אליקים כרמולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליקים כרמולי

אליקים כרמולי (Carmoly; תקס"ב, 5 באוגוסט 1802, זולץ, אלזס - תרל"ה, 15 בפברואר 1875, פרנקפורט), רב, ביבליוגרף ואספן של כתבי יד עבריים.

נראה שהשם "אליקים כרמולי" אינו שמו המקורי שכן הוא נקרא בילדותו "גשטל בן דוד בֶ‏ר". ייתכן שהשם "כרמולי" נבחר על ידו בגלל העיר קולמאר, בירתו של אחד מחבלי אלזס שבה למד כרמולי תורה. רבותיו היו הרב אהרן וורמס ממץ (תלמיד רבי אריה לייב גינצבורג, בעל ה"שאגת אריה") והרב שייער ממיינץ. ילדותו ונעוריו בחבל אלזס בעל האוכלוסייה המעורבת גרמנית - צרפתית הקנו לו שליטה הן בגרמנית והן בצרפתית. יש בעובדה זו כדי להסביר את התחנות הגאוגרפיות השונות בחייו.

כרמולי התמחה במחקר ביבליוגרפי של כתבי יד עבריים. שנים אחדות עשה כרמולי כספרן בספרייה הלאומית בפריז. שם היה אחראי על מדור כתבי היד העבריים.

בשנת 1832 מונה כרמולי לרבה של הקהילה היהודית בבריסל. לצד עיסוקיו כרב קהילה וכאב"ד עסק גם בשיפור החינוך שניתן באותה העת לילדיהם של עניי הקהילה. בכהנו שם נחשב כרמולי לרב 'מתקדם' שכן נשא את דרשותיו בצרפתית ולא ביידיש. תדמית זאת עמדה לו לרועץ שכן ב-1839 נאלץ כרמולי לפרוש משום שנחשד בנטייה ליהדות הרפורמית. לאחר עזיבתו את בריסל ישב תחילה בפריז ולאחר מכן בפרנקפורט. בשנים אלה עסק במחקרים ענפים בתחום הביבליוגרפיה העברית.

כרמולי החזיק ברשותו אוסף ספרים גדול שהתפזר אחרי פטירתו. כרמולי אף העביר כתב יד של מדרש פסיקתא דרב כהנא שהיה בידו לרבי שלמה בובר על מנת שיוציא לאור מהדורה מדעית של המדרש. קטלוג של האוסף יצא לאור ב-1885.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את חיבורו הראשון 'תולדות גדולי ישראל' התחיל כרמולי לכתוב עוד כשהיה תלמיד של הרב שייער במיינץ. הכרך הראשון והיחידי יצא לאור בפריז בשנת 1828. בזמן עבודתו בספריה הלאומית בפריז פרסם כרמולי מספר מאמרים מדעיים בתחום ביביליוגרפיה העברית. מאמרים אלה הקנו לו את פרסומו, באותם ימים, כחוקר. הוא פרסם את מחקריו בצרפתית, גרמנית ועברית, דבר שהעצים את התהודה שעוררו מחקריו. לצד מחקריו בביליוגרפיה, כרמולי עסק גם בהיסטוריה של אישים, משפחות וקהילות.

  • בשנת 1829 כתב מחקר בצרפתית בשם Wessely et ses e'crits (וייזל וכתביו).
  • בשנת 1831 הוציא לאור את ספר המסע של רבי פתחיה מרגנשבורג בתוספת תרגום לצרפתית.
  • בשנת 1833 פרסם מחקר בצרפתית על תולדות הכוזרים במאה העשירית.
  • בשנת 1834 פרסם בבריסל את האגרות המיוחסות לאלדד הדני.
  • בשנת 1840 פרסם מחקר על תורת הרפואה של הרמב"ם (רק חלק א התפרסם).
  • בשנת 1841 פרסם קובץ אגרות בשם מבשרת ציון' שעניינן עשרת השבטים.
  • ביו השנים 1841 ו-1844 ערך כרמולי את כתב העת המחקרי Revue orientale שיצא בבריסל ובו פורסמו מרבית המאמרים שכתב. בקרב מאמרים אלו בולטים במיוחד מחקריו ההיסטוריים על תולדות הקהילות היהודיות במרוקו, אלג'יר, תוניס, טריפולי שבלוב, צרפת, איטליה ובלגיה.
  • בשנת 1845 פרסם מעין מדרש על הכוזרים בשם 'עקטאן דמר יעקב'. נראה שמדרש זה היה מבוסס על כתבי יד מזויפים.
  • בשנת 1850 פרסם מחקר על תולדות בני משפחת יחייא (משפחת רבנים ומשוררים שמוצאה מספרד ופורטוגל. לאחר גירוש ספרד בניה התפזרו ברחבי האימפריה העות'מאנית ובאיטליה)
  • בשנת 1861 פרסם מחקר על תולדות משפחת רפפורט בשם 'העורבים ובני יונה'.
  • בשנת 1868 פרסם את ספר אמרי שפר לרבי אבשלום מזרחי. לספר מצורפים הקדמה ונספח שכתב כרמולי. בתוספות אלו מצורפים גם פיוטים פרי עטו של כרמולי.

הערכת עבודתו המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האנציקלופדיה העברית חוקרים מסוימים מאסכולת חכמת ישראל כגון צונץ, שטיינשניידר, שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) ושד"ל לא החשיבו את מחקריו של כרמולי. הם טענו שעבודתו כמהדיר וחוקר אינה דקדקנית די הצורך ועקב כך נופלות בה טעויות. לצד הטענה שלא תמיד ניתן להסתמך על מחקריו, הרי שבאנציקלופדיה היהודית נטען שגם פסילה גורפת של עבודתו אינה מבוססת דיה.

באופן מעט מפתיע, חלק ממחקריו של כרמולי זכו להערכה דווקא בציבור החרדי. כך למשל, בהדפסה מחודשת של הספר 'שם הגדולים' שכתב החיד"א מובאים דבריו של כרמולי-(לא ייתכן. החיד"א נפטר כשהיה כרמולי בן 4). בספר הנ"ל מכונה כרמולי ר"א כרמולי. פירוש ראשי תיבות אלו הוא רבי אליקים כרמולי. כינוי זה מלמד על הערכה מסוימת לכרמולי גם כרב. דבר מפתיע במיוחד לאור הנסיבות שהביאו לסיום כהונתו כרב בקהילת בריסל.

שיר הזדמנות של כרמולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליקים כרמולי הדפיס ופרסם שיר הזדמנות לכבודו של מלך צרפת, לואי פיליפ הראשון. ובכך חידש שימוש נושן בסוגת "שירי ההזדמנות". השיר נדפס בשנת תק"צ 1830, בעיר מץ, בדפוס יהודי כנראה, של פרוספר ויטרסהיים.

  • שיר לכבוד לואיס פילפוס הראשון מלך הצרפתים, ביום נשאו כתר מלכותו [בעברית ובצרפתית], מאת אליקים כרמולי, נדפס מיץ, פרוספר ויטרסהיים, תק"צ.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלה המסעות , אשר הם נוסעים כל הרוצה ללכת להשתטח על קברי האבות, אשר בארץ ישראל, עם סימני כתבי הקברות, על ידי כמוהר"ר אליקים כרמולי, דפוס א. מ. לונץ, ירושלים תרמ"ה.
  • דברי הימים לבני יחייא , פרנקפורט על המיין, י’ קויפמאן,: (דפוסי לעהרבערגער ושותפו), תר"י.
  • חקקי אבן, בפטיש יפוצץ סלע, על מצבות וציונים, אשר נקבצו ונאספו יחד על ידי הרב אליקים כרמולי, פאריש תרכ"א.
  • טעם זקנים, מאת אליעזר אשכנזי מתוניס, קיבוץ חיבורים וכתובים ושירים בענייני החכמה, אספתים ולקטתים מכתבי יד שונים, פרנקפורט ענ’ מיין : דפוס י"ג וויללער, תרט"ו.
  • ‫ מבשרת ציון , אגרות על עשרת השבטים מתוך כתבי יד, מאת אליקים כרמולי, קדם ירושלים תשל"א 1971.
  • ספור אלדד הדני, אודות עשרת השבטים ונהר סמבטיון ; ונלוה אליו אגרתא דשדר אליקים כרמולי למר שאול ריש גלותא דבגדד, פאריש : דפוס אפרים האדאמר, תקפ"ח.
  • שיר לכבוד לואיס פילפוס הראשון מלך הצרפתים, ביום נשאו כתר מלכותו [בעברית ובצרפתית], מאת אליקים כרמולי, נדפס מיץ, פרוספר ויטרסהיים, תק"צ.
  • ספר אגודת אגדות, יכלכל עקטאן דמר יעקב, אלה המסעות, מבשרת ציון, יצאו לאור לראשונה, בשנת תר"א ותר"ב ונדפסו בתוספת איזה מעלות כמהור"ר אליקים כרמולי, ירושלם : דפוס א"מ לונץ, אלף ושמונה מאות ושש עשרה לחורבן [תרמ"ה].
  • תולדות גדולי ישראל, חדשות וגם ישנות אשר עשו להם שמות בארץ בתורה, חכמה ומוסר על פי סדר אלפא ביתא, אליקים כרמולי. אשדוד: מכון זיכרון קדושי פולין, תשנ"ח 1998.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]