תחבורה בת קיימא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גישת "תחבורה בת קיימא" מעודדת סימון נתיבים מיוחדים לאופניים בשטחי הערים

תחבורה בת קיימא היא תפיסה הנוגעת לתכנון תשתיות התעבורה באזורים מיושבים לפיה יש להעדיף תחבורה ציבורית ותחבורה לא ממונעת על פני שימוש בכלי רכב פרטיים.

הגישה מתבססת על ההנחה כי נסיעה במכונית פרטית גורמת לנזק סביבתי גדול יחסית למספר האנשים הנוסעים בה, לעומת נזקיה של תחבורה ציבורית, וכן על ההנחה כי שטחי השירות והתשתית הנדרשים לבסס מערך תחבורה של רכב פרטי ממצה עצמו תוך תקופה קצרה, אינו פרקטי לאורך זמן, ואף עלול לפגוע ביעילותם של אמצעי התחבורה האחרים.

אמצעי תחבורה בני קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה בת קיימא מתאפיינת בשימוש באמצעי תחבורה בני קיימא. אלו אמצעים שעל פי התאוריה של התחבורה בת הקיימא , הינם יציבים ושמישים ואינם גורמים למפגעים סביבתיים , ולביזבוז משאבים.
אלו סוגי הרכב הנחשבים כאמצעי תחבורה בני קיימא:

אמצעי תחבורה שאינם נחשבים בני קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המכונית הפרטית נחשבת לכלי תחבורה שאינו בר קיימא והתחבורה בת הקיימא ממליצה על הגבלת השימוש בה, כיוון שהיא משרתת מספר נמוך יחסית של נוסעים, תופסת מרחב גדול באופן יחסי לכמות המשתמשים בה, צורכת דלק מזהם, ויוצרת את תופעת פקקי התנועה, שהיא כנראה, הבעיה המרכזית אותה מנסה לפתור תיאורית התחבורה בת הקיימא.
  • גם המשאיות נחשבות במידה מסוימת כאמצעי תחבורה שאינו בר קיימא, כיוון שהן דורשות את ייקור תשתית הכבישים, והן יוצרות זיהום אוויר בדומה לרכבים הפרטיים. על פי התחבורה בת הקיימא ניתן לצמצם את השימוש במשאיות, באמצעות פיתוח תשתית מתאימה לרכבות משא.

תכנון תחבורה בת קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את גישת התכנון הנובעת מהתאוריה של התחבורה בת הקיימא לשני תחומים.

  • תכנון המשנה את המרחב העירוני הקיים.
  • תכנון מחדש של אזור עירוני על פי תאוריית התחבורה בת הקיימא.

שינוי המרחב העירוני הקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להתאים מרחב עירוני קיים לתחבורה בת קיימא, יש להבטיח זמינות של אמצעי תחבורה בני קיימא בכל המרחב המתוכנן. לשם כך ניתן להשתמש בתנאי התעבורה הקיימים. לדוגמה, מדרכות ומעברי חצייה, הינם הנתיבים המקובלים לתנועת הולכי רגל וממילא קיימים ברוב הערים.
במידה ותשתית לתחבורה בת קיימא, אינה קיימת במרחב העירוני, ניתן, על פי התאוריה להקים תשתית כזו גם על חשבון תשתית קיימת שאינה בת קיימא, כלומר תשתית המיועדת לתעבורת כלי רכב פרטיים.

תכנון חדש של המרחב העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מתכננים אזור עירוני על פי כללי התחבורה בת הקיימא, יש להקפיד על הקצאת שטחים לתחבורה ציבורית מכל הסוגים , כלומר , אוטובוסים, רכבות ורכבות תחתיות. את מרכזי המסחר והתעסוקה יש לתכנן בצמוד לתחנות תחבורה ציבורית. כמו כן, יש לוודא קיומן של דרכים לאופניים ולהולכי רגל.

עקרונות נוספים לתחבורה בת קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוז האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהתומכים בתאוריה של התחבורה בת הקיימא, תומכים גם בריכוזי אוכלוסין צפופים ובקיומן של ערים גדולות ובניה רוויה למגורים כיוון שבתנאים כאלו תחבורה ציבורית הינה כדאית מבחינה כלכלית, ותחבורה לא ממונעת כמו רכיבה על אופניים יכולה להיות אפקטיבית. אזור בעל אוכלוסייה דלילה ובניה פרטית נמוכה ומרווחת, הופך את התחבורה הציבורית ללא כלכלית ולכן קיומו נוגד את התאוריה של התחבורה בת הקיימא.

מלחמה בתאונות הדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שהאידיאולגיה של תחבורה בת קיימא מתנגדת לשימוש נרחב ברכב פרטי, אלו התומכים באידיאולגיה זו, שמים את הדגש על מודעות לתאונות דרכים ברכב פרטי, על מנת להחדיר לתודעת הציבור את הסכנות הכרוכות בשימוש ברכב מסוג זה.

ביקורת על התחבורה בת הקיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאוריה של תחבורה בת קיימא לוקה בחוסרים רבים, לדוגמה: ניתן לטעון כי היא לא לוקחת בחשבון גורמים משמעותיים בנושאי תחבורה, גאוגרפיה, דמוגרפיה, אקולוגיה וכלכלה, שאם היו נלקחים בחשבון, היו הופכים את התאוריה למופרכת ולא רלוונטית. בין הגורמים שאינם נלקחים בחשבון בתאוריה של תחבורה בת קיימא ניתן למנות:

  1. העובדה כי הקמת תשתיות לתחבורה מסילתית יקרה ומזהמת עשרות מונים מהקמת תשתיות תחבורה לרכב פרטי.
  2. גידול מוכח של תחלואה ופשיעה כתוצאה מגידול בצפיפות האוכלוסין.
  3. העובדה שבנייה רוויה דורשת טכנולוגיות בנייה מזהמות ויקרות, בניגוד לבנייה נמוכה ומפוזרת.
  4. העובדה שעבודות פיתוח בסביבה עירונית גורמות למניעת אגירת מי גשם ולהמלחת מי התהום באזורי החופים.
  5. העובדה ששמירה על רמת החיים דורשת שינוע של מוצרים ואביזרים שאינו יכול להתבצע בתחבורה ציבורית.
  6. העובדה שההעמסה חוזרת של שכבות הסלע העליון, כתוצאה מבנייה צפופה, מחזקות את ההשפעות של ירידת מפלס מי התהום, שגם היא תוצאה של בנייה צפופה וביחד גורמות להרס שכבות סלע ולשקיעת השטח הבנוי, כולל מבנים וכבישים.

ניתן גם לטעון כי התאוריה אינה מציעה פתרונות מעשיים, לא לשינוע פרטי ולא לשינוע מסחרי, אלא היא גישה אופנתית פוליטית שנועדה לנגח את אורח החיים האמריקאי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]