אסרחדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסטלת הניצחון של אסרחדון (מוצגת במוזיאון פרגמון בברלין)

אֵסַרְחַדּוֹן (אֵסַר-חַדֹּן; באשורית: אַשּׁוּר-אַחְחֶה-אִידִינָּה, Aššur-ahhe-iddina; ביוונית עתיקה: Ασαραδδων; בלטינית: Asor Haddan; פירוש השם: "אשור נתן לי אח") היה מלך אשור בשנים 669–681 לפנה"ס.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסרחדון הוא בנו של סנחריב, שמלך באשור לפניו. עוד בהיותו נסיך רב עם אביו, ובשל כך הורחק מעיר הבירה נינוה. בהיותו מחוץ לנינוה הוא שלח מכתב לאסטרולוג בבלי שבו הוא שאל לעתידו, וזה ענה לו שהוא יהיה מלך אשור ויבנה את בבל מחדש. סנחריב נרצח על ידי בנו ארדה - מולישי, ולאחר מותו הומלך אסרחדון. אסרחדון היה כנראה אדם מאמין מאוד, שנועץ כמעט בכל דבר באסטרולוגים. דוגמאות לאמונה החזקה שלו באסטרולוגיה: הוא גזר על עצמו צום עד שיופיע כוכב מסוים. כאשר היה מופיע אות מבשר רעות בשמים, אסרחדון היה עוזב את כסאו ועובר לגור בכפר, ומשרת היה מחליף אותו.

למרות ההתמלכות הלא סדירה של אסרחדון, עמי האזור לא מיהרו למרוד באשור. היה ניסיון של מצרים לעורר מרד בארץ ישראל שלא צלח. בבבל קם אדם בשם נַבּוּ-אַחוּ-אִידִינַה וניסה לשכנע את מלך עילם לפלוש לבבל ולגרש את אשור, ובאזור הים קם אדם כשדי בשם נבו-קיטי-זר-לישיר, שגם ניסה למרוד באשור. שני הניסיונות הללו דוכאו במהרה. במערב מרדו מלכי צור וצידון; בתגובה הרס אסרחדון את ממלכת צידון לחלוטין, ובנה עיר חדשה שקרא לה כר-אסרחדון (כר= אזור סחר). אסרחדון קיבל את כניעתו של מלך צור, ולקח ממנו את שטחי היבשה של ממלכתו, וחתם איתו על הסכם אשר הכפיף אותו לאשור. אסרחדון ניסה להפוך את אזור הים התיכון לאזור סחר ימי.

אסרחדון הגדיר את מצרים בתור אויב. הוא ערך מסע מלחמה נגד עיר בשם ארצה (ככל הנראה מדובר בממלכה בצפון סיני); העיר נכבשה והדרך למצרים נפתחה. מלכי פלשת ופיניקיה נתנו לו צי חזק להעברת הצבא בים. בשנת 673 לפנה"ס נוצח אסרחדון על ידי המצרים, אך בשנת 671 לפנה"ס שב וכבש את הדלתה ואת העיר ממפיס, ובכך הגיעה אשור לשיא התפשטותה. אסרחדון היגלה ממצרים לאשור אנשים בעלי מקצועות נדרשים. הידע שנצבר במצרים עבר לאשור, כגון החלוקה המצרית של היום ל-12 חלקים שווים.

אסרחדון נלחם גם מצפון לאשור: הוא נלחם בקימרים וניצח אותם, ואז התגלתה ממלכה חדשה שנקראת אשגוזה (במקרא ידועים בשם אשכוזי או אשכנזי), אשר בפי היוונים נקראו סקיתים. מלך הסקיתים ברדוטה הציע לאסרחדון לכרות ביניהם ברית שלום ולשאת את בתו. בצפון איראן פגש אסרחדון קבוצת עמים חדשה – המדיים.

אסרחדון קיים את הנבואה שניתנה לו, ובנה את בבל מחדש: הוא חסם את נהר הפרת, שהציף בעבר את העיר, ונתב אותו לנתיב הישן שלו; בנה מחדש את מקדש אסגילה ואת הזיגוראת, והחזיר לאסגילה את האלים; בנה מחדש שתיים מחומות בבל; שיחרר את העיר ממסים; ובנה מחדש את מקדשה של האלה אשתר בעיר אכד, ובכך הראה כי הוא ממשיך דרכם של מלכי אכד מהאלף השלישי לפנה"ס.

אסרחדון נועץ באסטרולוגים ובחוזי כוכבים, אשר הציעו לו לרדת מכסאו בחייו ולמנות יורש. בשנת 672 לפנה"ס כינס בנינוה את כל הנכבדים של הממלכה, והציג לפניהם את שני בניו. בכור בניו שָׁמָשׁ-שׁוּם-אוּכִּין (Šamaš-šuma-ukin) יהיה מלך בבל, ובנו השני אשורבניפל יהיה מלך אשור לאחר מותו. ב-18 באייר נשבעו כל הנכבדים והמלכים הכפופים שבועת אמונים לשני בניו.

אסרחדון מת בשנת 669 לפנה"ס בדרכו למצרים. תקופת שלטונו הייתה תקופה של שגשוג ושלום באשור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט' - ו' לפנה"ס, ירושלים, מוסד ביאליק, 2003, ע"מ 98-87.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
סנחריב
המלך ממלכי אשור הבא:
אשורבניפל