לוחות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לוחות הברית או לוחות העדות הם על פי המתואר בתנ"ך לוחות אבן, שעליהם נכתבו עשרת הדיברות ב"אצבע אלוהים"‏[1] ואשר ניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני. דיברות אלה משקפים את העקרונות החשובים ביותר לעם היהודי, וכמשתמע משמם, הם מהווים עדות או ברית בין אלוהים לעם ישראל, כפי שכוננה במעמד.

משה יורד מהר סיני עם לוחות הברית בידיו.

בהמשך, אלוהים מצווה לבנות משכן שבמרכזו יוצב ארון ובו יונחו הלוחות‏[2]. ארון זה מכונה "ארון העדות" או "ארון הברית". בספר מלכים מתואר כיצד לאחר כ-500 שנה, כאשר נבנה בית המקדש הראשון, הארון עם הלוחות מוצב גם שם במרכזו‏[3].

קורות לוחות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה משבר את לוחות הברית, באיורו של גוסטב דורה.

פירוט קורותיהם של לוחות הברית כתוב בחלקו בפירוש, ובחלקו משתמע ממהלך האירועים כפי שמוצגים במקרא.

"וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים"; וכן: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות פרק לב,טז).

לאחר שמשה קיבל את הלוחות הראשונים, הודיע אותו האלוהים כי חטא העם, וכשמשה ראה את העם מבצע את חטא העגל שיבר את הלוחות (שמ' לב,יט). לאחר מכן עלה משה אל הר סיני ובציווי אלוהים פסל שני לוחות אבנים "כראשונים" ועליהם כתב אלוהים שוב את עשרת הדיברות. על פי מסכת תענית הלוחות נשברו בי"ז בתמוז; משה עלה שנית להר בא' באלול, והלוחות השניים ניתנו לישראל ביום הכיפורים.

הלוחות השניים ושברי הלוחות הראשונים, הושמו בארון הברית, שמקומו בקודש הקודשים של אוהל מועד הוא המשכן, מקום הפולחן המרכזי של ישראל במדבר. לאחר כמה גלגולים הועלה ארון הברית לירושלים ובתקופת דוד המלך הוא הושם באוהל. לאחר מכן הועבר אל מקדש שלמה. בעקבות חורבן הבית הראשון על ידי נבוכדנצר בשנת 586 לפני הספירה נעלם הארון ועמו נעלמו הלוחות. התלמוד במסכת תענית העלה כמה השערות מה עלה בגורלו. בשל אי הוודאות לגבי מקום הימצאו נקשרו בו מסורות אגדתיות שונות.

כותב הלוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן המקורות עולה כי הדברות נכתבו על הלוחות בידי האל: "שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות פרק ל"א, יח).

גם בספר דברים משתמע כי האל הוא זה שכתב: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים" (דברים פרק ד', יג); וכן: "בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים... וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים... וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים... וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת" (שם פרק י', א-ד). גם כאן מופיע הביטוי 'אצבע אלוהים': "וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שם פרק ט', י).

רק במקור אחד בספר שמות עולה התהייה לכאורה שמא משה הוא זה שכתב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה... וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה... וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות פרק ל"ד, כז-כח).

מהות הלוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחות הברית מהווים, כאמור, מסמך המעיד על ברית בין אלוהים לעם ישראל. ייתכן שהסיבה לכך היא, שבעת העתיקה נהוג היה לכתוב את פרטיה של כל ברית על נייר או אבן. במצרים, למשל, עמד באלף הראשון לפנה"ס מקדש לזאוס, אשר בחזיתו תלו שלטים קטנים ובהם וריאציות לעשרת הדברות, כולל הבטחה לאריכות ימים למקיימיהם. במקרה זה הברכה נועדה לבאי המקדש בלבד.

בריתות לא היו אירוע נדיר בעת העתיקה, וכמו היום כן אז - לכריתת ברית היה נוהל קבוע: בעת כריתת ברית חשובה - בדרך כלל ברית בין שבטים או בין עמים, היה נכתב נוסח הברית על גבי לוח אבן, וזאת מטעמים של עמידות החומר. הלוח היה מיוצר בשני עותקים: עותק לכל אחד מהצדדים השותפים לברית. ככל שעלתה חשיבות המסמך הוא אוחסן במקום בעל חשיבות רבה יותר[דרוש מקור]. ייתכן ששני הלוחות היו שני עותקים של אותו הטקסט בדיוק. לוחות הברית אוחסנו במקדש במשכן תחילה, עד בניית בית המקדש.

דעה הגורסת כי כל עשרת הדיברות היו כתובות על כל אחד מהלוחות, מופיעה גם בתלמוד הירושלמי בשם רבנן.‏[4] לצדה מופיעות דעות נוספות (5 דברות בכל לוח, או פעמיים ואפילו ארבע פעמים כל הדברות בכל לוח).

עדות מול ברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינוי הלוחות בשני שמות שונים מעיד על תפיסותיהם של כותבים שונים לגבי מהות היחסים בין האל לבין עם ישראל. תפיסה אחת רואה ביחסים אלו ברית, כלומר מערכת יחסים דו צדדית, על פיה האדם נדרש להתנהגות מוסרית ובתמורה לה ידאג האל לרווחתו. התפיסה השנייה רואה ביחסים אלו עדות במובנה הקדום של המילה - זהו יחס חד צדדי של שליט כלפי וסאל, המטיל על האדם חובות ללא הבטחה לגמול כלשהו‏[5]

צורת הלוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוכב הודו, ספיר כחול במשקל 182 קרט. לפי חז"ל הלוחות היו עשויות מאבן ספיר.
חלק מהחוקרים סוברים כי הספיר המקראי הינו למעשה אבן החן לפיס לזולי

התיאור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנ"ך מוסר לנו מידע מעומעם למדי לגבי צורת הלוחות: בתיאור מתן תורה הראשון שבספר שמות לא מוזכר כלל כי היו שני לוחות דווקא, אלא רק דברי האל למשה: "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (שמות פרק כ"ד, יב). רק בהמשך נאמר: "שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן" (שם פרק ל"א, יח). בכל התיאורים שבספר דברים מוזכר בפירוש כי מדובר בשני לוחות: "וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים" (דברים פרק ד', יג); "נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית... וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי... וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" (שם פרק ט', יא-יז); "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים... וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (שם פרק י', א-ג). ספר מלכים הולך בכיוון זה ומציין: "אֵין בָּאָרוֹן, רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב" (מל"א פרק ח', ט).

בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחות הברית בבית כנסת בווינה. קצה הלוחות מעוגלים כמו במסורת הנוצרית, ברם, לפי המסורת היהודית היו הלוחות מרובעים.

אף שבמקרא הלוחות מתוארים כלוחות אבן ותו לא, התלמודים נותנים תיאור מפורט לצורת הלוחות: גודל כל לוח היה שישה טפחים על שישה טפחים ועוביים שלושה טפחים‏‏‏[6]. כאשר הלוחות מוצבים זה לצד זה יש לפנינו שני ריבועי אבן, ואילו הצמדת לוח אל לוח בחזיתם או בגבם יוצר קובייה‏‏‏[7]. חישוב נפח שני הלוחות לפי התפיסה המקובלת בחז"ל, לשיטת הגרא"ח נאה (טפח שווה ל-8 ס"מ) הוא 110 ליטר (48 ס"מ בשלישית), לעומת זאת לשיטת החזון איש (טפח שווה ל-9.6 ס"מ), נפחם של הלוחות תפס 197 ליטר בקירוב (57.6 ס"מ בשלישית).

כאמור, לפי התלמוד‏‏ והמדרש[8] צורת הלוחות הייתה רבועה‏‏‏[9]. למרות זאת, בעידן המודרני נפוצה יותר בעולם היהודי, צורת לוחות המעוגלים בראשם. יש התולים את מקור הצורה הזאת בציורים של אמנים ומדפיסים נוצרים, שהדפיסו את השערים של ספרי קודש עם לוחות בצורה עגולה‏‏‏[10]. יש מי שמוצא מקור לצורה המעוגלת בדברי הרמ"ק (יש מדייקים כך אף מדברי הזוהר) ההסבר לכך הוא שירדו הלוחות כמין טיפות ונקרשו בבואם לארץ ומשם צורתם המעוגלת‏[11].

בפשטות ניתן לשער כי הלוחות היו עשויים מסוג של סלע כפי שכתוב במקרא "לוחות אבן", ועל פי המיקום המשוער של הר סיני ניתן לשער שמדובר בגרניט. אך חז"ל הבינו כי הלוחות היו עשויים מאבן יקרה דווקא, ומשה התעשר מכך שלקח לעצמו את השבבים של מה שפסל. "מחצב של ספיר גילה לו הקב"ה בתוך אהלו ומשם העשיר"‏‏‏[12]. ובמקום אחר "שנאמר ידיו גלילי זהב, מעולפת ספירים" - שהיו של סנפרינון‏‏‏[13]. הרציונל שבתפיסת חז"ל שהדבר המקודש ביותר בעולם, צריך היה להעשות מאחד החומרים היקרים ביותר שבנמצא, מה עוד שצבעו התכלכל של אבן הספיר אמור להזכיר את צבעו של כסא הכבוד האלוהי‏‏‏[14] כמתואר בסמוך למתן תורה‏[15] ובמעשה מרכבה‏‏‏[16].

צירוף כל פרשנות חז"ל בקשר ללוחות מתארת אותם באור פנטסטי. מעבר לכך שהיה חייב להיות נס ביצירת הלוחות גופן, מכיוון שאין בנמצא אבן ספיר בגודלן, ולכן התנאים מנו אותם במשנה בין הדברים שנבראו בסוף הבריאה בן השמשות, ביחד עם עצמים ניסיים אחרים‏‏‏[17] עולות תהיות נוספות. המשקל הסגולי של הספיר הוא כמעט פי ארבעה ממים, כך שיוצא שמשקלם היה בין 450 ק"ג לבין 788 ק"ג, לפי הנפח שמשערים חז"ל, ואם כי ניתן לומר לפרשנות חז"ל שכתב הלוחות הניסי החזיק את הלוחות בירידת משה מההר, בלוחות שניים מתואר שמשה פסל את הלוחות והעלה אותם להר לפני שהיה הכתב חרוט עליהם. קשה לתאר אדם בן 80 עולה להר סיני עם מטען כזה בידיו ואפילו יהיה מדובר בסלע רגיל. תמיהה נוספת שקיימת היא שהספיר נחשב לחומר הקשה בטבע לאחר היהלום, ולא ברור כיצד לוחות ספיר בעובי המתואר נשברו בלוחות הראשונים, ואיך משה חצב את הלוחות השניים. אמנם לפי החוקרים שסוברים שמדובר בלפיס לזולי חלק ניכר מהקושיות מתיישבות. מכיוון שאבן חצי יקרה זו נמצאת בגדלים שתוארו. היא שבירה ואפשר לסתת אותה, וגם משקלה הסגולי נמוך מאבן הספיר. לפי חוקרי המדרש המודרניים, מדרשי חז"ל באו להביע רעיון ספרותי ולא לנסות לתאר את ההיסטוריה כפי שאירעה, ולכן לא חייבים לפרש כי הם רצו לתאר שמדובר באבן ספיר או כל מחצב יקר אחר ממש.

אף שבתפיסה המקובלת בלוח הראשון נחקקו חמש מצוות שבין אדם למקום כשהדיבר של כיבוד אב ואם יוצא דופן, ובלוח השני נחקקו חמש המצוות שבין אדם לחברו, קיימות בחז"ל תפיסות נוספות: עשר דיברות בכל לוח (וזו היא התפיסה העיקרית של חכמי הירושלמי), עשרים דיברות בכל לוח (כנראה משני צדדיו), ואף ארבעים דיברות בכל לוח (כנראה עשר דיברות בכל אחד מצדדיו של כל לוח) (ירושלמי שקלים).

בתרבות הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההדגשה המקראית כי מדובר בשני לוחות עשויה להיות מוסברת על פי המנהג העתיק לכתוב כל ברית בשני עותקים. פרשן המקרא רבינו בחיי מעלה נימוקים נוספים מדוע הדיברות לא נכתבו על לוח אחד‏‏‏[18]. התיאורים הוויזואליים של הלוחות במהלך ההיסטוריה, קיבלו צורות שונות, ונראה שהושפעו מהמקובל באותה עת, באשר למשטח שעליו נכתבו חוזים:

  1. באמנות הביזנטית ובמזרח אירופה תוארו הלוחות כמגילה, ונראה כי מדובר בהשפעה מוסלמית, שכן המוסלמים נהגו לנסח את חוזיהם על גבי מגילות.
  2. באמנות הרנסאנס האיטלקית החל מהמאה ה-16 הוצגו הלוחות כשהם מלבניים ומסודרים, בהתאם לצורתם של חוזים שנחתמו אז בכנסיות.
  3. החל מימי הביניים התפתח בצרפת עיטור שנקרא 'דיפּטיכון' - שכפול של ציור קיים לעותק נוסף. הרעיון החל בחוזים מיוחדים, שהחתומים עליהם ביקשו לשכפלם. לשם כך נכתב נוסח אחד על משטח בטכניקה מיוחדת, שאפשרה לכסותו בשעווה ולהטביעו על משטח מקביל לו. צורת ה'דיפטיכון' הייתה מלבנית כמעט לגמרי, אלא שחלקו העליון של משטח הכתיבה עוצב כחצי עיגול (אולי מסיבות טכניות). תבנית זו הועתקה לאמנות, ואף פותחה ל'טריפטיכון' – תמונה בעלת שלושה חלקים צמודים זה לזה, שלכולם חלק עליון מעוגל.
בית כנסת בבודפשט, שבקצה גגו מתנוסס ייצוג של לוחות הברית. בצורת לוחות הברית נעשה שימוש בעיקר בבתי כנסת, בחזית הבניין או מעל ארון הקודש.

יש לזכור שרוב הציירים שאיירו את התנ"ך במשך דורות היו נוצרים, עקב נטייתם של היהודים (והמוסלמים) להימנע כמה שאפשר מלעבור על הציווי: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אי לכך הציורים שבידינו "נגועים" מאוד בנצרות, ולעתים אף באנטישמיות כלפי היהודים וסמליהם. הדבר בא לידי ביטוי גם בתיאור לוחות הברית וכל הקשור בהם: קבלתם על ידי משה מהאל; הורדתם מהר סיני, ושבירתם.

רוב התיאורים הוויזואליים של הלוחות מובאים בהקשר של חטא העגל, שם מופיעה לרוב שבירתם על ידי משה. הנוצרים הדגישו סצנה זו, בבקשם להציג לראווה את בוגדנותו של העם היהודי ואת נהייתו אחר אלילי הכסף והזהב. הלוחות, מכורח זה, הלכו והושפעו מן האווירה הדמונית בה תוארה הסצנה (דמויות שטניות; משה עם קרניים; מחולות פולחן מפחידים סביב העגל ועוד), עד כי הפכו הם עצמם לסמל הברית שהופרה ונבגדה. תוצאת מעשה נבלה זה הייתה, כמובן, יצירת 'ברית חדשה' של האל עם עמו החדש – הם הנוצרים. בעקבות כך החלו מופיעים יותר ויותר תיאורים ויזואליים של הלוחות כמסמכים משפטיים (חוזים וכדומה), עד כי במאה ה-12 באירופה הופך ה'דיפטיכון' לסמל המוכר ביותר ל'לוחות הברית הנבגדת'.

על עוצמתו של הסמל יעיד מעשהו של הנרי השלישי מלך אנגליה, אשר במהלך ימי שלטונו במאה ה-13 פסק כי על היהודים לשאת אות קלון בצורת לוחות הברית: "כל יהודי ישא על חזהו על לבושו העליון בכל מקום אשר ילך או ירכב, הן בעיר והן מחוצה לה, כעין שני לוחות לבנים עשויים בד או קלף מעוגל בקצהו." נראה כי פסיקה זו לא נאכפה דיה, שכן מיד לאחר מותו של הנרי ב-1272 עלה לכס המלכות המלך אדוארד הראשון, אשר חידש את החקיקה המפלה: "כי כל אחד מהם אשר מלאו לו שבע שנים ישא על לבושו העליון סמל עשוי אריג צהוב בצורת שני לוחות, שש אצבעות אורכו ושלוש אצבעות רוחבו." אדוארד זה, אגב, המשיך לרדוף את היהודים, עד שבשנת 1290 גירשם מארצו. מרתק לגלות שצורת ה'דיפטיכון' שנתגלגלה מצרפת לאנגליה, והפכה בה לאות קלון, התקבלה בקרב היהודים כסמל יהודי לכל דבר, והיום היא מקובלת כמעט כסמל האולטימטיבי ללוחות הברית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם זילבר, ארון הברית ולוחות העדות - צורתם ותבניתם, (בתוך) ספר הזיכרון לר' משה ליפשיץ, ניו יורק תשנ"ו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ח
  2. ^ ספר שמות, פרק כהכ"א
  3. ^ ספר מלכים א', פרק ח'
  4. ^ מסכת שקלים, פרק ו', הלכה א'.
  5. ^ ישראל קנוהל, ריבוי פנים באמונת הייחוד; זרמים ותפיסות ביהדות בעת העתיקה, סדרת אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תל אביב תשנ"ה 1995. ISBN 9650507825
  6. ^ ‏בבלי מסכת בבא בתרא יד א, ירושלמי מסכת שקלים כה א, ובמדרש רבה במדבר פרשה ד פסקה כ. עם זאת בירושלמי מסכת סוטה (לו א) ובמדרש תנחומא (כי תשא פרק לז) נאמר כי אורכן היה ששה טפחים ורוחבם רק שלושה, מה שמקנה להם צורה מלבנית, וגם מוריד ממשקלם בחצי. וב‏מדרש רבה שמות (פרשה כח פסקה א) ובסמ"ג (חלק מצות עשה - מצווה כה) יש התייחסות רק לאורכן של הלוחות שהוא ששה טפחים.
  7. ^ ‏על פי התלמוד עוביים של הלוחות היה מחצית מגובהם ורוחבם, בניגוד לתיאור של הלוחות באמנות ואף בתשמישי קדושה בבתי כנסת, מה שמעלה תהיה מסוימת על משקלן, ועל יכולתו של משה להורידן מההר או להעלות את הלוחות השניים להר לאחר פסילתן.‏
  8. ^ ‏(בבלי, בבא בתרא יד א, מדרש רבה שמות פכ"ח)‏
  9. ^ לוחות רבועים, אתר צעירי חב"ד‏
  10. ^ ‏עם זאת ייתכן כי המקור ללוחות מעוגלים בחלקם העליון הוא קדום יותר ומצוי באסטלות שונות כמו מצבת מישע ומצבת חוקי חמורבי
  11. ^ מקור
  12. ^ ‏מדרש רבה, קהלת, פרשה ט'. ילק"ש שמות פרק ל"ב, רמז-שצב, אור החיים ויקרא כג טו ‏
  13. ^ ‏מדרש תנחומא עקב פרק ט‏
  14. ^ ‏"היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא." (תלמוד בבלי מסכת מנחות מג ב). "'וראיתם אותו' אותו ולא אותם, שאם עשיתם כן כאלו אתה רואה כיסא הכבוד שהוא דומה לתכלת." (ילקוט שמעוני במדבר - פרק טו - רמז תשנ).‏
  15. ^ ‏"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמות כד י)‏
  16. ^ ‏"וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה"(ספר יחזקאל א כו)‏
  17. ^ ‏משנה מסכת אבות פרק ה משנה ו‏
  18. ^ ‏רבינו בחיי על שמות פרק לא פסוק יח‏