גינה קהילתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הפניות רבות לרשימה ביבליוגרפית שאינה קיימת, שימוש יתר במונחים באנגלית. נראה כאילו הועתק מעבודה אקדמית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מתנדבים עובדים ב"גינת לוד" בירושלים

גינה קהילתית, על-פי-רוב, מוקמת, מנוהלת ומתוחזקת בשיתוף הקהילה ולמענה, ובידי מתנדבים מן הקהילה, לפעמים בסיוע צוות מקצועי או רכז (חיצוני או תושב פעיל). ברוב המקרים, הגינה תפעל באישור ואף בשיתוף המוסדות המוניציפליים הרלוונטיים, אך ייתכנו גם גינות קהילתיות ללא פיקוח או אישור (ראו גם: גינון גרילה).

הגינה היא מוקד מפגש של תושבי הקהילה ולכן אלה פועלים לכך שתספק את צורכיהם השונים והמשתנים. גינות קהילתיות רבות ממקומות דווקא באזורים עירוניים מקום בו קרקע וצומח נמצאים במחסור. גינות קהילתיות עירוניות יכולות להיות מגוונות מאוד: בחלק מהן יבחרו לגדל רק פרחים או ירק, אחרים ישתמשו בגינה בעיקר כדי שתשמש כמקום מפגש קהילתי ויארחו בה הופעות ומסיבות, באחרות יש חלקות אישיות או גינה שמנוהלת על ידי הקהילה, ואחרות משלבות בין השימושים השונים.

מטרות הגינה הקהילתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינות קהילתיות יכולות לענות על צרכים שונים ומגוונים, כמו מקום מפגש קהילתי וחיזוק הקהילה, אמצעי לשיפור השכונה והאקולוגיה העירונית, העצמה של האכולוסיה המקומית, סיפוק מעבודת גינון ומגע עם הטבע והסביבה, גידול מזון עצמי טרי ואורגני, לימוד והתנסות בגננות פרמקלצ'ר, מקום להכנה ולצריכה של קומפוסט, התארגנות קהילתית שמטרתה למנוע בניה בשכונה על ידי יצירת מרחב חדש שלתושבים יש זיקה חזקה אליו. גינון קהילתי יכול לחזק את הביטחון תזונתי של הקהילה העירונית ומאפשר לאזרחים לגדל חלק מהמזון שלהם או לתרום אותו לאחרים. הגינון הקהילתי יכול לשמש גם כדי לצאת נגד שתי מגמות של ניכור שמתפשטות בחברה: האחת - ניכור כלפי אנשים אחרים, והשנייה - ניכור וזרות כלפי מקורות המזון. מחקרים מצאו כי קהילות פעילות חוות כמות נמוכה יותר של פשיעה ושל וונדליזם.

ארוחה קהילתית בגינה בונקובר, קנדה.

קהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגינות קהילתיות יכולות להיות מגוון רחב של תועלות חברתיות הן בצורה ישירה, למשתתפים בגינה והן לשכנים או ליישוב שבו נמצאת הגינה הקהילתית. התועלות כוללות מקום לפעילות חברתית, חיזוק קשרי הקהילה, צמצום פשיעה, הקטנת פערים, שיפור הבריאות הפיזית והנפשית, עליית ערך נכסים ליד הגינה, משיכת עסקים וחיזוק התיירות.

  • חיזוק הקשר בין הפרט והקהילה
  • העצמה קהילתית
  • מפגש בין אוכלוסיות שונות
  • מענה לאוכלוסיות עם צרכים שונים
  • מקום מפגש קהילתי בו מתקיימות פעילויות שונות

מקום פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת חלק מהחוקרים, התפקוד החשוב ביותר של הגינה הקהילתית הוא היותה זירה ואמצעי לחיזוק הקהילה. היא מציעה מקום בו אפשר ליצור קשר עם אנשים אחרים. הקשר יכול להיות בצורה פעילה, כמו תכנון משותף, גינון ביחד, שיחה, משחק. הקשר יכול להיות גם פעילות סבילה של התבוננות בפעילות של אחרים, צפייה במופע, אירוע וכו'. מאפיין מרכזי של מפגשים בגינות קהילתיות הוא הספונטניות שלהם, יחד עם היבט של רוגע הנובע מהסביבה הירוקה והשקטה יחסית.

הורדת פשיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח Defensible Space נטבע על ידי אוסקר ניומן (Oscar Newman) לציין מקום שמשדר נוכחות ושייכות, במקום מסר של אנונימיות, ניכור , ארעיות או עזובה. חוקרים מצאו (Sherer, 2003, ג'יין ג'ייקובס, ניומן) כי הקיום של מרחב ציבורי כזה שקיימת בו נוכחות אנשים, מוריד את הפשיעה. על בסיס זה, קיימות תוכניות התערבות ומעורבות של תושבים בשיתוף המשטרה, שנבדקו במספר אתרים בעולם. מרחב כזה יכול להיות רחוב בעל מדרכה רחבה שבו יש חנויות בעלות חזיתות הפונות לרחוב, והוא יכול להיות גם גינה קהילתית.

הפחתת הניכור והבדידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגינה הקהילתית מאפשרת הגדלת הזמינות של יצירת קשרים בין אנשים, ומקלה על אפשרות היווצרותם. אין צורך בהצעות לאירוח, הסבירות לדחייה מצד האחר היא נמוכה, המפגש מתרחש באווירה נינוחה, ויכול להתפתח לקשר עמוק ותומך יותר בהמשך. תנאי חשוב להצלחת תפקודה של הגינה הקהילתית הוא הנגישות שלה (כולל נגישות לנכים או לקשישים), אווירה נעימה (צל לדוגמה), מקומות ישיבה שמאפשרים תצפית נוחה על מקומות מעניינים בגינה, וכן נקודות המעודדות משחק (מתקני שעשועים לילדים, שח על הרצפה וכו').

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שימור שטחים פתוחים
  • טיפוח שטחים מוזנחים
  • חיזוק הקשר לאדמה
  • גידול ירקות אורגניים
  • לימוד פרמקלצ'ר

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חינוך לאהבת הארץ
  • חיסכון במשאבים
  • הכרות עם צמחים ועם בעלי חיים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במאה ה- 19 היו מתכנני הערים מודעים לבעיית הצפיפות בשכונות המגורים של הערים הגדולות - במיוחד בשיכוני מעמד הפועלים - ובהיעדר שטחים ירוקים לפעילויות נופש ופנאי.

בשנת 1887 חוקק הפרלמנט הבריטי את ה- Allotment Act - חוק שחייב את הרשויות המקומיות להקצות חלקות אדמה קטנות למשפחות באזורים לא בנויים בתוך העיר או בשולי העיר עבור גינות ירק. ההיגיון מאחורי החוק היה שהיציאה מהשיכון הצפוף לשטח ירוק חשוב ליצירת סביבה אנושית בריאה שתפחית עם הזמן את תלות המשפחות ברשויות הרווחה (Quayke, 1989: 17).

בעשור האחרון של המאה ה- 19, בעידוד הרשויות המקומיות, התפתחו בארצות הברית גינות הירק שבאו להעשיר את תפריט המשפחות העניות. בשנת 1894 כמעט אלף משפחות בדטרויט - מישיגן, החלו לגדל על אדמות העירייה תפוח אדמה, שעועית ולפת. תוכנית העירייה יצרה תקווה בקרב המובטלים, החזירה להם את הכבוד העצמי, חשפה אותם לפעילות פיזית באוויר הצח וגם עזרה לחסוך בהוצאות המשפחה עבור מזון. תועלת נוספת חשובה לא פחות הייתה שהגינות הקהילתיות אפשרו לתושבים לחבור איש אל רעהו ולרקום יחסי שכנות וקהילה Basset 1979:1-17)).

בקנדה עודדה חברת הרכבות Canadian Pacific Railways את תושבי הערים לעבד גינות בסמוך למסילות הברזל בקטעים שבתוך הערים וליד תחנות הרכבת. המטרה הייתה אומנם טיפוח סביבת-התחנות ותוואי מסילות הברזל אבל גם כאן, בדומה לארצות הברית ולבריטניה, נצפו אותן תועלות לפרט ולקהילה. (1984:16 van Baeyer)

גינות קהילתיות התפתחו בכל רחבי באירופה ובזמן מלחמות הפכו לאמצעי לבניית לכידות לאומית. במלחמת העולם השנייה סבלו משפחות עירוניות רבות מתת-תזונה והגינות הקהילתיות נתנו לחלקן מענה למצוקת הרעב בעיר. בשנת 1944 עסקו כעשרים מיליון אזרחים בארצות הברית בגידול פירות וירקות על חלקות השייכות לרשויות המקומיות (Basset, 1979:115) . במחצית השנייה של המאה ה – 20 עם תחילת עידן השפע הכלכלי בארצות המערב חל כרסום בתופעת הגינון הקהילתי בכל העולם. (Warman, 1999) המיתון של שנות ה– 70 וה-80 העלה מחדש את יתרונות הגינה הקהילתית ככלי לטיפוח הפרט, הקהילה והסביבה העירונית - כמענה לחלק מבעיות החברה המתועשת העירונית.

בין המדינות בהן קיימת כיום פעילות אינטנסיבית בתחום הגינות הקהילתיות ניתן למנות את ספרד, בריטניה, ארצות הברית וטייוון.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינה קהילתית נווה צדק. נוסדה בשנת 1983 בקרן הרחובות שטיין ושלוש
הכניסה לגינה הקהילתית בשכונת פלורנטין

הגינה הקהילתית הראשונה בישראל הוקמה בנווה צדק בשנת 1983, בקרן הרחובות שלוש ושטיין, ביזמת דוד הירש, תושב השכונה דאז. השטח עליו הוקמה הגינה שימש עד אותה עת כאתר מאולתר לשפיכת פסולת והקמת הגינה נועדה, בין היתר, להסיר מפגע זה. מטרה נוספת הייתה לספק לתושבי השכונה, שהייתה דלה מאוד בצמחייה, ריאה ירוקה ומקום מפגש והתכנסות. הקמת הגינה נעשתה ללא תאום עם הרשויות ועקב כך היה קיים חשש לשרידותה. חשש זה הוסר לאחר שבשנת 1993 הכירה עיריית תל אביב בגינה כגינה ציבורית ומאז העירייה היא שמתחזקת אותה.

בשנות ה-90 יזם סניף ירושלים של החברה להגנת הטבע הקמת גינה קהילתית בשכונת בקעה, בשיתוף עיריית ירושלים והמינהל הקהילתי. ההחלטה לאמץ את המודל הקיים בארצות מערביות רבות נבעה מההנחה שאין ערובה ששטחים המוגדרים כשטחים ירוקים לטובת הציבור אכן יישארו כאלה; ישנם היום שטחים ציבוריים רבים שאינם משמשים את הציבור וחלקם אף מהווים מפגע סביבתי. יש הטוענים שכדי להפוך שטח ירוק מוזנח לגן לשימוש הקהילה דרושים מאות אלפי שקלים. תלות בתקציבים בסדר גודל כזה, מקטין את היכולת לשמור על שטחים ירוקים בעיר. למעשה, כדי להפוך שטח ירוק מוזנח לשטח נקי מפסולת, עם מערכת השקיה, עצים ושיחים רב שנתיים וכמה ספסלים לשירות הקהילה די בסכומים הנעים בין עשרת אלפים לכמה עשרות אלפי שקלים, תלוי בגודל השטח ובצורכי הקהילה. תמיד ניתן לשדרג את הגן בעתיד.

במרוצת השנים התפתחה מאוד המודעות ליתרונות הרבים לקהילה ולפרט שמביאות עמן הגינות הקהילתיות, וכיום קיימות מאות גינות פעילות ברחבי המדינה, ברוב המקרים בתמיכת ובעידוד הרשויות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל
מדריכים
בעולם