אברהם משה לונץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אברהם לונץ" מפנה לכאן. לערך העוסק בקצין בחיל הים, ראו רמי לונץ.
אברהם משה לונץ
Abraham Moses Luncz
נולד ב-1854
Luncz.jpg
תרומות עיקריות
חקר ארץ ישראל

אברהם משה לוּנְץ (בכתיב לועזי: Abraham Moses Luncz;‏ (2 בדצמבר 185414 באפריל 1918) היה סופר, מו"ל, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וגאוגרף ארצישראלי ממוצא ליטאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקובנה ברוסיה הצארית. עלה ארצה עם הוריו ב-1869. למד בירושלים בישיבת עץ חיים, השתלם גם בלימודי חול וקרא בספרות ההשכלה. יחד עם ישראל דב פרומקין ייסד לונץ את הספרייה על שם משה מונטיפיורי, שהייתה הספרייה הציבורית הראשונה בירושלים, ונסגרה כעבור זמן קצר.

ב-1873 התחיל לפרסם מאמרים בעיתונו של פרומקין, "חבצלת", ובהם מתח ביקורת קשה על שיטת החלוקה ועל הגבאים הממונים עליה.‏[1] עם זאת נחלץ להגנה על קהילת ירושלים מפני התקפותיו של ההיסטוריון היינריך גרץ. לונץ היה מהמשתתפים הבולטים בכתב העת עברי אנכי.

לאחר שפרסם כמה מאמרים על נושאים גאוגרפיים כתב לונץ ב-1876 את ספרו "נתיבות ציון וירושלים" ‏[2], ובשנת 1891 פרסם מורה דרך ראשון לירושלים בשפה העברית, וזאת בעקבות מורי הדרך הלועזיים הרבים על ארץ ישראל שנדפסו באותה עת עם התגברות זרם התיירים והמבקרים בארץ הקדושה. מאז ועד סוף ימיו המשיך את מחקריו בגאוגרפיה של ארץ ישראל, והשתמש למטרה זו גם בספריות של מוסדות נוצריים, דבר בלתי רגיל בירושלים דאז.

ראייתו לקתה בהיותו בן 23 והוא נסע לווינה ולפריז לשם ריפוי, אך מאמצי הרופאים עלו בתוהו, והוא התעוור כעבור שנתיים.

בסיועו של פרץ סמולנסקין פרסם לונץ בווינה ב-1882 את הכרך הראשון של "ירושלים, שנתון לידיעת ארץ ישראל". על שנתון זה עבד עד יום מותו, והוציא לאור במרוצת השנים 12 כרכים נוספים, שנדפסו בירושלים בבית דפוס של לונץ עצמו, ששכן מ-1900 בשכונת עזרת ישראל בפינת רחוב יפו[3]. משנת 1895 ועד שנת 1915 פרסם מדי שנה גם את "לוח ארץ ישראל", מעין אלמנך ספרותי.

הוא אף ההדיר מספר ספרים גאוגרפיים בתוספת הערות משלו, כגון את "כפתור ופרח" לר' אשתורי הפרחי, את "פאת השולחן" לר' ישראל משקלוב ואת "תבואות הארץ" לר' יהוסף שווארץ. הוא גם הוציא לאור, בשלושת הכרכים של "המעמר"‏[4], תעודות ומאמרים על חקר הארץ, והתחיל בפרסום מהדורה חדשה‏[5] של התלמוד הירושלמי על-פי כתב יד בספריית הוותיקן. לונץ היה חבר בוועד הלשון העברית, וייסד בית חינוך לעיוורים בירושלים.

כמו כן, ערך את השירון הראשון "כינור ציון", ובו חמישים שירים לאומיים על העם, הארץ והגעגועים לציון. בעקבות פרסום השירון הוא נשפט על ידי השלטון העות'מאני באשמת עידוד למרד, ובסופו של דבר נקנס, ספריו הוחרמו ובית הדפוס שבבעלותו נסגר.

נפטר בירושלים ונקבר בהר הזיתים.

מורה דרך בארץ ישראל וסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מורה דרך בארץ ישראל וסוריה

חבר את הספר "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה", כאשר על העטיפה הושמט השם סוריה. הספר נועד להיות מעין מדריך "בדקר"‏[6] בידי הקורא העברי. בעמוד הראשון של הספר הוא כותב על מטרת כתיבתו:

Cquote2.svg

לתועלת העולים לראות אותה, להאחז בה ולכל הכמהים לדעת ידיעה ברורה ונאמנה מתכונת וקורות ארץ אבותיה ויושביה, מצבם ומצב המושבות אשר נוסדו בה.

Cquote3.svg
– עמוד הפתיחה של הספר

אלי שילר, מהוצאת הספרים "אריאל", הוציא הדפסה חדשה של הספר ביוני 1979. הוא כותב, כי לונץ קיווה, כי המדריך אשר יופץ בקרב תושבי הארץ והבאים אליה יוכל לסייע לו מהבחינה הכספית, לאחר המצוקה אליה הוא נקלע: "ברם תוחלתו נכזבה... ואף כי הכל גמרו הלל על המדריך, לא הייתה השעה כשרה למכירתו בעותקים לאלפים". בפועל הסיבה הייתה שהשלטון העות'מאני סגר את נמל יפו בפני העולים מרוסיה ומרומניה, ולונץ כותב: "ומי ישים עוד ל"בדקר" זה?"

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גצל קרסל (עורך), נתיבות ציון וירושלים: מבחר מאמרי אברהם משה לונץ, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק - (כולל מבוא היסטורי)
  • מורה דרך בארץ ישראל וסוריה, לתועלת העולים לראות אותה ... לדעת ... מתכונת וקורות ארץ אבותינו ויושביה, מצבם ומצב המושבות אשר נוסדו בה, ירושלים: הוצאת אברהם משה לונץ, תרנ"א-1891.
  • פרחי ארץ הקדושה, פרחים טבעיים מאוספים מהמקומות היותר קדושים בארץ הקדש. בלוית תכונת, קורות ומצב המקומות על פי החקירות, ירושלים: הוצאת אברהם משה לונץ, תר"ע-1910.

חיבורים מקוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]