיין "בית-ספר" לטייסי מרוץ ומתוך קבוצה זו עתידים לצמוח טייסי העתיד של הספורט.

המרוצים בדרך כלל מתקיימים מעל מים ובקרבת ערים גדולות, אך גם מעל שדות תעופה או אתרי טבע. יש כשמונה מרוצים בשנה (נכון ל-2018) כשהכוונה היא להגדיל את כמות המרוצים בסדרה ל-15. המרוצים מתקיימים בסופי שבוע (ימים שבת וראשון) כאשר ביום שבת יש סדרת "העפלה" שקובעת את הסדר בו הטייסים יתחרו זה בזה ב"נוקאאוט" ביום שלאחר מכן. האירועים מושכים קהל רב ומשודרים בשידור חי בהרבה מדינות בעולם. בין הערים שאירחו בעבר את אליפות העולם בטיסה של רד-בול ניתן למצוא ערים כמו ניו יורק, ברצלונה, בודפשט, לונדון, לאס וגאס ופורטו.

בכל מרוץ לאורך האליפות, שמונה הטייסים הראשונים צוברים נקודות. הטייס עם הכי הרבה נקודות בסוף העונה מוכתר כאלוף העולם בתחרות מרוצי האוויר של רד-בול.

אחרי שלוש שנים של הפסקה לצורך רה-ארגון ושיפור מנגנוני הבטיחות, הספורט חזר בשנת 2014.[1][2]

מרוצי האוויר של רד בול משודרים בשידור חי ברחבי העולם, כולל בערוץ הטלוויזיה של רד בול. בישראל האליפות משודרת ב-ONE HD בשידור חי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ בשדה התעופה קמבל, גלוסטרשייר, אנגליה ביוני 2004.

אליפות העולם בטיסה של רד-בול הומצאה על ידי חברת רד-בול בשנת 2001 בדומה לתחומי ספורט נוספים שהומצאו על ידי רד-בול. המטרה העיקרית של האליפות הייתה ליצור אתגר טיסתי חדש שיאתגר את הטייסים הטובים בעולם. האתגר באליפות העולם בטיסה או רק המהירות אלא גם הדיוק בו הטייסים עוברים את מסלול המכשולים.

פיתוח של אב-טיפוס של מה שכיום ידוע בשם "שערי אוויר" החל בשנת 2002 על ידי הטייס ההונגרי הנודע פטר בנסייה, והוא השלים בהצלחה את המבחן טיסה הראשון דרכם. אחרי שנתיים של תכנון ופיתוח, המירוץ הרשמי הראשון של רד בול היה מוכן להמריא ב-"זלטווג", אוסטריה בשנת 2003.

בשנת 2004 התקיימו שלושה מרוצים, בקמבל (אנגליה), בודפשט (הונגריה) ורינו (ארצות הברית). הסדרה הורחבה אף יותר בשנת 2005 ורד-בול עבדה בשיתוף עם איגוד התעופה העולמי (FAI) על-מנת לתקנן את הסדרה כאליפות העולם בטיסה.

בשנת 2005 עשרה טייסים התחרו בשבעה מרוצים ברחבי העולם – מייק מנגולד האמריקאי ניצח והוכתר לאלוף העולם, יחד עם פטר בנסייה במקום השני, וקירבי צ'מבלייס במקום השלישי .

בשנת 2007 העונה הורחבה והמירוץ הראשון על אדמת דרום אמריקה התרחב בריו דה ז ' ניירו. מייק מנגולד הוכתר כאלוף העולם ב-2007.[3] 12 טייסים לקחו חלק ב-2008, עם שמונה מרוצים ברחבי הגלובוס, כאשר האוסטרי האנס ארק הפך לאירופי הראשון שזוכה באליפות. המספר הגדול ביותר של טייסים עד כה שלקחו חלק בעונה אחת, היה בשנת 2009, בה היו שישה מרוצים ולא פחות מ-15 טייסים מ-12 מדינות שונות התחרו על העולם אליפות. הפעם היה זה פול בונהאם מאנגליה, שסיים את העונה כשידנו על העליונה, אחרי שהיה קרוב כל-כך בשנתיים הקודמות.[4]

בשנת 2010, במהלך אימון הקפות לפני המירוץ, הטייס הברזילאי אדילון קינדלמן ריסק את המטוס לתוך נהר סוואן בפרת', אוסטרליה. הוא חולץ תוך פחות מדקה על ידי צוות ההצלה שהיה בכוננות במקום, והובהל לבית החולים המלכותי פרת'. לאחר שנקבע כי הוא אינו סובל מפגיעות משמעותיות, הוא שוחרר ביום שלאחר מכן. זוהי התאונה היחידה בהיסטוריה של רד-בול אייר רייס שנחשב באופן מפתיע לבטוח למדי בהשוואה לתחומי ספורט אקסטרים אחרים.

2011-2013 השהיית הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 2010, התקבלה החלטה על ידי הנהלת חברת רד-בול העולמית להשהות את קיום האליפות לשלוש שנים. מטרת ההשהייה הייתה להקים מחדש את כל המבנה הארגוני של חברת הבת "רד-בול אייר רייס" על מנת לאפשר לאליפות לגדול ולהתפתח בצורה בריאה ותקינה. מטרה נוספת של ההשהייה הייתה לבחון הטמעת נוהלי בטיחות חדשים כדי להבטיח שהסדרה תהיה בטוחה ככל הניתן.

הסדרה חזרה לבסוף ב-28 בפברואר 2014 עם מרוץ הפתיחה באבו דאבי, איחוד האמירויות.

פורמט הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה מורכבת מ-8 מרוצים (נכון ל-2018, בשנים 2019–2020 הסדרה מתוכננת להתרחב ל-10 ועד 15 מרוצים בשנה בהתאמה), אשר מתרחשים לאורך החודשים פברואר עד אוקטובר. בין החודשים אוקטובר לפברואר בשנה העוקבת יש זמן מנוחה לטייסים על מנת להתאמן ולהטמיע שיפורים במטוסי המירוץ.

כל מרוץ מתחיל ביום חמישי ושישי, בהם הטייסים מקבלים זמן אימון במסלול המירוץ עצמו. ביום שבת בצהריים הטייסים מתחרים בשלב ה"מוקדמות" בו כל אחד טס פעמיים במסלול והזמן הטוב ביותר שלו קובע את הסדר בו הטייסים מתחרים ביום שלאחר מכן (ראשון).

ביום ראשון הטייסים מתחרים בשלב "סיבוב של 14", בו נקבעים 7 תחרויות דו-קרב על סמך התוצאות של שלב ההעפלה. מקום ראשון מתמודד מול מקום 14, מקום שני מול מקום 13 וכך הלאה. בסיום שלב זה, שבעת הטייסים שניצחו בדו-קרב, והמהיר ביותר מבין שבעת המפסידים, עולים לשלב הבא - "הטוב משמונה". בשלב זה ישנם 4 דו-קרב בין מקום ראשון לשמיני, שני לשביעי וכך הלאה. לאחר שלב זה ארבעת המנצחים עולים לגמר התחרות - הפיינל פור. בשלב הפיינל פור כל ארבעת הטייסים מתמודדים זה מול זה, כנגד השעון. השלושה הראשונים זוכים למקום על הפודיום הנכסף. כאשר מנצח הפיינל פול מוכתר כזוכה במירוץ, ומקבל 15 נקודות אליפות שיעזרו לו מאוד להתקדם בטבלת האליפות השנתית.

האמריקאי קירבי צ'בלייס חוצה את שער ה"קוואטרו" בסן-דייגו, 2006

נקודות באליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתבסס על המיקום בו סיים כל טייס במירוץ מסוים, הוא מקבל "נקודות אליפות" אשר מצטברות בטבלה של כל העונה. לאחר שמונה מרוצים מוכתר "אלוף העולם בטיסה" - המנצח של העונה הנוכחית. מקום ראשון בכל מרוץ מקבל 15 נקודות אליפות, מקום שני 12, וכך הלאה ע"פ הטבלה.

מיקום במירוץ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14
נקודות 15 12 9 7 6 5 4 3 2 1 0 0 0 0

החוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות העולם בטיסה של רד בול, באה לבדוק את הטייסים בתנאי הטיסה הקיצוניים ביותר האפשריים. הם נמדדים על המהירות בה הם מצליחים לחצות את מסלול המרוצים באורך 5–6 קילומטר, ועל הדיוק בו הם עושים את זה בעת שהם עוברים בין שערי האוויר השונים.

המטרה של כל טייס היא לסיים את המירוץ בזמן המהיר ביותר האפשרי, מבלי לקבל עונש על טיסה לא מדויקת, כמו מעבר בשער אוויר בכנפיים שאינן מיושרות לקרקע. הטייסים נמדדים על מהירות הטיסה, אך באותה מידה גם על הדיוק שלהם והיכולת שלהם להתמודד עם לחץ. הטייסים מקבלים עונשים שונים לאורך המירוץ אם הם טסים בצורה לא מדויקת או חלילה מסוכנת, ולכן הטקטיקה הנכונה לניצחון היא לא תמיד לטוס הכי מהר ואגרסיבי שאפשר, אלא לפעמים לטוס בצורה נבונה ובטוחה על מנת לא לצבור עונשים לאורך המירוץ.

הטייסים צריכים לעבור את שערי האוויר הכפולים (דאבל גייט) בכנפיים מאוזנות לקרקע, עם סטייה של עד 10 מעלות גלגול ימינה או שמאלה. ואם בשער זה הם מתכננים פנייה לאחור, עליהם לעבור את השער כאשר ראשו של הטייס אינו מטפס או שוקע ברגע חציית שער האוויר. בנוסף, הטייסים צריכים לטוס תמיד בחלק האדום של השער (נמדד אל מול ראשו של הטייס), ומעבר גבוה או נמוך מידי יכול לזכות בעונש זמן או אף לפסול מהתחרות.

אם הטייסים עוברים על אחד החוקים, הם מקבלים עונשים, כלדקמן:

עונש של הוספת 3 שניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פגיעה בעמוד אוויר (פיילון)
  • פגיעה שנייה בעמוד אוויר (פיילון)
  • (פגיעה שלישית פוסלת מהמירוץ)

עונש של הוספת 2 שניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טיסה גבוהה מידי מעל העמוד (מעל ראש העמוד)
  • מעבר בשער אוויר (שני עמודים) בטיסה שאינה מאוזנת (עד 10 מעלות הטיה)

עונש של הוספת 1 שניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אין מספיק עשן לאורך הטיסה במסלול / נגמר העשן

פסילה מהטיסה הנוכחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יציאה מקווי הבטיחות המוגדרים למסלול
  • כניסה למירוץ במהירות העולה על 200 קשרים (370.4 קמ"ש)
  • מטוסים עם משקל של מתחת ל-698 קילוגרם (1,539 ליברות) אחרי המירוץ
  • מעבר של 10 ג'י מעל ל-0.6 שניות.
  • כל מעבר של מעל 12 ג'י
  • פגיעה שלישית בעמוד אוויר באותה טיסה

פסילה מכל אותו מרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טיסה בחוסר שליטה
  • הנמכה לא מבוקרת כלפי הקרקע
  • חציית קו בטיחות
  • טיסה בג'י שלילי
  • טיסה מתחת ל-15 מטר (49 רגל) בקרבת שערי האוויר
  • כניסה לתוך עננים
  • כניסה למסלול בזווית העולה על 45 מעלות
  • התעלמות מהוראות מנהל המירוץ

מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס - זיבקו אדג' 540

הצוותים טסים על מטוסים אווירובטיים מתקדמים ביותר מסוגים שונים, כמו זיבקו אדג' 540, ו-MXS-R. למטוסים חובה שיהיה את אותו המנוע והפרופלור בדיוק (על מנת להגביר את התחרותיות בסדרה), וכולם משתמשים במנוע AEIO540 של חברת לייקומינג, ופורפלור מדגם CLAW של חברת הרצל. למטוס יש מוטת כנף של בערך 8 מטרים, הוא שוקל בסביבות ה-550 קילו (ללא הטייס), ומגיע למהירות מקסימלית של 425 קמ"ש. מהירות הכניסה למסלול המרוצים מוגבלת בכוונה ל-370 קמ"ש, מה שהופך את רד-בול אייר אייס לספורט המוטורי המהיר ביותר בעולם.

בכל מטוס מותקנת מערכת טלמטריה מתקדמת שמנטרת את כל נתוני הטיסה, ומשדרת אותם בזמן אמיתי למגדל הפיקוח של המירוץ. בצורה זו יכול מחשב המירוץ לזהות חריגות בביצועי המטוסים ולקבוע האם הטייס צריך לקבל עונש על טיסה לא מדויקת. בנוסף, בעזרת מערכת זו המחשב מייצר את מטוס ה"צל" שמשודר בטלוויזיה ויכול להראות בזמן אמת את מיקום הטייס בעל הזמן המהיר ביותר, ברגע שבו הטייס הבא נכנס למירוץ.

שערי האוויר - אייר גייטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההונגרי פטר בסניי עובר בין שער הסיום/התחלה של המרוץ

שערי האוויר בנוים מחומר פלסטי עדין, ומתנשאים לגובה מרשים של 25 מטר. המרחק בין שני עמודי אוויר סמוכים הוא 13 מטר, מה שמשאיר כ-2.5 מטר רווח מצד כל כנף בעת שהטייס עובר דרך עמודי האוויר.

שערי האוויר מהווים חלק משמעותי ביותר ממירוץ הטיסה של רד-בול ולכן יש מהם דרישות גבוהות מאוד. הם צריכים להיות חסונים ויציבים מספיק על מנת להישאר עומדים בכל מזג אוויר מצד אחד, אך גם להתפוצץ ולהיקרע בקלות יתרה כאשר כנף אחד המטוסים פוגעת בהם בטעות, כדי לא לגרום נזק למטוס.

אם מטוס פוגע בעמוד אוויר (פיילון) במהלך טיסה, הוא מתוכנן להתפרק ולא לגרום נזק למטוס או לטייס. העמוד הקרוע מוחלף על ידי צוות הקרקע של התחרות, הידועים בשמם "אנשי שערי האוויר" (אייר-גייטורס). בדרך כלל לוקח להם כמה דקות להחליף עמוד קרוע, כאשר השיא הנוכחי הוא 56 שניות.

אלופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגה ראשונה / מאסטר קלאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה מקום ראשון מקום שני מקום שלישי
2003 Hungary פטר בסנייה Germany קלאוס שרודט United States קירבי צ'מבליס
2004 United States קירבי צ'מבליס Hungary פטר בסנייה United Kingdom סטיב ג'ונס
2005 United States מייק מנגולד Hungary פטר בסנייה United States קירבי צ'מבליס
2006 United States קירבי צ'מבליס Hungary פטר בסנייה United States מייק מנגולד
2007 United States מייק מנגולד United Kingdom פול בונהאם Hungary פטר בסנייה
2008 Austria האנס ארק United Kingdom פול בונהאם United States קירבי צ'מבליס
2009 United Kingdom פול בונהאם Austria האנס ארק Australia מאט הול
2010 United Kingdom פול בונהאם Austria האנס ארק United Kingdom נייג'ל לאמב
בשנים 2011–2013 לא התקיימה התחרות
2014 United Kingdom נייג'ל לאמב Austria האנס ארק United Kingdom פול בונהאם
2015 United Kingdom פול בונהאם Australia מאט הול Austria האנס ארק
2016 Germany מתיאס דולדרר Australia מאט הול Austria האנס ארק
2017 Japan יושידה יאמרויה Czech Republic מרטין סונקה Canada פיט מקלאוד
2018 Czech Republic מרטין סונקה Australia מאט הול United States מייקל ג'וליאן
2019 Australia מאט הול Japanיושידה יאמרויה Czech Republic מרטין סונקה

ליגה שנייה / צ'לנצ'ר קלאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה מנצח התחרות מירב הנקודות
2014 Czech Republic פטר קופשטיין France פרנסואה לה-ווט
2015 France מיקה ברג'וט France מיקה ברג'וט
2016 Germany פלוריאן ברג'ר Germany פלוריאן ברג'ר
2017 Germany פלוריאן ברג'ר Germany פלוריאן ברג'ר
2018 לוק צ'פייאלה Germany פלוריאן ברג'ר
2019 Germany פלוריאן ברג'ר Germany פלוריאן ברג'ר

הטייסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייסים נוכחיים בסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגה ראשונה / מאסטר קלאס ליגה שנייה / צלנג'ר קלאס
מדינה טייס מדינה טייס
צ'ילה כריסטיאן בולטון צרפת מלאני אסטלס
ארצות הברית קירבי צ'מבלייס גרמניה פלוריאן ברג'ר
גרמניה מתיאס דולדרר הונג-קונג / סין קני צ'יאנג
ארצות הברית מייקל גוליאן ארצות הברית קווין קולמן
אוסטרליה מאט הול איטליה דאריו קוסטה
צרפת ניקולה איבנוף פולין לוק צ'פיילה
צ'כיה פטר קופשטיין דרום-אפריקה פטריק דוידסון
צרפת פרנסואה לה-ווט הונגריה דניאל ג'נבי
קנדה פיט מקלאוד שוודיה דניאל רייפה
יפן יושידה ימרוייה צרפת בפטיס וינגייה
אנגליה בן מרפי
צ'כיה מרטין סונקה
ספרד חואן ולארדה

טייסים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה טייס מדינה טייס
אוסטריה האנס ארק אנגליה נייג'ל לאמב
הונגריה פטר בסנייה ספרד אלחנדרו מקלאן
אנגליה פול בונהאם ארצות-הברית מייק מנגולד
דרום-אפריקה גלן דל מלזיה חאלים אות'מן
אנגליה סטיב ג'ונס רוסיה סרגיי רחמנין
אנגליה תום בנט גרמניה קלאוס שרודט
ברזיל אדילסון קינדלמן צרפת פרנק ורשטג
סלובניה פטר פודולצ'ק

מיקומי המרוצים לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ האוויר של רד בול ב-דטרויט
מדינה מיקום שנה
2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010 2014 2015 2016 2017 2018 2019
אוסטרליה פרת', מערב אוסטרליה 9th 12th 9th 2nd
אוסטריה בסיס חה"א זלטווג 1st 3rd
רד-בול ארנה, שפילברג 8th 6th 2nd
ווינר נושטדט 6th
ברזיל ריו דה-ז'ניירו 2nd 3rd
קנדה אונטריו 3rd 4th
סין בייג'ינג 10
קרואטיה רוביני 2nd 3rd
צרפת קאן 2nd
גרמניה ברלין 3rd
יורו ספידווי, לאושיץ' 6th 6th 7th
הונגריה נהר הדנובה, בודפשט 2nd 2nd 6th 6th 8th 7th 4th 7th6 4th 4th 4th 4th 3rd
אירלנד סלע קאשל 4th
יפן צ'יבה 2nd 3rd 3rd 3rd 4th
מלזיה אגם פוטרג'איה 3rd
מקסיקו אקפולקו, גררו 11th1
הולנד רוטרדם 2nd 5th
פולין גדיניה 4th
פורטוגל נהר הדורו, פורטו 9th 8th 5th 6th
ליסבון 8th7
רוסיה סנט פטרסבורג 4th2
סוצ'י 11
קזאן 5th 5th 2nd
ספרד ברצלונה 2nd 5th3 6 6th
שווייץ ברן 6th
שוודיה סטוקהולם 4th4
טורקיה איסטנבול 5th 4th
איחוד האמירויות אבו דאבי 1st 1st 1st 1st 1st 1st 1st 1st 1st 1st 1st 1st
אנגליה לונגליט 5th 7th
קמפבל 1st
נהר התמזה, לונדון 7th 6th
אסקוט 5th 5th 5th
ארצות-הברית אריזונה 3rd
רינו, נבאדה 3rd
סן דייגו 10th 2nd 2nd 2nd
סן פרנסיסקו 7th 8th
דטרויט 3rd
ניו יורק 5th9
טקסס 6th 7th 8th
אינדיאנפוליס 7th 8th 7th
לאס-וגאס 7th 8th 8th5
  • 1 המחזור ה -11 של עונת 2007 באקפולקו, מקסיקו בוטל.
  • 2 המחזור הרביעי של עונת 2006 בסנט פטרסבורג ברוסיה בוטל.
  • 3 המחזור החמישי של עונת 2007 בברצלונה, ספרד בוטל.
  • 4 המחזור הרביעי של עונת 2008 בסטוקהולם שוודיה בוטל.
  • 5 גמר העונה של עונת 2016 בלאס וגאס, ארצות הברית בוטל.
  • 6 המירוץ בספרד בוטל.
  • 7 בוטל.
  • 8 בוטל.
  • 9 מיקום המירוץ היה פארק ליברטי סטייט בג'רסי סיטי.
  • 10 המירוץ בסין בוטל. הוחלף על ידי אוסטריה.
  • 11 המירוץ ברוסיה בוטל. הוחלף על ידי קרואטיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Miller, Alyssa (בדצמבר 2013). "Pilot Briefing: Red Bull Air Race returns". AOPA Pilot: 36. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ "Red Bull Air Race World Championship returns!". Red Bull. 10 באוקטובר 2013. נבדק ב-30 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "History of the Red Bull Air Race". Red Bull Air Race World Championship. Press Kit Perth 2008: 9. באוקטובר 2008. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ "History of the Red Bull Air Race". Newsroom, Red Bull Air Race GmbH. 10 בינואר 2009. נבדק ב-14 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)